כאמל סולימאן נ. ביטוח לאומי


 

   

בית הדין לעבודה

 

ב"ל  1934/09

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט: חיים ארמון

 

בפני:


 

ד"ר כאמל סולימאן

בענין:

התובע

ע"י עו"ד אלבר נחאס


 

נ ג ד

 

 


 

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ע"י עו"ד עדי עינב-גולן

 

 

פ  ס  ק              ד  י  ן

 

1.       התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בשל טענתו כי האוטם באחד מעורקי לבו שארע לו ביום 4/3/08, היה תוצאה של תאונת עבודה.

 

2.       הנתבע, במכתבו לתובע מיום 21/4/09, דחה את התביעה להכיר באותו אוטם כתוצאה של פגיעה בעבודה, וזאת - לטענת הנתבע - מאחר שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי כלשטענת הנתבע - מתח ממושך אינו בבחינת ארוע תאונתי.

 

          (בענין תוכן מכתבו של הנתבע, אעיר במאמר מוסגר כי הוא שגוי. בהתאם להלכה הפסוקה, הארוע התאונתי אינו חייב להתרחש דווקא בעבודתו של המבוטח. גם ארוע פתאומי שמתרחש בגופו של המבוטח הוא בבחינת "ארוע תאונתי". אוטם בשריר הלב הוכר זה מכבר כארוע תאונתי לכשעצמו. הנכון הוא כי לשם הבחינה אם האוטם הוא תוצאה של פגיעה בעבודה, יש לבחון אם עובר להפתחות האוטם, ארע ארוע חריג בעבודתו של המבוטח, ארוע אשר ניתן לקשור אותו סיבתית לקרות האוטם).

 

3.       מכל מקום, התובענה שבפני הוגשה כנגד דחיית התביעה במכתב מיום 21/4/09.

 

 

אלה העובדות שאינן (או כמעט אינן) שנויות במחלוקת

 

4.       התובע, יליד שנת 1956, מתגורר בבועיינה-נוג'ידאת.

 

5.       התובע הוא רופא כבר מאז שנת 1987 בערך. התובע עובד כרופא משפחה שכיר ב"שירותי בריאות כללית" במרפאות שביבנאל ובשדה אילן. בנוסף לכך, מנהל התובע מרפאה עצמאית במרפאה שנמצאת מתחת לדירת מגוריו.

 

6.       התובע נוהג לעבוד שעות רבות;

 

בימי ראשון, עובד התובע במרפאה ביבנאל בין השעות משעה 8:00 עד שעה 14:00, לאחר מכן עובד התובע במרפאה בשדה אילן משעה 14:30 עד שעה 18:00 ולאחר מכן חוזר התובע לבועיינה-נוג'ידאת ועובד במרפאה העצמאית.

 

בימי שני בבוקר, עובד התובע במרפאה העצמאית ולאחר מכן עובד ביבנאל משעה 12:00 עד שעה 19:00, ולאחר מכן - שוב חוזר לעבוד  במרפאה העצמאית.

 

בימי שלישי בבוקר, עובד התובע עד שעה 13:00 ביבנאל ולאחר מכן - עד הערב - עובד במרפאה העצמאית.

 

בימי רביעי התובע נוהג להשתתף בהשתלמויות מקצועיות שונות עד הערב.

 

בשעות הבוקר המוקדמות של ימי חמישי עובד התובע במרפאה העצמאית ולאחר מכן, משעה 11:00 עד שעה 16:00, עובד ביבנאל ובהמשך - עובד, עד 19:00 בשדה אילן, ובשעות הערב המאוחרות יותר - במרפאה העצמאית.

 

בימי שישי עובד התובע עד לשעות הצהריים בשדה אילן ולאחר מכן ממשיך לעבוד במרפאה העצמאית.

 

בשבתות, נוהג התובע לעבוד במרפאה העצמאית משעה 8:00 עד שעה 12:00.

