בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.         בפני ערעור על החלטת ועדת הרשות מיום 21.7.09, אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בו כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשכ"ט -1956 וזאת מהטעם שהעסק שבבעלותו המשיך לפעול.

2.         החלטת הועדה נסמכה על הצהרת המערער, אותה אף צירף לתביעתו להכרה כנכה נזקק, לפיה הינו בעל עסק עצמאי, שאינו מעסיק עובדים וכי כתוצאה מהתאונה פעילות העסק צומצמה בצורה דרסטית – עד כי ניתן לומר שהעסק אינו עובד כלל. המערער הצהיר עוד כי העסק לא נסגר כליל והינו פעיל אך ורק על מנת לשמר לקוחות באמצעות העברת העבודה לקבלנים חיצוניים, וכן כי העסק מאז התאונה אינו רווחי ופועל במתח רווחים "אפס". עוד ציין המערער בהצהרתו כי הוא לא עבד בפועל מאז התאונה.

            המערער טען עוד כי על הועדה היה לבחון האם היה לו סיכוי סביר לעסוק בעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה והאם היתה לו הכנסה מהתעסקות. דבר שהועדה לא עשתה.

3.         המשיב טען מנגד כי היות ועסקו של המערער ממשיך לפעול, אזי שהוא (המערער) לא עומד בתנאי של היעדר סיכוי סביר לעבוד בעבודה כלשהי, כאשר ניתן לראות בעבודת הפיקוח והפעלת הקבלנים החיצוניים כעבודה מניבה.

4.         אשר לדעתי יאמר – כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים שלהלן:

            תקנה 18א לתקנות קובעת כדלקמן:

                        "(א)...

                        'נכה נזקק' – מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו או מיוזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות.

                        ....

                        (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה לפי תקנה זו.... דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול.

                        ..."

            בפסיקה נקבע כי מטרת התקנה הינה לסייע לתקופה מוגבלת לנפגעי עבודה אשר עקב הפגיעה אין להם בפועל הכנסה מעבודה והם גם אינם יכולים לעבוד בעבודה כלשהי.

            נוכח תכלית זו סבורה אני כי החלטתה של הועדה לוקה בחוסר סבירות משהיא מחטיאה את תכלית התקנה. שכן, מהצהרתו של המערער בתביעתו, הצהרה עליה נסמכה הוועדה, אין ללמוד על כשירות של המערער לעבוד בעבודה כלשהי ואף לא על הכנסה מהתעסקות.

            משמע - מהצהרתו של המערער, כפי שצורפה לכתב התביעה להכרה כנכה נזקק, ניתן ללמוד כי העסק שבבעלותו ממשיך לפעול מאז תאונת העבודה אך בצורה פורמלית בלבד, בלא שהוא (המערער) נדרש לבצע עבודה ובלא שעסק זה מניב לו הכנסות.

מכאן שהסתמכותה של ועדת הרשות על ההצהרה לפיה מדובר בעסק פעיל, תוך התעלמות מיתר העובדות המפורטות בהצהרת המערער, אינה סבירה בנסיבות העניין.

כן יוער כי ועדת הרשות לא מימשה את זכותה לדרוש מהמערער להמציא לה מידע נוסף, לרבות מידע הנוגע להפעלת העסק, על מנת שתוכל לבסס קביעה מנומקת ביחס ליכולתו לבצע עבודה.

5.         משכך, עניינו של המערער יושב לועדה על מנת שזו תבחן האם בתקופה הרלוונטית היה למערער סיכוי סביר לעבודה כלשהי והאם יש לו הכנסה מהתעסקות.

לצורך כך המערער יציג בפני הועדה את כל המסמכים הרלוונטיים שיש בהם כדי להצביע על הפסקה בהכנסה מעבודה בעקבות התאונה.

הועדה תבקש מהמערער כל מסמך שיסייע בעדה לגבש החלטה כאמור.

6.         הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמועד שיומצא להם.

7.         המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר.

ניתן היום ד' באייר, תש"ע (18 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.