סמארה נ. בטוח לאומי-סניף ירושל


 

   

בתי המשפט

בל 011500/05

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

21/04/2010

 

כב' השופטת יפה שטיין

- דן יחיד -

בפני:

 

 







סמארה אחמד

בעניין:

תובע

 מועלם בשאר

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

המוסד לבטוח לאומי

נתבע

ענבל לש

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 

זהו פסק דין לעניין תושבותו של התובע. העובדות הרלבנטיות:

א.      התובע הגיש תביעה  למוסד לביטוח לאומי ביום 3/8/05  להכרה בתושבותו, כאשר לדבריו, מתגורר כל העת בירושלים. הנתבע דחה את תביעתו לאור הטענה כי מאז שנת 1990 בקירוב אינו תושב ירושלים.

ב.       לאור זאת הוגשה תביעה זו לבית הדין. במהלך הדיון, ולאחר שנשמעו חלק מההוכחות, הודיע הנתבע כי הוא מסכים להכיר בתושבותו של התובע  החל מאוגוסט 2005 ואילך - המועד בו עבר להתגורר בבית צפאפה בירושלים.

המחלוקות בתיק:

במקור  נרשמה פלוגתא: היכן מתגורר התובע משנת 1990 ואילך. לאור הודעת הנתבע תצומצם המחלוקת לעניין תושבותו של התובע משנת 1990 ועד אוגוסט 2005.

דיון:

א.      על פי תצהירו של התובע התגורר במקומות הבאים: ממועד נישואיו (בשנת  1985), ועד שנת 1992 – התגורר בבית הוריו, בשכונת אלסעדיה  בעיר העתיקה. בשנת 1992 עבר להתגורר עם אחיו מופיד ברח' עקבת אלמאלווויה 5  – עד ספטמבר 97. ב-8/9/97, ועל פי חוזה השכירות – התגורר בשכירות בבית חנינה, וזאת עד אוקטובר 1999. מבית זה שבבית חנינה עבר להתגורר בבית אחיו, עאהד בעיר העתיקה בירושלים עד סוף שנת 2003. מתחילת 2004 עבר להתגורר בבית המשפחה שבבית בתיר, מחוץ לתחום עד אמצע שנת 2005, אז עבר להתגורר בבית צפאפה שבירושלים.

ב.       מעיון בתצהירו של התובע לעניין מקומות מגורי, עולה בבירור כי מינואר 2004 ועד אמצע 2005 – התגורר מחוץ לתחום. אעפ"כ, בחקירתו בפני חוקר הנתבע (נ/3 ב')  6/6/06 העיד לעניין הבית בבית צפאפה  כי: "התחלתי לבנות את הדירה הזאת בשנת 2002, הבנייה של הדירה הזאת נמשכה תקופה ארוכה והתחלתי לגור  בה ב- 8/05". בחקירה נוספת מיום 7/6/06  ענה כי לאחר שרענן את זכרונו, התחיל לגור בבית צפאפה ב-6/05 ולא באוגוסט כפי שמסר יום קודם לכן. אלא, שעל פי חשבונות החשמל שצורפו – צריכת החשמל בבית צפאפאה עלתה החל מ-7/06. מאחר שצריכת החשמל יש בה כדי  ללמד על מגורים במקום - הרי שיש לראות את התובע כמי שמתגורר בבית צפאפה מחודש  יולי 2005 (ולא מאוגוסט, כפי שטען).

ג.        השאלה היא היכן התגורר  בין השנים 1990, ועד לסוף  שנת 2003 (כאשר, על פי האמור לעיל, אף לגרסת התובע התגורר בבתיר שמחוץ לתחום,  מינואר 2004 ועד המעבר לבית צפאפה).

ד.       גיסתו של התובע, סמארה מהא  נחקרה על ידי  חוקר המוסד ב-3/4/05. במועד זה גם לגרסת התובע – טרם התגורר בבית צפאפה אלא בבתיר. אעפ"כ, בחקירתה (שצורפה כ-נ/2) השיבה תשובות שאינן נכונות. וכך נשאלה בחקירתה זו: "ש. מה עם הבית שנמצא בבתיר? ת. חמי בנה אץ הבית מזמן והבית ריק. ש. ומה עם הדירה  שלך בבתיר? ת. הדירה שלנו שלד, ולא התגוררנו בה והרי היא לא מוכנה למגורים. ש. מי מתגורר בדירה למטה בקומה הראשונה בבית חמיך בבתיר? ת. הבית ריק ולא מאוכלס"

ה.      תשובות אלו מלמדות בעליל, כי הגיסה   ביקשה "להגן" על התובע  מכך שיגלו שאינו מתגורר בתחום, ולצורך כך שיקרה בחקירתה זו.  לעניין זה יצויין כי למרות הדברים שאמרה לעיל, מהם עולה באופן נחרץ כי הבית כלל לא מאוכלס, בהמשך  חקירתה (עמ' 2 לנ/2)  נשאלה והשיבה: "ש. מתי גיסך אחמד יצא מהבית בבתיר"? ת. לא יודעת, מזה כשנה בערך".

