אליחי מרכוס נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בתי הדין לעבודה

 

בל 5028/09

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו

 

23/03/2010

 

כב' השופטת מיכל לויט


 

בפני:

 


 

אליחי מרכוס

בעניין:

המערער

עו"ד עידן מרום

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

 

נ  ג  ד

 

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

המשיב

רנה הירש

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

פסק דין

1.      בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו תשס"ז - 2007 (להלן: "החוק") מיום 20.8.09 אשר דחתה את תביעת המערער לפיצויים לפי החוק מן הטעם שהמערער לא חלה במחלת הפוליו בישראל.

2.      המערער נולד בבית החולים "אסותא" בתל אביב ביום 14.1.46.

 

עוד בילדותו חלה המערער במחלת הפוליו.

 

בשנת 2007 הגיש המערער למוסד תביעה לפיצוי על פי הוראות החוק.

 

התיעוד הרפואי שהיה בידי המערער במועד הגשת התביעה היה מכתב שנערך על ידי ד"ר גודווין מבי"ח איכילוב בתל-אביב מיום 31.5.81 בו צויין כי המערער "נמצא בטיפולנו מגיל 20 חודש בגלל מצב לאחר שיתוק ילדים אשר פגע בשתי גפיו התחתונות".

 

בהסתמך על האמור במכתבו של ד"ר גודווין, ציין המערער בתביעתו למוסד כי חלה במחלת הפוליו בשלהי שנת 1947, כשהיה בגיל 20 חודשים לערך.

 

בהחלטת המוסד מיום 2.1.08 נדחתה תביעת המערער בנימוק "לא חלית במחלת הפוליו בישראל".

 

ביום 4.2.08 הגיש המערער ערר על החלטה זו לועדה לעררים.

 

בהחלטת הועדה לעררים מיום 18.5.08 נדחה ערעורו של המערער בנימוק "לא חלית במחלת הפוליו בישראל".

 

ביום 29.6.08 הגיש המערער ערעור לבית דין זה על החלטת הועדה לעררים (תיק בל 3757/08), כאשר טענתו העיקרית היתה כי פרשנות המוסד להוראות החוק, לפיה משמעות המילה "בישראל" הינה כי חוק זה יחול על מי שלקה במחלת הפוליו בישראל לאחר קום המדינה בלבד, הינה שגויה ומחטיאה את מטרת החוק ואת הוראות הדין.

 

ביום 2.3.09 ניתן פסק דין בתיק בל 3757/08 (כב' השופטת עציון) אשר דחה את הערעור.

 

ביום 19.1.09 נפטר אביו של המערער ובין המסמכים שהותיר אחריו מצא המערער מסמך הנושא את הכותרת "גיליון חולה" אשר נערך על ידי ד"ר טרק בבית החולים "ירקון" ביום 18.5.51.

במסמך זה צויין כי המערער "עבר לפני כשנתיים שתוק ילדים", היינו, בשנת 1949.

 

ביום 16.4.09 הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי על פסק הדין בתיק בל 3757/08 (תיק עבל 259/09), במסגרתו שב על נימוקיו לגופו של עניין ועתר למתן רשות להגיש את גליון החולה שהגיע לידיו, לטענתו, רק לאחר פטירת אביו.

 

עוד בטרם נדון הערעור לגופו, הגיעו הצדדים להסכמה כי הערעור יימחק בהסכמה וכי תביעתו של המערער תשוב לדיון בפני ועדה לעררים מטעם המוסד, אשר תכריע בתביעתו על יסוד מסמך חדש זה שהגיע לידיו.

 

בהחלטת כב' הרשמת דוידוב-מוטולה מיום 14.6.09 נקבע כדלקמן:

"בהסכמת הצדדים, ולאור הראיה החדשה שצירף המערער, יוחזר עניינו של המערער לדיון בוועדה לעררים, על מנת שתתייחס לגליון החולה מיום 18.5.51 ותקבע ממצאיה לאורו. הועדה תנמק את החלטתה".

 

ביום 20.8.09 התכנסה הועדה לעררים בנוכחות המערער.

