גונדוגדו יאקופ נ. פרידמן חכשור


 

 

 

בתי הדין לעבודה

עב 005082/07

מספר תיק:

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב יפו

 

18/04/2010

כב' השופטת נטע רות

בפני:

 


 

נ.צ. מר אורי שלוש

נ.צ. מר יוסף קרצ'ר

 

 



התובע

גונדוגדו יאקופ

בעניין:

 

ע"י ב"כ עו"ד מיסיוק ולאדימיר

 


 

נ  ג  ד

 

הנתבעת

פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ

 


 

ע"י ב"כ עו"ד כהן בנימין

 

 

 

פסק דין

 

yyy רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר, פדיון חופשה, תשלום בגין ימי חג והשבת ניכויים שלא כדין, פיצויי פטורים ופיצויי הלנה בגינם, דמי הבראה וזכויות שונות מכח ההסכם הקיבוצי בענף הבנין והעבודות הציבוריות (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

 

y להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    התובע, עובד זר מתורכיה, הועסק על-ידי הנתבעת החל מיום 27.8.01 ועד לחודש 5/04 בעבודות בניה באתרים שונים באזור המרכז (ראה – נספח נ/1 הסכם העבודה, נספח ב' למסמכי הנתבעת אשר הוגשו ביום 16.2.09;  כן ראה - עמ' 1 לפרוטוקול עדות התובע ש' 12).

הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות בנין והיא היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. משכך, חלות על הנתבעת הוראות ההסכם הקיבוצי.

 

3.    התובע חתם ביום 27.8.01 על הסכם עבודה – הסכם אשר לטענתו לא התאפשר לו לעיין בו (להלן: "הסכם העבודה"). בהסכם זה נקבע, בין היתר, כך:

§           התובע יחל עבודתו כפועל בנין בנתבעת החל מיום 26.8.01 במעמד של עובד יומי ובשכר של 17.56 ש"ח לשעה. שכר אשר יעודכן בהתאם להוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

§           התובע יועסק מדי יום בימות החול משך 10 שעות, כולל הפסקות לסעודות, כאשר תמורת עבודה בשעות נוספות תשולם בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"). 

§           הנתבעת תספק לתובע מגורים באתר ותנכה משכרו השתתפות בעלות מגורים. כמו כן, הנתבעת תספק לתובע שלוש ארוחות ליום. זאת, באופן הפוטר אותה מתשלום דמי כלכלה.

§           התובע מסכים כי הנתבעת תנכה משכרו הוצאות בגין אשרה, כרטיסי טיסה והשתתפות בעלות מגורים ואחזקתם בהתאם לתעריפים הנקובים בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס – 2000 (להלן: "תקנות עובדים זרים")  כפי שיעודכנו מעת לעת.

§          התובע מסכים כי הנתבעת תנכה משכרו - השתתפות בעלות מזון, בעלותם של ביטוחים שונים ומיסים שישולמו וניכויים שינוכו מכח החוק – ובלבד שסך כל הניכויים לא יעלה על השיעור המותר בחוק.

 

4.    מהראיות עולה - כי התובע עבד באתרי בניה שהפעילה הנתבעת בימים א'-ה' בין השעות 6:00 עד 17:00. בימי ו' עבד התובע מהשעה 6:00, לעתים עד 13:00 ולעיתים עד השעה 15:00, בהתאם לאתר (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול ש' 20-22 ובעמ' 3 ש' 9).

 

yyy הכרעה

להלן אתייחס לרכיבי התביעה בהתאם למפורט בפתיח אחד לאחד:

 

y זכאות התובע לתשלום הפרשי שכר

5.    מהראיות עולה כי התובע עבד בפועל למעלה מ-56 שעות שבועיות ובגינן שולם לו שכר מינימום. משמע – התובע הועסק במתכונת עבודה של כ-240 שעות חודשיות, כאשר תמורת עבודה בשעות נוספות (כ-54 שעות חודשיות) לא שולמה לו.

 

6.    לפיכך, משהנתבעת לא סתרה את גרסתו של התובע בעניין מסגרת שעות העבודה, הרי שעליה לשלם לתובע הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות כנטען ועל בסיס שכר המינימום, תוך הפחתת ימי החג עבורם תבע התובע תשלום נפרד כדלקמן:

 

       בגין חודש 9/01 סך של 1,030.63 ש"ח.

