בית הדין לעבודה

פסק דין

בפניי תביעתה של התובעת לתשלום שכר עבודה בסך 7,494 ¤ בגין הפרשי שכר עבודה לחודשים מאי, יוני ויולי 2009.

עובדות המקרה

1.       התובעת הועסקה כגרפיקאית בנתבעת המשמשת כבית דפוס, מיום 15.3.09 ועד ליולי 2009.

2.       בין הצדדים הוסכם כי שכר התובעת יהא 5,500 ¤ בחודש ברוטו.

3.       ביום 6.7.09 ארע לתובעת אירוע משפחתי מצער שגרם לה להיעדר מעבודה.

4.       התובעת הודיעה לגב' ברכה צברי, שהיתה המזכירה, כי לא תגיע לעבודה באותו היום משום אותו ארוע.

5.       התובעת טענה כי לא הצליחה לאתר את הבעלים והמנהל של הנתבעת מר בועז הראל באותה עת.

6.       הנתבעת טענה כי התובעת עזבה לשלושה ימים ולא הודיעה דבר למנהל הנתבעת. לאחר שלושה ימים יצרה קשר, ובאותו מועד פוטרה.

7.       בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעת הגיעה למקום העבודה, וגרמה לה לנזקים רבים ומכוונים ובעקבות כך פעולת בית הדפוס שותקה, למשך 3 ימים, זאת בנוסף לפגיעה בעבודה השוטפת של בית העסק.

8.       הנתבעת אישרה כי שילמה לתובעת בחודש מאי 2009, 4,000 ¤ בלבד במקום 5,244 ¤ כפי שרשום בתלוש השכר (ר' פרו' מיום 21.12.09 עמ' 2 שו' 1-2 וכן ר' סעיף 34.1 לכתב ההגנה). כמו כן אושר כי ביום 10.7.09 הייתה התובעת אמורה לקבל את שכר חודש יוני 2009 אולם נוכח הנזקים הרבים שגרמה, לא הועבר התשלום. הנתבעת טענה כי התובעת עבדה עד ליום 3.7.09.

9.       הנתבעת טענה בנוסף, כי התובעת היתה עובדת לא מקצועית ולא עמדה בדרישות התפקיד שלשמו נשכרו שירותיה.

10.   הנתבעת מבקשת קיזוז  כל הנזקים שלטענתה גרמה לה התובעת, "בחוסר תום לב ותוך כוונה לפגוע בה" בסך כולל של 17,400 ¤, לא כולל נזקים שהושארו לשיקול דעת בית הדין.

11.   הנתבעת הגישה כנגד התובעת תביעה בגין נזקים בבית משפט השלום בכפר סבא בחודש ינואר 2010. גובה התביעה 33,400 ¤.

דיון והכרעה

12.   בדיון ההוכחות האחרון, אמורה הייתה להישמע עדותו של נציג הנתבעת מר בועז הראל, בחקירה נגדית על תצהירו שהוגש לתיק בית הדין, אך הוא לא התייצב.

13.   ב"כ הנתבעת ביקש להשתחרר מייצוג – ושוחרר. כך יצא שנשמעו כל העדויות, לרבות עדויות מטעם הנתבעת, לבד מעדות מנהלה.

14.   אקדים ואציין כי סבורה אני, כפי שעלה מן העדויות שהוצגו בפניי, כי התנהלות הנתבעת כלפי התובעת בפיטוריה סמוך לאירוע המשפחתי הקשה שחוותה, הנה התנהגות חסרת תום לב וללא כל התחשבות במצבה הנפשי והאישי. כך, שלושה ימים לאחר קרות האירוע, ובמועד הראשון בו שוחחו השניים, הודיע לה מנהל הנתבעת על פיטוריה מעבודתה. (ר' סעיף 16 לכתב ההגנה – מנהל הנתבעת השתתף בצערה של התובעת ובאותה נשימה גם פיטר אותה).

15.   לעניין יתרת שכר חודש מאי 2009 - לא ברור מדוע שכר חודש מאי 2009 לא שולם במלואו עד ליום 6.7.09. הסכסוך בין הצדדים נתגלע רק לאחר קרות האירוע המצער, ובעקבותיו, ואילו את שכר חודש מאי 2009, הייתה התובעת אמורה לקבל עד לתחילת חודש יוני 2009 לכל המאוחר. הנתבעת לא הסבירה מדוע 'נזקף' לכאורה חלק מקיזוז החוב על חשבון שכר שממילא לא היה לגביו מחלוקת במועד בו היה אמור להשתלם.

