ירחי מרדכי נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בתי הדין לעבודה

בל 007480/07

בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו

 

10/03/2010

תאריך:

כב' השופטת חגית שגיא – סגנית נשיא

בפני:

 

 


 

ירחי מרדכי

בעניין:

התובע

עו"ד אמיר דורון

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

הנתבע

עו"ד א. דקל

ע"י ב"כ

 

פסק – דין

 

1.         עניינו של התובע הועבר בהסכמה למומחה-יועץ רפואי, לקביעת קשר סיבתי בין פגיעתו של התובע בדרכי הנשימה והריאות לבין עבודתו.

 

2.         למומחה הוצגה תשתית עובדתית כלהלן:

 

א.        התובע יליד 1947, נולד בישראל.

 

ב.         התובע עובד כצבע רכב משנת 1961, עת היה בן 14 ועד 20/05/07, למעט בתקופת שירותו הצבאי (שלוש שנים).

 

ג.         העבודה כוללת – הסרת צבע בליטוש במכשירים חשמליים, דבר שגורם לאבק רב של הצבע הישן ובסיס הצבע ואבק מתכת.

            בשלב הבא, יש לבצע הכנה לצבע יסוד, צביעה פעמיים בצבע יסוד, שפשוף וליטוש עם מכונה, ו/או ארבע פעמים צבע ופעמיים לכה עליונה.

            כל עבודות הצבע נעשית בהתזה במרססת צבע ידנית.

 

ד.         פעולות הליטוש והשפשוף גורמות לאבק רב מאוד שמכסה את כל הבגדים והגוף.

            פעולות הצביעה בהתזה מכסות את הבגדים והגוף ברסיסים של צבע.

 

ה.        התובע עובד כ- 13-10 שעות ביום, מתוכם עובד בעבודות צבע 6 שעות ביום, ובמשך שעות עבודתו הנותרות עבד בעבודות אחרות במוסך (עבודות ניהול ועבודות משרדיות).

 

ו.         בתשע השנים האחרונות התובע העסיק במוסך שני צבעים אשר עבדו בנוסף אליו.

 

ז.         בהתאם לדרישות בתחום הבטיחות והגהות נעשו במוסך הפעולות הבאות.

            בשנת 1990 החל התובע לעבוד עם מסכות בד לפה ולאף במשך כל העבודה בצבע ובליטוש.

            החל משנת 1979 היה חדר הצביעה בו נעשית עבודת הליטוש והצביעה אטום, כך שרסיסי הצבע לא יצאו מחוץ למצבעה ורק העובדים בו, לרבות התובע היו חשופים להם.

            רסיסי הצבע הצטברו במצבעה במשך כל יום העבודה, ובסוף יום העבודה היה התובע מטאטא את הרצפה, דבר שהיה גורם לענן מרסיסי הצבע.

            משנת 2002 התקין התובע מערכת שאיבת אבק בסירקולציה ופילטרים, כך שהתובע עבד ממועד זה עם מסיכת פילטר פחם.

 

ח.        התובע עישן עד גילוי מחלתו.

 

ט.        במצבעה ובמוסך אסור לעשן כלל בגלל היות החומרים דליקים ונפיצים.

 

3.         המומחה התבקש להשיב:

 

א.        מה טיב הפגיעה של התובע או מחלתו בדרכי הנשימה ובריאות?

 

ב.         האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו ותנאי עבודתו כמתואר לעיל לבין הפגיעה בדרכי הנשימה של התובע?

 

ג.         האם הפגיעה ממנה סובל התובע הינה מחלת מקצוע?

            ככל שכן, מתבקש המומחה להפנות את בית הדין לסעיף הרלוונטי ברשימת מחלות המקצוע.

 

ד.         האם הליקוי נגרם על ידי רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, כאשר כל אירוע כזה גורם לנזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטרפות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאו לליקוי של התובע, כדוגמת טפטוף טיפות מים המחוררים באבן, או שאותו ליקוי הינו תוצאה של תהליך תחלואי מתמשך שאינו קשור לעבודתו של התובע?

 

ה.        האם השפעת העבודה על קרות הנזק הרפואי פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, אם לא?

 

4.         בחוות דעתו מיום 26/01/09 קבע המומחה כי התובע לוקה במחלת ריאות חסימתית כרונית, בלתי הפיכה (COPD) בדרגת חומרה קשה. תפקודי הריאות מדגימים ערכים ירודים של  FVC/FEV1 ושל FEV1 (סביב ה- 40% מהצפוי) ללא הפיכות לאחר מתן מרחיב סימפונות, וכמו כן לכידת אויר קשה (ערכי TGV          ו- RV מאד מוגברים). כמו כן, התובע אושפז בשנים האחרונות מספר פעמים בשל החרפת מחלתו עם עדות לצבירת CO2  ולפחות פעם עם צורך בהנשמה מכנית. אין בנתונים שהוצגו ראיות למחלת האסתמה אך יש לדעת כי אסתמה קשה ולא מאוזנת ובעקר בנוכחות עישון כבד של סיגריות עלולה להפוך למחלה בלתי הפיכה המתנהגת כמו COPD.