       בגין חודש 10/01 סך של 1,364 ש"ח.

       בגין חודש 11/01 סך של 1,408.80 ש"ח.

       בגין חודש 12/01 סך של 714.70 ש"ח.

בגין חודש 1/02 סך של 523 ש"ח.

בגין חודש 2/02 סך של 561 ש"ח.

בגין חודש 3/02 סך של 417 ש"ח.

בגין חודש 4/02 סך של 255 ש"ח.

בגין חודש 5/02 סך של 190 ש"ח.

בגין חודש 6/02 סך של 225 ש"ח.

בגין חודש 7/02 סך של 436.18 ש"ח.

בגין חודש 8/02 סך של 51.18 ש"ח.

בגין חודש 9/02 סך של 394.18 ש"ח.

 

סה"כ הפרש השכר המגיע לתובע עבור עבודה בשעות נוספות מסתכם ב-7,570.67 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.02 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

 

y זכאות התובע להחזר ניכויים שנוכו שלא כדין

7.    התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו ניכתה הנתבעת משכרו ניכויים שלא כדין וזאת, שעה שהנתבעת טענה כי הניכויים משכרו של התובע נעשו בהתאם להסכם העבודה ובהתאם לדין.

 

8.    עיון בתלושי השכר של התובע (ת/3) מלמד כי עד לחודש 9/02 ניכתה הנתבעת משכרו של התובע סך של 600 ש"ח ואילו במהלך החודשים 10/02 עד 2/03 ניכתה הנתבעת משכרו סך של 960 ש"ח וזאת, ללא פירוט או בגין "שירותי קרקע" שמהותם לא צוינה.

החל מחודש 3/03 ועד למועד סיום עבודתו ניכתה הנתבעת משכרו של התובע ניכויי רשות כדלקמן: סך של 130 ש"ח בגין מגורים, סך של 40 בגין ארנונה, סך של 450 ש"ח בגין מזון, סך של 20 ש"ח בגין ביטוח רפואי וסך של 40 ש"ח בגין כרטיס טיסה.

 

9.    סבורים אנו כי עד לחודש 9/02 לא ניכתה התובעת למעשה כל ניכוי משכרו של התובע וכל שבוצע היה – פעולה חשבונאית במסגרתה הוסף לשכר היסוד של התובע תשלום בסך של 600 ש"ח, אשר נוכה לאחר מכן במסגרת ניכויי הרשות.

אי לכך, ביחס לתקופה זו יש לדחות את טענת התובע בדבר ביצוע ניכויים שלא כדין משכרו.

 

אשר לתקופה שמחודש 10/02 ועד 2/03 סבורים אנו כי על הנתבעת להשיב ניכויים אלה לתובע וזאת, מהטעמים כדלקמן:

במהלך תקופה הנ"ל ניכתה כאמור הנתבעת בפועל משכרו של התובע סך של 960 ש"ח מדי חודש וזאת, ללא כל פירוט ותחת השם הכללי "שירותי קרקע".

 

יוער, כי אף אם נקבל את טענתה של הנתבעת, לפיה – ניכויים אלה נעשו בהתאם לחוזה העבודה שנערך בין הצדדים, הרי שעדיין לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבעת. זאת, מהטעם שביצוע ניכויים כאמור אינו עומד בכל התנאים המצטברים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

בהקשר זה מכוונים אנו לפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה ב-ע"ע 691/06 זילברמינץ בע"מ ואח' נ' סטופארו נורצל סיזר, ניתן ביום 24.6.07 (להלן: "ענין נורצל סיזר").

 

באותו ענין קבע ביה"ד כי ניכוי משכרו של עובד זר בגין מגורים והוצאות נילוות צריך לעמוד בשלושה תנאים מצטברים והם:

§           הוכחת ההוצאה בפועל שהוציא המעסיק בגין השירות על-ידי תחשיב מסודר, מבוסס וסביר.

§           הניכוי יכול שיתייחס רק לסכומים שהם "החזר הוצאות", כקבוע בתקנות ובכפיפות לסכומים שנקבעו בהן.

§          הניכוי לא יכול לחרוג מהמסגרת של 25% מהשכר הקבוע בחוק הגנת השכר ובתקנות.

