בתי הדין לעבודה

פסק - דין

רקע כללי:

1.      לפנינו תביעה של מר אבנר ניר להשבה לעבודה, שעות נוספות, ימי חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצויי על המתנה בבית ופיצויי פיטורים.

2.      התובע הועסק בנתבעת- חברת מוקד אמון סביון אבטחה ושמירה (1997) בע"מ כמאבטח במתקנים שונים.

3.      לכתב התביעה צורפה כנתבעת נוספת עיריית מודיעין. בדיון המוקדם מיום 28.11.07 נדחתה התביעה כנגד עיריית מודיעין ללא צו להוצאות.

4.      מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העידו מר מיקי רווה- מנהל מחלקת הביטחון בעיריית מודיעין בתקופה הרלוונטית ומר משה שיק- מנהל סניף מוקד אמון מודיעין בתקופה הרלוונטית.

5.      בכתב התביעה נטען כי משגילה התובע כי הנתבעת גורעת מזכויותיו החוקיות ומזכויות עובדים אחרים, החל להתארגן על מנת להקים וועד עובדים שידאג לזכויות העובדים. לטענתו מרגע שנודע דבר ההתארגנות לנתבעת, "זכה" התובע ליחס מפלה ופוגע מצד הנתבעת ופונה ממקום עבודתו ללא התראה מוקדמת וללא כל הסבר. התובע זכאי לפיצויי פיטורים, שכר על המתנה בביתו וזכויות סוציאליות נוספות.

6.      בכתב ההגנה נטען כי עקב התנהגות בעייתית של התובע, דרש קב"ט מוסדות החינוך במחלקת הביטחון בעיריית מודיעין כי התובע יועבר מתפקידו כמאבטח בבית ספר "דורות" (נספח ב' לכתב ההגנה). הדרישה לעבור מבי"ס "דורות" נמסרה לתובע עוד בטרם פורסם עניין "ההתארגנות" מצד התובע וללא קשר אליה. בעקבות פניית עיריית מודיעין נתבקש התובע לעבור לעבוד בבית הספר "מעוז המכבים" במודיעין (נספחים ד'1 ו- ד'2 לכתב ההגנה). התובע סרב לעזוב את עבודתו בבית ספר "דורות" ולעבור למוסד האחר וביום 5.12.05 נאלץ מר רווה להזמין ניידת משטרה שתפנה את התובע מבי"ס "דורות" (נספח ה' לכתב ההגנה). לאור זאת החליטה הנתבעת לנייד את התובע לגן "תאנה", אולם התברר לנתבעת כי התנגדות העירייה להעסקת התובע במוסדות החינוך בעיר הינה גורפת ותקפה לגבי כל מוסד חינוכי, כולל גן "תאנה" אשר העירייה משתתפת במימון אבטחתו. לאור זאת הוצע לתובע לעבור לעבוד בקניון פתח תקווה או בקניון יהוד או באחד ממתקני הנתבעת באזור ללא כל הרעה בתנאיו (נספחים ו' ו- ז' לכתב ההגנה). התובע לא הודיע מהי עמדתו וזנח את מקום העבודה. הנתבעת ניסתה לעשות כל שבידה על מנת להמשיך להעסיק את התובע בשורותיה ללא פגיעה בתנאי עבודתו על אף שלאור התנהגותו הייתה יכולה לפטרו על אתר.

7.      הנתבעת טוענת כי במועד הרלוונטי לתביעה לא הייתה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל ומשכך היא אינה צד להסכם הקיבוצי בענף השמירה. עוד טוענת כי אין להשיבו לעבודתו זמן כה רב לאחר שעזב מיוזמתו. התובע אינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות שכן שולם לתובע כל שכרו בהתאם לשעות שעבד בפועל. התובע לא הוכיח כנדרש על פי דין את כמות השעות והמועדים בהם עבד בפועל. הנתבעת שילמה לתובע את דמי החופשה השנתית המגיעים לו. התובע אינו זכאי לתובע דמי חגים מהנתבעת שכן הנתבעת מאפשרת לעובדיה לעבוד בימי חג. התובע אינו זכאי לסכומים הנתבעים בגין קרן פנסיה שכן לא דרש מהנתבעת לפתוח עבורו קרן פנסיה.את התשלום לקרן הפנסיה יש לשלם לידי הקרן ולא לידי התובע שיעשה בו כרצונו. משהתפטר התובע ללא מתן הודעה מוקדמת יש לפסוק לטובת הנתבעת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו ויש לקזז סך זה מכל סכום שיפסק לתובע במידה ויפסק.

דיון והכרעה:

8.      בסיכומיו מבקש התובע מבית הדין כי יתחשב בעובדה שאינו מיוצג. התובע מדגיש שמעשיו "נובעים מתוך הלב ומתחושת חוסר צדק ועיוות נורא...". התובע מציין כי תביעתו בשלב זה מסתכמת בסעד כספי בלבד, ללא השבה לעבודה. בבואנו לפסוק בעניינו של התובע, עובדת היותו לא מיוצג על ידי עו"ד הבקיא בדיני העבודה לא נעלמת מעינינו, אולם חרף זאת עליו להוכיח את טענותיו ואת זכאותו לרכיבי התביעה אשר להם עותר.