 

          בנוסף לכל אלה, יש מטופלים של התובע אשר פונים אליו להתייעצויות טלפוניות, בשעות שונות של היום והלילה, גם עד חצות הלילה, והתובע נוהג לענות להם.

 

7.       אחד המטופלים של התובע, במרפאתו העצמאית, הוא גיסו, מר עסאם סולימאן (שייקרא להלן: "עסאם").עסאם לוקה בסכרת ומטופל באינסולין. עליו לבדוק את ערכי הסוכר בדמו באופן תדיר.

 

8.       בשעות הערב המאוחרות של יום 4/3/08, בעת שהתובע היה בבועיינה-נוג'ידאת, הוא חש כאבים לוחצים בחזהו והרגיש כי הוא מזיע. התובע נטל 2 כדורי קורדיל (בטיפול מתחת ללשון), אך הכאבים לא חלפו.

 

          התובע הזעיק את בן דודו, שגם הוא רופא, ד"ר סוהיל סולימאן. בן הדוד בדק את התובע, והחליט להבהילו לחדר המיון.

 

9.       לאחר חצות הלילה שבין יום 4/3/08 לבין יום 5/3/08, הגיע התובע לחדר המיון של בית החולים פוריה.

 

בגליון חדר המיון, נרשם כך:

"בן 51. ברקע השמנת יתר, יתר לחץ דם, סוכרת. לפני שעה התחיל לסבול במנוחה מלחץ חזק בחזה מלווה בהזעה. נטל 2 כדורים של קורדיל ללא הטבה. עדיין כאבים מאד חזקים בקדמת החזה ...".

 

          התובע אובחן כסובל מאוטם בלב, ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ לב. בעת אשפוזו בבית החולים, אבר התובע צנתור. התובע שוחרר מבית החולים ביום 8/3/08.

 

10.     בשל מצב לבו, היה התובע בלתי מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת בתקופה שמיום 5/3/08 ועד יום 31/3/08, והוא לא עסק למעשה בכל עבודה בתקופה זו.

 

11.     בטרם האוטם, חש התובע בריא לחלוטין ואף ביצע פעילויות ספורטיוויות. התובע לא עישן.

 

 

המחלוקת העובדתית בין הצדדים וההכרעה בה

 

12.     המחלוקת העובדתית בין הצדדים נוגעת לגרסת התובע על כך שהכאבים בחזהו ביום 4/3/08, הופיעו במהלך ויכוח חריף במיוחד שהיה בין התובע לבין עסאם, במהלך אותו ויכוח, שהתעורר בעייני הטיפול בעסאם - עסאם צעק על התובע וקילל אותו.

 

          הנתבע מכחיש לחלוטין את גרסתו האמורה של התובע.

 

13.     הנטל להוכיח את גרסת התובע, מוטל עליו. לדעתי, איני יכול לראות את התובע כמי שעלה בידיו להרים נטל זה. הטעמים לכך יוסברו בסעיפים שלהלן.

 

14.     סתירות בענין אופן תחילת הפגישה בין התובע לבין עסאם באותו ערב

 

א.      עסאם מסר לחוקר הנתבע כי לאחר שהודיע לתובע, טלפונית, שבכוונתו להגיע אל התובע, הוא אכן הגיע והתובע חיכה לו במרפאה.

 

ב.       הגרסה שמסר התובע לחוקר הנתבע, בתחילת גביית ההודעה, תואמת בענין זה את הגרסה שמסר עסאם לחוקר. התובע אמר לחוקר שבזמן שהוא קיבל מטופלים במרפאה העצמאית שלו, הגיע אליו מטופל אחד (בהמשך התברר כי הכוונה היתה לעסאם) ואז התפתח ויכוח. רק לקראת סיום גביית ההודעה, לאחר שהתובע כבר מסר שאותו מטופל היה למעשה גיסו, עסאם, אמר התובע שעסאם לא קבע תור מראש, אלא "חיכה לו בבית" כשהתובע הגיע בערב.