 

במקרה דנן, הנתבעת לא פירטה בתלושי השכר את מהות הניכויים שנוכו משכרו של התובע בתקופה שמחודש 10/02 ועד לחודש 2/03 ולביה"ד אף לא הוצגו ראיות המלמדות על ההוצאה בפועל שהוצאה ועל היקפה. משכך, לא עמדה הנתבעת בתנאי המצטבר הראשון שנקבע בענין נורצל סיזר. לכן, יש לקבל רכיב זה של התביעה להשבת ניכויים לגבי התקופה שמחודש 10/02.

בהתאם לכך, אנו קובעים אפוא, כי התובע זכאי להחזר הניכויים שנוכו שלא כדין משכרו בסך של 4,800 ש"ח (960x5), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.02 ועד למועד התשלום בפועל.

 

10.  אשר לתקופה שמחודש 3/03 ועד לסיום עבודתו של התובע בחודש 5/04, הרי שסבורים אנו כי גם בגין תקופה זו על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שניכתה וזאת, מהטעמים כדלקמן:

 

הנתבעת לא הציגה בפני ביה"ד הוכחות להוצאות שהוציאה בפועל עבור התובע בגין הניכויים שניכתה. כך למשל, הנתבעת לא הציגה מסמכים המלמדים על תשלומי ארנונה ששילמה או על שיעור התשלום בגין ביטוח רפואי וכרטיס טיסה עבורם שילמה לטענתה.

יוער, כי הנתבעת אמנם הציגה לביה"ד הסכם בינה לבין חברת הביטוח מנורה בנושא הביטוח הרפואי (ראה - נספח ג' לתיק מוצגי הנתבעת שהוגש ביום 16.2.09), אלא שהסכם זה מתיחס לתקופה שאינה רלבנטית לתביעה מאחר והוא נערך ביום 15.6.04.

 

בנוסף יאמר, כי לכשעצמנו לא מצאנו מקום לפקפק בגרסתו של התובע ביחס למגורים הלא ראויים שהעמידה לרשותו הנתבעת.

התובע העיד בהקשר זה כי הוא התגורר ב"קונטיינר" שהיה בו גם מטבח ושירותים וכי יחד עימו התגוררו עוד חמישה אנשים נוספים (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 5-8). התובע אף העיד, כי במקום מגוריו לא היו ארוניות וכן, כי לא היו מים חמים בקביעות (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 6-11).

 

זאת שעה שבתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס – 2000 נקבע, בין היתר, כי יש להעמיד לרשותו של כל עובד ארון בגדים או תא נפרד בארון וכי על המגורים לכלול אמצעי איוורור והסקה חשמליים.

בתקנות אף עוגנו הוראות ביחס לגודלו של מרחב המחייה בחדר המגורים המוקצה לכל עובד. הנתבעת מצידה לא הציגה בפני ביה"ד ראיות המלמדות על עמידתה בכל התנאים, לרבות ראיות המלמדות על גודלו של מרחב המחיה שהועמד לרשותו של התובע וזאת לצורך סתירת טענתו ביחס לצפיפות המגורים. כך למשל, לא צירפה הנתבעת דו"חות ביקורת של משרד העבודה המתיחסים למגורי העובדים בתקופה הרלבנטית.

אי לכך, הנתבעת לא היתה רשאית לנכות משכרו של התובע ניכויים בגין מגורים.

 

אשר לניכויים אשר ניכתה הנתבעת בגין מזון, הרי שבהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי היה על הנתבעת לספק לתובע כלכלה על חשבונה. משכך, היא לא היתה רשאית לבצע את הניכוי בגין מזון.

 

11.  לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי התובע זכאי להחזר הניכויים שנוכו משכרו שלא כדין בגין התקופה שמחודש 3/03 ועד לחודש 5/04 בסך של 10,200 ש"ח (680x 15), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.03 ועד למועד התשלום בפועל.

 

y זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים

12.  התובע טען כי הוא פוטר מעבודתו בנתבעת לאחר שהאחרונה לא אישרה את אשרת עבודתו.

בעדותו בביה"ד העיד התובע כי הוא סיים לעבוד מאחר ולא היתה לו אשרת עבודה וכי הנתבעת רכשה עבורו כרטיס טיסה ושלחה אותו חזרה למולדתו   (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 20-21).

