שחאדה כמיל נ. ביטוח לאומי


 

   

 

בית הדין לעבודה

 

ב"ל 1984/09

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

 

 

 

 

 

 

השופט חיים ארמון

 

בפני:


 

כמיל שחאדה

בענין:

המערער

ע"י עו"ד באסל אסלייח

 


 

 

נגד

 

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

המשיב

ע"י  עו"ד שי צדקה

 

 

פ   ס   ק          ד   י   ן

 

 

1.       הערעור שבפני מכוון כנגד החלטת הועדה לעררים לענין אי-כושר מיום 24/5/09, שקבעה כי המערערת לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר.

 

          הערעור הועבר אלי למתן פסק דין, לאחר שהדיון בו התנהל בפני הרשמת סלווא שאמי.

 

2.       אתאר כאן, בקצרה, את ההליכים שקדמו להחלטת הועדה שכנגדה הוגש הערעור:

 

א.      ביום 19/8/08 קבע רופא מוסמך כי דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער, החל מיום 1/1/08, היא בשיעור יציב של 54%. אחת מדרגות הנכות הרפואית שהביאו לשקלול דרגת הנכות הרפואית המשוקללת האמורה, היתה בשיעור 30%, כך שמשמעות החלטה זו היתה שהמערער עבר את הסף הרפואי הנדרש לשם המשך טיפול בתביעתו ובחינת דרגת אי-כושרו להשתכר.

 

ב.       לפיכך, הועבר עניינו של המערער אל פקיד תביעות, שהחליט, ביום 16/11/08, כי המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר.

 

ג.       המערער הגיש עררים הן על החלטת הרופא המוסמך מיום 19/8/08 והן על החלטת פקיד התביעות מיום 16/11/08.

 

ד.       הערר שהגיש המערער על החלטת הרופא המוסמך, נדון על ידי ועדה רפואית לעררים שהחליטה ביום 29/3/09 לקבל אותו, תוך שקבעה למערער דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור יציב של 63%, החל מיום 1/8/08.

 

ה.      למרות העלאת דרגת הנכות הרפואית, לא הובא עניינו של המערער מחדש אל פקיד תביעות לשם מתן החלטה מחודשת בענין דרגת אי-הכושר.

 

ו.       עררו של המערער על החלטת פקיד התביעות מיום 16/11/08 הובא לדיון בפני הועדה לעררים לענין אי-כושר, ביום 24/5/09, וזו - כאמור לעיל - החליטה לדחות את הערר. על ההחלטה האמורה הוגש הערעור שבפני.

 

 

גורל הערעור

 

3.       לדעתי, אין צורך להיכנס לטענות החלופיות שהעלה ב"כ המערער כנגד תוכן החלטתה של הועדה, מאחר שדין הערעור להתקבל בגין הטענה הראשית של ב"כ המערער - הטענה שלפיה לא היה מקום לדיון בפני הועדה לעררים לענין אי-כושר, בטרם מתן החלטה מחודשת של פקיד התביעות, שתתבסס על הקביעה החדשה של הועדה הרפואית לעררים בענין דרגת הנכות הרפואית.

 

4.       סדר הדברים הנכון הוא כי קודם תהיה קביעה בענין דרגת הנכות הרפואית ורק לאחר מכן - תהיה החלטה בענין דרגת אי-הכושר.

 

          אם לאחר הקביעה בענין דרגת אי-הכושר ארע דבר מה שגרם להשמטת הבסיס לקביעה בענין דרגת הנכות הרפואית, אזי אין כבר משמעות להחלטה בענין אי-הכושר, אלא יש להמתין עד אשר שוב תהיה קביעה מחודשת של דרגת הנכות הרפואית, ורק לאחר מכן יהיה ניתן להחליט מחדש בענין דרגת אי-הכושר.

 

5.       בלא קביעה קיימת של דרגת נכות רפואית, אין אפשרות לקבוע את דרגת אי-כושרו של המבוטח.

 

          הדבר נובע הן מההגיון הפשוט, הן מההוראות של פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 והן מההלכה הפסוקה.

 

          בענין ההלכה הפסוקה ראוי לציין כאן את אשר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בעב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 15/4/04), שבו נאמר כך:

"נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקויו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית.".

 

          אם דרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למבוטח היא זו שאמורה לשמש "נקודת מוצא" לקביעת דרגת אי-הכושר, הרי שמשהשתנתה אותה "נקודת מוצא" ודרגת הנכות הרפואית הועלתה - שוב אין מעמד לדרגת אי-הכושר שנקבעה בעבר על פי דרגת הנכות הרפואית הקודמת, ויש לדון מחדש בשאלת דרגת אי-הכושר.

 

          הדיון המחודש בשאלת דרגת אי-הכושר, אמור להיעשות - תחילה - על ידי פקיד התביעות. על החלטתו של פקיד התביעות, יוכל המבוטח לערור בפני ועדה לעררים לענין אי-כושר.

