חסן נ. בטוח לאומי-סניף ירושלים


 

   

בתי המשפט

בל 010917/06

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

22/04/2010

תאריך:

כב' השופטת יפה שטיין

נציג ציבור (ע), משה קובי

נציג ציבור (מ), שמואל קליינר

בפני:

 

 







חסן איברהים

בעניין:

תובע

בסאם כרכבי

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

המוסד לבטוח לאומי

נתבע

אפרת לבנוני

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

פסק דין משלים

זהו פס"ד  משלים בעניין תביעת התובע להבטחת הכנסה. ביום  29/6/09 , ולאחר שמיעת ההוכחות בתיק, ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי על פיו זכאי התובע לגמלת הבטחת הכנסה בשיעורה המלא, בהתחשב בהרכב משפחתו ללא ניכויים, עבור התקופה שמחודש 5/04 ועד 3/06, וכן לתקופה שמ-10/06 ואילך.  כמו כן סוכם שלגבי התקופה שמ- 4/06 ועד 9/06 יסכמו הצדדים את טענותיהם בכתב  בשאלה האם בדין נדחתה התביעה בשל אי שיתוף פעולה. השאלה שנשאלת  בפס"ד משלים זה, הינה לעניין סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1982 (להלן: החוק) – ועד כמה התנהגותה של אשת התובע, אשר קרעה את דפי העדות שכתב החוקר וסילקה אותו מהבית, (עובדות שאינן שנויות במחלוקת) -  מהווה סיבה מספקת לשלילת הבטחת הכנסה לפי סעיף 19 לחוק . עיקר טענות ב"כ התובע:

א.      אין מחלוקת כי חובת גילוי ומסירת פרטים על ידי תובע הגמלה (ושל אשתו – כשמדובר בתביעה לגמלת הבטחת הכנסה זוגית), נגזרת מחובת הגילוי המוגברת הקיימת בין המבוטח לבין המוסד. אולם לא מדובר בחובה אבסולוטית אלא גבולתיה מוכתבות על ידי לשון  ותכלית החוק.

ב.       חובת מסירת תשובה מלאה  ונכונה במהלך חקירה  על יד חוקר הנתבע נקבעה בסעיף 21(ב) לחוק, על פיה רשאי עובד המוסד שהוסמך לכך לבצע חקירה ולחקור אדם בכל הנוגע לחוק זה, וכי מי שנחקר או שבחצריו נערכו בדיקות  אלו – ישיב תשובה מלאה ונכונה על כל השאלות שנשאל. אלא, שלצד חובה זו – לא נקבעה סנקציה של שלילת הגמלה.

ג.        זאת ועוד. חייבת להיות זיקה ברורה בין שאלות החוקר לבין המידע הדרוש לצורך קביעת הזכאות, ובלעדיה אין חובה  על הנשאל לענות על השאלות בתשובה מלאה ונכונה.

ד.       זיקה זו צריכה, על פי לשון החוק, להיות ברורה לנשאל, ולחלופין – על החוקר להסביר אותה לנשאל כדי ליצור את  חובת הנשאל להשיב, דבר שלא נעשה בענייננו.

ה.      על הנתבע להוכיח שאשת התובע הייתה מודעת שבתשובתה לשאלת החוקר בדבר מקום מגורי ביתה הנשואה (השאלה שבגינה "התפוצץ" התחקיר),  תלוי ה זכות התובע לגמלה.

ו.        מהתנהלותה של אשת התובעת עולה,  כי לא ידעה מה הקשר בין השאלה שנשאלה לגבי בתה הנשואה, לבין הזכאות להבטחת הכנסה, וכעסה היה בגלל הפגיעה בצנעת הפרט, כשהחוקר שאל  פרטים על בתה הנשואה.

ז.        החוקר, אשר אף טען לאיומים מצד הנחקרת, לא הגיש תלונה  במשטרה, משמע – לא חש מאויים באמת – ולפיכך לא הייתה הצדקה להפסיק את החקירה, כפי שעשה.

ח.      הנתבע לא טען כי התובע לא מילא בתקופה זו תנאי כלשהו מתנאי הזכאות המהותיים לגמלה,  כולל לעניין התנאי של אי שימוש ברכב והחזקת רכב, ולפיכך לא היה רשאי לשלול את גמלתו בתקופה זו.

עיקר טענות ב"כ הנתבע,:

א.      כפי שעולה מדו"ח החקירה, אין מקרה מובהק מזה, המצדיק את דחיית התביעה בשל חוסר שיתוף פעולה בשל התנהגות אשת התובע (ובנו).