 

הועדה דחתה את תביעת המערער בקובעה:

"הועדה עיינה במכתבו של ד"ר גודווין 31/5/81 בו מציין הרופא כי התובע היה בטיפולנו מגיל 20 ח' שנת 1947. במכתבו של ד"ר טרק בי"ח ירקון מ- 13.3.51 בו היה מאושפז ועבר ניתוח מצויין "שעבר לפני כשנתיים שיתוק ילדים".

בנוסף הצהיר התובע בועדה רפואית 16/5/08 חלה בגיל 20 ח'.

הועדה בוחרת להתייחס להצהרתו של התובע בועדה הרפואית אך בעיקר למכתבו של ד"ר גודווין בו כותב הרופא בשנת 81' שחולה "היה בטיפולנו מגיל 20 ח'" כאמור לפני קום המדינה. לאור האמור לעיל הועדה דוחה את הערר".

 

החלטה זו הינה נשוא הערעור שבפני.

 

3.      לטענת המערער, שגתה הועדה בהעדיפה את מכתבו של ד"ר גודווין שנערך על ידו בשנת 1981, קרי בחלוף למעלה מ- 30 שנים מהמועד בו חלה המערער במחלת הפוליו, על פני גליון החולה שנערך על ידי ד"ר טרק בחודש מאי 1951, קרי בחלוף כשנתיים בלבד מהמועד בו חלה המערער.

 

לטענתו, הלכה פסוקה היא כי קיימת חשיבות מכרעת לתעודות ורישומים רפואיים אשר נערכו בסמוך לאירועים המפורטים בהם, לא כל שכן – לכאלו שנערכו על ידי רופאים המטפלים בחוליהם בעת הטיפול או לאחריו וכי יש לייחס משקל ראייתי נכבד לתעודות ולרישומים אלו, בהיותם ראיות אותנטיות ובעלות משקל רב לגבי האירועים המפורטים בהם.

 

יתרה מכך, על פי הנטען, במסמך זה מפורטת האנמנזה הרפואית של המערער אשר על פי ההלכה יש ליתן לה משקל מיוחד, שכן יש להניח כי החולה או הוריו ימסרו לרופא את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון.

 

כמו כן טען המערער כי בהתאם להלכה יש להעדיף עדות מוקדמת על פני מאוחרת, כאשר קיימת סתירה כלשהי ביניהן.

 

לאור האמור, טען המערער כי יש להעדיף את המידע המפורט בגליון החולה משנת 51' על פני מכתבו של ד"ר גודווין משנת 81' וכי אין כל סיבה הגיונית לבחירת הועדה להעדיף את מכתבו של ד"ר גודווין.

 

עוד טען המערער כי החלטת הועדה ניתנה ללא כל פירוט או נימוק מינימאליים וללא כל הסבר מדוע בחרה להעדיף את מכתבו של ד"ר גודווין על פני גליון החולה של ד"ר טרק, וזאת בניגוד להנחייתו המפורשת של בית הדין הארצי מיום 14.6.09.

 

בנוסף טען המערער כי משבעניין דנן נדרשת הכרעה בין שתי ראיות שונות, אין מדובר בהכרעה רפואית כי אם משפטית-ראייתית, המצויה מעבר לתחום ידיעתם של הרופאים שישבו בועדה.

 

בנסיבות העניין לאור היעדר ההכשרה, הידע והכלים הדרושים להכרעה בין שני המסמכים, טען המערער כי אין מקום להורות על החזרת הדיון לועדה לעררים וביקש מבית הדין להורות על ביטול החלטת הועדה ולהורות למוסד לקבל את תביעתו לפיצוי בהתאם לחוק.

 

4.      בדיון המקדמי שהתקיים בפני כב' הרשמת ויסמן ביום 13.1.10 חזר ב"כ המערער על נימוקי הערעור וביקש כי בית הדין ידון בערעור לגופו של עניין.

 

כן הדגיש ב"כ המערער כי המערער שומר על כל טיעוניו שהועלו בפני בית הדין הארצי בתיק עבל 259/09.

 

5.      במעמד הדיון המקדמי טענה ב"כ המוסד כי בהתאם להוראות פסק הדין של בית הדין הארצי, התייחסה הועדה למסמך מיום 18.5.51 ובהתייחסה גם למכתב ד"ר גודווין ולהצהרת המערער בפני הועדה הרפואית מיום 16.5.08 הגיעה למסקנה כי המערער חלה לפני קום המדינה.

