בתי הדין לעבודה

 

 

פסק דין

yyy רקע כללי

1.    השאלה שהובאה לפתחנו היא – האם יש לראות בפגימה בגבו של התובע, שהועסק כדוור, כתאונת עבודה על-פי דוקטרינת המיקרוטראומה, אם לאו.

 

y להלן התשתית העובדתית בתמציתה

2.    ביום 6.9.05 ניתן על-ידי בית דין זה פס"ד אשר דחה את תביעתו של התובע, תוך שהוא מציין כי לא הוכח שתנאי עבודתו – כפי שפורטו במסגרת הראיות – אכן מקימים תשתית עובדתית כנדרש על-פי דוקטרינת המיקרוטראומה.

 

3.    על פס"ד זה הגיש התובע ערעור לביה"ד הארצי לעבודה, אשר התקבל. זאת בהתאם לפס"ד שניתן ביום 17.8.06 ואשר בו נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"יש מקום לקבל את הערעור באופן שהתיק יוחזר לביה"ד האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפעולות החוזרות ונשנות של הרמת התיק הכבד והורדתו על מנת להוציא דברי דואר ולחלקם בתאי הדואר ולאחר מכן הרמתו שוב וחוזר חלילה, זאת במשך 22 שנים".

 

במסגרת פסה"ד הנ"ל קבע ביה"ד הארצי לעבודה כי ניתן לבודד את פעולת הרמת התיק, הורדתו והרמתו משך פעמים רבות במהלך היום ולראות בה תשתית עובדתית לכאורה לקיומה של תורת המיקרוטראומה.

 

4.    לאור פסק הדין הנ"ל וביום 15.11.06 מינה בית-דין זה מומחה יועץ רפואי – ד"ר אורי בלנקשטיין - על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה בגבו.

התשתית העובדתית אשר הוצגה בפני המומחה, בהתאם להחלטתו של ביה"ד הארצי לעבודה כאמור היתה כדלקמן:

§           התובע הועסק ברשות הדואר כדוור משך 22 שנים, החל מחודש 9/79.

§          שעות עבודתו היו מ-8:00 - 17:00 ולעיתים קרובות אף יותר ובמשך 6 ימים בשבוע.

§          במהלך עבודתו נדרש התובע לרכז את דברי הדואר השייכים לאזור החלוקה שלו, במשקל של עד חצי ק"ג לדבר דואר, למיינם, להעמיסם על כלי התחבורה שהיה ברשותו באותה עת ולחלקם במעניהם.

§          במהלך תקופת עבודתו ביצע התובע את החלוקה בארבעה אופנים: בתחילה באופן רגלי, שאז נדרש לסחוב את התיק על כתפו למרחקים של מאות מטרים. במהלך שנות ה-80 החלה החלוקה להיעשות באמצעות שימוש בעגלות. החל מתחילת שנות ה-90 נעשתה החלוקה באמצעות תלת אופן ולבסוף - החל משנת 1996 ואילך - בקטנוע.

§          לצד כל הפעולות הנוספות שנדרש התובע לעשות במהלך היום, ובמשך כל תקופת העסקתו, עיקר עבודתו היתה סחיבת התיק, הורדתו והרמתו שוב ושוב לאחר חלוקת הדואר וזאת, במשך פעמים רבות במהלך יום העבודה.

 

5.    המומחה התבקש לחוות דעתו בנוגע לשאלות כדלקמן:

 

א.    מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע?

 

ב.    האם קיים לדעת היועץ הרפואי קשר סיבתי רפואי בין פעולת ההרמה וההורדה של התיק הכבד מידי יום ביומו לבין הפגיעה בגבו?

 

ג.     האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסדרה של פגיעות זעירות, כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסוים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהוא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך?

 

6.    ביום 11.12.06 השיב המומחה לשאלות אלו כדלקמן:

 

"א.  התובע סובל מכאבי גב מותני כרוניים.

קיימים רישומים כבר בשנים: 1984, 1985, 1986, 1987 וכן הלאה. בצילומי הרנטגן אובחנו שינויים ניווניים וספונדילוליסטזיס ניוונית ב-L4 ו-L5.

ב.    לדעתי, אין קשר סיבתי בין פעולת ההרמה וההורדה של התיק הכבד - לבין הפגימה בגב מהסיבות הבאות:

1.    קיימים רישומים על כאבי גב תחתון, סמוך לתחילת עבודתו ברשות הדואר ב- 9/1979.

2.    כאבי הגב היו קלים ולא הצריכו ניתוח, או טיפולים מיוחדים אחרים.

3.    במכתב רפואי חתום ד"ר גלייזר ישעיהו מיום 22/5/1984 נרשם ציטוט: "בן 35 סובל מכאבי גב ורגליים מספר שנים".

ג.    לא מדובר בפגיעות זעירות.

