יחיאל כרמי נ. בטוח לאומי-סניף
בית הדין לעבודה
בל 001477/09 |
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו |
|
|
||
22/04/2010 |
|
בפני כב' השופטת מיכל לויט |
|
יחיאל כרמי |
בעניין: |
|
|||
המערער |
|
|
|
|
||
|
נ ג ד |
|
|
|||
|
המוסד לביטוח לאומי |
|
|
|||
המשיב |
עו"ד בר-נור |
ע"י ב"כ |
|
|
||
|
|
|
||||
פסק דין
1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 30.12.08.
הועדה קבעה כי לא חלה החמרה בדרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער כתוצאה מפגיעה בעבודה שהוכרה במכתב המוסד מיום 13.3.06(פגיעה בכתפיים והגב) והיא עומדת על 0%.
2. בנימוקי הערעור טען המערער כי הועדה הרפואית לעררים שלחה אותו לאולטרסאונד למכון הדר בחדרה שעובד עם המוסד לביטוח לאומי. לטענתו, הבדיקה שם היתה רשלנית, ועל פיה קבעה הועדה שאין לו קרעים בכתפיו. בבדיקה נוספת בקופ"ח נקבע כי שיש קרעים בכתפיים. למרות זאת הועדה החליטה לתת לו 0%.
המערער טען כי ב-5.5.08 נבדק באותו מכון הדר ונקבע כי יש לו קרעים, על ידי אותו רופא שבדק אותו ב-17.10.06, שאז נקבע שאין קרעים.
לטענתו, הועדה מ-30.12.08 הודתה שיש קרעים בכתפיים, אבל התנערה מלתת לו אחוזי נכות בטענה שזו בעיה ניוונית, דבר הסותר לטענתו את החלטתה הקודמת בדבר העדר קרעים.
3. בטיעון שנשמע בפני הוסיף המערער כי הינו אזרח עובד צה"ל, עובד פיזית והוכר על ידי המוסד לביטוח הלאומי בגין קרע דו צדדי בשריר המסובב-בכתפיים ובגין כאב גב תחתון.
המערער חזר על כך שב-06' נעשתה לו בדיקה רשלנית ונקבע שאין עדות לקרעים. (חווה"ד מ-19.9.06 של רופא רנטגנולוג צורפה לכתב הערעור). כפועל יוצא נקבעו לו 0% נכות, בהעדר עדות לקרעים, אלא שאותו רופא במכון הדר (כשהפעם הופנה על ידי קופ"ח) קבע שיש קרעים (תוצאות הבדיקה ממכון הדר מ-19.5.08 צורפו לכתב הערעור).
לטענתו, נאלץ לפנות בהליך החמרה כביכול, על נכות שכבר היתה לו.
עוד טען כי ברשותו אישור מ-18.9.07 לפיו זומן לניתוח, הציג אישור רופאה ראומטלוגית מ-10.11.04 על פיו קרע דו צדדי בכתפיים וכן חוו"ד ד"ר יצחק וייס מ-13.8.06 לגבי מצבו ואישור רופא תעסוקתי לגבי הגבלת כושר עבודה בעקבות התאונה.
כמו כן הציג אישור רופא קופ"ח מ-29.5.08 לצורך הליך ההחמרה ואישור אורתופד קופ"ח מ-22.5.08 לגבי החמרת מצב.
לטענתו, הוא משלם ביטוח לאומי 40 שנה והיום כאשר נפגע ועל אף שפגיעתו הוכרה, המוסד לביטוח לאומי מנסה להתנער ממנו, פעם בטענה שאין עדות לקרעים ופעם בטענה שמדובר בבעיה ניוונית.
4. ב"כ המוסד השיב כי המערער הגיש תביעה להחמרת מצב ביחס לבדיקה שנעשתה ב-06 ע"י ועדה רפואית לעררים, אשר קבעה בממצאיה, לאחר פיענוח אולטרסאונד מ-12.6.06 ו-7.7.06 שבשתי הכתפיים נמצאו שינויים שחיקתיים בגיד האפרה ספינטוס, ללא עדות לקרעים בגידי מסובבי הכתף.
לטענת ב"כ המוסד, טענות המערער הינן רובן ככולן טענות רפואיות והן אינן מצביעות על פגם משפטי כלשהו בעבודת הועדה. עוד הוסיף כי הועדה מצאה גם בועדה זאת תלונות עוד משנת 98', כשהפגיעה אירעה בשנת 04'. התלונות נסובו על כאבים בכתף והממצאים היו שינויים ניווניים הן בעמוד שידרה והן בכתף. הועדה מצאה שהקרעים אינם אופייניים לעבודתו של המערער ומכל מקום היא סברה שהקרעים הם ניווניים.
הועדה גם קובעת שבבדיקתה היא לא מצאה כל החמרה.הגם שה-EMG מלמד כביכול על שינוי כלשהו, מה שקובע למעשה הוא הבדיקה הקלינית, ולא ההדמיות. הועדה לא מצאה שקיימת מבחינה תפקודתית החמרה בין מצבו היום לבין מצבו ב-06'.
בהקשר לחוו"ד של ד"ר פולמן שעמדה בפני הועדה, טען ב"כ המוסד שהועדה התייחסה כראוי לחווה"ד ונימקה את סטייתה ממנה באופן הראוי.
הכרעה
5. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית.
(דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162)
בית הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק.
6. כמו כן, לועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה ממצאי הועדה הקודמת. לא זו בלבד שהועדה ורק היא מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם אם ההחמרה היא תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות.
(דב"ע לג/ 130-0 גבריאל וינר נ' המוסד, פד"ע ה' 73).