לטענתה, ניתן להבין את המשמעות שייחסה הועדה למכתב ד"ר גודווין, שכן יש להניח כי הרופא לא כתב את האמור בו ללא כל בסיס.

לטענת ב"כ המוסד, הועדה התייחסה למסמך מיום 18.5.51 ובחרה להעדיף נתון אחר כאשר היא מפרטת את מסקנתה.

עוד טענה ב"כ המוסד כי היא אינה סבורה כי בית הדין יכול לקבוע במקום הועדה מתי חלה המערער וכי אין מקום שההכרעה בשאלה זו תיעשה על ידי בית הדין.

 

הכרעה

 

6.      כבר נפסק כי בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

בית הדין לא יטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81).

 

         במקרה זה סברתי כי מדובר באחד מהמקרים החריגים בהם מדובר בקביעה שאינה דורשת ידע רפואי ואין מקום וטעם להחזיר את העניין לועדה, כפי שיפורט להלן.

 

7.      עניינו של המערער הושב לועדה לעררים, לפי פסק דינו של בית הדין הארצי (כב' הרשמת דוידוב-מוטולה) מיום 14.6.09, על מנת שהועדה לעררים תתייחס לראיה החדשה שצירף המערער – גליון החולה מיום 18.5.51 ותקבע ממצאיה לאורו, תוך נימוק החלטתה.

 

הועדה התכנסה ביום 20.8.09, עיינה בגליון החולה מיום 18.5.51 וקבעה כי היא בוחרת להעדיף את הצהרתו של המערער מיום 16.5.08 לפיה הוא חלה בגיל 20 חודשים וכן את מכתבו של ד"ר גודווין בו נכתב שהמערער "היה בטיפולנו מגיל 20 חודשים" ועל סמך המכתב וההצהרה החליטה לדחות את הערר.

 

         ראשית יצויין כי החלטת הועדה אינה מנומקת, כנדרש בהוראות פסק דינו של בית הדין הארצי.

 

יש לזכור כי הנמקתה של הועדה צריכה להיות כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא נ' המוסד פד"ע יז 130; דב"ע לה/129-01 משה שריקי נ' המוסד פד"ע ז 206; דב"ע מח/11-01 רג'פוקר שמואל נ' המוסד פד"ע כ 116; דב"ע נד/14-01 עוגן חיון נ' המוסד; פד"ע כז 242; דב"ע נה/17-01 חיים כהן נ' המוסד פד"ע כח 535; בל (נצ) 1557/00 תאופיק חדד נ' המוסד פד"ע לו יג).

 

דהיינו, מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה  ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל  10082/97 שלמה שיה נ' המוסד פד"ע לד 188).

 

במקרה זה לא ניתן לומר, בהעדר הסבר כלשהו להחלטתה להעדיף את מכתבו של ד"ר גודווין ואת הצהרת המערער על פני גליון החולה שנערך על ידי ד"ר טרק, כי החלטתה של הועדה ברורה ונהירה.

 

8.      אולם מעבר להיעדר ההנמקה כמפורט לעיל, עסקינן בענייננו במחלוקת בשאלה איזה מבין שני מסמכים רפואיים מבסס נכונה את מועד תחילת מחלתו של המערער, הכרעה אשר על בסיסה ניתן יהיה לקבוע באם המערער חלה במחלת הפוליו לפני קום המדינה, אז בהתאם לפרשנות המוסד לא חלות עליו הוראות החוק, או אחרי קום המדינה – אז יחולו עליו הוראות החוק.

 

 

         אלא שההכרעה במחלוקת זו מתייתרת כיום, לאור פסק דין שניתן רק לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניין בג"צ 10771/07 שמואל גוירצמן ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מיום 1.2.10).

 

בפסק הדין נתקבלה עתירתם של 13 חולי פוליו אשר תביעותיהם לפי החוק לפיצוי נפגעי פוליו נדחו על ידי המוסד בנימוק זהה לזה שניתן בעניינו של המערער.