מדובר בתהליך תחלואתי טבעי כרוני מתמשך של הגב התחתון אשר החל לפני שנים רבות והחמיר ביום 23/4/2001 כתוצאה מתאונת דרכים/עבודה כשניסה להרים את הקטנוע. ציטוט: 'בעבר היו מחושי גב מותני רגילים. הארוע הנוכחי חידד בצורה קיצונית את הכאב.'"

 

7.    לאחר קבלת חווה"ד המומחה, התיר ביה"ד לתובע, על פי בקשתו, להפנות למומחה מספר שאלות הבהרה כדלהלן:

 

א.    המומחה התבקש להתייחס לקביעתו בחוות דעתו בדבר העדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה ממנה סובל התובע ולרישומים ביחס לכאבי גב תחתון ולהשיב על השאלה מהו הרישום המוקדם ביותר עליו הסתמך לצורך הקביעה כי קיימים רישומים בדבר כאב גב תחתון סמוך לתחילת עבודתו של התובע ברשות הדואר.

המומחה השיב לשאלה זו בציינו כי הרישום עליו הסתמך הינו רישום שנערך על ידי ד"ר ישעיהו גלייזר בשנת 1984 בו נרשם כי התובע סובל מכאבי גב מזה מספר שנים.

 

ב.    המומחה התבקש להתייחס לאמור בחוות דעתו בדבר כאבי גב קלים שלא הצריכו ניתוח או טיפול מיוחד אחר ולהבהיר מהם אותם  "טיפולים מיוחדים אחרים".

לשאלה זו השיב המומחה כי במונח "טיפולים מיוחדים" הוא כיוון לטיפולים כירורגיים וכן ציין כי במידה וקיימת בעיית גב קשה יש צורך בניתוח.

      

ג.     המומחה התבקש להוסיף ולהתייחס, במסגרת שאלות ההבהרה - למכתבו של ד"ר גלייזר ולהסביר את מסקנתו (של ד"ר בלקנשטיין) הנובעת מהאמור במכתב זה. זאת בשים לב לכך שביום 22.5.84 - מועד מתן התעודה הרפואית על ידי ד"ר גלייזר - ביצע התובע את עבודתו תוך סחיבת תיק הדואר למרחקים ארוכים במשך מספר שנים.

המומחה השיב על שאלה זו בציינו כי מאחר ובמכתבו של ד"ר גלייזר רשום כי התובע סובל מכאבי גב מספר שנים, הרי שהמסקנה היא כי הבעיה החלה סמוך למועד תחילת עבודתו ולכן אין מדובר בפגיעות זעירות.

      

ד.    המומחה התבקש אף ליישב בין הציטוט שהופיע בסעיף ג' לחוות דעתו בדבר מסמך רפואי שהוצג לו שעניינו מחושי גב מותני רגילים בעבר ובדבר אירוע מיום 23.4.01 שחידד את הכאב לבין דבריו של ד"ר גלייזר בתעודה הרפואית מיום 22.5.84, לפיהם מצבו של התובע החמיר לאחרונה בצורה דרסטית, כאשר הכאבים התגברו לאחר כל מאמץ.

בתשובה לשאלה זו השיב המומחה כי הוא אינו יכול ליישב בין רישומים של רופאים שונים וכן הוסיף כי במכתבו של ד"ר גלייזר מיום 22.5.84 רשום כי קיימים שינויים ספונדילוטים בעמוד שידרה מותני, עם שינויים בחיבורים בין החוליות. ממצא רנטגני הנוצר רק כעבור שנים רבות של כאבי גב ואשר משמעותו היא כי התובע החל לסבול מפגימה בגבו מספר שנים לפני שנת 1984.

      

ה.    עוד נשאל המומחה במסגרת שאלות ההבהרה, האם קביעתו - לפיה אין מדובר במיקרוטראומה - מושפעת מעמדתו לפיה מחלת הגב החלה לפני שנים רבות.

על כך השיב המומחה כי לדעתו המחלה החלה סמוך לתחילת עבודתו של התובע וזאת, בהסתמך על צילומי הרנטגן כפי שהתייחס אליהם קודם לכן.

      

ו.     המומחה נשאל עוד האם תנאי עבודתו של התובע החמירו את מצב גבו ובהקשר זה אף הופנה (המומחה) למסמכים רפואיים שונים.

המומחה השיב על שאלה זו בציינו כי במסמכים הרפואיים אליהם הופנה דובר על המלצות רפואיות בלבד. לדבריו, מעיון מדוקדק בתיקו הרפואי של התובע עולה כי אין מדובר בהחמרת מצב במשך השנים, אלא בכאבי גב רגילים ושכיחים באוכלוסיה הכללית.

 

ז.    לבסוף, נשאל המומחה האם הוא שותף לעמדתו של האורתופד ד"ר יוספסברג מיום 12.11.01, לפיה התובע אינו יכול לתפקד כדוור גם מאחר שקיים קשר בין מצב גבו לבין עבודתו כדוור.