 

          לאור זאת, ברור שעם העלאת דרגת הנכות הרפואית של המערער, מדרגה משוקללת של 54% לדרגה משוקללת של 63%, היה על המשיב לדאוג להביא את עניינו של המערער מחדש אל פקיד התביעות, כדי שיחליט מחדש בשאלת דרגת אי-הכושר, כשהוא יוצא מנקודת מוצא שונה - זו שלפיה למערער יש נכות רפואית בשיעור 63%.

 

6.       על כן, עם קבלת עררו של המערער על שיעור הנכות הרפואית שלו, ועם החלטתה של הועדה הרפואית לעררים ביום 29/3/09 שדרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור של 63% וכבר לא בשיעור של 54%, היה על המשיב להביא את עניינו של המערער אל פקיד תביעות, להחלטה מחודשת בענין דרגת אי-הכושר, ולא היה עליו להמשיך את ההליך בערר שהוגש על החלטת פקיד התביעות מיום 16/11/08.

 

7.       ב"כ המשיב טעם בפני הרשמת שאמי כי קיומו של דיון מחודש בפני פקיד התביעות במקרה של החלטה מחודשת בענין הנכות הרפואית, תלוי בחוות דעתו של הרופא המוסמך על כושר ההשתכרות. כלומר - לדעת המשיב - אם חוות הדעת של הרופא המוסמך בענין כושר ההשתכרות נותרת דומה לזו שהיתה לפני השינוי בדרגת הנכות הרפואית - אזי אין מקום להחלטה מחודשת של פקיד התביעות בענין אי-הכושר.

 

          עמדה זו של המשיב משוללת בסיס בדין או בהלכה הפסוקה, והיא מביאה לכך שבמקום שההחלטה בענין אי-כושרו של המבוטח תינתן על ידי מי שהוסמך לכך (פקיד התביעות), תינתן ההחלטה על ידי מי שתפקידו רק לתת חוות דעת בפני פקיד התביעות (הרופא המוסמך). פקיד התביעות אמור לשקול את דעתו בענין דרגת אי הכושר, לא רק על סמך דרגת הנכות הרפואית, אלא גם על סמך חוות דעתו של הרופא המוסמך וחוות דעתו של פקיד השיקום. אולם, אין לקבל מצב שבו נותן חוות הדעת (הרופא המוסמך) יהיה זה שעל פי תוכן חוות דעתו יוחלט אם תהיה החלטה של פקיד התביעות או אם לאו. משהשתנה הבסיס לקביעה בענין דרגת אי-כושר  (כלומר - משהשתנתה דרגת הנכות הרפואית) יש צורך בהחלטה מחודשת בענין אי-הכושר, גם אם לא השתנתה חוות דעתו של הרופא המוסמך.

 

8.       אעיר כי עמדה דומה לעמדתי בפסק דין זה, הבעתי בפסק דין שניתן על ידי בתיק ב"ל 1041/99 ביטון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 26/9/99). למיטב ידיעתי, המשיב לא ביקש רשות ערעור על אותו פסק דין, אלא השלים עמו, ולפיכך, לא ברור לי מדוע סבר המשיב שדינו של הערעור הנוכחי - להידחות. פסק הדין האמור בתיק ב"ל 1041/99, ניתן על ידי עוד לפני ההלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 327/03 הנ"ל בענין היותה של דרגת הנכות הרפואית בגדר "נקודת מוצא" לקביעת דרגת אי-הכושר, ואם אז היתה הצדקה להחלטה מחודשת של פקיד התביעות, הרי שבדרך של קל וחומר ניתן להסיק שכך המצב גם היום.

 

לסיכום

 

9.       אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומצהיר על בטלות החלטתה של הועדה לעררים לענין אי-כושר מיום 24/5/09.

 

אדגיש כי הצהרה זו אינה בשל פגם בתוכן ההחלטה (לא נכנסתי לדון בענין זה), אלא בשל כך שעם קבלת עררו של המערער על ידי הועדה הרפואית לעררים, באופן שדרגת הנכות הרפואית שלו הועלתה - לא היה כל מקום להביא את עניינו של המערער לדיון בועדה לעררים לענין אי-כושר, בטרם מתן החלטה חדשה של פקיד התביעות, החלטה שאמורה להתבסס על דרגת הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 29/3/09.

 

10.     לפיכך, על המשיב לדאוג להביא את עניינו של המערער למתן החלטה מחודשת על ידי פקיד התביעות, אשר אמור להתבסס על נקודת המוצא שלפיה דרגת הנכות הרפואית של המערער היא בשיעור משוקלל של 63% וכבר לא רק בשיעור של 54%.

 

11.     על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ¤ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/10, אם לא ישולם לפני כן.

 

12.     כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

 

 

ניתן היום, ב' בניסן תש"ע, 17 במרץ 2010, בהעדר הצדדים.

_____________

חיים ארמון, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C877453541A2C459422576EA00519600/$FILE/408B4567B7B42B20422576EA002E0A06.html
תאריך: 
18/03/10
Case ID: 
1984_9
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : חיים ארמון
חיים ארמון
עורכי דין : באסל אסלייח שי
באסל אסלייח
שי
Powered by Drupal, an open source content management system