פ ס ק – ד י ן

1.         בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית מיום 10.11.08, לנפגעי פעולות איבה, אשר קבעה למערער נכויות זמניות כדלקמן:

            א.         34% לפי סעיף 34(א)(ג),  75א(5)ב  מיום 19.1.06 ועד ליום 31.7.06.

ב.         26% לפי סעיף 34 (א)(ב), 75(א)(5)(ב) מיום 1.8.06 ועד ליום 31.7.07.

רקע עובדתי

2.         המערער הוכר כנפגע פעולות איבה בגין אירוע שארע ביום 19.1.06.

3.         ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 7.1.07 קבעה למערער נכות נפשית זמנית בשיעור 15% מיום 19.1.06 ועד ליום 31.7.06 ו- 10% מיום 1.8.06 ועד ליום 31.7.07 לפי סעיף 34(א)(ב) למבחנים; נכות צמיתה בשיעור 1% בגין הפגיעה באוזניים.

4.         הצדדים הגישו ערר על החלטה זו לועדה הרפואית לעררים. המשיב טען בערר כי לא קיימת למערער נכות נפשית בשיעור 15% בתקנות נפגעי פעולות איבה וכמו כן אין התייחסות בפרוטוקול הועדה לצלקות ולטענה לענין נזק בשמיעה בגין האירוע. המערער מצידו הגיש ערעור לפיו לא נבדקו כל תחומי הפגיעה ולא קיימת התייחסות לצלקות.

5.         ועדה רפואית לעררים מיום 16.4.07 קבעה כי לא נותרה למערער נכות נפשית זמנית עד 31.7.07, לא נותרה נכות מבחינת א.א.ג ונכות נוירולוגית. הועדה אישרה קשר סיבתי בין הצלקות לאירוע הפגיעה והעניקה למערער דרגת נכות בשיעור 18% בעניין הצלקות.

6.         שני הצדדים ערערו לבית הדין על החלטת הועדה הרפואית לעררים (בל 6473/07, 6832/07), לעניין הצלקות.

            בתאריך 7.7.08 ניתן פסק דין בו נדחה ערעור המשיב ונתקבל ערעור המערער ולפיו הוחזר עניינו של המערער לועדה "על מנת שתציין דבר קביעת הנכות הרפואית היציבה (ההדגשה במקור – ו.ס.) של המערער בסעיף 35 לדו"ח, על פי החלטתה בסעיף 29 לדו"ח… תבהיר הועדה כיצד קבעה בהתאמה נכותו זו" (להלן: "פסק הדין").

7.         בעקבות פסק הדין נתכנסה הועדה ביום 10.11.08 וקבעה:

"עפ"י הממצאים, כפי שעלו בבדיקה היום, נמצא כי מצבו טוב יותר ומתאים כאמור ל- 10% נכות בלבד… מאחר שאכן מדובר בפסה"ד לענין קביעת הנכות הצמיתה, הועדה מנועה מלהקטין את הנכות שנקבעה בגין הצלקות… מאחר והנכות הפסיכיאטרית היתה זמנית כך כל דרגת הנכות הינה זמנית, ולכן גם לא קבעה הועדה נכות צמיתה. יש לציין עוד כי המצב אכן השתנה מאז הבדיקה ב- 16.4.07 לטובה. לפיכך מותירה הועדה את הנכות על כנה כפי שנקבע בועדה מתאריך 8.10.07".

על החלטה זו נסב הערעור שבפניי.

8.         טיעוני ב"כ המערער:

בהתאם לפסק הדין היה על הועדה לציין את אחוזי הנכות הצמיתה הפלסטית כפי שנקבעו בסעיף 29 להחלטתה הקודמת ולא לפתוח את ענין נכותו של המערער מחדש.

הנכות בשיעור 18% בגין הצלקות היא נכות "חלוטה", שכן הועדה הותירה על כנה נכות זו שנקבעה ע"י הועדה הרפואית מדרג ראשון.

טענת המשיב כי מדובר בנכות זמנית בגין הצלקות נדחתה בפסק הדין ואין מקום לדון בה.

על בית הדין לעשות שימוש בסמכותו ולקבוע את נכותו של המערער בתחום הפלסטיקה בשיעור של 18% לצמיתות ולא להחזיר הענין פעם נוספת לועדה.

9.         טיעוני ב"כ המשיב:

ועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות זמנית בלבד ועפ"י קביעת הועדה הרפואית לעררים, אף שסברה שיש מקום לקביעת נכות צמיתה, ציינה במפורש כי אינה עושה כן ועל המערער לעמוד בפני ועדה מדרג ראשון אשר תקבע נכות החל מיום 1.8.07 הן הפסיכיאטרית והן לעניין הצלקות.

כל עוד דרגת הנכות היא זמנית, הרי שבתום הזמניות ניתן לערער על פגימות שנקבעו כצמיתות ולא ניתן יהיה לטעון שהן חלוטות.

לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה לפיה כל דרגת הנכות היא זמנית ועל כן על המערער להתייצב בפני ועדה מדרג ראשון שתקבע נכותו הצמיתה בכל התחומים, משתמה תקופת הנכות הזמנית.

דיון והכרעה

10.       משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

11.       בפסק הדין נתבקשה הועדה לציין את דרגת הנכות היציבה של המערער, בגין הצלקות, בסעיף 35 לדו"ח על פי החלטתה בסעיף 29 לדו"ח.

בית הדין בפסק דינו דחה את ערעור המשיב וקיבל את ערעור המערער בענין שיעור הנכות הפלסטית בקובעו כי על פניו נראה כי "הועדה אך שכחה לציין את נכותו היציבה של המערער בשיעור של 18% בגין הצלקת בחלק המתאים לכך בדו"ח" (סעיף 35 לדו"ח)".

בהתאם לפסק הדין היה על הועדה לציין את שיעור הנכות הצמיתה, כפי שנקבע על ידה בסעיף 29 להחלטתה ולהבהיר כיצד נקבעה בהתאמה נכות זו ולא היה מקום לבחון מחדש את שיעור נכותו הצמיתה של המערער בגין הצלקות (כירורגיה פלסטית). הועדה בחנה מחדש את שיעור הנכות של המערער ובכך חרגה מהוראות פסק הדין. הועדה אף לא הבהירה את אופן חישוב אחוזי הנכות בהתאמה, כפי שנתבקשה בפסק הדין.

לפיכך הועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין.

12.       בית הדין אינו נוהג לקבוע את שיעורי הנכות, כאשר קביעה זו הינה קביעה רפואית המצויה בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית לעררים. בענייננו אין מקום לחרוג מהכלל האמור, שכן, כפי שנקבע בפסק הדין נדרשת הבהרה לעניין אופן חישוב אחוזי הנכות, כאשר חיושב זה נעשה על ידי הועדה הרפואית לעררים.

13.       הערעור מתקבל.

            עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים אשר תפעל בהתאם להוראות פסק הדין, ותציין את שיעור הנכות הצמיתה של 18% בגין הצלקות, כפי שנקבע על ידה בסע' 29 להחלטתה מיום 16.4.07. הועדה תבהיר כיצד נקבעה בהתאמה נכות זו. מובהר בזאת כי אין מקום לבחון מחדש את אחוזי הנכות הצמיתה שנקבעו למערער (18%) בגין הצלקות.

14.       המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 500 ¤ ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ¤ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.

ניתן היום ______________ בהעדר הצדדים.