על שאלה זו השיב המומחה כי הוא איננו שותף לעמדתו של הרופא הנ"ל וכי לדעתו התובע יכול היה לתפקד כדוור שכן אין מדובר בסחיבת משקלים גדולים כבדים.

 

8.    נוכח האמור בחוו"ד המומחה, דחה בית-דין זה את תביעתו של התובע בפס"ד שניתן ביום 27.12.07. 

 

9.    התובע שב וערער לבית הדין הארצי לעבודה אף על פסק דין זה, כאשר ביום 28.4.08 ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פס"ד נוסף בעניינו של התובע, שנתן תוקף להסכמת הצדדים כדלקמן:

"מוסכמת עלינו הצעת בית הדין לפיה עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפנה למומחה שאלת הבהרה נוספת. על פי העובדות המוסכמות לצדדים מאז קבלתו לרשות הדואר כדוור בספטמבר 79' ועד למחצית שנות השמונים לערך נדרש המערער במסגרת עבודתו לנוע רגלית למרחקים של מאות מטרים כשתיק הצד המכיל דברי דואר מונח על כתפו. משקל תיק הדואר בממוצע יכול היה להגיע ל-40 ק"ג בראשית החלוקה והוא הלך ופחת בהמשך החלוקה. אותה הליכה עם תיק הצד המתנדנד על הכתף מתאימה על פניה לתשתית מיקרוטראומטית.

לאור זאת מוסכם עלינו כי למומחה תופנה שאלת הבהרה האם אותה הליכה הקשורה בסחיבת תיק הדואר אכן החמירה או גרמה את הפגיעה בגבו. בית הדין ינסח לאור זאת למומחה את השאלות הרלוונטיות להכרה במיקרוטראומה גבית בהתבסס על האמור לעיל ובהתבסס על התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת העובדות".

 

משמע - הצדדים הסכימו, במסגרת הליך הערעור, להוסיף לתשתית העובדתית את העובדה כי משקל תיק הדואר יכול היה להגיע ל-40 ק"ג בראשית החלוקה וכי ההליכה עם תיק הצד המתנדנד על הכתף מתאימה על פניה לתשתית מיקרוטראומטית.

 

10.  לאור פס"ד זה שב בית הדין והפנה למומחה שאלת הבהרה נוספת, בהתאם להחלטת ביה"ד הארצי לעבודה, שאלה עליה השיב המומחה ביום 29.8.08 כדלקמן:

"ההליכה וסחיבת תיק הדואר לא החמירה ולא גרמה לפגיעה בגבו של התובע.

1.     הליכה וסחיבת תיק לא גורמת לעומס מיוחד על חוליות הגב התחתון.

2.     תקופת ההליכה באופן רגלי היתה קצרה יחסית – בתקופה הראשונה לעבודתו – החל לעבוד בשנת 1979.

בשנות ה-80 החלוקה נעשתה בעזרת עגלות.

בשנות ה-90 החלוקה נעשתה בעזרת תלת אופן.

משנת 1996 החלוקה נעשתה בעזרת קטנוע."

 

11.  בעקבות הדברים הללו התבקשו הצדדים לסכם טענותיהם, כאשר עיקר טענותיהם היה כדלקמן:

 

במסגרת סיכומיו עתר התובע לקבלת חוו"ד של מומחה רפואי נוסף. זאת, לטענתו, בשל כך שתשובות המומחה ד"ר בלקנשטיין היו בלתי מנומקות ובשים לב לחוו"ד מומחים שניתנו בתיקים אחרים שהתיחסו לעבודת דוורים, בהם הוכר קשר סיבתי בין הפגימה בגב לבין תנאי העבודה.

 

הנתבע טען מאידך, כי תשובת המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת שנשאל היתה ברורה וחד משמעית ולכן, יש לאמץ את קביעתו.

 

12.  בהחלטת בית-דין זה מיום 23.2.09 קיבל בית הדין את בקשת התובע וקבע כי יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף וזאת מהנימוקים כפי שפורטו בהחלטה כדלקמן:

"בתשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת שהופנתה אליו בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נתן המומחה תשובה קצרה, בלתי מנומקת ועקרונית לפיה הליכה וסחיבת תיק אינן גורמות לעומס מיוחד על חוליות הגב התחתון. קביעה עקרונית זו - שאינה מתיחסת ספציפית לתובע ואשר ממנה השליך המומחה גם למקרה של התובע - אינה מתיישבת עם קביעות עקרוניות של מומחים אחרים שניתנו בעניינים אחרים. מכאן שלטעמנו דחיית התביעה בשלב זה על בסיס קביעתו העקרונית של המומחה עלולה להותיר טעם של שרירותיות ועיוות דין.

