מדינת ישראל נ. הרבנים דמארי


 

   

בתי המשפט

עב 003123/04

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

21/04/2010

 

כב' השופט אייל אברהמי

בפני:

 

 







מדינת ישראל

בעניין:

המערערת

ישי אילן

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . הרבנים דמארי ואח'

2 . מועצה אזורית מטה יהודה

המשיבים

1 . שילוני אהוד

2 .  קובן פנחס

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

רקע כללי

1.                   בפני שלושה ערעורים על פסק דינו של כב' הרשם (כתוארו דאז) מ. טווינה בתיק עב 1218/98 (להלן פסק הדין).

2.                   ערעור המדינה הינו ביחס לקביעה לפיה המדינה הינה המעסיקה של הרבנים. ערעור הרבנים הינו על אי פסיקת פיצוי הלנה וכן על אי חיוב בשכר טרחה.

ערעור המועצה האזורית מטה יהודה (להלן:המועצה) הינו על אי פסיקת הוצאות משפט.

3.                   נציין כי הליך זה התנהל במקביל ויחד עם תיקים אחרים בהם נבחן עניינם של רבנים נוספים ששרתו בתחומה של המועצה האזורית מטה יהודה. בתיק זה הרבנים הינם רבני המושבים שבמועצה האזורית במטה יהודה.  ההכרעה אינה מתייחסת לבלניות הואיל והצדדים לא התייחסו אליהם עניינם לא נבחן ולא הוכרע בו על ידי כב' הרשם וממילא הוא אינו חלק מהערעור דנן.

4.                   נציין כי בין לבין ניתן פסק דין על ידי מותב בראשות האב"ד הח"מ עליו הוגש ערעור לביה"ד הארצי וזה קיבל הערעור וקבע (בע"ע 751/05 מד"י משרד הדתות נ' הרב יוסף בן פורת עמאר להלן: "פסק הדין הארצי או פסק דין בן פורת") כי המעסיק של הרב בן פורת (שהינו רב במועצה) הינו המועצה בלבד. עתירה לבג"צ כנגד פסק הדין הארצי נדחתה.

5.                   בפנינו התנהל הליך ארוך ומייגע בעיקר בעטיו של ב"כ המועצה שביקש להוסיף ראיות נוספות ואף נסוג מהבנות לכאורה שהיו במהלך הדיונים בעניינם של הרבנים.

6.                   השאלה העיקרית שצריכה הכרעה בהליך זה, הינה האם קיימת שונות עובדתית רלוונטית בין הרב בן פורת שהיה רב אזורי במועצה מופקד על יותר ממושב  אחד, (להלן:רב אזורי)  וביחס אליו נקבע בפסק הדין הארצי כי המועצה בלבד הינה מעסיקתו לבין הרבנים דמרי ואח' שהינם רבני מושבים בתחומה של המועצה.

7.                   הרבנים דנן מכהנים כרבני מושבים במועצה האזורית מטה יהודה שבה לא קיימת מועצה דתית (להלן: "הרבנים").

8.                   בפסה"ד הארצי נקבע: "המועצה האזורית מטה יהודה היתה מעסיקתו היחידה של הרב בן - פורת ולא המדינה" (ההדגשה אינה במקור – א.א.).

9.                   בית הדין הארצי, ראה בסממנים הבאים, כסממנים המצביעים בבירור על קיומם של יחסי עובד מעביד בין הרב בן פורת לבין המועצה:

·        הנהנים מהעבודה של הרב היו תושבי המועצה - קהל היעד של שירותיו של הרב הוא ציבור תושבי המועצה האזורית בה הוא כיהן;

·        הדרך בה ראו הצדדים את היחסים ביניהם - העובדה שהמועצה ראתה עצמה כמעסיק בין השאר בכך שדרשה מן הרב לעבור לגור בתחום שיפוטה, ראיון העבודה שהתקיים לרב עם ראש המועצה, מעורבות המועצה בעבודה השוטפת של הרב;