16.   לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ובפרט סעיף 25 (א) לחוק, קיזוזי השכר שהנתבעת החליטה לבצע על דעת עצמה, אינם חוקיים.

17.   סעיף 25 (א) קובע מה הם הסכומים המותרים בניכוי, בזמן ההעסקה, והניכוי שבוצע משכר התובעת בחודש מאי 2009, אינו נכנס לגדר אף אחד מן הניכויים המנויים בסעיף א' לרבות חוב על פי "התחייבות בכתב מהעובד למעביד".

18.   בדיון ההוכחות טענה התובעת כי בחודשיים הראשונים להעסקה 'הכל היה בסדר' והמשכורות שולמו בזמן. בחודש מאי אמר לה מנהל הנתבעת כי אין לו כסף וביקש מחבר שלו לעשות לה העברה בנקאית של 4,000 ¤ בלבד וגם זאת ביום 21.6.09 (על פי תדפיס חשבון הבנק של התובעת שהוצג ת/4). לטענתה, מנהל הנתבעת התחייב להשלים את כל שכרה במועד מאוחר יותר. (ר' פרוטוקול מיום 9.2.10 עמ' 18-21). השלמת השכר כאמור, לא בוצעה.

19.   באשר לשכר שאמור היה להשתלם בתום ההעסקה - סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן:

"על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

20.   על פי ההלכה הפסוקה, הדיבור "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות" עניינו בחוב שאיננו שנוי במחלוקת ובסכום קצוב ומוכח (דב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח, 241). יפים לעניין זה דברי הנשיא דאז, השופט גולדברג ז"ל (שם, בעמ' 258):

"לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו..."

21.   בענייננו, אין עסקינן בסכום קצוב ומוכח ושאינו שנוי במחלוקת. היפוכו של דבר: התובעת מכחישה כל אחריות לנזקים שנגרמו לעסק הנתבעת, הן במהלך ההעסקה והן בסופה. לפיכך אני סבורה כי הנתבעת לא שילמה לתובע את שכרה שלא כדין, ובניגוד להוראות חוק הגנת השכר.

22.   באשר לטענות בדבר הנזקים שגרמה התובעת –בדיון האחרון שהתקיים, שנשמעו בו סיכומי התובעת בלבד, (עקב העדר התייצבות הנתבעת ושחרור בא כוחה מייצוג), הפנה ב"כ התובעת לתגובת הנתבעת בבקשה למחיקת תובענה שהוגשה על ידי הנתבעת (דכאן) בבית משפט השלום כאמור לעיל, על הסף, משום שמדובר בכפל תביעות. בסעיף 6 לתגובה נרשם כי הנתבעת תבקש למחוק את טענה הקיזוז. עוד טען ב"כ התובעת בסיכומיו כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בטענה הקיזוז.

23.   מאחר וטענות הקיזוז שהועלו מבוססות על עילות חוזיות שהן - פגיעה בחוזה העבודה ומעילה באמון המעסיק, הרי שהן מצויות בתחום סמכותו העניינית של בית דין זה. זאת ועוד, מאחר ולמרות האמור בסעיף 6 לתגובת הנתבעת בבית משפט השלום, חרף התחייבות הנתבעת למחוק את טענות הקיזוז, בפועל לא הוגשה כל בקשת מחיקה,  אדון בטענת הקיזוז.

24.   לעניין הנזקים שלכאורה נגרמו במהלך עבודתה של התובעת, אציין כי נזקים אלו לא הוכחו וממילא אינם רלוונטיים. גם אם התובעת לא הייתה עובדת מקצועית וטובה כפי שהנתבעת סברה בתחילה, אין הדבר משנה לצורך חובת תשלום שכר עבודתה. זאת ועוד, גם מהשתלשלות העניינים כפי שתוארה על ידי הנתבעת, עולה כי הסכסוך בין הצדדים לא נתגלע אלא לאחר שקרה לתובעת האירוע והיא יצאה מעבודתה לכמה ימים. הנתבעת לא הציגה מכתבים או התראות שניתנו על ידה לתובעת בעניין תפקודה במהלך העבודה השוטפת. יצוין כי בעדותה ציינה התובעת שיידעה את מנהל הנתבעת על כך שעברית אינה שפת האם שלה, ושייתכן כי היא עלולה לעשות טעויות. עדותה לא נסתרה.