משמע - לטעמנו בנסיבות הללו, שעה שחוות הדעת הסופית והתשובה לשאלה הנוספת מושתתת על קביעה עקרונית שאינה מקובלת על מומחים אחרים - ואשר יתכן שהיא אשר הובילה לתוצאה אליה הגיע המומחה במקרה זה - הרי שקיימת סיבה בולטת לעין שלא להסתפק בתשובתו של המומחה (ר' עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון, ניתן ביום 15.5.07).

לבסוף יאמר - כי אין בידנו לקבל את טענת הנתבע לפיה מינוי מומחה נוסף, מהטעמים שפורטו לעיל, משמעו - ייתור הצורך במינוי מומחים רפואיים אשר יתייחסו לנסיבות הספציפיות של כל תובע. כל שנאמר במקרה דנן הוא - כי הצורך במינוי מומחה נוסף במקרה דנן, אשר יתייחס לנסיבות הספציפיות של התובע, התעורר לאור העמדה העקרונית של המומחה (זו שאינה מתייחסת לנסיבות ספציפיות), עמדה השונה מעמדתם של מומחים אחרים באותה שאלה והיא: האם הליכה וסחיבת תיק גורמת לעומס מיוחד על חוליות הגב ועשויה לגרום להחמרה ולפגיעה בגב אם לאו. נראה לי כי על מנת למנוע עיוות דין ובהתאם לכלל לפיו רשאי התובע ליהנות מהספק, יש מקום לקבל חוות דעת רפואית נוספת".

 

13.  ביום 25.2.09 - בהתאם להחלטה מיום 23.2.09 - מינה ביה"ד את ד"ר אליהו סלטי כמומחה יועץ רפואי נוסף, על מנת שיחווה את דעתו בענין הקשר הסיבתי שבין הפגימה בגבו של התובע לבין תנאי עבודתו.

 

14.  ביום 23.3.09 התקבלה בביה"ד חוו"ד של ד"ר סלטי, במסגרתה כתב המומחה כדלקמן:

 

א.    לשאלה - מהי הפגימה הרפואית המדויקת ממנה סובל התובע, ענה המומחה כך:

"מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי התובע סבל מכאבים בגבו התחתון עם הקרנה לגפיים תחתונות. מצילומי ה-CT שבוצעו ביום 2.1.01 עולה כי הוא סובל מחוסר יציבות מולדת (על רקע הפרעה התפתחותית של גוף החוליה בתקופה העוברית), שינויים ניווניים של המפרקים הבין חולייתים ובלט דיסקלי אחורי היקפי הגורם לחץ על שורשי העצבים של L-4. עקב ממצאים אלו נגרמת הצרות משנית של תעלת השדרה וכאבים בגב תחתון. במהלך שנת 2001 טופל התובע במסגרת מרפאת הגב ומרפאת הכאבים של ביה"ח 'מאיר' בכפר סבא. הטיפול הרפואי האחרון שאליו הופנה התובע כעולה מתיקו הרפואי ברישום מיום 22.10.01 הינו טיפול בגלי רדיו."

 

ב.    לשאלה - האם קיים לדעת היועץ הרפואי קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה במועד שבאה, ענה המומחה כך:

"בתיקו הרפואי של התובע קיימים רישומים לענין כאבי הגב התחתון כבר משנת 87'. משנה זו ואילך נמצאו רישומים רבים של תלונות וטיפולים אותם קיבל התובע לענין כאבי הגב התחתון.

ביום 2.1.01 בוצעו צילומי CT של עמוד שדרה מותני שהראו את הממצאים המוזכרים בתשובה קודמת. במהלך חודש פברואר אותה שנה (2001) נמצאו רישומים המתארים את תלונותיו של התובע לענין כאבי הגב התחתון ואת הטיפולים שקיבל.

ביום 19.2.01 מייחסים לראשונה כאבי גב אלו לאירוע מיום 17.12.00 בו לדברי התובע החל התקף כאבי הגב לאחר 'נפילת קטנוע, הרמתו ונסיונות חוזרים להפעלתו'. אירוע זה של נפילת הקטנוע והרמתו יכול בהחלט לגרום לפריצת דיסק חריפה כמו זו שאובחנה בגבו התחתון של התובע.

אמנם האירוע מיום 17.12.00 מוזכר לראשונה רק בביקור אצל הרופא מיום 19.2.01 אך ממצאי ה-CT שבוצע כבר ביום 2.1.01 (כשבועיים לאחר התאונה) מצביעים על פריצת הדיסק. סמיכות התלונות לענין כאבי הגב וממצאי הדמיה הנראים ב-CT במועד שבוצעו מאפשרים לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין פריצת הדיסק שאובחנה בגבו התחתון ובין האירוע של נפילת הקטנוע ביום 17.12.00."