·        תשלום השכר וביצוע ניכויי מס על ידי המועצה;

10.               עלינו לבחון, אפוא, האם סממנים אלה בענין הרב בן פורת כמו שאר המבחנים לזיהוי המעביד מתקיימים גם אצל הרבנים דנן, וככל שלא כל הסממנים מתקיימים, האם יש בכך כדי לשנות מן המסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הרבנים למועצה. נציין כי ב"כ המועצה הגיש לאחר הסיכומים בע"פ ראיות נוספות שנועדו לשכנע כי המדינה מתערבת בתנאי העסקתם של הרבנים במועצה וממילא יש לטעמו לקבוע כי המדינה הינה המעסיק.

הכרעה

11.               נקדים ונאמר, כי לאחר ששמענו ראיות וסיכומים בשאלה זו, במסגרת ההליך הנוכחי, המהווה נדבך אחד מיני רבים בתיק זה, אשר נידון בערכאות השונות ובפני הרכבים שונים ונמשך שנים רבות, הגענו לכלל מסקנה, כי אין שונות רלוונטית בשאלת זהות המעביד, בין הרב בן פורת, לבין הרבנים כאן העשויה להביא למסקנה שונה מזו שנקבעה בפסק הדין הארצי ואלה כמו אלה הינם עובדי המועצה. נבאר דברים אלו להלן.

12.               אשר לסממן של מי שנהנה מהעבודה של הרב. כפי שהובהר גם בפסק הדין האזורי, זהו הסממן העיקרי, לדידי, המטה את הכף לראות במועצה כמעבידה של הרבנים. בכך כמובן, שאין שוני בין הרב בן פורת לבין הרבנים דכאן.

המועצה היא גוף הנותן שירותים לכלל תושביו, בין היתר, שירותי דת. במועצה מחלקת שירותי דת שתפקידה להשיג תקציב לענייני דת שונים, לקדם אירועי דת, וכו'. המועצה משתמשת בפרי עבודתו ושירותיו של הרב. רב צריך להיות מקובל על הקהילה על מנת לשמש לה רועה רוחני, מכאן שהרב צריך להיות מקובל על תושבי המועצה והמועצה כנציגתם, ואלה הם המשתמשים בשירותי הרב.

נדגיש כי קהל היעד – מקבל השירות – הינם תושבי המועצה ואלה עומדים בקשר עם המועצה כנותן השירות. קהל היעד והמועצה הינם היחידים שיכולים לפקח, דה פקטו, על עבודת הרב ולהציב בפניו דרישות בזיקה לעבודתו. לכן, כמדיניות, נכון לראות במועצה – כמעביד. מובהר כי תושבי המושבים הינם חלק מתושבי המועצה והמועצה למעשה הינה הרשות המוניצפלית החייבת על פי דין לספק להם את כלל השירותים העירונים ובין היתר את שירותי הדת. המושב עצמו הינו ועד מקומי הפועל כחלק מהמועצה וסמכויותיו מוגבלות, את פעילותו הוא מבצע כחלק מהמועצה וכאורגן של המועצה בתחומי טיפולה.

13.               אשר לאופן בו ראתה המועצה את היחסים. כפי שהתרשם בית הדין הארצי ואף השופט הח"מ, העובדה שהמועצה ראתה את עצמה כבעלת הסמכות לחייב את הרבנים לעבור לגור בתחום סמכותה, מעידה כאלף עדים על האופן בו ראתה המועצה את עצמה כמעסיקה של הרבנים. בכך אין הבדל כלשהו מהרב בן פורת.

14.               כך גם לעניין תשלום השכר וביצוע ניכויי מס על ידי המועצה. המועצה אחראית על תשלום שכר והנפקת תלוש משכורת. כמו כן, בדיווח לשלטונות המס ולמוסד לביטוח לאומי הרב מדווח כעובד המועצה.

