פסק דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור של המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בפני הנשיא מיכאל שפיצר; בל 3298/07), אשר קיבל את תביעתו של המשיב להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה על פי הוראת החוק לביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2.         המשיב, יליד שנת 1952, הוא אזרח עובד צה"ל בבסיס "חצור" של חיל האוויר, ונחשף לרעש מזיק במשך שנים ארוכות.

3.         כתוצאה מחשיפתו הרבה והממושכת לרעש המזיק, נגרם למשיב ליקוי שמיעה, המתבטאה בירידה בשמיעה ובצפצופים תמידיים באוזניים.

4.         ביום 17.10.06 המשיב הגיש למערער תביעה להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון, כפגיעה בעבודה על פי הוראת החוק. בעוד שהמערער הכיר בליקוי השמיעה של המשיב כפגיעה בעבודה, הרי שאת תביעתו להכרה בטינטון הוא דחה. הטעם לדחייה הוא, כי לא התקיימו אצל המשיב התנאים שבהוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק לפיו, תנאי להכרה בטינטון עקב חשיפה לרעש הוא שהפגיעה בתפקוד, עקב הטינטון, חייבה הפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומות הרפואיות.

5.         לבית הדין האזורי הוגשו המסמכים הרפואיים הבאים המעידים על תלונתו של המערער על טינטון:

א.        בדיקת שמיעה מיום 8.10.04, במכון "בון טון" במסגרתה התלונן המערער על טנטון.

ב.         בדיקת שמיעה מיום 23.8.06, במכון "בון טון" במסגרתה התלונן המערער על טנטון.

ג.         ביקור אצל רופא א.א.ג. מיום 31.8.06 במסגרתו מתועדת תלונה על רעש באוזניים.

ד.         בביקור מיום 31.8.06 מצויין: ביקור חוזר מיום 17.8.06, תלונות על רעש באוזניים.

ה.        ביקור אצל רופא משפחה מיום 19.3.07 שמפנה את המערער לרופא א.א.ג. עם תלונה על רעש באוזניים.

ו.         בדיקת שמיעה מיום 21.5.07 במכון שמיעה של בי"ח סורוקה בה התלונן המערער על טנטון.

ז.         ביקור אצל רופא א.א.ג. מיום 7.6.07 במסגרתו התלונן המערער על רעש באוזניים.

6.         בעב"ל 535/08 המוסד לביטוח לאומי - מיכאל קנטור סקרתי את ההלכות שנפסקו על ידי בית הדין הזה בעניין פרשנותו של סעיף 84א(ב)(3) לרבות את חלוקי הדעות שבין חבריי הנשיא סטיב אדלר והשופט יגאל פליטמן. בדבר פרשנותם של התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק.

            בעניין קנטור פסקתי, כי יש להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה מאחר והרישומים הרפואיים בכללותם מלמדים על תלונות אמיתיות ואותנטיות על כך שמר קנטור סבל מפגיעת הטינטון ובכך עונה על תנאי סעיף 84א(ב)(3). בחינת נסיבותיו של מר דדון בערעור שבפנינו מלמדת על תמונה אחרת ושונה מן הנסיבות שהיו בפנינו בעניין קנטור. ובמה דברים אמורים?

            בעניינו של מר דדון אם נבחן את נסיבותיו וננסה להתרשם מן הרישומים רפואיים שהוגשו בעניין הטינטון נמצא שאמנם כשנתיים לפני הגשת התביעה מר דדון פנה לבדיקת שמיעה והתלונן על טנטון אולם מאז ועד כשנתיים לאחר מכן וכחודשיים לפני הגשת התביעה לא פנה שוב בתלונה על הטנטון. כחודשיים לפני הגשת התביעה פנה לבדיקת שמיעה וכפעם או פעמיים לרופא אף אוזן וגרון. פניות נוספות היו לאחר הגשת התביעה, התמונה הכוללת, בשונה מן התמונה שהצטיירה בפניינו של מר קנטור, מלמדת על פניות חוזרות ונשנות בסמוך מאוד להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ולצרכיה.

            מר קנטור לעומתו, לאחר שפנה לרופא תעסוקתי כשנתיים וחצי לפני הגשת התביעה, פנה אל רופא אף אוזן גרון כעבור כשנה ושמונה חודשים שוב ושוב וזאת ללא קשר לתביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי רק כעבור תשעה חודשים ממועד אותן פניות.

            הגם שבשני המקרים לא הייתה תלונה מפורשת על פגיעה בתפקוד, אורך התקופה בה התלונן מר קנטור לעומת אורך תקופה בה התלונן מר דדון שהתלונן בעיקר, בסמוך מאוד להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, מלמדים על ההבדל ביניהם. כאשר מר קנטור הוכיח, כי התלונות היו אמיתיות ואינן קשורות לתביעה בפני המוסד לביטוח לאומי ואילו מר דדון לא הוכיח זאת.

            על כן, בעניינו של מר דדון יש לקבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי ולדחות את תביעתו של מר דדון להכיר בתלונה על הטינטון כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי.

            סוף דבר - הערעור נדחה - אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באייר, תש"ע (22 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.