 

ג.     לשאלה - האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסדרה של פגיעות זעירות, כאשר כל אחת מהפגיעות ניתנת לאיתור בזמן מסוים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה, הינה בלתי הפיכה, כך שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהוא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואתי מתמשך, ענה המומחה כדלקמן:

"הצטברותן של פגיעות זעירות (מיקרוטראומה) הן שגרמו במהלך השנים לחלק מנזק הנראה כיום (שינויים הניווניים במפרקים הבין חולייתיים) אך לא לפריצת הדיסק ממנה סבל התובע.

תחילת הווצרות המחלה הניוונית הנראית כיום היא במיקרוטראומות חוזרות שהחלו ככל הנראה כבר בשנת 87', נמשכו לאורך השנים וביטוים היה בהתקפים חוזרים של כאבי גב תחתון.

אמנם באף אחד מכל אותם רישומים בתיקו הרפואי של התובע במהלך השנים ועד שבוצעו צילומי ה- CT לא נרשמו ממצאים קליניים או אבחנות ברורות שיש בהן כדי להבהיר מהי הפתולוגיה הספציפית בגבו של התובע וכל הרישומים מתיחסים רק לתלונותיו של התובע לענין הגב והטיפולים שקיבל אך הבסיס הפתולוגי של מחלה ניוונית הינו תהליך רב שנים ומתמשך של מיקרוטראומה חוזרת.

מצבו הרפואי של התובע (פריצת הדיסק) אינו נובע מהצטברותן של אותן פגיעות זעירות חוזרות כי אם מאירוע של חבלה בלתי ישירה בגבו התחתון שהתרחשה ככל הנראה בעת שעסק בהרמת הקטנוע והפעלתו."

 

ד.    לשאלה - האם ניתן לומר שהעבודה הנ"ל החישה את בואה של המחלה, כך שאלמלא העבודה יתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שכלל לא היתה מופיעה, ענה המומחה כך:

"נראה כי אכן האירוע מיום 17.12.00 החיש את הופעת פריצת הדיסק שנראה כבר בצילומי ה-CT מיום 2.1.01.

למרות שכאמור סבל ממחושים בגבו התחתון במשך שנים רבות קודם לאירוע עדיין ניתן להניח כי אילו לא היה מרים את הקטנוע שנפל באותו מועד ואילו לא היה מבצע את אותן פעולות חוזרות של הנעת הקטנוע, הרי שלא היתה מתרחשת אותה פריצת דיסק במועד שהתרחשה ויתכן כי כלל לא היתה מופיעה.

הרמת משא כבד ו/או ביצוע תנועות הטיה/כפיפה של הגב בתנוחות שאינן פיזיולוגיות (התנועות אותן ביצע במהלך הנסיונות להנעת הקטנוע) יש בהן כדי לגרום לפריצה חריפה של הדיסק המותני."

 

ה.    לשאלה - האם השפעת העבודה על הופעת המחלה בעת שהופיעה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ענה המומחה כדלקמן:

"האירוע בעבודה מיום 17.12.00 הוא זה שגרם לפריצת הדיסק במועד שהופיעה.

התובע סבל במשך שנים ממחושים בגבו התחתון ('גורמים אחרים') אך השפעתם של אלו היתה פחותה בהרבה מהשפעת האירוע מיום 17.12.00. פריצת הדיסק הינה ארוע חבלתי (חבלה ישירה או עקיפה) חריף הניתן היטב להגדרה מבחינת זמן (יום הארוע ומקום ההתרחשות) ולפיכך למרות שסבל מכאבי גב שנים קודם לכן הרי שהשפעתם של אלה זניחה."

 

15.  נוכח חוו"ד זו הגיש התובע בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה, כאשר ביום 12.6.09 - בעקבות קבלת תגובת הנתבע - ניתנה על-ידי ביה"ד החלטה המורה למומחה להשיב על השאלה כדלקמן:

"במה היתה תרומתם של תנאי העבודה לגרימת הנזק הנ"ל של שינויים ניווניים במפרקים הבין חוליתיים (במידת האפשר מתבקשת הערכה באחוזים)?"  

 

ביום 13.7.09 השיב המומחה לשאלה הנ"ל כדלקמן:

"א.  מסקירת התיק הרפואי של התובע עולה כי כל תלונותיו הן לענין הגב התחתון. נמצאו רישומים רבים במהלך השנים המתעדים תלונות, בירורים רפואיים כולל CT  וטיפולים לענין כאבי הגב.

הבירור הרפואי העלה כי התובע סובל מפגם מולד                        (Spondylolistesis) בגובה חוליות L4-L5. ממצא זה גורם לחוסר יציבות של עמוד השדרה בין שתי חוליות אלו ובעקבות כך ללחץ על שורשי העצבים וכאבים בגב תחתון.

בביקורו במרפאה האורטופדית בבי"ח מאיר מיום 30.5.01 הומלץ על טיפול ניתוחי לייצוב חוליות אלו במידה והטיפול השמרני לא יועיל. ביום 22.10.01 הופנה לטיפול בגלי רדיו (שיטה טיפולית האמורה להקל בכאבי הגב).