 

5.         המומחה קבע כי הליקוי שנגרם לתובע בריאותיו הוא בסבירות גבוהה שילוב של מיקרוטראומה כתוצאה מחשיפה מתמשכת לחומרים מזיקים במסגרת עבודתו וגם תהליך תחלואתי מתמשך הנובע מעישון סיגריות ממושך, שאינו קשור לעבודתו.

 

            לדעת המומחה, הנזק לריאותיו של התובע נגרם בסבירות מאוד גבוהה משני גורמים שקרוב לודאי פעלו בסינרגיזם. ראשית, העישון הכבד (שתואר במסמכים עד ל- 40 שנות חפיסה) מסוגל לכשעצמו לגרום למחלה חסימתית כה קשה. במקביל, גם החשיפה הכבדה לאבק המזיק הינה בעלת פוטנציאל נזק משמעותי. סביר ביותר כי אם התובע לא היה מעשן הנזק שהיה נגרם לריאותיו היה קטן מהנזק הנוכחי. עישון מחד וחשיפות כמתואר מאידך העצימו את ההשפעה של כל גורם לחוד. הייתי מעריך את חלקו של העישון מס"ך הנכות הריאתית כ- 60% ואת חלקה של החשיפה המקצועית כ- 40% מסך הנכות הריאתית.

 

6.         למומחה הופנו שאלות הבהרה ע"י התובע וע"י בית הדין.

            בתשובותיו של המומחה לא היה שינוי מהותי מהאמור בחוות דעתו המקורית.

 

7.         הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

 

8.         לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי כי דין התביעה להתקבל מן הטעמים דלהלן:

 

א.        בחוות דעתו המנומקת הבהיר המומחה בפירוט מדוע יש לראות את הפגיעה בריאותיו של התובע כנובעת משילוב של עישון כבד וחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתו.

 

ב.         אף ששני הצדדים השיגו על קביעות המומחה – לא מצאתי מקום לסטות מחוות הדעת הברורה והחד-משמעית של המומחה שמונה על ידי בית הדין.

מדובר בממצא רפואי מובהק המצוי בתחום ידיעתו הרפואית של המומחה, ובית הדין אינו מתערב בו.

בית הדין ממנה מומחה רפואי כדי להיעזר בידע הרפואי שברשותו.

משמדובר בקביעה המבוססת על הידע הרפואי של המומחה – אין מקום להתערב בקביעה או לקבוע קביעה שונה.

כבר נפסק כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 – 0 המל"ל נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד 377).

יפים לעניין זה גם דברים שאמר בית המשפט העליון באשר למשקלה של חוות דעת שניתנה ע"י מומחה אשר נתמנה ע"י בית המשפט: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (לא פורסם); ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', דינים עליון, כרך נה 46). (עבל000345/06, המוסד לביטח לאומי נגד מרדכי בוארון).

 

ג.         לא מצאתי אף מקום להפניית התובע לבדיקה נוספת לעניין נטייתו הגנטית לפתח את המחלה, שכן המומחה עצמו לא ביקש זאת ובתשובה לשאלת הבהרה שהופנתה אליו קבע כי במרבית המקרים נטייה גנטית זו אינה ניתנת להוכחה ספציפית בבדיקות דם זמינות.

 

ד.         הפסיקה קבעה כי אף השפעה של העבודה בשיעור 20% הינה השפעה משמעותית המצדיקה הכרה כפגיעה בעבודה.

 

9.         לפיכך אני מקבלת את התביעה וקובעת כי מחלת הריאות ממנה סובל התובע הינה תוצאה של פגיעה בעבודה.

 

10.       הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ¤ + מ.ע.מ.

 

 

ניתן היום י"ח באדר, תש"ע (4 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

ח. שגיא - שופטת

סגנית נשיא

 

 

 


007480/07בל 720 גלית דוד + בת שבע.ש

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/6947CCEF75FCFF84422576E2005138DF/$FILE/96854FF89A9D78A7422576CE0029584D.html
תאריך: 
10/03/10
Case ID: 
7480_7
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : סגנית נשיא
סגנית נשיא
עורכי דין : א. דקל אמיר
א. דקל
אמיר
Powered by Drupal, an open source content management system