25.   שנית, לעניין הנזקים שנטען שנגרמו עקב הוצאת התוכנות והמחשב על ידי התובעת, לאחר פיטוריה בטלפון – התובעת טענה בדיון מיום 21.12.09, כי למחרת פיטוריה הגיעה לנתבעת על מנת לקחת גם את המחשב שלה וגם את החומר שהיה לה על המחשב (ר' עמ' 2 שו' 16-17). העדה גב' צברי, ששימשה כמזכירה במועדים הרלוונטיים, טענה כי התובעת הגיעה "כדי לעבוד אבל בועז אמר לה שהיא לא ממשיכה במקום". העדה אמרה: "שמענו שהוא כעס על כך שהיא לא הודיעה לו." (ר' עמ' 17 23-25). בעדותה מיום 9.2.10 אישרה התובעת כי מחשב פרטי שלה היה בבית הדפוס. (ר' עמ' 9 שו' 21-22).

מן העדויות התרשמתי כי לאחר שהתובעת הבינה שלא תוחזר לעבודתה, ולנוכח הנסיבות בהן הסתיימה העבודה ועיתוי הפיטורים, ביקשה לקחת את התוכנות והמחשב האישי שלה, על מנת לא להינזק עוד.

26.   התובעת נשאלה: "באותו היום שהגעת לעבודה לאחר האסון, באיזה מחשבים נגעת? ת. רק ב-פי.סי. לקחת את התיקיה. ש. לא נגעת בשום מחשב אחר? ת. לא רק ב-פי.סי. על המק' עבדה גרפיקאית. ש. את זוכרת את השיחה עם טכנאי המחשבים שדיבר איתך? ת. יש בערך אולי אחרי כמה ימים, התקשרו אלי ובועז התקשר נראה לי לבן הזוג שלי, ואמר שאני קלקלתי לו משהו, אני לא עשיתי שום דבר, ומישהו אכן אמר שאני עשיתי משהו, ..." (ר' עמ' 10 שו' 1-4). ובהמשך: כמה זמן בערך התעסקת עם המחשב, הפי.סי? ת. לא התעסקתי הרבה, עברתי ולקחתי את החומר שלי שהבאתי וזהו. (שם, שו' 9-10).

27.   טכנאי המחשבים שהתבקש לעדות על ידי הנתבעת בצו הבאה, לא גיבה את גרסתה של הנתבעת, בלשון המעטה. בבקשה לזימון עדים מטעם הנתבעת, טענה הנתבעת כי מר פיליפזון, הטכנאי הוזמן לתיקון "הריסות המחשב ונוכח בגודל החבלה ואף הלין על כך בפני התובעת היא הנתבעת שכנגד, אשר קשור קשר הדוק לטיעוניה המרכזיים של הנתבעת." בעדותו, הדגיש מר פיליפזון כי לא גבה כל תשלום בגין הביקור היחידי שבו זומן על מנת לסייע לחברו מר הראל. "אני עשיתי לנתבע עבודות, והוא קיבל ממני חשבוניות על כספים יותר קטנים, אז על 1,500 ¤ אני לא אוציא חשבונית. התצהיר הזה שקרי ברמות שאי אפשר לתאר את זה." (ר' עמ' 12  שו' 12-13). מר פיליפזון ציין כי ישנה תוכנה 'שמתלבשת ' על הוווינדוס שאם מוחקים אותה בצורה אגרסיבית זה קוטע קטעים מסוימים של הוינדוס, אולם לא אמר כי התובעת עשתה פעולה כזו. מר פיליפזון העיד כי כשהגיע למקום העסק נאמר לו שהתובעת מחקה קבצים והוא "האמין לבן אדם", אולם "היום אני כבר לא מאמין, לאור מה שנכתב עלי לפחות בתצהירים." (ר' עמ' 13 שו' 7-9). מר פיליפזון הדגיש כי אינו עובד במקינטוש וכי בא רק לתקן את ה-פי.סי (ר' שם, שו' 25-26).

28.   העדה גב' צברי, ציינה בעדותה כי בשלושת החודשים האחרונים לעבודתה, לא קיבלה שכר והגישה תביעה כנגד הנתבעת בבית הדין. העדה ציינה כי התביעה הסתיימה בפשרה. (ר' עמ' 14 שו' 18). יודגש כי גם עדה זו זומנה למתן עדות על ידי הנתבעת.