פגם מולד זה בד"כ מחמיר עם השנים כפי שגם אירע במקרה זה וגורם להתפתחות שינויים ניווניים ולחץ על שורשי העצבים במרווח חוליות אלו.

 

ב.     אין כל קשר סיבתי רפואי בין מחלתו של התובע לבין אופי עבודתו כמתואר בכתב ההחלטה של ביה"ד. כפי שצויין בתשובה קודמת, מדובר בפגם מולד בחוליות עמוד השדרה המותני הגורם לחוסר יציבות ולכאב מתגבר במהלך השנים עקב השחיקה הנגרמת בין חוליות אלו (L4-L5) וללחץ הנוצר על שורשי העצבים כפי שגם נראה בצילומי ה-CT  מיום 2.1.01.

אופי עבודתו של התובע אין בו כדי להשפיע על חומרת המחלה וקצב התקדמותה. החמרה במחלה זו הינה תוצאה ישירה של תהליך תחלואי רגיל המושפע בעיקר בהתקדמות בגיל הכרונולוגי של החולה.

התובע יליד 1949 ולפיכך גילו היה 52 שנים עם סיום עבודתו בשנת 2001. בגיל זה צפוי חולה הלוקה בפגם מולד זה לסבול מאותם מחושים מהם סובל התובע וללא כל קשר לאופי עבודתו.

 

ג.     אין מדובר בהתפתחות פגם רפואי על דרך המיקרוטראומה כי אם בתהליך תחלואי מולד ומתמשך שאופיו להחמיר במהלך השנים. הנזק המצטבר הנגרם במהלך השנים הינו תוצאה ישירה ובלעדית של אותו פגם מולד בו קיימת כאמור הפרעה ביציבות בין גופי החוליות L4-L5.

 

ד.     לא ניתן לומר כי אופי עבודתו של התובע החיש את בואה של המחלה ממנה סובל התובע.

המחלה ממנה סובל התובע היתה קיימת בגבו מלכתחילה ונוצרה עוד בתקופת החיים העובריים. הביטוי הקליני של המחלה (כאבים בגב התחתון, הקרנה של הכאב לגפיים התחתונות, הגבלה בתנועות הגב התחתון) התפתח והיה מתפתח בכל מקרה במהלך השנים כחלק מאופיו של אותו פגם.

אופי עבודתו של התובע לא החיש את בואה של מחלתו ולא גרם להחמרתה. מחלה זו (הסימנים הקליניים הנלווים) היתה מופיעה בכל מקרה במועד שהופיעה מאחר וזהו אופי התקדמותו של תהליך תחלואי זה (Spondylolistesis).

 

ה.    לאופי עבודתו של התובע לא היתה כל השפעה על הופעת המחלה ו/או הסימנים הקליניים של מחלה זו ולפיכך לאופי עבודתו השפעה פחותה בהרבה (למעשה אין לה כל השפעה) מגורמים אחרים; קרי – המחלה הבסיסית."  

 

16.  בעקבות התשובות שהתקבלו לשאלת ההבהרה כאמור, משהתובע טען לסתירות בחווה"ד ואף עתר שוב למינוי מומחה רפואי נוסף, קבע בית הדין בהחלטה מיום 1.9.09 כי יש לאפשר לד"ר סלטי להסביר את ההבדל בקביעותיו וכי ככל שהסברו לא יישב באופן ראוי את קביעותיו, אזי שימונה מומחה רפואי אחר.

 

נוכח האמור, התבקש ד"ר סלטי ליתן מענה לשאלת ההבהרה הבאה:

"בחוו"ד מיום 22.3.09 קבעת בסע' ג' כי 'הצטברותן של פגיעות זעירות (מיקרוטראומה) הן שגרמו במהלך השנים לחלק מנזק הנראה כיום (שינויים ניווניים במפרקים הבין חוליתיים)...' וכן כי 'תחילת היווצרות המחלה הניוונית הנראית כיום היא במיקרוטראומות חוזרות...'

בעוד שבחוו"ד דעתך מיום 13.7.09 קבעת בסעיף ג' כי אין מדובר בהתפתחות פגם רפואי על דרך המיקרוטראומה.

נא הסבר את ההבדל בין שתי הקביעות הנ"ל."  

 

ביום 24.9.09 השיב ד"ר סלטי על שאלת ההבהרה כאמור כדלקמן:

"בתשובה א' בחוות דעתי מיום 22.3.09 הובהרו כלל הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע ובכלל זה מחלה ניוונית של מפרקי ה- Faset (המפרקים שבין גופי החוליות) ופריצת דיסק מותני הגורם ללחץ על שורשי העצבים של L4.