בית הדין אינו מוסמך להתערב בקביעותיה הרפואיות של הועדה כאמור, אלא אם נפלה בהן טעות שבחוק.
7. המערער מעלה טענות בהתייחס לבדיקת הדמיה שנעשתה לו בשנת 2006, במסגרת קביעת הנכות על ידי ועדה קודמת. לטענתו הבדיקה היתה רשלנית, כאשר בדיקה מאוחרת יותר (מ-5.5.08) באותו מכון הראתה תוצאה אחרת.
בית דין זה אינו מוסמך לדון בטענות המועלות כלפי המכון אליו נשלח המערער לבדיקה, טענות שעילתן נזיקית ואף אינן מופנות כנגד המוסד לביטוח לאומי, אלא לגוף חיצוני, מכון בדיקות אליו הופנה המערער פעם על ידי הועדה הרפואית לעררים ופעם במסגרת קופ"ח.
8. כך או כך, קביעות הועדה הרפואית משנת 2006 הינן חלוטות ולא ניתן להתערב בהן, משחלף המועד להגשת ערעור עליהן.
מכח סעיף 396 לחוק נקבעו בתקנות המועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי לפני בית הדין לעבודה.
על פי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977, כפי שהיתה במועד הרלבנטי להגשת הערעור על החלטת הועדה מאוקטובר 06', ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים יוגש לביה"ד לעבודה תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער. (כיום המועד נקבע ל-60 יום).
כבר נפסק כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים שננקבו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים, מאחר ושעה שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לביה"ד, לא חלה תקנה 123 לתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה, בדבר הארכת מועדים "מטעמים מיוחדים שירשמו", להבדיל מעשיית פעולה בזמן המשפט עצמו.
(דב"ע מט/170-0 פרת נ' המוסד, פד"ע כא 132; דב"ע נו/156-0 זילברמן נ' המוסד).
המערער לא הגיש ערעור לבית דין זה על החלטת הועדה מ-17.10.06 במועד, ובכלל.
לפיכך - לא ניתן להתערב בקביעת הועדה הרפואית לעררים מ-17.10.06 והדרך היחידה הפתוחה בפני המערער לשינוי קביעת הנכות לגביו היא אך ורק בהליך החמרה, שבו אכן נקט.
9. באשר לועדה נשוא ערעור זה:
פגיעתו של המערער הוכרה כפגיעה בכתפיים ובגב בשנת 2006, לגבי תאריך פגיעה מיום 4.11.04.
מחוות דעתו של ד"ר פולמן עולה כי במהלך שנת 2004 סבל התובע כאבים גוברים בשתי הכתפיים ובסוף שנת 2004 הפסיק את עבודתו, לאחר שב-4.11.04 נדרש למאמץ חריג בעבודתו.
ד"ר פולמן לא מציין בחוות דעתו שעמדה בפני הועדה אם מדובר בתהליך ניווני והוא מייחס את מלוא הנכות לפגיעה בעבודה.
הועדה הרפואית לעררים קובעת כי יש לייחס את הקרעים בשריר הסופרספינטוס, מימין ומשמאל, כפי שהם עולים מבדיקות ההדמייה לשינויים ניווניים, במלואם.
בחוות דעתו של ד"ר וייס מ-13.8.06 (שלא ברור אם עמדה בפני הועדה, אם לאו), מצויינת בדיקת US מ-8.11.04 (דהיינו, סמוך לאחר מועד הפגיעה מ-4.11.04) ובה הודגם קרע מלא ב-ס.ס משמאל ונצפה רושם של קרע חלקי קטן מימין. בבדיקה חוזרת מ-17.7.06 הודגם קרע חלקי קטן בס.ס. בכתף ימין.
דהיינו, עולה כי כבר במועד סמוך ביותר למועד שהוכר כאירוע תאונתי בעבודה,נצפה קרע מלא בס.ס. משמאל ואף קרע חלקי קטן מימין.
בשים לב לממצאים אלו, הסמוכים למועד הפגיעה, עולה ספק האם אכן ניתן לייחס את מלוא הנזק בכתפיו של התובע לשינויים ניווניים, בלבד, במיוחד בשים לב לכך שהחלטת פקיד התביעות בדבר הכרה בפגיעה בכתפיו של התובע הינה החלטה חלוטה.
יתרה מכך, נראה אף לכאורה מהנמקת הועדה, בהתייחסה למנגנון הפגיעה לעומת עבודתו של התובע והפעולות הנדרשות בה, כי הועדה, שמא, משיגה על החלטת פקיד התביעות שהכיר בפגיעה בכתפיים כתוצאה מהעבודה.
10. בשים לב לכך סברתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.
11. בנסיבות אלו יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תתייחס במנומק ובמפורט לתוצאת בדיקת ה-U.S מ-8.11.04 ותבהיר האם אין בה כדי לשנות מקביעתה בדבר ייחוס מלוא הנזק בכתפיו של התובע לשינויים ניווניים, ובשים לב גם לעצם ההכרה בפגיעה בכתפיים כפגיעה בעבודה על ידי פקיד התביעות.
בנוסף, הועדה תבהיר מדוע אין לראות בקרעים שהודגמו בבדיקות ההדמייה (קרע מלא משמאל וקרע חלקי מימין), כשלעצמם, כפציעה שריר הסופרספינטוס "בצורה בינונית", אף מבלי להידרש לבדיקה התפקודית.
סוף דבר:
12 א. הערעור מתקבל כאמור בסעיף 11 לעיל.
ב. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.
ג. המוסד ישא בהוצאות המערער בסך כולל של 1,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.
ניתן היום 22 באפריל, 2010 (ח' באייר תש"ע) בהעדר הצדדים.
מיכל לויט, שופטת |
קלדנית: צביה אברהם