הנתבעת לא סתרה את גרסתו של התובע ולא הציגה אשרת עבודה תקפה למועד סיום עבודתו. זאת כאשר מתעודת עובד ציבור אשר הגיש התובע, שנערכה ביום 4.6.09 ע"י גב' רינה קונפורטי – סגנית מנהל היחידה במשרד הפנים בנתב"ג, עולה כי לתובע היה רישיון עבודה בתוקף מיום 26.8.01 ועד ליום 31.12.03.

משכך, לא מצאנו מקום לפקפק בגרסתו של התובע כי הוא הפסיק את עבודתו בשל העובדה שלא ניתן לו היתר עבודה כחוק.

 

13.  כידוע, הפסקת עבודה בנסיבות כגון דא מזכה על-פי הפסיקה בתשלום פיצויי פיטורים (ראה – ע"ע 145/07 גדיק אוגוסטין נ' אהרון המל, ניתן ביום 9.12.07).

אי לכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פטורים סך של 9,171.50 ש"ח (3,335.18x 33), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.04 ועד למועד התשלום בפועל.

 

y זכאות התובע לתשלום דמי הבראה, דמי חג ופדיון חופשה

14.  אשר לרכיב התביעה שעניינו דמי הבראה יאמר – כי עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה כלל. הנתבעת, אשר טענה למתן הטבה שוות ערך כתחליף לתשלום דמי הבראה בדמות מימון כרטיסי טיסה עבור התובע עת יצא לחופשת מולדת, לא הוכיחה כי היא אכן נשאה בעלות הכרטיסים כטענתה ומה היה הסכום ששולם בגינם.

לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי נוכח וותקו לתשלום הפרשים בגין דמי הבראה עבור 14 ימים בסך של 4,284 ש"ח (306 X 14), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.03 ועד למועד התשלום בפועל.

 

15.  אשר לרכיב התביעה שעניינו דמי חג יאמר - כי לטענת התובע הוא לא קיבל תשלום בגין ימי חג. דא עקא, שמעיון בתלושי השכר שלו עולה כי הוא קיבל תשלום עבור 9 ימי חג.

אי לכך, נוכח תקופת עבודתו זכאי התובע לתשלום בגין 12 ימי חג נוספים (ימי חג אשר לא חלו בשבת, בהתאם לפירוט שערכה הנתבעת בסיכומיה) בסך של 2,136 ש"ח (178x 12), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.03 ועד למועד התשלום בפועל.

 

16.  אשר לרכיב התביעה שעניינו תשלום בגין פדיון חופשה יאמר – כי לטענת התובע במהלך כל תקופת עבודתו הוא לא קיבל חופשה בתשלום.

בעדותו בביה"ד חזר התובע ואישר גרסה זו בציינו כי הוא נדרש לעבוד ולכן לא יצא לחופשה   (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 12-13). הנתבעת, אשר עליה הנטל להראות כי התובע ניצל את ימי החופשה על-פי הדין, לא הציגה בפני ביה"ד ראיות לסתירת גרסתו ובכלל אלה פנקס חופשה אותו היה עליה לנהל על פי הדין.

מעיון בתלושי השכר אשר הציגה הנתבעת עולה - כי הנתבעת אמנם שילמה לתובע "מעת לעת" תשלומים שונים תחת הכינוי "פדיון חופשה", אולם (כפי שעולה מעדות התובע) בפועל לא התאפשר לתובע לנצל את חופשתו. על כך ניתן ללמוד כאמור מעדותו של התובע ואף מתלושי השכר שהציגה הנתבעת (שאין בהם כל רישום בדבר ניצול חופשה) (ראה גם – עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 25.5.08 ש' 22-24 ובעמ' 3 ש' 1-2).

 

בנסיבות הללו, נקבע בפסיקה כי אין לקזז מהסכום לו זכאי העובד בסיום עבודתו בגין פדיון חופשה סכומים ששולמו במהלך עבודתו אשר כונו "פדיון חופשה" בלא שהתאפשר לעובד לנצל את חופשתו בפועל   (ראה – ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 27.3.06).

אי לכך, התובע זכאי לתשלום בגין פדיון חופשה בסך של 5,032 ש"ח (בהתאם לסכום שנתבע על ידו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.04 ועד למועד התשלום בפועל.

