פ ס ק  - ד י ן

1.         בפני ערעור על החלטת ועדת הרשות מיום 16.2.09 אשר לא הכירה במערער כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי, תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

2.         המערער, יליד 1970, איש צוות צילום איכות במקצועו, עובד כעצמאי ושותף בחברה בע"מ.

3.         ביום 22.9.08 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

4.         ועדה רפואית מיום 20.1.09 קבעה למערער נכות זמנית בשיעור של 50% בגין שברים ברגלו הימנית, וזאת לתקופה מיום 6.11.08 עד ליום 30.4.09.

5.         המערער פנה למשיב בתביעה להכיר בו כנכה נזקק לפי תקנה 18א לתקנות. ועדת הרשות מיום 16.2.09 דחתה את תביעת המערער מהטעם שבתקופת הנכות הזמנית שנקבעה המשיך העסק שבבעלות המערער לפעול, כך שהיו לו הכנסות מעיסוקו.

6.         נימוקי הערעור:

א.   קביעת ועדת הרשות כי למערער היו הכנסות מעיסוקו בתקופת הנכות הזמנית, אינה נכונה כאשר המערער לא עבד באותה תקופה ולא השתכר כלל.

ב.   המערער לא משך משכורות מהחברה בה הוא שותף בזמן שלא עבד בתקופת הנכות הזמנית, והתשלומים שקיבל מהחברה בתקופה זו שולמו כהחזר הלוואת בעלים, אשר המערער הלווה לחברה בעבר.

7.         טיעוני ב"כ המשיב:

א.   המערער הינו בעל עסק עצמאי, כאשר העסק שבבעלותו המשיך לפעול בתקופה הרלוונטית, והמערער קיבל הכנסות מאותו העסק.

ב.   כאשר מדובר בעובד עצמאי קיימות לעיתים הכנסות שמתקבלות בתקופה הרלוונטית בגין עבודה שבוצעה בעבר, אשר נחשבות גם הן להכנסות מהתעסקות.

ג.    המסמכים שצירף המערער לכתב הערעור הוצאו לאחר שניתנה החלטת ועדת הרשות , ואין מקום לתקוף את החלטתה באמצעות מסמכים שלא היו בפניה.

דיון והכרעה

8.         "נכה נזקק" כהגדרתו בתקנה 18 א (א) לתקנות:

"מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה, לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא, כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות".

            כבר נפסק כי :

"ההכרה ב"נכה נזקק" על פי לשונה מחייבת קיומם של שני תנאים. האחד, שועדה רפואית תקבע למבוטח נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית; והשני, שהרשות המציאה ביחס אליו לועדה, על פי בקשתו, או מיוזמתה היא, אישור כי אין לדעתה לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות. מעצם הגדרת "נכה נזקק" עולה המטרה הגלומה בתקנה והיא לאשר לנכה שיתקיימו בו שני התנאים הנ"ל, אפשרות קיום באותה תקופה, שבה איננו מסוגל לעבוד"

(דב"ע נד/293-0 דוד בר ששת נ' המוסד).

9.         בנימוקים לדחיית תביעת המערער להכיר בו כנכה נזקק מציינת הועדה: "הנ"ל עובד עצמאי ויש לו הכנסות מהתעסקות. העסק שלו המשיך לפעול באמצעות שותף ועובדים אחרים של העסק. אין דיווח על הפסקת פעילות במח' הגביה וסגירת תיק כעצמאי".

            בהחלטת הועדה אין התייחסות לטענת המערער לפיה, מאחר ולא עבד בפועל בתקופת הנכות הזמנית, לא קיבל שכר ו/או הכנסות אחרות מהעסק שבבעלותו, אף שהעסק המשיך לפעול. המערער צירף אישורי רואה חשבון (נספחים ה'-ו' לכתב הערעור), לפיהם במועדים הרלוונטים לא היו למערער הכנסות כעצמאי והוא לא קיבל שכר ו/או דיבידנד מהחברה בה הוא שותף.

10.       האישורים שהציג המערער לתמיכה בטענתו בדבר העדר הכנסות בתקופת הנכות הזמנית הוצאו בתאריכים 1.4.09 ו- 2.4.09, לאחר שניתנה החלטת ועדת הרשות, ומכאן כי אישורים אלו לא היו מונחים בפני הועדה במועד מתן החלטתה. מדובר במסמכים רלוונטים לצורך הכרעה בשאלה האם היתה למערער הכנסה מהתעסקות, כנדרש בתקנה 18א לתקנות.

            לאור האמור יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדת הרשות על מנת שתעיין באישורים שהציג המערער, ותשקול שנית את קביעתה כי בתקופת הנכות הזמנית היתה למערער הכנסה מהתעסקות.

11.       עניינו של המערער יוחזר לועדת הרשות, בפניה יוצגו אישורי רואה החשבון מחודש 4/09 (נספחים ה'-ו' לכתב הערעור). הועדה תתייחס לאמור באישורים ותשקול שנית את קביעתה לעניין הכנסות מהתעסקות שהיו למערער בתקופת הנכות הזמנית. הועדה תנמק את החלטתה.

12.       מאחר והמסמכים לא היו בפני הועדה המועד מתן ההחלטה, ולא צורפו על ידי המערער לתביעה שהגיש להכיר בו כנכה נזקק, אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ד בניסן, תש"ע (8 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.