ו.        מעבר לכך שתשובתה זו סותרת את קודמתה – גם תשובה זו שקרית, שהרי במועד בו נחקרה ברור לחלוטין – כפי שהצהיר התובע בעצמו -  שעדיין התגורר בבתיר.  תשובות אלו, יש בהן כדי לעורר מחשבה בדבר התגייסותם של בני המשפחה,  ב"עזרה" לתובע, כנגד  הביטוח הלאומי, כפי שאף יובהר בהמשך.

ז.        יצויין כי בכתב תביעתו, כתב התובע באופן לאקוני (ובוודאי גם לא נכון) כי: "אני גר בתחום ירושלים  מזה שנים רבות".  כותב לעניין זה בא כוחו, כי התובע ניסח את התביעה המקורית בעצמו. ואכן – נראה שכך הדבר, אלא שאין בעובדה שהגיש את התביעה בעצמו כדי להצדיק אי אמירת אמת, גם אם מדובר בכתב התביעה (ולא בתצהיר).

ח.      כך גם עולה כי בדין וחשבון רב שנתי שהגיש התובע לנתבע (לאחר הגשת כתב התביעה),  בו  ציין  התובע באופן לאקוני כי מתגורר בבית צפאפה, ללא פירוט ממתי מתגורר בבית צפאפה, והיכן התגורר קודם לכן.  זאת, אף שידע  במועד זה בבירור,  כי לטענת הנתבע התגורר בבתיר תקופה ארוכה.  העדר אינפורמציה בנקודה כה מהותית יש בה כדי ללמד על רצון  להסתיר את האמת. יצויין, כי רק במועד הגשת התצהיר, כאשר היה ברור לתובע כי עניין מגוריו בבתיר נחקר וידוע לנתבע, כתב לראשונה כי התגורר בבתיר מתחילת  שנת 2004 ועד אמצע שנת 2005 (דבר שאכן התברר כנכון).

ט.      צריכת החשמל  של התובע: כאמור, אף לגרסת גיסתו, מהא, התגורר התובע בבתיר, וכי קיימת בבניין אשר שייך למשפחה, ולו גם דירת מגורים אחת בנויה. לטענת התובע, הבית שימש לאירועים משפחתיים. צריכת החשמל הגבוהה בבית  שבבתיר  הוסברה על ידו בפרוז'קורים שהאירו את הרחוב, וכן בכך שהמשפחה מסביב וכן שכנים התחברו לדירה כדי למשוך משם חשמל לדירותיהם, ואף שילמו על כך.

י.        אלא, שמבדיקת נתוני החשמל על הבית  בבתיר, והשוואתם לצריכת החשמל בבית שבבית צפאפה – לא ניתן לקבל גרסה זו. כידוע, נתוני החשמל, יש בהם כדי ללמד על מגוריו של אדם או משפחה באותו מקום – אלא אם כן  קיימות אסמכתאות של ממש המלמדות כי מישהו אחר השתמש בחשמל. בענייננו – לא הובא כל עד שיעיד כי השתמש בחשמל  בבתיר (על אף היחסים הטובים עם המשפחה והשכנים, כטענת התובע), ולא הוצאה כל אסמכתא על תשלום בגין החשמל.  מבדיקת נתוני החשמל שהומצאו לבית בבתיר (נ/1), עולה בבירור כי ישנה צריכת חשמל גבוהה בסך של מאות שקלים לחודש לאורך שנים (להוציא חודשים בודדים). אם אכן היה הבית נטוש רוב הזמן -  הייתה צריכת החשמל, צריכה להיות בהכרח נמוכה ביותר. יתרה מזו, אין הבדל  בין התקופה שקדמה ל2004 (אז הודה בתצהירו כי גר בבתיר), לבין התקופה שלאחריה,  ותנודות צריכת החשמל דומות לאורך השנים, כולל אלו  שהודה שהתגורר במקום.

יא.    לעניין הפרוז'קטורים העיד התובע  (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 6/11/08) כי: "לגבי חשמל היו שני פרוז'קטורים היו משתמשים בזה. אז היו עושים אור בלילה והם היו משלמים. נותנים לאמא קבלה." משמע – אין כאן סתם תשלום, אלא תשלום שניתן תמורת קבלות. אם כך – מדוע לא הוצגה ולו קבלה אחת לגבי תקופה של מס' שנים רב כל כך?!  והלוא המצאת הקבלות  היה בה כדי לחזק את עמדתו של התובע בעניין כה מהותי. אי המצאת ולו גם קבלה אחת, מלמדת שלא היו קבלות, ושלא הייתה סיבה למתן קבלות. כידוע, , ע"פ הפסיקה  אי הבאת ראיה  שיש בה כדי לחזק גרסת צד, אף שזו קיימת בידו – מחזקת את הצד השני.

