פלונית - המל"ל


 

   

 

בית הדין לעבודה

 

ב"ל 1260/10

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

 

 

 

 

 

 

השופט, חיים ארמון

 

בפני:


 

פלונית

בענין:

המערערת

ע"י בנה מר אלמוני

 


 

 

נ ג ד

 

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

המשיב

ע"י עו"ד שרה מינטוס

 

 

פ  ס  ק              ד  י  ן

 

1.       תביעתה של המערערת לגמלת סיעוד נדחתה על ידי המשיב לתקופה שמיום 1/8/09, בטענה שמידת תלותה של המערערת בעזרת הזולת פחותה מהמידה המזכה בגמלת סיעוד. כנגד כך הגישה המערערת ערר שנדון ביום 13/10/09 על ידי ועדה לעררים לענין סיעוד (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, וכנגד החלטתה זו הוגש הערעור שבפני.

 

          הערעור הוגש תחילה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק ב"ל 10-01-24837), ולבקשת המשיב - הועבר לבית דין זה (בנצרת). ההתייחסות לערעור היתה תחילה כאל תובענה בענין סיעוד, אך לאחר מכן תוקן הדבר והדיון נוהל בדרך של ערעור, כפי שהיה צריך להיות.

 

2.       אעיר כי אותו בלבול שהיה בבית הדין בהתייחסות לערעור כאל תובענה, נובע - למעשה - גם מהמצב המשפטי המבולבל והבלתי תקין ששרר בענין זה.

 

          בעבר, השגות על דחיית תביעות בענין גמלת סיעוד, נעשו בדרך של הגשת תובענה לבית הדין, שהיה מוסמך גם לשמוע עדויות. לאחר מכן, בתיקון לחוק שנעשה כבר בנובמבר 2005, הוסף סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), ובו נקבע שההשגות האמורות יהיו בדרך של ערר לועדה לעררים, שעל החלטותיה יהיה ניתן לערער - בשאלות משפטיות - בפני בית הדין לעבודה.

 

          התיקון האמור נעשה בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83) (הוראת שעה), התשס"ו-2005 (ס"ח התשס"ה 24), והיה לפרק זמן מוגבל, מיום 28/9/06 עד יום 28/9/09. דא עקא, שהתיקון האמור לא היה יכול להיות מיושם בפועל, שכן משום מה לא הוקמו ועדות לעררים על פי המתחייב מסעיף 230ב לחוק. לפיכך, בפועל מבוטחים המשיכו להגיש תובענות לבית הדין לעבודה, ובית הדין - לעתים - דן בהן, אף שנוכח התיקון לחוק, הדיון כבר לא היה בסמכותו. מצב כזה, שבו בשל מחדל של הרשת המבצעת לא ניתן ליישם הוראת חוק של הכנסת - הוא חמור, ויש להצטער על כך שהוא נמשך מספר שנים.

 

          רק לקראת תום תוקפה של הוראת השעה, הוקמו סוף סוף ועדות לעררים כמתחייב מהחוק. פרסום שמותיהם של חברי הועדות לעררים היה ביום 4/8/09 (י"פ התשס"ט 5215), כלומר - פחות מחודשיים לפני תום תוקפה של הוראת השעה, שהיתה בת 3 שנים. הועדות החלו לפעול, אך סמוך לאחר מכן - הסתיים תוקפה של הוראת השעה, כך שהפעם היו אלה דווקא הועדות לעררים שפעלו בחוסר סמכות.

 

          מצב אבסורדי זה הסתיים רק לאחרונה, ביום 3/3/10, מועד שבו פורסם חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83) (תיקון), התש"ע-2010 (ס"ח התש"ע 2010). בחוק זה הוארך תוקפה של הוראת השעה, למשך 30 חודשים בהארכה רטרואקטיווית, כך שהמחוקק הכשיר בדיעבד את פעילותן של הועדות לעררים.