יתר על כן, העובדה שהמועצה הפסיקה את תשלום המשכורות של הרבנים דנן, כמו גם של הרב בן פורת, כתנאי להעתקת מקום המגורים, מעידה אף היא על ההשפעה שיש למועצה על הרב, כמעסיקה. שהרי תשלום או אי תשלום שכר, הינו הסממן המובהק ביותר ליחסי עובד-מעביד. שימוש באי תשלום השכר כסנקציה על הפרת הדרישה לגור בתחומי המועצה, מעידה על כך שהמועצה ראתה עצמה כבעלת סמכות של מעביד, שלא לשלם שכר על מנת לכפות על הרבנים לגור בתחומי המועצה.

15.               עוד בעניין תשלום השכר, כפי שנקבע בפסה"ד הארצי, העובדה שהמדינה "כיסתה" את עלות שכרם של הרבנים, אינה מלמדת על היותה המעבידה. כמו כן, בית הדין הארצי קבע, כי מעורבותה של המדינה במינוי הרבנים, אינה יוצרת כשלעצמה, זיקת העסקה בין המדינה לבין עובדים אלה.

16.               נציין שהדרישה לעבור לגור בתחום שיפוטה של המועצה, הינה דרישה שהציבה המועצה כלפי כל הרבנים, וכן המעורבות של המועצה בעבודה השוטפת של הרבנים, באה לידי ביטוי אצל כולם. כמו כן, מר דוד דוד העיד, כי המדיניות של אי תשלום שכר לרבנים שלא הסכימו לגור בתחומי המועצה, הייתה בתקופת כהונתו כראש המועצה, כלפי שלושת הרבנים (עמ' 6 ש' 2-22). וכך ציין העד: "כל עוד הרבנים גרים בירושלים ולא גרים עם הקהילות אותם הם משרתים אז הם לא משרתים זה לא מקובל ולא הגיוני.." (עמ' 7 ש' 1-3).

17.               לא ברור האם לגבי כל הרבנים התקיים ראיון עם ראש המועצה עם כניסתם לתפקיד יחד עם זאת לדידנו לא מדובר בסממן עיקרי שיש בו לבדו כדי לשנות מן התוצאה, סממן בלעדיו אין יחסי עובד מעביד. גם ביחסי הרבנים רביב ועדי עם המועצה התקיימו מפגשים ושיחות עם ראש המועצה. מעדותו של מר דוד דוד מי שכיהן כראש המועצה בזמנים הרלוונטיים, עולה, כי התקיימו מספר שיחות בינו לבין הרב עדי (עמ' 6 ש' 13). אף אם לא מדובר בראיון קבלה לעבודה כמשמעותו הצרה, הרי שלדידי, גם בעניינו של הרב בן פורת, היה זה מפגש היכרות יותר מאשר ראיון בו מחליט ראש המועצה האם לקבלו לעבודה אם לאו. אין באי קיומו של ראיון פורמלי טרם התחלת העבודה כדי לאיין את יסוד ההסכמה. ההסכמה נבנתה גם תוך כדי העבודה, וזאת מתוקף הגמישות והייחוד המאפיין את עבודתו של רב אזורי/רב מושב.

18.               אשר למשקלו של הסממן בדבר ראיון עם ראש המועצה. נציין, כי בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי בין הרב בן פורת לבין המועצה התקיים קשר משפטי ברור והדוק של יחסי עובד מעביד. היינו, לא מדובר בקשר רופף שהעדר סממן אחד יכול לפגוע בתוקפו, אלא מדובר בקשר חזק, המבוסס על מספר אדנים, ועל כן, העדר קיומו של ראיון אצל ראש המועצה, במקרה של הרבנים בענייננו, אין בכך כדי לפגוע בקשר המשפטי ההדוק, של יחסי עובד מעביד בין רבנים אזוריים ככלל, לבין המועצה.