יב.     ועוד לעניין צריכת החשמל: בהמשך עדותו (שם), נשאלה  התובע והשיב: "ש. ב-95 הצריכה עולה. ב-2002,  2003, הצריכה עולה, 1500 ¤. ת. כן,  יש  שותפים שם. גם השתמשו  לצרכי הבית שלהם. חימום משהו כזה." כאמור – לא הובא מי מה"שותפים" ולא הומצאה כל אסמכתא לחיזוק טענה זו. כיוון שמדובר בתקופה ארוכת שנים, לא יתכן שאין כל אסמכתא לתשלום כלשהו, ואף לא הובא מי מהשכנים להעיד לטובתו כי אכן השתמש בחשמל של התובע. עוד יצויין כי לא ברור, לגרסת התובע,  האם ה"שותפים" הפסיקו להשתמש בחשמל מרגע שנכנס לגור שם, או שהופסקה הארת הבית על ידי הפרוז'קטורים. שהרי, כפי שנאמר לעיל,  כניסתו של התובע לבית בבתיר, על פי גרסתו שלו, בתחילת 2004, לא שינתה את צריכת החשמל, ובוודאי שלא ניכר  מחשבונות החשמל כי ממועד זה החלה לגור במקום משפחה בת 7 נפשות.

יג.      מאידך,  בדיקת נתוני החשמל בבית צפאפה שהומצאה, מלמדת  כי החל מיולי 2005, צריכת החשמל בבית צפאפה עעמדה על מאות שקלים בחודש (ואף 1,400 ¤), כשצריכת החשמל בבתיר – יורדת בהתאמה באופן דרסטי, לכדי עשרות שקלים. וכי ממועד עזיבתו  לבית צפאפאה פסקה לפתע  הארת הרחוב בפרוז'קטורים? וכי בדיוק מאותו מועד הפסיקו ה"שותפים" להתחבר לבית? מדברים אלו ניתן ללמוד באופן ברור כי התובע, עם משפחתו,  התגוררו כל העת בבית בתיר שבשטחים, וזו הסיבה לחשבונות החשמל הגבוהים לאורך שנים בבתיר, חשבונות חשמל שדומים בגובהם לתקופה שעבר לבית צפאפה.

יד.     לאור כל זאת, אין לקבל  את  העדויות של התובע ואחיו לעניין מגורים בבתיהם  (כשגם בטענות אלו, כשלעצמם מעלות תהיות מדוע וכיצד  התגורר בכל תקופה אצל מי מהם, ובצפיפות, כאשר יכול היה לגור בנוחיות רבה בבתיר). ניכר  מעדויות אלו שהן נועדו כדי לסייע לתובע, כפי שגם ביקשה הגיסה מהא לעשות בהכחשתה הגורפת של  מגוריו בבתיר.

טו.    יצויין כי בבחינה מדוקדקת של העדויות, עולות סתירות גם בין העדים בינם לבין עצמם. לדוגמא, : טענת האח סאמר שהתובע שילם לו חצי משכר הדירה, בעוד התובע העיד שלא שילם לו כלל. גם לעניין אופן השינה בחדרים התגלו סתירות בין העדויות, ועוד. אלא שכאמור, די באמור לעיל כדי שלא לקבל את גירסת התובע ולדחות את התביעה (פרט לחודש יולי 2005 ואילך, שעל פי נתוני צריכת החשמל, אכן התגורר בבית צפאפה).

טז.    למעלה מן הצורך אתייחס לנקודה נוספת, והיא  חקירת אשת התובע. אשת התובע בחקירתה לחוקרת המוסד (נ/4), מסרה גרסה שונה לגבי מקומות המגורים, מכפי שנטען בתצהיר התובע ובעדויות שלו ושל אחיו, והיא כלל לא טענה כי התגוררה אצל מי מאחי התובע.. לטענת ב"כ התובע,  החקירה התייחסה לאדם אחר ששמו ושם הוריו זהה לשל התובע. אין לקבל טענה זו.  אשת התובע הזדהתה בשמה ובתעודת הזהות שלה, והיא בוודאי לא "התבלבלה" לגבי זהות בעלה, רק בגלל שיש אדם נוסף ששמו זהה לשל בעלה. כל יתר הפרטים  שנמסרו על ידי אשת התובע, תואמים לנתונים האמיתיים, כפי שעולה מחקירתה  (עמ' 12 משורה 19). לכן, לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר באדם אחר, מה גם שלפי  עדות התובע, זכר כי החוקרים הגיעו  לביתו בבתיר וכי פגשו את אשתו,  ואף קיבלו ממנה את חשבונות החשמל שלו. טענה מעין זו לעניין זהות התובע והחלפתו באדם אחר – מוטב היה שלא תועלה (גם אם יש מישהו נוסף בכפר בשם זהה).

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהתובע תושב מיולי 2005 ואילך. ביחס לתקופה שמשנת 1990 ועד יוני 2005, התביעה נדחית. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. ניתן היום ז' באייר, תש"ע (21 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

 

יפה שטיין, שופטת

 

 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/6DE29BE5A293050E4225770C0051B03C/$FILE/8C4E8C16A2330C2B4225770C0032FD53.html
תאריך: 
21/04/10
Case ID: 
11500_5
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : יפה שטיין
יפה שטיין
Powered by Drupal, an open source content management system