בתי הדין לעבודה

פסק - דין

1.         ביום 20.1.08 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב ערעור כנגד החלטת הנתבע מ-6.4.06 ומ-6.8.07, שדחתה תביעתו לד"פ בגין מחלת מקצוע מ-29.5.05.

2.         בכתב הגנתו מ-9.4.08 טען הנתבע להתיישנות התביעה בהתייחס לפגיעה מ-29.5.05; באשר לעילת מיקרוטראומה – זו מוקדמת, משלא הוגשה לפקיד התביעות.

3.         בדיון מוקדם שהתקיים בפני כב' השופטת ח. בן יוסף ביום 5.5.08 הוברר כי המל"ל עומד על טענת ההתיישנות.

            ביום 14.5.09 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו טען כי החל משנת 1968 משמש הוא כמפעיל ונהג ציוד מכני כבד, נדרש הוא לבצוע פעולות פיזיות רבות, לרבות הרמת משקלים כבדים [פעולות חוזרות ונשנות של כפוף ויישור עמ"ש, התקנת/פירוקים ותיקוני שרשראות וכבלי קשירה וגרירה, מתיחות והרמות של שרשראות במשקלים כבדים (כ-50 ק"ג ויותר) נסיעות מרובות ותנאי שטח קשים, תוך מהמורות קפיצות וטלטלות חזקות], כך בכל עבודותיו. התובע עבד מ- 06:00 ועד 19:00 בכל יום בכל השנים, תיקון רכבי ציוד כבד בשטח ובמקומות נוספים.

עבודתו המאומצת הצריכה כושר תפקודי גבוה, מאמצים פיזיים ניכרים ודרישה תובענית לכוח פיזי וסיבולת גבוהה.

לתביעתו צרף תצהיר החוזר על טענותיו דלעיל. כן צרף חוו"ד אורטופד.

ביום 7.2.10 נשמעה עדות התובע בפנינו ובתום עדותו סיכמו בכ"י הצדדים טענותיהם.

הדיון בפנינו הינו בעילת מיקרוטראומה/מחלת מקצוע בלבד. (בהתאם, לא פרטנו טענותיו בעניין האירוע, משאינן רלוונטיות להליך).

4.         ולהכרעתנו –

א.        התובע בעדותו אישר כי מחלתו נגרמה מהאירוע (פגיעה מ-29.5.05, שאינה נדונה בפנינו, לאור טענת ההתיישנות), כעולה מ-ט' 283 שהגיש למל"ל ב-7.05, אירוע בו נפגע בצוואר ובגב (ט' 283, נ/3) וכן כעולה מרישום האורטופד (מ-22.6.05, נ/2).

התובע אישר כי בשנות עבודתו ביצע כל מיני תנועות: הרים, משך, נהג, הרים, התכופף, כרע על ברכיו – כך כל יום.

בעדותו טען כי היה קם ב-04:00 ומגיע הביתה ב-19:00.

התובע אינו מציין בתצהירו באלו כלים עבד כל השנים, באלו מקומות עבד, האם כוללים הכלים עליהם נהג בולמי זעזועים, האם במהלך עבודתו מדי יום נהג (על מה וכמה זמן) בדרך עם מהמורות/קפיצות/ טלטלות.

בהתאם, התובע לא ציין בפנינו פעולות חוזרות ונשנות הגורמות כ"א לנזק זעיר במקום מסויים בגבו או בצווארו.

נכון טען הנתבע כי התובע לא פרט את התנועות שהוא עושה, פרקי הזמן לאלה וממילא, לא פרט תנועות חוזרות ונשנות.

ב.         באשר לטענת התובע בסיכומי תשובתו: בסעיפים 3, 7 לתצהירו אין פירוט של תנועות חוזרות ונשנות, אלא תיאור פעולות שונות שמבצע הוא מדי יום, בשנות עבודתו, שהן דווקא שוללות פעולה של "חזור ושנ?ה".

באשר לסעיפים 17, 18 ו- 20 – עסקינן בטענות (משפטיות) ולא בתיאור עובדתי וממילא, אין די בשימוש במטבע הלשון "מיקרוטראומה" או "תנועות חוזרות ונשנות".

התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת תביעה עפ"י תורת הפגיעות הזעירות – אינה בפנינו בהליך זה, אלא להיפך: התובע מתאר פעולות מאומצות/ פיזיות, השונות זו מזו במהותן ובתדירותן.

ג.         בל נשכח כי התובע עובד עצמאי – וודאי מצויות היו בידיו ראיות להוכחת הפעולות שביצע, ע"מ להראות בפנינו "רצף תנועות חוזרות ונשנות", הפועלות על אותו מקום בגופו.

ולהפך, התשתית העובדתית שהונחה בפנינו היא לעבודה מגוונת, ללא סדר תנועות רציף/ קבוע או אחיד ואף לא את תדירותן, או כי עסקינן בתנועה זהה, הפועלת על אותו מקום בעמוד השדרה.

וכבר נקבע כי עבודה מאומצת, עבודה פיזית קשה – לכשעצמה, אינה מהווה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

ד.         לכך יש להוסיף כי הגם שהתובע עובד באותו אופן, כטענתו, משנת 1968, הרי עד לאירוע בו נפגע לטענתו בע"ש ובצוואר – לא מצא לטעון כטענתו עתה. ויותר מכך – התביעה בעילת מיקרוטראומה הועלתה רק לאחר שהוברר כי תביעתו בגין ארוע (בו נפגע לטענתו באברים הנזכרים) נדחתה ולא תתברר אף בביה"ד בשל התיישנות. עסקינן בכתב תביעה מתוקן, שאף הוא נעדר הנדרש.

ה.        באשר לפסה"ד אליהם הפנה התובע – אין בינם לענייננו, בכל הכבוד, דבר: האחד – עוסק בפעולות חוזרות ונשנות שהוכחו בקלדנות. והשני – ניתן לאחר חוו"ד מומחה, מקום בו נקבע כי ימונה.

ו.         לאור כל האמור – משלא הונחה בפנינו תשתית עובדתית לעילת מיקרוטראומה – אין לנו אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ג בניסן, תש"ע (28 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

נחתם על ידי נציגי הציבור ביום: _____________

001351/08בל 720 ענת שגיא/אביבה אבהר