ועוד. בצדק טען ב"כ הרבנים בסיכומים בפניי, כי אין שוני בין הרב בן פורת לבין הרבנים דנן, שכן הדגש אינו על קיומו של ראיון עם ראש המועצה, אלא מדובר בפגישת היכרות עם הרבנים לאחר שהעסקתם כבר הוסכמה. פגישות ממין זה התקיימו גם עם הרבנים כאן, אף אם לא עובר לתחילת עבודתם.

19.               לטענת המדינה, המועצה לא הרימה את הנטל להוכיח שוני רלוונטי בזיהוי המעביד בין הרב בן פורת לבין הרבנים. מקובלת עליי טענה זו. כן נטען, כי הוכח שלא הייתה למדינה אפשרות להפסיק לשלם שכר לרבנים אם לא נענו לדרישותיה, בניגוד למועצה שהפסיקה לשלם לרבנים שכרם כשסירבו לגור בתחומי המועצה.

20.               נציין כי אף אם קיים כתב מינוי לחלק מהרבנים אין כדי להטות את הכף לצד השני. הסממנים העיקריים התקיימו גם אצל הרבנים דנן והם תשלום המשכורת, דרישת המגורים, קהל היעד לו ניתנו השירותים, ומעורבות המועצה בעבודה השוטפת. במינוי הרבנים דנן הייתה המועצה מעורבת. קיומו של כתב מינוי או העדר התקיימותו של ראיון עם ראש המועצה, אינם מעידים על חוסר מעורבות בהליך הקבלה. כך למשל, מסמך נ/1 שצורף לתצהיר המדינה, מלמד על מעורבותה של המועצה במינוי של הרב עדי. מכאן, אפוא, גם לעניין שלב הקבלה לעבודה, אין שוני רלוונטי בין הרב עדי לרב בן פורת ואין ספק כי המועצה הייתה המעסיקה, והיא הייתה הדומיננטית, אף אם לא היה כתב מינוי.

21.               חתימת המדינה - משרד הדתות, על כתב המינוי של הרב רביב אין בה כדי לשלול העסקת הרבנים על ידי המועצה. המדינה מהווה במקרה זה תפקיד חשוב כ"בעל המאה" כמו גם "בעל הדעה" בכל הנוגע להעסקת הרבנים על ידי המועצות האזוריות, אולם אין בכך כדי להפוך את המדינה למעסיק. כפי שנקבע בע"ע 79/99 הרב אברהם חרל"פ נ' מדינת ישראל - משרד הדתות ואח' תק-אר 2006(1), 431, המאזכר את דב"ע לב/44-9 יוסף קרואני - מדינת ישראל פד"ע ה, 11, שם נפסק כי הפיקוח שמפעילה המדינה על פעילותו של המערער והעובדה כי המדינה היא שקובעת את שיעור שכרו ומשלמת אותו אין בהם כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין המדינה למערער. בעניין זה נפסקו בפסק דין קרואני הדברים הבאים:

"...הפיקוח אשר הפעיל משרד הדתות על פעילותו של המערער, אינו מצביע דווקא על 'פיקוח' אשר מפעיל מעביד על עובדו. אותו 'פיקוח' מתיישב במידה רבה עם פיקוח שמפעיל משרד החינוך והתרבות על מורה בבית ספר תיכון הנהנה מהקצבה הממשלתית...".

 

כך גם בפסה"ד הארצי בעניין בן פורת נקבע, שמעורבותה של המדינה במינויו של הרב בן פורת אין בה כדי להצביע על זיקת העסקה בינו לבין המדינה.

"קיימים מצבים בהם המדינה מעורבות במינוי של עובדים של גופים ציבוריים, כגון - עובדי הוראה ועובדי רווחה ועובדה זו, כשלעצמה, אינה יוצרת זיקת העסקה בין המדינה לבין עובדים אלה".