 

ג.       בסעיף 6 לתצהירו, הצהיר התובע כי כשהוא הגיע לביתו בסביבות השעה 23:00 - הוא מצא שם את עסאם שהמתין לו, ואז שניהם ירדו יחדיו למרפאה. גרסה זו תואמת את האמור בסוף ההודעה לחוקר, שנמסרה על ידי התובע, אך אינה תואמת את האמור בתחילת ההודעה ואינה תואמת את האמור בהודעתו של עסאם עצמו.

 

ד.       בעדותו בבית הדין, חזר התובע על הגרסה שנמסרה בתצהיר. הוא אמר כי עסאם המתין לו בבית, אך לאחר מכן ניסה התובע לשלב גרסה זו עם הגרסה המקורית, ואמר שייתכן שהתובע נכנס ישירות למרפאה ואז קרא לעסאם שיירד למרפאה. שילוב כזה היה עשוי ליישב בין הגרסאות, אלמלא היה התובע מצהיר בתצהירו שהוא מצא את עסאם דווקא בדירת המגורים ואז ירדו שניהם למרפאה.

 

ה.      עדותו של עסאם היתה שהוא (עסאם) הגיע למרפאה עצמה עוד לפני התובע, ועסאם חיכה לו, כביכול, במרפאה. גרסה זו אינה מתיישבת אף לא עם אחת מהגרסאות הקודמות שנסקרו לעיל.

 

ברור שהנסיבות המדוייקות של הפגישה בין השניים, אינן רלוונטיות לכשעצמן לשאלה אם היה לתובע ארוע חריג ביום 4/3/08. אולם, העובדה שנמסרו גרסאות סותרות אפילו בשאלה "מי חיכה למי" מעוררת את החשש שמא אין מדובר בגרסה נכונה.

 

חשש זה מתחזק נוכח העובדה שהגרסה המקורית, שלפיה כביכול הויכוח פרץ בזמן שהתובע היה כרגיל במרפאתו ואז התפתח ויכוח עם אחד המטופלים, באה בזמן שבו נראה שהתובע העדיף שלא לגלות כי הגרסה בדבר אותו מטופל שהתפרץ - מתייחסת דווקא לגיסו (הן בטופס התביעה והן בתחילת מסירת ההודעה לחוקר, התובע לא גילה את זהותו של אותו מטופל, ורק לאחר מכן מסר זאת. בענין זה הוא נהג באופן שונה מאשר כשהזכיר את בן דודו - הרופא שהוזעק, ד"ר סוהיל סולימאן, שלגביו התובע מסר מיוזמתו, מייד, כי מדובר בקרוב משפחתו). השינוי בגרסה היה נעשה במקביל לגילוי שמדובר בעסאם, ונראה כי משהתובע כבר מסר שמדובר בעסאם, הוא כבר לא ניסה להראות שהוא היה זה שישב במרפאה והגיע אליו לקוח, אלא מסר כי מדובר בלקוח שדווקא חיכה לו, המתנה שלכשעצמה יכולה לספק הסבר כלשהו בדבר הרוגז המיוחס לעסאם.

 

מכל מקום, הגרסאות הסותרות בדבר אופן תחילת הפגישה, מקשות על ראיית התובע כמי שעלה בידיו להרים את נטל ההוכחה.

 

15.     תמיהות בענין מטרת ביקורו הנטען של עסאם אצל התובע ובענין הסיבה לכעס של עסאם

 

א.      בהודעת התובע לחוקר הנתבע, מסר התובע שהמטופל (בהמשך התברר, כאמור,  כי הכוונה היתה לעסאם), התכוון לנסוע למחרת לנופש בירדן, והגיע אליו "עם ערכים גבוהים" (כנראה של סוכר), אך היה כעוס בגלל מצבו הבריאותי ערב הנסיעה ואז האשים את התובע בכך שהסכרת שלו בלתי מאוזנת.  האשמה זו, לטענת התובע בהודעתו לחוקר, לא היתה מוצדקת, שכן התובע היה זה שניסה לדאוג לביקורת שוטפת של עסאם, אך עסאם אינו מקפיד ובסופו של דבר - מאשים את התובע בחוסר האיזון.