מדובר בשתי פגימות שונות בעלות אתיולוגיה שאף היא שונה. השינויים הניוונים הנראים בחוליות הגב המותניות הינם תוצאה מצטברת של חבלות מיקרוסקופיות חוזרות ונשנות (מיקרוטראומה) במשך שנים רבות. מאידך פריצת הדיסק שאובחנה בגבו הינה תוצאה של החבלה שאירעה לתובע ביום התאונה הנטענת. לפיכך, רק חלק (המחלה הניוונית) מכלל הנזק המצוי בגבו של התובע הינו תוצאה של מיקרוטראומות חוזרות ונשנות שארעו במהלך שנים רבות.

מכל אלה ברור כי כאשר נכתב כי אין מדובר בהתפתחות פגם רפואי על דרך המיקרוטראומה, הרי שהכוונה היתה לאותה פגימה (פריצת הדיסק המותני) שנוצרה רק על רקע התאונה הנדונה ואינה קשורה כלל למחלה הניוונית ממנה סובל התובע והנראית היטב בצילומי ה- CT.

לעצם תנאי עבודתו של התובע כדוור ניתן לומר כי אין בהם כדי לגרום להתפתחות מחלה ניוונית. מחלה ניוונית הינה תהליך תחלואי רגיל המתפתח כחלק בלתי נפרד מהזדקנות השלד. חומרת מחלתו הניוונית אינה חורגת מזו הצפויה על-פי גילו וזאת ללא כל קשר לאופי עיסוקו. בהקשר זה ראוי לציין כי לא נמצאה בספרות הרפואית שכיחות סטטיסטית גבוהה לחלות במחלה הניוונית אצל אלו העוסקים במקצועו של התובע בהשוואה לשאר האוכלוסייה גם כאשר מדובר בחתך של בני אותו גיל."

 

17.  לאחר הדברים הללו עתר התובע לקבלת התביעה נוכח חוסר העקביות של חוות דעתו של ד"ר סלטי והספק העולה מחוסר בהירות זה ולחלופין עתר למינוי מומחה נוסף.

       הנתבע לא הגיש סיכומיו לבית הדין.

 

yyy הכרעה

אשר לדעתנו יאמר כי - לאחר שעיינו בחומר המצוי בתיק הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות וזאת, מהטעמים כדלקמן:

 

18.  ראשית יש לומר כי בתיק זה התקבלה עמדתם של שני מומחים בתחום הרפואי הרלוונטי אשר הביעו שניהם עמדה חד משמעית ונחרצת בדבר העדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין הפגימה בגבו על-פי דוקטרינת המיקרוטראומה.

 

יוער כי ככל שהתעורר ספק ביחס לחוו"ד של ד"ר בלנקשטיין בכל הנוגע לטעם שבעטיו הסיק על העדר קשר סיבתי – טעם שהיה נעוץ בקביעה עקרונית בדבר העדר קשר בין תנאי עבודה כאמור לבין סוג הפגימה ממנה סובל התובע - הרי שספק זה הוסר במסגרת חוו"ד של ד"ר סלטי. חוו"ד ממנה עולה כי המסקנה ביחס להעדר קשר בין תנאי העבודה של התובע לבין הפגימה בגבו מושתתת גם על קביעות רפואיות המתיחסות ספציפית לתובע, קרי - למחלה מולדת ממנה סובל התובע. מחלה אשר על-פי הספרות הרפואית מובילה בסופו של יום, למצב התחלואתי ממנו הוא סובל וזאת בגיל בו לקה במחלה וללא כל קשר לתנאי עבודתו של התובע.

 

19.  ערים אנו כמובן לטענות התובע בדבר סתירה לכאורה בין חווה"ד השונות שניתנו על-ידי ד"ר סלטי, אלא שמקריאת מכלול תשובותיו ניתן ליישב סתירה נטענת זו כדלקמן:

 

אכן נכון שבחווה"ד הראשונה כתב ד"ר סלטי כי הצטברותן של פגיעות זעירות (מיקרוטראומה) הן שגרמו במהלך השנים לחלק מהשינויים הניווניים במפרקים הבין חוליתיים אצל התובע וכן, כי תחילת היווצרות המחלה הניוונית היא במיקרוטראומות חוזרות שהחלו ככל הנראה כבר בשנת 1987 ונמשכו לאורך השנים.

עם זאת, עיון מדוקדק בחווה"ד מלמד שד"ר סלטי אמנם עשה שימוש במונח מיקרוטראומות או פגיעות זעירות, אך לא קשר את תהליך היווצרות הפגיעות הזעירות הללו דווקא לתנאי העבודה של התובע. זאת, להבדיל מחשיפה של עמוד השדרה לפעילות יומיומית רגילה שעשויה אף היא להביא לפגיעות קטנות חוזרות ונישנות. מכאן שיתכן שהשימוש במונח "פגיעות זעירות" בחווה"ד הראשונה היה בו אולי כדי לבלבל, אך אין למצוא בו הצבעה על קשר בין השינויים הניוונים במפרקים לבין תנאי העבודה של התובע.