 

בית המשפט העליון, מפי כב' השופט דנצינגר, קבע כי פרשנות המוסד למילה "בישראל" שבחוק שגויה וכי החוק חל גם על חולים שחלו במחלת הפוליו בישראל לפני קום המדינה, וכדבריו:

 

           "העתירה מתקבלת במובן זה שהביטוי "בישראל" בחוק מכוון הן לחולים שחלו במחלת הפוליו במדינת ישראל לאחר קום המדינה והן לחולים שחלו במחלת הפוליו בארץ ישראל לפני קום המדינה והכל בתנאים שנקבעו בחוק. תוצאה זו מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו כפי שפורט לעיל, וכן עם אחריותה הציבורית והמוסרית של המדינה לחולי הפוליו שחלו במחלה בשטחי ארץ ישראל לפני קום המדינה." (פסקה 92 לפסק הדין).

         פסק דינו של בית המשפט העליון המחיל את הוראות החוק לפיצוי נפגעי פוליו על כל מי שחלה בישראל, בין אם לפני קום המדינה ובין אם לאחר קום המדינה ניתן כאמור ביום 1.2.10.

 

ככלל "כאשר ערכאה שיפוטית קובעת הלכה, תוקפה של זו, בדרך כלל, הוא למפרע: פרופ' ברק 'חקיקה שיפוטית' משפטים יג (תשמ"ג-מ"ד) 25, 51. לשון אחר, ההחלטה המפרשת הוראת חוק היא מעצם טיבה וטבעה דקלרטיבית. פעולתה איננה רק מכאן ולהבא, אלא היא בגדר הצהרה על מובנו של דבר החקיקה מאז ומעולם. משמעות הדבר היא, שיש להתייחס לפירוש שקבעה ההלכה... כאל פירוש, שהיה קיים למן חקיקתו... זה כוחה של ההלכה הפסוקה אך זו גם חולשתה, שכן היא פוגעת בציפיות של אלה שפעלו על סמך הפירוש הקודם..."

(בג"ץ 221/86 כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא (1) 469, 480).

 

בענייננו, משמדובר בפרשנות הביטוי "בישראל" בחוק אשר נחקק בשנת 2007. לפרשנות הביטוי השלכה על זכויות חולים החולים במחלת הפוליו שנים רבות, כאשר אין ספק כי יש להחיל את פרשנות בית המשפט העליון על כל מי שהגיש תביעה לפיצוי על פי החוק, ממועד חקיקתו.

 

9.      בנסיבות אלו, בהן על פי פסיקת בית המשפט העליון, החוק לפיצוי נפגעי פוליו חל גם על מי שחלה במחלת הפוליו במדינת ישראל לאחר קום המדינה וגם על מי שחלה במחלה בארץ ישראל לפני קום המדינה, הרי משאין חולק כי המערער נולד בארץ ישראל בשנת 1946, הוראות החוק חלות גם עליו, בין אם חלה במחלת הפוליו בשנת 1947, כמשתמע ממכתבו של ד"ר גודווין ובין אם חלה במחלה בשנת 1949, כמשתמע מגליון החולה שנערך על ידי ד"ר טרק.

 

10.   לאור האמור, משנפלה טעות בהחלטת הועדה לעררים, משתיקון הטעות אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי ומשאין טעם להחזיר את העניין לועדה מקום בו מדובר בשאלה משפטית, שממילא כבר הגעתי למסקנה כי יש לבטל את החלטת הועדה לעררים מיום 20.8.09 ולקבוע כי המערער זכאי לפיצוי בהתאם להוראות החוק לפיצוי נפגעי פוליו.

 

סוף דבר

11.        הערעור מתקבל.

 

12.        המוסד ישא בשכ"ט עו"ד לטובת המערער בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

 

ניתן היום ח' בניסן, תש"ע (23 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

מיכל לויט, שופטת

 

 

קלדנית: רחל רוזה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/5711594D5215B058422576EF00518933/$FILE/67F4D9FF319E3736422576EF002B9716.html
תאריך: 
23/03/10
Case ID: 
5028_9
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : מיכל לויט
מיכל לויט
עורכי דין : עידן מרום רנה הירש
עידן מרום
רנה הירש
Powered by Drupal, an open source content management system