 

וכך גם בע"ע 701006/98 מדינת ישראל - משרד הדתות נ' יחיה עמרם אלעזרא ואח', תק-אר 2003(4), 115:

"אין מחלוקת, שהמדינה אשרה את כהונתו של הרב כרב המושב, אך אישור זה הוא אישור מבחינת כשירות ואישור להקצאת כספים עקב אותו אישור, אך אין הוא מעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המדינה לרב".

 

22.               ביחס לראיות הנוספות שהגיש ב"כ המועצה המצביעות לכאורה על מעורבות המדינה ביחס לשכרם של הרבנים הרי שבענין זה הוגש תצהיר של ה"ה סימה פרץ המסביר כי למעשה מדובר בהנחיה של הרגולטור או בהנחיה מקצועית וזאת הואיל והמשרד לשירותי דת מממן את המשרה ומבקש לקבוע אחידות ושימוש ראוי בכספי הציבור. הסברה זה של הגב' פרץ מקובל עלי ואין בראיות הנוספות כדי לשנות את התוצאה ממה שנקבע לגבי הרב בן פורת.נפנה לטבלה מאירת העיניים שצירף ב"כ המדינה בעמ' 7-6 לסיכומיו שם ניתן לראות הקביעות הסימנים שהופיעו אצל הרב בן פורת כפי שפורטו על ידי כב' הרשם טוינה זהות למעשה לקביעותיו העובדתיות בענין הרבנים דנן. בענין בן פורת על יסוד אותם סימנים קבע כב' הרשם טוינה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד עם המדינה ואילו ביה"ד הארצי בפסק הדין בענין הרב בן פורת העמיד הלכה על מכונה וקבע כי יחסי עובד ומעביד מתקיימים עם המועצה. כך הוא אפוא הדין אף ביחס לרבנים דנן, לגביהם נשמעו בפני כב' הרשם ראיות כי מדובר בסימנים דומים, לאלה שהיו אצל הרב בן פורת. לפיכך נכון אפוא להחיל גם עליהם את אותה תוצאה – כפי שנקבעה על ידי ביה"ד הארצי בענין הרב בן פורת. בראיות הנוספות שהוצגו בענין הרבנים דנן כאמור אין כדי לשנות את התוצאה ואת המסקנה.

נעיר כי במקרה בו החוזה עם הרב יחתם על ידי המושב עצמו שיהיה זה שישלם לרב השכר יתכן שנגיע לתוצאה אחרת. אך לא זה המקרה דנן.

23.               נוסיף ונאמר, כי שיקול נוסף מנחה את הכרעתי בעניין זה, והוא הרצון במדיניות משפטית אחידה והרמוניה משפטית. היינו, דין אחד כלפי כל הרבנים של המועצה  למעט חריגים, בהם יוכח שמוצדק לסטות מן הכלל. בעניינו של הרב בן פורת, נקבע אפוא, העיקרון. בין לבין ובזכות ההליך שהתנהל בפני אף מונתה ועדה בין משרדית לבחינת קריטריונים למשרתים בקודש וזו הגישה דו"ח מסכם בחודש 9/08. בין יתר המלצותיה נקבע כי הרבנים יהיו עובדי המועצה האזורית. המלצה זו שתואמת את שנקבע בפסק הדין הארצי משקפת אפוא את הדין הרצוי והמצוי בהתחשב בהקשר התעשיתי הרלבנטי ויחודיותו של תפקיד הרב. במקרה של הרבנים דנן לא הוכח כי יש הצדקה לסטות מן הכלל שהותווה על ידי בית הדין הארצי בענין הרב בן פורת, אשר העמיד את ההלכה על מכונה. כאמור, יש מקום לבחון כל מקרה לגופו, ואם ישנם סממנים ברורים ומהותיים המצביעים במקרה מסוים על העדר יחסי עובד מעביד בין רב אזורי לבין המועצה לה הוא נותן שירותיו, הרי שייתכן ובמקרה כזה אכן ייקבע כי המועצה אינה המעביד. אלא, שלא די בסממנים רופפים או בהעדר סממן אחד מיני רבים שנקבעו בפסק הדין הארצי על מנת לשלול יחסי עובד מעביד בין רב מושב או רב אזורי לבין המועצה. זאת הן לאור הקביעה הברורה של בית הדין הארצי שבאה על מנת למנוע התדיינויות רבות בעניינו של כל רב במועצה אזורית, והן לאור הרצון באחידות והרמוניה כאמור.