 

          מכל מקום, נוכח התיקון הרטרואקטיווי בחוק, ניתן כעת לדון בערעור זה כפי שהיה צריך לעשות.

 

 

הזכאות לגמלת סיעוד

 

3.       גמלת סיעוד נדונה בפרק י' לחוק. בסעיף 223 לחוק מוגדרות, בין השאר, "פעולות יום יום" ו"השגחה". בסעיף 224 לחוק נקבעו דרגות הזכאות לסיעוד על פי התלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום או הצורך בהשגחה. השיעור המינימלי של גמלת הסיעוד מוענק למי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום, או - למי שזקוק להשגחה.

 

          בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת, על פי האמור ברישא של סעיף 224(א) לחוק, כפופה להסדרים שנקבעו בין המשיב לבין שירותי הבריאות והרווחה, כאמור בסעיף 224(ג) לחוק.

 

          למערערת בוצעה הערכת תלות ביום 25/6/09, והיא בוצעה על פי אותם הסדרים, המצריכים צבירה מזערית של ½2 נקודות כדי להביא לקביעה שיש תלות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום.

 

          בית הדין הארצי לעבודה אישר את שיטת הערכת התפקוד, כפי שהיא מבוצעת על פי ההסדרים שבין המשיבת לבין שירותי הבריאות והרווחה, וקבע כי את רצונו של המחוקק יש לפרש כמתחשב לא רק בצרכי ציבור המבוטחים אלא גם באילוצים תקציביים.

 

על פי פרשנותו של בית הדין הארצי לעבודה, המחוקק העדיף לתת את הגמלה למספר רב יותר של מבוטחים, והדבר הביא לכך שאין כיסוי במסגרת ביטוח סיעוד, לכל הצרכים הסיעודיים של המבוטחים.

 

ענין זה מביא גם לכך שאת המונח "פעולות יום יום" יש לפרש כמתייחס לפעולות עצמן ולא לכל העניינים הקשורים אליהן. ראו בענין זה את אשר נפסק  בעב"ל 50358/97 עזבון ליבוביץ ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 11/10/01), ובעב"ל 500336/97 פירון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 29/10/01).

 

          עם זאת, נקבע בהלכה הפסוקה, כי יש להביא בחשבון גם את אפשרויות העזרה שניתן לקבל מאת בני המשפחה המתגוררים ביחד עם המבוטח. כאשר המבוטח אינו מתגורר עם בן משפחה אשר יכול לעזור לו בביצוע פעולות היום יום, יש להתחשב בכך שהוא "בודד", ועל פי שיטת הניקוד של המשיב - יש מקרים שבהם נכון להעניק לו ניקוד נוסף בשל היותו "בודד" (ראו בענין זה דב"ע נב/56-05 המוסד לביטוח לאומי - פלח פד"ע כ"ה, 216, 219 וכן עב"ל 1165/04 בן-דוד - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פס"ד מיום 2/10/05).

 

4.       בנה של המערערת, אשר טען בשמה, טען כי יש להביא בחשבון גם את הפעולות הכרוכות בניהול משק הבית. בטענה זו, הסתמך בנה של המערערת על הגדרת המונח "שרותי סיעוד" בסעיף 223 לחוק.

 

          אכן, "שרותי סיעוד" כוללים גם שרותים לעזרה בניהול משק הבית, אך הזכאות לגמלת סיעוד, נקבעת - כאמור לעיל - על פי ההיזקקות לעזרה בביצוע פעולות יום יום.

 

5.       מהאמור עד כה עולה שבערעור זה עלי לבחון אם בהחלטת הועדה, מיום 13/10/09, נפלה טעות משפטית, בכך שהם דחו את עררה של המערערת על דחיית תביעתה לגמלת סיעוד, דחיה שהתבססה על הערכת התלות מיום 25/6/09. באותה הערכת תלות לא נמצא שהמערערת תלויה בעזרת הזולת לפחות במידה רבה, לשם ביצוע לפחות רוב פעולות היום יום ולא נמצא שהיא זקוקה להשגחה.