ב.       גם מעדותה של אשת התובע בבית הדין ברור כי ידעה שמדובר בחוקר של הביטוח הלאומי, אשר הזדהה, והיא אמרה לו שהוא יכול לשאול אותה שאלות, ורק כששאל שאלות שלא רצתה להשיב עליהן קטעה את החקירה והפסיקה לשתף פעולה.

ג.        הטענה כי השאלות שנשאלה לגבי הבת היו אישיות ולא קשורות לתביעה לגמלת הבטחת הכנסה - אינן נכונות. השאלה הייתה לגבי מגורי הבת – שאלה לגיטימית ועניינית, לאור העובדה שאחת הטענות כלפי התובע הייתה כי לבת יש שני רכבים וכי התובע עושה שימוש ברכב הרשום על שמה.

ד.       בחקירתה הנגדית שינתה אשת התובע את גרסתה הן לעניין ידיעתה כי מדובר בחוקר של הביטוח הלאומי והן לעניין תשובתה כאילו השובה לו:"אמרתי לו שיש לה בית ושילך לשאול  אותה בבית שלה". משמע – אין מדובר בבעיה של שאלות אישיות, אלא בכך ששאל את אשת התובע  ולא את הבת – וזו בוודאי לא סיבה להפסיק את החקירה ולקרוע את העדות שנגבתה.

ה.      החוקר הזדהה, לאחר מכן – כפי שאף היא העידה, ביקש רשות להיכנס ולשאול שאלות, זיהה אותה על פי תעודת הזהות וגבה את העדות. התנהגות החוקר הייתה ראויה, והחקירה החלה תחילה ללא בעיות. הבעיה החלה כשהחל לשאול אותה על בתה ועל העובדה שהחזיקה  בשני רכבים, אשר על פי הנטען התובע עשה שימוש באחד מהם

ו.        לאור סילוקו מהבית של החוקר, קריעת העדות והאיומים עליו (הגם שלא פנה למשטרה), לא היה מקום להמשיך בחקירה, והחוקר פעל  כנדרש בכך שהלך מהבית. החוקר תיאר את האירוע כאירוע בלתי שגרתי שלא קרה לו כמותו במהלך 5 שנות  עבודתו בתחום ואף התובע  הגיע אליו לאחר מכן התנצל בפניו העל ה"התקלה" שארעה.

ז.        מבחינה משפטית, הן על פי לשון סעיף 19 לחוק והן על פי תכלית החוק אשר פורטה בדברי ההסבר להצעת החוק, הרי שלצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גמלה למסור כל ידיעה שברשותו וזאת לפי דרישת המוסד.

ח.      לעניין הטענה כי אשת התובע אמורה הייתה לקבל אינפורמציה מהחוקר על הזיקה שבין השאלות לבין הזכות לקבלת הבטחת הכנסה -  איננה נכונה ואין בחוק התנייה על פיה אם לא נמסרה  אינפורמציה זו לנחקר, אינו חייב להשיב לשאלות.

ט.      השאלה שנשאלה אודות הבת – הייתה לגיטימית במסגרת החקירה  להבטחת הכנסה. בכל מקרה, ולאחר שגורש  החוקר היה מחוייב לצאת מהבית לאור לשון סעיף 21(א) לחוק האומר  "לא יהיה רשאי להיכנס בכוח למקום מגורים אלא על פי צו מאת  ששופט בית משפט שלום".

י.        על פי סעיפים 19, 20 לחוק חייב מבוטח לשתף פעולה וכאשר הוא מסרב רשאי  המוסד לדחות את תביעתו. טענות ב"כ התובע לפיה המבוטח יהיה זכאי לתשלום הגמלה למרות סירובו לשתף פעולה – עומדת בניגוד לחוק ולמטרתו, ותעודד סירוב לשתף פעולה כשהשאלות לא יהיו לרוח המשאל.

יא.    סעיף 20(א) לחוק שכותרתו מסירת מידע מטעה או אי מסירת מידע מפנה לסעיף 327א' לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי מלבד הסנקציה של דחיית התביעה וחוסר שיתוף פעולה בסמכותו של הנתבע להפעיל סנקציה עונשית נוספת של  הפחתת תשלום הגמלה בשיעור של 25% לאחר שתוגש תביעה חוזרת.  רק לגבי סנקציה עונשית זו נאמר כי תופעל, בתנאי שתובע הגמלה ידע כי אי מסירת המידע וחוסר שיתוף הפעולה מצידו יביא לדחיית תביעתו. ואילו בענייננו –  הדחייה נעשתה לפי סעיף 19 לחוק, בה אין  התנייה להודיע לנתבע על כך.

יב.     על תובע הגמלה לנהוג בתום לב ובהגינות, וחובת גילוי האמת הינה  חובה בסיסית, של מי שמבקש לקבל כספי ציבור, ומכוח עקרון תום הלב.