 מעדותה של גב' צברי עלה כי מחשבי הנתבעת לא היו תקינים והתגלו בהם בעיות לא מעטות, מאז שהיא החלה את עבודתה ביום 23.3.09: "ש. האם היו הרבה בעיות עם המחשב במהלך העבודה? ת. כן, אני יכולה להגיד שכל טכנאי שבא לתקן את המקינטוש אמר שזה מאוד ישן ובעייתי." (ר' עמ' 17 שו' 19-21). דבריה אלו של גב' צברי מחזקים את עדותה של התובעת שלדבריה במחשב המקינטוש שהיה במקום היו תקלות רבות והוא היה בגירסה ישנה. (ר' פרו' מיום 6 שו' 15, ועמ' 8 שו' 19-20).

29.   גב' צברי ציינה בעדותה כי לאחר שהתובעת הלכה, המחשבים לא עבדו, למרות שבאותו יום הם כן עבדו (ר' עמ' 15 שו' 18) אולם לאחר מכן כאשר ענתה לשאלות בחקירה נגדית העידה כי שלושה ימים לאחר שהתובעת היתה במקום, המחשבים לא עבדו ולכן לא היו הדפסות. אותה עדה ציינה כי "התקרית היתה ביום ה', שישי שבת לא עבדנו וביום ראשון עד שלישי, לא היו מחשבים. יומיים או שלושה אני לא יכולה להתחייב." (ר' עמ' 18 שו' 6-7).

30.   נוכח העדויות ששמעתי, סבורה אני כי לא עולה קשר ישיר בין הקלקול של מחשבי הנתבעת, לבין פעולת התובעת ביום שלקחה את המחשב והתוכנות. מדברי גב' צברי עולה כי מערכת המחשוב לא היתה מהחדישות והתגלו בה תקלות לא מעטות. עוד עולה מעדותה כי התובעת לא נגעה במחשב המקינטוש, משום שהעמדה היתה מאוישת באותה עת (ר' עמ' 15 שו' 10).

31.   בנוסף, העדה אישרה כי התובעת הביאה מחשב אישי שלה מן הבית "היות וכל הזמן היו נפילות של המחשבים, היא הביאה מחשב אישי שלה מהבית והיא ביקשה לקחת אותו." (ר' עמ' 15 שו' 2-9).

32.   על כל פנים מעדותה של גב' צברי עולה כי מנהל הנתבעת ידע מהו האסון שפקד את התובעת ואת המצב אליו נקלעה. גב' צברי העידה:  "ש. את זוכרת את היום 6.7, יום ב' בשבוע בו הודיעו לתובעת על האסון? ת. עמדות העבודה של שתינו מאוד קרובות, התובעת קיבלה שיחת טלפון ופרצה בבכי ורעדה וכמעט התעלפה, ובועז לא היה במשרד, ושאלנו אותה מה קרה, ואז היא סיפרה מה קרה לבן אחיה. ש. בועז היה במקום? ת. לא. אז התובעת נאלצה לעזוב את המקום. ש. באיזשהו שלב באותו היום האם בועז הגיע? ת. כן. ש. הודעת לו? ת. כן. באותו היום, אני הודעתי לו, אני לא זוכרת. אולי יום אחרי הודעתי לו. אבל אני הודעתי לו והוא ידע." (ר' עמ' 16 שו' 13-23) ובהמשך: "בועז ידע על מה שקרה. ...אי אפשר להתעלם ממקרה כזה בועז ידע מזה." (ר' עמ' 17 שו' 4-5).

מכאן עולה כי טענת הנתבעת כאילו התובעת 'נעלמה' לשלושה ימים בלא שידע מדוע, לא הוכחה.

33.   נוכח כל האמור לעיל, הריני קובעת כי התובעת זכאית למלוא שכר מאי 2009, שכר יוני 2009 ושלושה ימי  עבודה (בניגוד לימים קלנדריים, משום שבתאריכים 3-4 חל שישי שבת), בחודש יולי 2009.

