בית הדין לעבודה

פ ס ק – ד י ן

1.         בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.4.09 אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה 14.6.99 – 31.7.99 ונכות צמיתה בשיעור 20%, לאחר ניכוי של 10% בגין מצב קודם, החל מיום 1.8.99, עקב הפגיעה בעבודה מיום 13.12.98.

2.         המערער, יליד 1938, עבד במועדים הרלבנטיים בחנות מזון.

3.         ביום 13.12.98, במהלך עבודתו ותוך כדי הפעלת מאמץ והרמת ארגז כבד, נגרמה היפרדות רשתית בעין שמאל והמערער איבד את ראייתו.

4.         ביום 29.1.99 הגיש המערער למשיב תביעה על פגיעה בעבודה שנדחתה ע"י המשיב.

5.         ביום 10.11.98 ניתן פסק דין בהסכמה (בערעור שהוגש על ידי המערער לבית הדין הארצי לעבודה), המכיר בפגיעה בעין שמאל כפגיעה בעבודה (עב"ל 1556/04).

6.         המערער הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות.

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 12.3.09 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 20% מיום 1.8.99 ולא הפעילה את תקנה 15 בהתאם להמלצת ועדת הרשות.

7.         המערער הגיש ערר לועדה הרפואית לעררים בעניין תקנה 15 בלבד.

8.         הועדה הרפואית לעררים, נשוא הערעור שבפני, דחתה את הערר בקובעה:

"בזמן התאונה עבד הנפגע בקיוסק, עבודה אשר לדעת הועדה אינה דורשת תפקודים דו-עיניים וניתן למלא עבודה זו גם עם עין אחת – לפיכך אין הועדה מוצאת מקום להפעיל תקנה 15".

דיון והכרעה

9.         בדיון המקדמי שהתקיים בפני כב' הרשמת ולך ביום 10.1.09 הסכים ב"כ המשיב להחזרת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים על מנת שתעיין במסמך הרפואי מיום 26.11.08 המצביע על עוורון מלא בעין שמאל וגם בעין ימין ותשקול עמדתה בשנית.

10.       ב"כ הצדדים נותרו חלוקים לעניין יישום תקנה 15 בענייננו. לטענת ב"כ המערער יש לבחון את הפעלת תקנה 15 על פי נסוחה "הישן", כפי שהיה במועד הגשת תביעה להכרה בפגיעה בעבודה ביום 29.1.99, וכנוסחה דאז, די בהתקיים תנאי חלופי אחד מהתנאים המפורטים בתקנה, קרי ירידה בהכנסות, או גיל, או מסוגלות לחזור לעיסוק או לעבודה, כדי להצדיק את הפעלתה בעניינו של המערער.

            מנגד טוען ב"כ המשיב, התיקון חל על דרגת נכות שנקבעה ממועד התיקון, 1.4.00 ואילך, ועל כן על הועדה לבחון התנאים במצטבר ולא בנפרד.

11.       תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, בנוסח נכון להיום קובעת:

" א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."

            בתקנה 15 בנוסחה לפני שתוקנה בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (תיקון), תש"ס – 2000 (להלן: "תיקון תש"ס") נקבעו התנאים להפעלתה כמפורט לעיל, כתנאים חלופיים ולא כתנאים מצטברים, כפי שנקבע בנוסח המתוקן.

            הוראות התחולה שבתקנה 2 לתיקון תש"ס קובעת:

            "תחילתן של תקנות אלה ב- 1 לחודש שלאחר פרסומן (להלן – יום התחילה), והן יחולו על דרגת נכות שנקבעה ביום התחילה ולאחריו".

            התיקון נכנס לתוקף ביום 1.4.00.

12.       בענייננו ההחלטה הראשונה בדבר קביעת דרגת נכותו של המערער ניתנה ביום 5.2.09 על ידי הועדה מדרג ראשון, כאשר שיעור הנכות הצמיתה נקבע על ידי הועדה בתחולה מיום 1.8.99. יש לציין כי הדיון בקביעת דרגת נכות בעניינו של המערער התקיים כ-10 שנים לאחר שפנה לראשונה למשיב בתביעה להכיר בו כנפגע בעבודה, בשל התארכות ההליך המשפטי בגין תביעה זו.

13.       ההחלטה בדבר קביעת דרגת הנכות אמנם ניתנה לאחר יום התחולה של תיקון תש"ס, אולם דרגת הנכות הצמיתה של המערער נקבעה החל ממועד שקדם למועד תחולתו של תיקון תש"ס.

לטעמי יש לפרש את הוראת התחולה של תיקון תש"ס באופן בו מועד קביעת דרגת הנכות שבהוראה זו, הוא המועד ממנו תחול דרגת הנכות בפועל ולא המועד בו ניתנה ההחלטה בדבר קביעת דרגת הנכות. העובדה כי הדיון בעניינו של המערער התארך ובסופו של דבר ההחלטה לעניין דרגת נכותו ניתנה במועד מאוחר, כאשר בפועל נכותו נקבעה לתקופה קודמת, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ ולהחיל בעניינו הוראת דין המשנה את מצבו לרעה, הוראה אשר נכנסה לתוקף לאחר המועד בו הוכר כנכה. פרשנות זו מתיישבת עם לשון התקנה ועם העקרונות המנחים בתחום דיני הביטחון הסוציאלי, המטילים, במקרים של ספק, חובת פרשנות לטובת המבוטח (דב"ע נג/0-44 המוסד לביטוח לאומי נ' רות טישלר פד"ע כו, 199; בג"ץ 1199/92 לוסקי  נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ז (5) 754).

14.       לאור האמור עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בסע' 9 לעיל. לעניין ישום תקנה 15 תתייחס הועדה לנוסח התקנה כפי שהיה בתוקף לפני תיקון תש"ס.

15.       אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ד בניסן, תש"ע (8 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.