 

מכל מקום, על פי גרסה זו, מטרת הביקור היתה קבלת טיפול לערכי הסוכר הגבוהים בטרם הנסיעה לירדן, והכעס היה על כך שהתובע, כרופא מטפל, אינו מצליח לאזן את הסכרת.

 

ב.       עסאם מסר לחוקר הנתבע כי מטרת ביקורו אצל התובע, היתה "לאזן את הסוכר", אך בגלל שעסאם ניסה במשך יומיים להשיג את התובע ולא הצליח, הוא כעס על התובע, צעק עליו וקילל אותו במשך מספר דקות, עד שעזב את המקום, מבלי שהתובע טיפל בו.. גרסה זו תואמת את הגרסה שמסר התובע לחוקר הנתבע, בענין מטרת הביקור של עסאם, אך שונה ממנה בענין הסיבה לכעס של עסאם.

 

ג.       בתצהירו, מסר התובע גרסה דומה לזו שהוא מסר לחוקר הנתבע, אך לא זהה לחלוטין. על פי התצהיר, מטרת הביקור היתה בדיקה לפני הנסיעה לירדן (ולאו דווקא טיפול בגין ערכי סוכר גבוהים שכבר נמצאו. בענין סיבת כעסו של עסאם - הגרסה שבתצהיר היתה זהה לגרסה שהתובע מסר לחוקר הנתבע, כעס על כך שהתובע, כביכול, אינו מצליח לטפל בעסאם טיפול נכון ומאזן.

 

ד.       בעדותו, מסר התובע כי עסאם אמר לו טלפונית שהוא רוצה שהתובע יבדוק אותו, מאחר שהוא אינו חש בטוב, מאחר שהוא אינו חש בטוב, אך כשהתובע הגיע - עסאם תקף אותו מילולית מיידית, ולתובע כלל לא היה זמן לשאול אותו למה הוא בא ומה קרה לו. לפי המשך עדותו "עד היום אני לא יודע למה הוא בא". כלומר, כביכול לתובע אין כלל ידיעה מה היתה מטרת ביקורו של עסאם.

 

          גרסתו זו של התובע, על כך שמייד עם כניסתו הביתה, עסאם תקף אותו מילולי (הגם שאינה מתיישבת היטב עם הגרסה שלפיה שניהם ירדו יחדיו למרפאה), יכולה להתיישב דווקא עם גרסתו של עסאם לגבי סיבת הכעס המיוחס לו, גרסה שלפיה - כזכור - הכעס היה רק בשל כך שהתובע לא הצליח להשיג את התובע לפני כן. (הדעת נותנת שאם הצעקות התחילו עוד בטרם שיחה לגופו של מצבו הבריאותי של עסאם, הרי הן באות על רקע ענייני קביעת הפגישה ולא על רקע המצב הרפואי, שטרם עלה. אכן, בהמשך עדותו ייחס התובע את הכעס לכך שעסאם חיפש את התובע במשך יומיים ובאותו יום אף טלפן פעמיים. לכאורה, היה מקום לזקוף לזכות התובע את העובדה שבעדותו תאמה גרסתו את הגרסה שמסר עסאם לחוקר הנתבע על סיבת כעסו הנטען של עסאם, אך בפועל, דעתי היא כי ענין זה פועל דווקא כנגד מהימנותו של התובע, וזאת בשל הטעמים הבאים:

(1)      סביר להניח שעדותו של התובע היתה לאחר שהוא כבר קרא את הודעת עסאם לחוקר הנתבע. מהודעה זו, היה יכול התובע להסיק שעסאם ייחס את הכעס הנטען לענין ההמתנה בת יומיים עד לפגישה עם התובע. סברה זו יש להביא בחשבון בטרם זוקפים לזכות התובע את ההתאמה המעודכנת בין גרסתו לבין גרסת עסאם.

(2)      התובע לא מסר כל הסבר לשאלה כיצד חל שינוי בגרסתו.