יג.      הטענה כי היה על החוקר להסביר לאשת התובע את הזיקה שבין השאלות שנשאלת לבין הזכות לקבלת הגמלה, אינה מתקבלת על הדעת, ואף בית הדין קבע לא אחת כי הוא יעדיף את החקירות הראשונות של הנחקר, כשהשיח לפי תומו מבלי שידע על השלכות דבריו על זכויותיו – על פני הגרסאות המאוחרת יותר אשר שופצו לאור ההבנה כי יש בדברים אלול כדי לפגוע בזכויותיו.

דיון:

א.      סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה,  התשמ"ב – 1982 קובע כדלקמן:

"(א)     לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי –

(1)        למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או באפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים;

(2)        לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי הענין;

(3)        להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך למסור לו כל מידע שיידרש.

 

 (ב)       כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי – מתן גימלה".

ב.       ההלכה הפסוקה היא  כי המבקש גמלת הבטחת הכנסה - מעצם החלטתו לבקש את סיוע המדינה - חייב לנהוג בתום לב ולמסור לנתבע פרטים נכונים ומלאים (דב"ע מו/42 – 0 זבולון צאלקאקשוילי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 323). לאור זאת, במקרים של חוסר שיתוף פעולה, בהתחשב בכך שהנתבע אינו יכול לגלות בעצמו כל פרט הנוגע לזכאות המבוטח, רשאי הנתבע להפסיק את תשלום הגמלה או להחליט על שלילתה.

ג.         לאחר עיון בטענות שני  הצדדים, ושמיעת העדויות בעניין -  מקובלת עלינו עמדת הנתבע במלואה. כפי שניתן  לראות הן מעדות החוקר והן מעדות אשת התובע בבית הדין – פעלה אשת התובע באופן חריג, אשר  אין ספק שנכלל באופן מובהק בסיבות  לשלילת גמלת הבטחת הכנסה על פי סעיף 19 לחוק, וכי לא ניתן לתאר התנהגות זו כהתנהגות שבתום לב.

ד.        וכך  נרשם הדו"ח פעולה וזכרון הדברים של החוק נועם פשה (נ/2): "3) נכנסתי לבית התובע ופגשתי באשתו. במקום נכח גם בנו של התובע צאלח, אשת התובע אסמען זוהתה על פי תעודת זהות, תוחקרה ונמסרה עדותה  המצ"ב.  4) במהלך עדותה סירבה אשת התובע לענות על שאלות , ולפתע חטפה לי את העדות מהידיים וקרעה אות הלגזרים. בנה שנכח במקום גרש אותי מהבית תוך שהוא מאיים עלי ומצביע לכיוון הדלת. גם אשת התובע וגם הבן סירבו בתוקף לגלות היכן מתגוררת שהרזאר, בתו הנשואה של התובע, שעליה רשומים שני כל רכב ובאחד מהם, רכב ההונדה משתמש  התובע בקביעות".

ה.      דברים אלו מקובלים עלינו כמשקפים את אשר קרה. מכל מקום, גם מעדותה של אשת התובע  (ולמרות שסתרה את עצמה בעדותה),  ברור לחלוטין כי  היא זו שסירבה להשיב על שאלות,  קרעה את העדויות וסילקה עם בנה את החוקר מהבית. וכך העידה (עמ' 8  מראשיתו): "ת. אני הייתי, בא מישהו ושאל אם זה הבית של חסן ואמרתי לו כן, הוא אמר שהוא רוצה לשאול אותי ושאל אם הוא יכול אמרתי  לו כן, הוא שאל איפה שרזט הוא אמר לי שהוא מביטוח לאומי, והוא בא לשאול כמה שאלות, ואז הוא הקניט אותי ושאלה אותי איפה הבת שלך שרזט, איפה היא גרה ושאלתי אותו למה הוא שואל למה שבחור ישאל על הבת שלי. ... מה עשית? ת. גרשתי אותו מהבית היא דתיה, למה הוא שואל עליה ש. את זוכרת  שלקחת לו תא הדפים מהיד וקרעתם? ת. קיבלתי עליו עצבים שהוא שאל על הבת שלי. לא זוכרת מה עשיתי... ש.אבל ידעת שהוא מביטוח לאומי ת.הוא לא אמר שהוא מביטוח לאומי. איך שהוא נכנס הוא שאל אותי על הבת שלי. כשגרשתי אותו שאלתי אותו למה הוא שואל על הבת שלי ואז הוא אמר שהוא מביטוח לאלומי. אז אמרתי לו לך לבת שלי לשאול אותה. למה אתה בא אלי לשאול על הבת שלי".