 

 

סקירת הערכת התלות

 

6.       הדיון בועדה נעשה בהעדר המערערת. הועדה נסמכה על הערכת התלות. לפיכך, את עיקר הבחינה יש לעשות על פי העולה מהערכת התלות. בסעיפים שלהלן אתייחס למצב התפקודי של המערערת כפי שהוא עולה מהערכת התלות מיום 25/6/09. לאחר מכן אבחן אם היתה טעות משפטית באופן התייחסותה של הועדה לכל אחת מפעולות היום יום.

 

7.       המצב הכללי

          המערערת, ילידת שנת 1930, מתגוררת לבדה בביתה שביקנעם עלית. בנה של המערערת מתגורר בדירה אחרת ביקנעם עלית.

          דירתה של המערערת מצויה בקומה שניה, ללא מעלית. מטענת בנה של המערערת ומהתמונות שהוא הציג עולה שכדי להגיע לדירה - יש צורך לעלות במדרגות בחדר מדרגות בלא מעקה. ענין עובדתי זה אינו יכול, כמובן, להשפיע על שאלת קיומה של טעות משפטית בעבודתה של הועדה, אך גם אם הענין היה מובא בפני הועדה, לא היתה לו רלוונטיות לשאלת זכאותה של המערערת, שכן הוא אינו נוגע לתפקוד בפעולות היום יום, אלא לאפשרות הניידות מחוץ לדירתה של המערערת. דירתה של המערערת נקיה ומאווררת.

 

8.       המצב הרפואי

          המערערת סובלת מסכרת ומבעיות בתחום הקרדיולוגיה. המערערת עברה, בשנה שעברה, ניתוח לב ואושפזה למשך כשבועיים. המערערת מטופלת בתרופות שונות באופן קבוע, ועליה לערוך בדיקה של רמת הסוכר בדמה אחת לשבוע. המערערת מסרה כי לא היו לה ארועים של היפוגליקמיה וכי היא יודעת לזהות סימנים של היפוגליקמיה. המערערת סובלת מסחרחורות קשות, בעיקר בלילה. החשש מנפילה בשל הסחרחורת, מונע מהמערערת להשתמש בשרותים בשעות הלילה.

 

9.       ניידות בתוך הבית

          המערערת מסוגלת לקום בעצמה, להתיישב בעצמה, וללכת בביתה בעצמה בתוך הבית. עם זאת, כאמור לעיל, המערערת בוחרת להימנע מללכת לשירותים בלילה, מחשש לנפילה בשל הסחרחורת. בשלושת החודשים שקדמו להערכת התלות - לא היו מקרים שהמערערת נפלה בתוך ביתה.

 

10.     הלבשה

          המערערת מסוגלת ללבוש ולפשוט בעצמה חולצה (לרבות רכיסה ופתיחת כתפורים) וכן מכנסיים. הנסיון לגריבת גרביים מצריך מהמערערת מאמץ קשה ומביא להתנשמות קשה, כך שאין לה אפשרות סבירה לגרוב גרביים בעצמה. המערערת מסוגלת להכניס את רגליה לנעלי בית פתוחות.

 

11.     רחצה

          המערערת מסוגלת להגיע אל חדר הרחצה, לפתוח ולסגור את ברז המים בכיור, לרחוץ פנים וידיים (עם סבון) ולנגבם. המערערת אמנם יכולה להגיע לכל חלקי גופה, אך ההגעה אל החלק התחתון של הרגליים קשה עליה (כמו בגריבת הגרביים). המערערת אינה מסוגלת להיכנס לתוך האמבט בכוחות עצמה, בהעדר אפשרות לעמוד על רגל אחת, בגין הסחרחורת. אותה סחרחורת מתגברת כשהמערערת עוצמת את עיניה לשם חפיפת ראש.