 

y זכאות התובע לתשלום זכויות מכח ההסכם הקיבוצי בענף הבניה

15.  התובע עתר לתשלום זכויות מכח ההסכם הקיבוצי החל על הנתבעת, שעניינן: תמריץ אי היעדרות והפרשות לקרן הפנסיה.

 

16.  אשר לרכיב התביעה שעניינו תמריץ אי היעדרות יאמר – כי בהתאם להסכם הקיבוצי היה על הנתבעת לשלם לעובדים שלא נעדרו מעבודתם מדי חודש תמריץ בגין אי היעדרות בשיעור של 642.88 ש"ח לחודש. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי בכל הנוגע לעובדים מקבוצה 1, עליהם נמנה התובע, תמריץ זה נכלל בשכר היסוד, העומד על שכר מינימום וכי הוא משולם בכל מקרה – גם מקום בו העובד אינו זכאי לו – מכוח החובה לשלם שכר מינימום (ראה – ס"ק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי הבניין והעץ, ניתן ביום 15.11.09 (להלן: "עניין התאחדות הקבלנים")).

 

17.  אשר לרכיב התביעה שעניינו הפרשות לקרן הפנסיה יאמר – כי התובע עתר לתשלום הפרשות לקרן הפנסיה בשיעור של 4% משכר המינימום לפי תוספת תש"ס להסכם הקיבוצי (להלן: "תוספת תש"ס").

הנתבעת לא חלקה על אי ביצוע ההפרשות אך טענה כי בתקופה הרלבנטית לתביעה לא ניתן היה להפריש לקרן הפנסיה מהטעם שלא הוקמה קרן אליה ניתן היה להעביר את ההפרשות בהתאם לתוספת תש"ס.

 

אשר לדעתנו יאמר – כי ההלכה המנחה שהתגבשה וכפי שמצאה ביטויה במרבית מפסקי הדין שניתנו עד כה על-ידי בתי הדין האזוריים לעבודה היא - כי אין בעובדה שמדינת ישראל לא עשתה את הנדרש כדי להקים את הקרן אליה יהיה ניתן לבצע את ההפרשות בגין עבודתם של עובדים זרים כדי לשלול את זכאותו של התובע לטובת ההנאה הגלומה בהסכם תש"ס וכי יש להחיל במקרה דנן את הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב"; דהיינו – בהעדר קרן כנזכר בתוספת תש"ס, יש לשלם את סכומי ההפרשה ישירות לידיו של העובד.

זאת, על מנת שהתובע (העובד הזר) לא ינזק ממחדלה של המדינה ועל מנת שהמעביד המעסיק עובדים זרים לא יצא נשכר מהעסקתם של עובדים זרים ויעדיף את העסקתם על פני העסקת עובדים ישראליים.

 

לאור כל זאת, אנו קובעים אפוא כי התובע זכאי לתשלום בגין הפרשות לקרן הפנסיה בסך של 4,402 ש"ח (3,335.18 X 33 ח' X 4%), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.03 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

זאת, בהתאם לרכיבי השכר המובאים בחשבון לענין הפרשות לפנסיה כפי שנקבע בעניין התאחדות הקבלנים.

 

yyy סוף דבר

18.  לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים:

§           סך של 7.570.67 ש"ח בגין הפרשי שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.02 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 4,800 ש"ח בגין ניכויים שלא כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.02 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 10,200 ש"ח בגין ניכויים שלא כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.03 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 9,171.50 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.04 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 4,284 ש"ח בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.04 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 2,136 ש"ח בגין דמי חג, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.03 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 5,032 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.04 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 4,402 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.03 ועד למועד התשלום בפועל.

§           הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

19.  המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

 

ניתן היום ד' באייר, תש"ע (18 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.

 





נטע רות, שופטת


 

נ.צ. מר יוסף קרצ'ר


 

נ.צ. מר אורי שלוש


קלדנית: דפנה ענוה-רז

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/FB51A92B6284590C4225770900513CC5/$FILE/B686DD70E634E9294225769D0047F89A.html
תאריך: 
18/04/10
Case ID: 
5082_7
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : נטע רות
נטע רות
עורכי דין : כהן מיסיוק
כהן
מיסיוק
Powered by Drupal, an open source content management system