34.   לסיכום – אציין כי התרשמתי שהנתבעת אכן נקלעה למצוקה בעקבות היעדרותה של הגרפיקאית היחידה בעסק, בדיוק כאשר היתה אמורה לבצע עבודה עבור לקוח חשוב ורצתה לבצעה כראוי על מנת לקיים את העסק, ואולם, האסון שפקד את התובעת לא היה צפוי כלל. בנסיבות המקרה, הנתבעת ניסתה להקטין את נזקה באמצעות מסירת העבודה לגרפיקאי חיצוני ששילמה לו, לטענתה 1,500 ¤ במזומן (קבלה לא הוצגה), אולם אין הדבר מהווה הצדקה לאי תשלום שכרה של התובעת.

35.   סופו של דבר – הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים כדלקמן:

א.      הפרש שכר עבודה עבור חודש מאי 2009 בסך 1,244 ¤ נטו (על פי תלוש שכר מאי 2009).

ב.      שכר עבודה עבור חודש יוני 2009 בסך 5,500 ש"ח (על פי התלוש 5,300 ¤ ברוטו ועוד 200 ¤ דמי נסיעות).

ג.        שכר עבודה עבור שלושה ימי עבודה בחודש יולי 2009 בסך 750 ש"ח (5,500:22. הסכום כולל 27.27 ¤ דמי נסיעות).     

ד.      הוצאות משפט בסך 250 ¤ ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ¤ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. לא ישולמו הוצאות המשפט בתוך 30 ימים כאמור, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

36.   באשר לפיצויי ההלנה - על היקף שיקול הדעת בפסיקת פיצויי הלנה נקבע, כי בהפעלתו צריך להביא בחשבון מחד – את מטרת פסיקת פיצויי הלנת שכר, שהיא הרתעת מעביד מלהלין את שכר העובד, ומאידך – את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה, המהווה סנקציה דרקונית, מעין עונשית. ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום, צריך להתפרש לקולא, בהתאם לנסיבות ובהתחשב בהתנהגותו של העובד. (ר': ע"ע 1242/04 עירית לוד – אבלין דהאן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.7.05). בנוגע לסמכות בית הדין להפחית פיצויי הלנה נקבע בע"ע 431/08 יהודה חלאוי – ברוך גרינברג בע"מ, ניתן ביום 8.6.09, כי ההכרעה כי בנסיבות העניין יש להפחית פיצויי הלנה מסמיכה את בית הדין להפעיל את שיקול דעתו והתחשב במכלול נסיבות העניין ובמסגרת שיקולו יתחשב בית הדין בהתנהגותם של בעלי הדין ובעיקר בהתנהגות המעביד.

37.   המדובר בעסק שהיה בתחילת דרכו, אשר נקלע לסיטואציה שבה העובדת המרכזית בו (התובעת העידה כי היתה גרפיקאית יחידה ר' עמ' 6 שו' 1) לא תפקדה במשך מספר ימים קריטיים לעסק. נסיבות היעדר תפקודה של העובדת ייחודיות ביותר, וטרגיות, וכאמור לעיל, פירטתי את דעתי בנוגע להתנהלות בכל הנוגע לסיום עבודתה, כמו כן הנתבע לא הופיע למועד הדיון שנקבע לשמיעת עדותו.  

38.   נוכח מכלול השיקולים ועל בסיס עקרונות המידתיות שעוגנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר לאורם מחוייב בית הדין לפרש אף את הוראות חוק הגנת השכר בכל הנוגע להפחתת פיצוי הלנה (ר': עב (ת"א 6992/00 ביטש יצחק נ' אדרוקי דליה, ניתן ביום 25.5.03) והאיזון הראוי בין השיקולים שיש לשקול בהקשר זה לרבות מטרתם ההרתעתית של הוראות החוק, הריני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת בנוסף פיצויי הלנה בסך 12,000 ¤.

39.   לעניין רכיב דמי החופשה אציין כי בטופס התביעה המצוי בתיק בית הדין לא מולא סעיף דמי חופשה (למרות שבכתב ההגנה הנתבעת התייחסה לרכיב זה). יתכן שבטופס התביעה שהוגש לבית הדין לא מולא הסעיף אך בטפסים שהועברו לנתבעת, מולא הסעיף. על כל פנים, התובעת (שהייתה מיוצגת בטרם דיון ההוכחות) יכולה הייתה להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה. אולם, מאחר ובתיק בית הדין לא מצויה תביעה לדמי חופשה פסק הדין מתייחס לתביעת שכר העבודה בלבד.

40.   על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום ד' באייר, תש"ע (18 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.