ו.        מתשובות אלו עולה כי למרות ההכחשה  המאוחרת – הרי שהעדה ידעה כי מדובר בחוקר של הביטוח הלאומי, והיא הסכימה להשיב לשאלות ששאל, עד שהגיע לשאלות שלא היו נוחות לה, ואז קטעה את החקירה.  לא נמצא, אפילו בדבריה שלה, כי הייתה הקנטה כלשהי מצד החוקר, מעבר לעובדה  ש"העז" לשאול על הבת, שהינה בת דתית.

ז.        יתרה מכך, אם אכן נפגעה מכך ששואלים אותה "שאלות אישיות" על הבת הנשואה  (ושזו כביכול הייתה הסיבה ל"פיצוץ" החקירה), מדוע בהמשך  הסכימה, על פי גרסתה בבית הדין, ומיוזמתה שלה,  שילך לבית של הבת הנשואה?  וכי בכך לא  תהיה פגיעה בבתה הדתית?! זאת ועוד. אם נכונה טענתה שאמרה לו שילך לבת, מדוע סירבה למסור לו את הכתובות שלה, כפי שהעידה בתחילה! מתשובותיה הסותרות ניתן ללמוד כי התובעת קטעה את החקירה  במתכוון, מתוך רצון לסכל את החקירה במועד בו נערכה. לא מן הנמנע כי היה לה עניין להשהות את  חקירת הבת ואולי אף להזהירה מבעוד מועד על החקירה הצפויה לה. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב של מבקש הגמלה.

ח.      סעיף 19 נותן בידי הנתבע את הסמכות לפעול גם על דרך של שלילת הגמלה במקרה בו אין שיתוף פעולה. ואכן – זהו מקרה  קלאסי של אי שיתוף פעולה, המצדיק  הפעלת מלוא הסנקציה  שבסעיף. הטענות לעניין ההתנייה שבסעיף 21 (ב) לחוק, אינן רלבנטיות לדחיית התביעה לפי סעיף 19,  כשסעיף 21 מפנה  לסעיף 327א' לחוק הביטוח הלאומי, ואינו קשור לעניין שבפנינו.

ט.      יתרה  מכך – הטענה  כי היה על החוקר להסביר לנחקרת על הזיקה שבין השאלות שתישאל לבין  זכויותיה בביטוח לאומי – אינה יכולה להתקבל.  יכולת החקירה, וההגעה לחקר האמת, תקטן באופן משמעותי, לו הנחקר יקבל בטרם חקירתו, הסבר  ממצה, כיצד בדבריו שלו יהיה כדי להשפיע על זכויותיו. ואכן, בית הדין קבע לא אחת כי אף יש להעדיף גרסת נחקר כשאמר דברים לפי תומו, בטרם היה מודע להשלכות דבריו על זכויותיו, על פני דברים שנאמרו בשלב מאוחר יותר או על דוכן העדות, כשהיה סיפק בידו לשפץ את גרסתו, על פי הזכויות שמבקש לקבל (ר' לעניין זה דב"ע מח/0-42 ורטינסקי - המוסד פד"ע יט 471, 473 ; דב"ע מא/0-72 פרידמן - המוסד פד"ע יב 309 ; דב"ע מט/0-95 שאער -המוסד פד"ע כ 457).

י.        מכל האמור עולה כי התנהגותה של אשת התובע, כולל קריעת  דפי העדות מידיו של החוקר וגירושו מן הבית -  מצדיקים שלילת הבטחת הכנסה על פי סעיף 19 לחוק.

יא.    למעלה מן הצורך יצויין, כי למרות התנהגות זו – בדק הנתבע באופן ענייני את  זכויותיו של התובע להבטחת הכנסה לגבי התקופות  האחרות, ולא שלל את כל גמלתו, אלא רק לגבי החודשים שהיו רלבנטיים לשאלת השימוש ברכב, כפי שעולה מפסק הדין החלקי.  בכך פעל הנתבע באופן ראוי ומידתי כלפי התובע.

סוף דבר:

התביעה להבטחת הכנסה לחודשים 4/08 ועד 9/06 נדחית.

 

ניתן היום ח' באייר, תש"ע (22 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

 

---------------------            --------------------------                   -------------------

      נציג עובדים                     יפה שטיין, שופטת                               נציג מעבידים

      משה קובי                                  אב"ד                                     שמואל קליינר

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/42275DBF5C20444E4225770D0051E2DF/$FILE/C31A1E20DCCA6BD44225770D00278EBB.html
תאריך: 
22/04/10
Case ID: 
10917_6
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : כב' השופטת יפה שטיין
כב' השופטת יפה שטיין
Powered by Drupal, an open source content management system