 

20.  זאת ועוד - נראה כי חוסר הבהירות הנ"ל הלך והתעמעם במסגרת חווה"ד הנוספות שנערכו על-ידי ד"ר סלטי:

 

כך למשל כותב ד"ר סלטי בתשובה לשאלות ההבהרה מיום 13.7.09 כי הפגם המולד ממנו סובל התובע בגובה החוליות L4-L5 גורם לחוסר יציבות של עמוד השדרה בין שתי חוליות אלה וכי חוסר יציבות זה גורם ללחץ מתמיד על שורשי העצבים וכאבים בגב התחתון.

כמו כן, הוא מוסיף וכותב כי הפגם המולד כאמור החמיר עם השנים וגרם להתפתחות שינויים ניווניים ולחץ על שורשי העצבים במרווח החוליות. משמע – ד"ר סלטי מסביר למעשה בתשובה לשאלות ההבהרה כי הפגם המולד הוא שגורם לפגימות זעירות מיקרוסקופיות במהלך השנים ומכאן גם לשינויים הניווניים. זאת, להבדיל כאמור מתנאי העבודה.

עוד הוא מסביר כי התפתחות השינויים כאמור, בעקבות הפגיעה האנטומית המולדת, צפויה להתרחש אצל כל אדם בן גילו של התובע במועד בו התרחשה ללא כל קשר לתנאי העבודה, לרבות תנאי העבודה הספציפיים של התובע.

 

21.  ככל שנותר ספק ביחס להסברו של ד"ר סלטי, הרי שנדמה כי בחוו"ד האחרונה מיום 24.9.09 - הסיר ד"ר סלטי את אי ההבנה שיכולה היתה להשתמע מחוות דעתו הראשונה. זאת, עת שהסביר כי לא נמצאה בספרות הרפואית שכיחות סטטיסטית גבוהה לחלות במחלה הניוונית מהסוג בה לקה התובע אצל אלו העוסקים במקצועו (דוור) וזאת, בהשוואה לשאר האוכלוסייה וגם כשמדובר בחתך של בני אותו גיל.

 

22.  ערים אנו לטענותיו של התובע – לפיהן הן הנתבע והן ביה"ד - הביעו בעבר עמדה לפיה מחוו"ד הראשונה של ד"ר סלטי ניתן להבין שחלק מהנזק בגבו (השינויים הניווניים) ניתן לייחוס לתנאי עבודתו.

אולם בדיעבד ולמקרא מכלול תשובותיו של ד"ר סלטי נראה כי הבנה (מוטעית) זו מקורה בשימוש העשוי לבלבל שנעשה במונח "מיקרוטראומה" או "נזק מתמשך" בחוות הדעת. שימוש שכוונתו האמיתית הובהרה לאחר מכן על-ידי ד"ר סלטי, קרי – שימוש המכוון לנזקים זעירים שנגרמו לעמוד השדרה בשל הפגם האנטומי המולד והשלכותיו ולא - בשל תנאי עבודתו של התובע.

 

23.  אשר לטענת התובע כי האמירות העקרוניות בחווה"ד של ד"ר סלטי, לרבות האמירה כי לא נמצאה בספרות הרפואית שכיחות סטטיסטית גבוהה לחלות במחלה ניוונית אצל אלו העוסקים במקצועו של התובע - אינן עולות בקנה אחד עם עמדות מומחים אחרים שמונו בתיקים של דוורים אחרים יאמר - כי אמירות אלה כן מתישבות עם קביעה של מומחה אחר (ד"ר בלנקשטיין) שמונה בתיק זה. מומחה שמחוות דעתו ביחר התובע להתעלם.

 

זה המקום להעיר כי אחת הסיבות למינויו של ד"ר סלטי כמומחה רפואי נוסף בתיק זה היתה נעוצה בטענתו של התובע ביחס לקביעות "מקובלות" של מומחים אחרים שחיוו דעתם בעניינם של דוורים אחרים. זאת, על מנת למנוע טעם של שרירותיות בהכרעה בתיק זה. אולם, סבורים אנו כי מששני מומחים שמונו בתיק זה חיוו עמדתם בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי במקרה דנן באופן חד משמעי, הרי שאין מקום לטענה בדבר שרירותיות.

לא למותר לציין כי מחווה"ד הנוספת של ד"ר סלטי ניתן ללמוד כי הקביעה ביחס להעדר קשר סיבתי נשענת בעיקרה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה; קרי – על המחלה המולדת המסוימת ממנה סובל התובע ועל ההשפעות הרפואיות הנודעות לה, כפי שאלה מצאו ביטויין בספרות הרפואית. מכאן שגם אין מקום להשוואה בין מקרה זה לבין עניינם של דוורים אחרים.

 

24.  נוכח כל האמור לעיל התוצאה היא כי דינה של התביעה להדחות.

 

25.  המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

 

ניתן היום ח' בניסן, תש"ע (23 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

 

קלדנית: דפנה ענוה-רז