 

12.     אכילה ושתיה

          המערערת מסוגלת להגיע למטבח, לקחת לעצמה מזון ושתיה ולאכול ולשתות בעצמה.

 

13.     שליטה בהפרשות

          המערערת שולטת באופן מלא על סוגריה ומשתמשת בשירותים בעצמה. עם זאת, בלילה, כאמור לעיל,  המערערת נמנעת מללכת לשירותים, ואם היא נזקקת לכך, היא מטילה את מימיה בדלי המצוי ליד המיטה ואותו היא מרוקנת בבוקר. פעולות אלה נעשות על ידי המערערת ללא עזרה.

 

14.     השגחה

          המערערת מתמצאת בביתה, מתמצאת בזמן  ומדברת לענין. ברוב שעות היממה המערערת נמצאת לבדה.

 

 

הערכת תלותה של המערערת בעזרת הזולת

 

15.     מהאמור בסעיף 3 לעיל עולה שאת הזכאות לגמלה יש לבחון על פי הערכת התלות שבוצעה ופורטה בדו"ח, ולצורך קביעת הזכאות יש לקבוע שהמערערת תלויה לפחות במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום יום, או - שהיא זקוקה להשגחה.

 

16.     האחות שערכה את הערכת התלות הגיעה למסקנה שהמערערת נזקקת לסיוע מועט בהלבשה (בשל ענין הגרביים) ולעזרה פעילה בחלק מפעולות הרחצה. כן הגיעה אותה אחו למסקנה שהמערערת עצמאית בכל שאר פעולות היום יום ושהיא אינה זקוקה להשגחה. כל מסקנותיה אלה של האחות - אומצו על ידי הועדה.

 

על פי שיטת הניקוד של המשיב, צברה המערערת ½ נקודה בשל הצורך בסיוע מועט בהלבשה ועוד נקודה אחת בשל הצורך בעזרה פעילה בחלק מפעולות הרחצה.

 

17.     על סמך העובדות שתוארו בהערכת התלות, איני סבור שנפלה בהחלטת הועדה טעות משפטית בכך שהיא אימצה את מסקנותיה של האחות שערכה את הערכת התלות.

 

אמנם, המערערת נמנעת, בשל הסחרחורת בלילה, מללכת בלילה לשרותים, אך הימנעות זו אינה מצביעה על היזקקות לעזרת הזולת בענייני ניידות. אדרבא; הדבר מלמד על שיקול דעת סביר ונכון של המערערת, הנמנעת מלסכן את עצמה.

 

          המערערת אכן מסוגלת לבצע בעצמה את כל הנדרש לשם ניידות בתוך הבית, את פעולות האכילה והשתיה, וכן אינה זקוקה לעזרת הזולת לשם שימוש בשירותים. המערערת נזקקת לעזרה מסויימת מהזולת לשם ביצוע הלבשה מלאה (אם כי את פריטי הלבוש העיקריים היא יכולה ללבוש בעצמה), ונזקקת לעזרת הזולת לשם רחצה כללית של הגוף.

 

18.     לפיכך, איני יכול לקבוע שהועדה טעתה - טעות משפטית - בכך שאימצה את מסקנותיה של האחות שערכה את הערכת התלות.

 

על כן, עלי לדחות את הערעור.

 

 

לסיכום

 

19.     הערעור נדחה.

 

20.     אין צו להוצאות.

 

21.     כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך  30 ימים מיום שבו פסק הדין יומצא לו.

 

 

ניתן היום, כ"ה בניסן תש"ע, 9 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.

חיים ארמון - שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/84FF0B124B04F38B4225770200517355/$FILE/C3EDA18D42736D3D422577020035DE3A.html
תאריך: 
11/04/10
Case ID: 
1260_10
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : חיים ארמון - שופט
חיים ארמון - שופט
עורכי דין : שרה מינטוס
שרה מינטוס
Powered by Drupal, an open source content management system