פסק דינו של בית הדין הארצי, קבע אפוא עקרון כללי, לפיו רבנים הנותנים שירותי דת לתושבי מושבים במועצות אזוריות הינם עובדי המועצה האזורית בה ניתנים שירותי הדת. כמובן שייתכנו חריגים, כאמור, אך לא מצאנו במקרה זה ביחס לרבנים כאן שיש הצדקה לחרוג.

24.               נציין כי היתה לכאורה הבנה בין הצדדים לפיה הכרעה במקרה אחד תחייב במקרים האחרים כפי שעולה מהבקשה המפורטת שהגישה המדינה בהודעה מיום 29.4.08 על כל המובא שם. דא עקא שב"כ המועצה נסוג מההבנה זו לאחר שהתוצאות לא נשאו חן בעיניו. יש כמובן להצטער על כך מה שגזל משאבים מרובים. אכן נכון היה אותה עת להותיר למועצה פתח להוכיח את טענתה אודות שונות, אך לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו לא מצאתי כאמור שיש שונות שיש בה כדי לשנות את התוצאה.

סוף דבר

25.               מן הראיות שהובאו בפנינו והעדויות שנשמעו, לא נמצא קיומו של שוני רלוונטי בעניין זהות המעביד בין הרב בן פורת לבין הרבנים שכאן.

26.               מהראיות עולה כי המעסיק של הרבנים הינה המועצה. מכאן, יש להחיל את הלכת בן פורת על הרבנים כאן. לפיכך יש לקבל הערעור על פסק הדין של כב' הרשם מ. טווינה (כתוארו דאז).

27.               באשר לערעור הרבנים בקשר לפיצוי ההלנה הרי שיש מקום לקבלו ולפסוק להם פיצוי הלנה ביחס לכל אחד מהתשלומים שהולנו כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בענין הרב בן פורת. את פיצוי ההלנה נפחית הואיל  ואותה עת היה ספק מסוים באשר לזהות המעביד ונעמידם על שיעור של 25% לשנה ביחס לכל סכום שהולן, מעת המועד לתשלום ועד התשלום בפועל, בהתאם לשיעור שקבע בית הדין הארצי בענין הרב בן פורת.

28.               באשר להוצאות עליהם  ערער ב"כ המועצה הרי שנוכח התוצאה בשאלה העיקרית קיום יחסי עובד ומעביד בודאי שאין מקום לפסוק הוצאות לזכות המועצה נהפוך הוא. ב"כ המועצה הטריח הרבה וחזר בו מההסכמות שצריכות היו לפתור את ההליך גם במקרה זה. לאור זאת אני פוסק  לזכות הרבנים הוצאות משפט שישולמו על ידי המועצה בסך 20,000 בשים להיקף העבודה שהושקע בתיק. כן תשלם המועצה הוצאות למדינה בסך 10,000 ¤.

29.               ניתן להגיש בר"ע לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתנה היום ז' באייר, תש"ע (21 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.

 

אייל אברהמי, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/E032E7D976D949364225770C00513EFF/$FILE/E6E7C4A2790DB0454225766A004037C5.html
תאריך: 
21/04/10
Case ID: 
3123_4
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : אייל אברהמי
אייל אברהמי
Powered by Drupal, an open source content management system