בתי הדין לעבודה

פ ס ק – ד י ן

1.         בפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 29.1.08, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר החל מיום 26.3.07.

2.         המערערת, ילידת 1972, עקרת בית, סובלת מבעיות גב, סוכרת ודיכאון.

3.         המערערת עבדה בעבר כמורה, ואינה עובדת מזה כ-10 שנים.

4.         ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת 10% נכות בגין כאבי גב ועקמת, 20% נכות בגין דיכאון ו-40% נכות בגין סכרת.

5.         הועדה לעררים לעניין אי כושר קבעה כי אבדן כושר עבודה של המערערת פחות מ- 50%. על החלטה זו נסוב הערעור שבפניי.

6.         נימוקי הערעור:

א.   בניגוד לקביעת הועדה לעררים, המערערת אינה מסוגלת לבצע את עבודות הבית ונעזרת לשם כך בילדיה.

ב.   הועדה התעלמה מאישור רפואי של רופאה אורטופדית לפיו המערערת מוגבלת בתפקוד יומיומי בשל בעיות הגב.

ג.    הועדה לא לקחה בחשבון את השפעת הליקויים על יכולתה של המערערת לחזור לעבודה.

7.         טיעוני ב"כ המשיב:

א.   המערערת לא הצביעה על פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הועדה.

ב.   אין זה מתפקידה של הועדה לעררים לבצע בדיקות רפואיות. לו סברה המערערת כי נכותה האורטופדית גבוהה מ- 10% היה עליה להגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים.

דיון והכרעה

8.         הועדה לעררים מציינת בנימוקים לקביעתה: "התובעת דיווחה שמבצעת את מרבית עבודות הבית משתדלת לנוח ברגע שמרגישה כאבים בגב. לגבי הסכרת מטופלת באינסולין. הועדה לפי אופי הליקויים דוחה את הערר. קיים פער בין האחוזים הרפואיים לבין התיאור של כאבי הגב אין לכך כל עדות רפואית".

9.         קביעת הועדה כי המערערת מבצעת את מרבית עבודות הבית מתיישבת עם תלונות המערערת כפי שנפרשו על ידה בפני הועדה, כמפורט בפרוטוקול הועדה. בין השאר מציינת המערערת כי היא מבצעת את רוב עבודות הבית למעט שטיפה, עם הפסקות למנוחה ולעיתים נעזרת בילדיה.

10.       אשר לטענת המערערת לעניין בעיות הגב - ועדת אי הכושר צריכה לקבל את החלטתה על פי המצב הרפואי כפי שנקבע על ידי הועדה הרפואית ולפיכך לא היה מקום להתייחסות הועדה למסמך רפואי שאינו מתיישב עם דרגת הנכות שנקבעה למערערת על ידי הועדה הרפואית לעררים.

11.       המערערת הינה עקרת בית, ובתלונותיה בפני הועדה לא ציינה כי היא מנסה לחזור למעגל העבודה וכי הליקויים מהם היא סובלת מקשים על נסיונות אלה. לפיכך לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, אשר לא התייחסה להשפעת נכותה של המערערת על יכולתה להשתלב בעבודה.

12.       הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום כ"ד בניסן, תש"ע (8 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.