בתי המשפט

פסק דין

1.   לפנינו תביעה להכיר בנפילה שאירע לתובעת ביום 7.9.08 בדרכה לעבודה כתאונת עבודה. הנתבע טען כי מדובר בנפילה שאינה קשורה בסיכוני הדרך אלא עקב סחרחורת פתאומית שבה נתקפה.

2.   מעדותה של התובעת, עולה כי ביום 7.9.08 בשעה 7.15 לערך המתינה בתחנת אוטובוס בדרכה לעבודתה. התובעת הגיעה לתחנה כמה דקות קודם לכן והמתינה או אז, חשה סחרחורת, ונפלה. היא נלקחה לביתה ומשם פנתה לט.ר.מ  שם נערכו לה בדיקות שונות.

3.   השאלה הינה האם הנפילה היתה עקב סיכוני הדרך ואם יש קשר סיבתי בין הסחרחורת שהביאה לנפילה לבין סיכוני הדרך אליהם נחשפה התובעת במהלך דרכה לעבודה. נראה שהתשובה לכך שלילית, כפי שנסביר לקמן.

4.   הלכה פסוקה היא ש"פגיעה בשל גורם פנימי (סחרחורת) אשר הביא לאיבוד שיווי משקל מבלי שהעבודה תרמה תרומה כלשהי לנפילה - לא תוכר כתאונת עבודה" (דב"ע לט/0-107 המוסד נ' סוזן סמסון פד"ע יא' 141; דב"ע נה/0-161 רחל הראל נ' המוסד - לא פורסם; דב"ע נב/0-38 ראובן תירוש נ' המוסד - לא פורסם עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 5765/93 ראובן תירוש נ' בית-הדין הארצי לעבודה - לא פורסם, ב"ל ב"ש) 1894/98 עובדיה יצחק נגד המל"ל  תק -עב 99 (2) 309.  

כללו של דבר, "כדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה, כי ארעה תאונה, וזו מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם, או מחולל מחד-גיסא ונזק או פגיעה, מאידך גיסא. רק לאחר שהוכחה התאונה על שני יסודותיה, ובית הדין שוכנע כי הגורמים לתאונה היו גורמים חיצוניים הנראים לעין, רק אז תקום חזקת הסיבתיות (הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה- 1995 א.א) בדבר הקשר הסיבתי בין הגורם לפגיעה..." (דב"ע נג/0-153 פארג' עאוד ג'אבר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 50, וכן ראה פסק דינו של כב' השופט הראשי מ. כליף שם הובאה הפסיקה הנ"ל תב"ע נה/0-424 יפה שלמה נ' המוסד).

המבחן לאירוע מעין זה דומה לזה הנוהג בענין אוטם שריר הלב, הנגרם אף הוא על ידי גורמים שלא נראים לעין. על כן, חל על המקרה דנן הסיפא של סעיף 83 לחוק, וזה לשונו:

"אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

על מנת ליישם סעיף זה למקרים של אוטם בשריר הלב ואירועים מוחיים, אומץ מבחן האירוע החריג, היינו - "המאמץ הפיזי הבלתי-רגיל" או "המתח הנפשי היוצא דופן" המופיע במהלך העבודה או בסמוך לה (דב"ע מו/0-139, דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח, 315, וגם דב"ע נא0-16 ברוך חקלאי נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי, כרך א (40 ,(2).

5.     במכתבה של התובעת למל"ל נ/2 היא מציינת בכתב ידה באופן מובהק כי:"לאחר כמה דקות של עמידה בתחנה הרגשתי סחרחורת איומה והתעלפתי... ד"ר וולפסון שבדק אותי מיידית אמר שהסחרחורת והנפילה כתוצאה מלחץ נמוך במיוחד 70/50". בטופס ההפניה לקבלת טיפול רפואי ציינה התובעת:"חיכיתי לאוטובוס קו 122 ישירות לקרית הממשלה, והרגשתי סחרחורת ונפלתי לאחור...". בכתב התביעה ציינה:"אבל באותו יום של הנפילה מה לעשות הרגשתי סחרחורת ונפלתי, אי אפשר בגלל לחץ דם נמוך להשאר כל החיים בבית ולא להתפרנס". דברים דומים כתבה בכתב התביעה. מהראיות עולה אפוא כי הנפילה נגרמה בשל הסחרחורת שקדה לה.

        בחקירתה נשאלה מספר פעמים האם היה גורם חיצוני שגרם לנפילה אך השיבה כי לא היה גורם כזה. לראשונה, ובלשון רפה, לאחר שהוסבר לה בבית הדין כי נדרש גורם חיצוני, טענה התובעת כי היה בתחנה ליקוי כלשהו. אף אם נכונה גרסה כבושה זו הרי שלא נטען שהיא נתקלה או מעדה בשל אותו גורם. כן טענה לראשונה, בניגוד לכל האמור, כי הסחרחורת באה כתוצאה מהנפילה. גירסה כבושה זו שאינה מתיישבת עם מכלול הראיות כמפורט לעיל, אינה מהימנה עלינו והיא נדחית אפוא.

6.     אנו קובעים אפוא כי סדר הדברים היה שהתובעת לאחר המתנה של מספר דקות, בתחנת האוטובוס, חשה סחרחורת שבעטיה איבדה את שווי המשקל ונפלה לאחור. הסחרחורת היתה בשל גורם פנימי – ככל הנראה בשל לחץ דם נמוך.

7.     מההלכה כפי שהובאה לעיל עולה בבירור כי כאשר מדובר בגורם פנימי, כמו במקרה זה, אין להכיר בו כתאונת עבודה ולא חלה החזקה בסעיף 83 רישא. לא זו אף זו הוכח די הצורך כי חלה הסיפא של סעיף 83 דהינו, הוכח כי תרומת העבודה לארוע פחותה לעין ערוך מתרומת הגורם הפנימי (אם בכלל יש תרומה מהעבודה) ולכן דין התביעה להדחות.

8.     לנוכח הפסיקה שנזכרה לעיל, ולאור טענת התובעת, אין מנוס מדחית התביעה.

  התביעה נדחית אפוא.

  אין צו להוצאות. ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן 22.4.10 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

010358/09בל 730 לימור