 

ה.      בעדותו של עסאם, התברר כי הוא הוא כבר אינו גורס שמטרת הביקור היתה "לאזן את הסוכר" כפי שהוא מסר לחוקר, אלא גרסתו המעודכנת היא שהמטרה היתה לשם קבלת אינסולין ותרופות, ולשם עריכת בדיקות, הן בדיקת סוכר (אף שלעסאם יש מכשיר לבדיקה עצמית) והן בדיקת שתן (אף שלגרסת התובע אין אפשרות של עריכת בדיקת שתן בשעת ערב מאוחרת).

 

בניגוד לעמדתו של עסאם בפני החוקר על כך שהוא עזב מייד בתום צעקותיו מבלי לקבל שירות כלשהו מהתובע (וגם בניגוד לגרסת התובע עצמו), מסר עסאם בעדותו כי התובע אכן נתן לו מרשם (לאחר שהופנתה אליו שאלה מדריכה מפי ב"כ התובע, הסכים עסאם להגיד שייתכן שהתובע דווקא לא נתן לו מרשם).

 

          גרסה זו, מלבד חוסר ההתאמה לקודמותיה בענין קבלת המרשם, גם אינה די סבירה בעיני, שכן אם המטרה היתה לקבל מרשם לשם רכישת תרופות או אינסולין טרם הנסיעה לירדן - לא ברור כיצד חשב עסאם להספיק לממש את המרשם, שכן גרסתו היא שלמחרת בבוקר הוא יצא לירדן כבר ב-7:00 בבוקר. משהפניתי לעסאם שאלה על המועד שבו הוא התכוון לקנות את התרופות, הוא השיב שהוא היה יכול לחכות עד שיפתחו את בתי המרקחת. ברור שתשובה זו תמוהה, נוכח רוגזו הנטען של עסאם אשר - לטענתו - היה חסר סבלנות לחכות לתובע ערב הנסיעה בשעה 23:00, שכן היה דחוף לו לקבל את המרשם טרם הנסיעה שהחלה ב-7:00 בבוקר, אך יחד עם זאת, כביכול, לא היתה לו כל בעיה לחכות לפתיחת בתי המרקחת.

 

גם כל התמיהות שפורטו לעיל בסעיף זה, מקשות עלי בראיית גרסת התובע כמוכחת.

 

16.     גם בענין אופי הויכוח לא נמסרה גרסה עקבית

 

          אמנם, הן התובע הן עסאם הסכימו שעסאם צעק על התובע ובין השאר קילל אותו כ"בן זונה", אך לא נמסרה גרסה עקבית בשאלה אם אכן היה ויכוח בין השנים, כמו שהתובע מסר בחלק מגרסאותיו, או שמא התובע רק ישב וספג את העלבונות והקללות, עד שעסאם הלך.

 

א.      בהודעת התובע לחוקר, אמר התובע שאותו מטופל (שאז טרם זוהה כעסאם), "רק צעק כחמש דקות" בעוד התובע עצמו התאפק וגילה סבלנות. תוך כדי הצעקות של המטופל, התובע לא חש בטוב, ואז המטופל עזב. גרסה זו אינה מלמדת על כל ויכוח הדדי בין השנים, אלא על כך שהמטופל צעק וקילל, והתובע ישב וספג, אך "לקחתי ללב יותר מדי".

 

ב.       גרסה זו תואמת את מה שמסר עסאם לחוקר הנתבע. עסאם אמר לחוקר כי הוא צעק וקילל במשך כ-10-5 דקות, ואז עזב מבלי לקבל טיפול. כשעסאם נשאל איך התובע הגיב, ענה עסאם שהתובע כלל לא הגיב אלא התחיל להזיע ואז עסאם עזב.

 

ג.       בתצהירו של התובע, נמסרה כבר גרסה בענין ויכוח הדדי. אמנם, התובע עדיין ייחס לעצמו מידה מופחתת של השתתתפות בויכוח, יחסית להתנהגותו של עסאם, אך הוא הצהיר במפורש על "ויכוח בינינו" ש"גלש לטונים גבוהים ולמריבה של ממש". לא ניתן לפרש זאת כישיבה סבילה של התובע שבה הוא רק סופג צעקות, אלא מדובר בויכוח בטונים גבוהים שגלש למריבה.

 

17.     הגרסה בדבר מועד תחילת הכאבים

 

א.      הן התובע והן עסאם מסרו בהזדמנויות שונות שכבר בעת צעקותיו וקללותיו הנטענות של עסאם - התובע החל לחוש ברע (עסאם מסר על ההזעה). בענין זה, באופן יוצא דופן, גרסאותיהם היו תואמות ועקביות.

 

ב.       הרישום הרפואי הראשון שייחס את האוטם לארוע הקשור לעבודה, היה רישום בתיקו הרפואי של התובע, ביום 27/3/08. ברישום זה (שנראה כאילו נערך על ידי התובע עצמו, שכן הוא נרשם כ"רופא מעדכן"), נרשם שהכאבים הלוחצים בקדמת החזר הופיעו לאחר ריב עם אחד המטופלים. לדעתי, לא היה זה נכון לדקדק עם התובע בשאלה אם הכאבים החלו תוך כדי הצעקות הנטענות או לאחר מכן, אלמלא היה רישום אחר, מיום 2/4/08, שנערך על ידי הקרדיולוג, ד"ר חביב קרדחג'י, נרשם כי הכאבים החלו דווקא כ-30 דקות לאחר הריב עם המטופל. מכאן שסביר להניח שהתובע מסר לד"ר קרדחג'י שהיה פרק זמן של 30 דקות מתום הויכוח ועד תחילת הכאבים. ברור שלפרק זמן זה אין משמעות מבחינת אפשרות הקשר הסיבתי הרפואי בין אותו ויכוח (אם היה) לבין האוטם, אך לדעתי, יש לו משמעות כשבאים לבחון את העקביות בגרסת התובע, וגם ענין זה גורם לספק במהימנות הגרסה.

 

18.     התוצאה מכל האמור לעיל, היא שאיני יכול לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו.

 

 

גורל התובענה

 

19.     משאיני רואה את התובע כמי שהוכיח את גרסתו בדבר ארוע חריג כלשהו בעבודתו ביום 4/3/08 - איני יכול לקבל את התביעה.

 

20.     אני מודע לטענת ב"כ התובע על כך שניתן למנות מומחה רפואי גם כשיש ספק בקיומו של ארוע חריג. אכן טענה זו תואמת את הפסיקה (שהיא כבר אינה כה חדשה, כפי שנטען על ידי ב"כ התובע). אולם, המקרים המתאימים למינוי מעין זה, הם כאשר ניתן לקבוע מה היה הארוע הנדון, ויש ספק בקשר לחריגותו. עניינו של התובע אינו כזה, באשר אצל התובע, בשל הפקפוק במהימנות גרסתו, איני יכול כלל לקבוע מה היה אותו ארוע בעבודה שקדם לבואו של האוטם, ואם היה כלל ארוע מעין זה. בנסיבות כאלה, אין מקום למינוי מומחה רפואי, שכן אין באפשרותי לפרט בפני המומחה את העובדות הרלוונטיות, בהעדר יכולת לקבוע אותן.

 

21.     לפיכך, אני דוחה את התביעה.

 

22.     אין צו להוצאות.

 

23.     כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. 

 

     

ניתן היום, י"ח בניסן תש"ע, 2 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.

 

 

     ______________

    חיים ארמון, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/E69B187C824B7AD2422576FD005129A0/$FILE/C83D3CCFDDA878D7422576E700326888.html
תאריך: 
06/04/10
Case ID: 
1934_9
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : השופט: חיים ארמון
השופט: חיים ארמון
עורכי דין : אלבר נחאס עדי עינב-גולן
אלבר נחאס
עדי עינב-גולן
Powered by Drupal, an open source content management system