נסיבות סיום ההעסקה:

9.      כאמור, לטענת התובע בכתב תביעתו פוטר מעבודתו בעקבות ניסיון התאגדות והקמת וועד עובדים.

10.  התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי ביצע המעשים המוגדרים כהפרות משמעת כגון איחורים, נטישת המשמרת ושהיה בחדר המורים במקום בעמדה.

11.  עוד מאשר התובע בחקירתו כך:

"נכון שהנתבעת ביקשה להעביר אותי לגן "תאנה". זה היה לאחר שעבדתי יום אחד בבית ספר "מעוז מכבים" והתברר שהעיריה לא רוצה שאני אעבוד באף אחד ממוסדות החינוך של העיריה, או בתחום העיריה. אני מאשר שהעיריה התנגדה לשיבוץ שלי בגן "תאנה". אני מאשר שבגלל זה, הנתבעת ביקשה להעביר אותי למקום אחר שהוא לא בתחום עיריית מודיעין. משלב זה אני לא חזרתי לעבוד". (עמ' 4 ש' 25-20).

12.  השתכנענו כי העירייה דרשה את העברתו של התובע מבית ספר "דורות" בשל כשלים בהתנהגותו, עוד לפני המכתב שנשלח על ידו (נספח ג' לכתב ההגנה) אליו מייחס התובע את היחס המפלה לו "זכה" ובעקבותיו לטענתו פוטר.

13.  הנתבעת פעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה מתוקף היותה מעסיקתו של התובע וזאת במיוחד לאור העובדה כי עיריית מודיעין- לקוחתה של הנתבעת הביעה חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע וסירבה להשמתו במוסדות הנתונים תחת פיקוחה. התרשמנו כי אכן ניסתה הנתבעת לשלבו באחד ממתקניה באזור ללא פגיעה בתנאי עבודתו "נכון שבעת שנדרשתי לעבור למקום אחר, הנתבעת התחייבה לא לפגוע בתנאים ואף הציעה לשפר במעט את התנאים הכספיים (עמ' 4, ש' 12-11), אולם התובע סרב. התובע לא הוכיח כי העברתו למתקן אחר של הנתבעת מהווה הרעת תנאים מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים.

14.  לאור האמור, אנו קובעים כי התובע עזב את עבודתו בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. בנסיבות אלו, בהן התובע זנח את מקום העבודה מיוזמתו, ממילא שאינו זכאי לשכר עבור תקופת המתנה בבית.

שעות נוספות:

15.  הלכה פסוקה היא כי תביעה לגמול שעות נוספות הינה תביעת ממון מוגדרת ואין לפסוק בה לפי אומדנה :

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא, או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד לכך, על מנת שבית- הדין יוכל לפסוק סכום קצוב".

( דב"ע לב/32-3 פרוימוביץ - בר אדון, פד"ע ד' 39). 

16.  אם כן, על התובע גמול שעות נוספות, לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם ובמיוחד את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך.

17.  התובע בענייננו לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש. התובע לא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת העסקתו בשעות נוספות ואף לא המציא כל תשתית ראייתית להוכחת מספר השעות הנוספות שביצע. התובע מודה כי חישב את השעות הנוספות על פי אמדן (עמ' 5, ש' 6). התובע לא הביא כל פירוט של שעות העבודה שביצע או כל ראיה לעבודתו בשעות נוספות כאמור, ורק העריך את מספר השעות הנוספות שביצע.

18.  לאור האמור אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי עבד בשעות נוספות. אפילו היינו מקבלים את גרסתו כי עבד בשעות נוספות, לא הוכח בפנינו היקפן. משכך התביעה לתשלום שעות נוספות נדחית. 

דמי חופשה:

19.  לטענת הנתבעת הינה מעודדת את עובדיה לצאת לחופשה, ולעובדים שלא ניצלו את ימי חופשתם, משלמת הנתבעת, בתום כל שנת עבודה, "תמורת חופש" עבור השנה שהסתיימה" (סעיף 16 לסיכומיה).

20.  יחד עם זאת, לא הצביעה הנתבעת על הראיה כלשהי המלמדת כי דמי החופשה שולמו לתובע. משהתובע לא הציג תלושי שכר ולא הסביר את חישוביו אנו מקבלים את החישוב החלופי של הנתבעת. לפיכך ישולם לתובע בגין רכיב זה סך של 2,055 ¤.

דמי חגים:

21.  התובע עתר במסגרת כתב התביעה לתשלום בגין דמי חגים בסך של 3,800 ¤. התובע לא פירט, לא במסגרת כתב התביעה ולא במסגרת תצהירו, בגין אילו ימי חג היה זכאי לתשלום והוא אף נמנע מלציין אילו ימי חג חלו בשבת.

22.  משהתובע לא עשה כן, ומשאין זה תפקידו של בית הדין לשמש לבלרו של התובע - הרי שיש לדחות רכיב תביעה זה.

דמי הבראה:

23.  התובע טען בתביעתו כי דמי ההבראה שולמו לו באופן חלקי בלבד ו"לפי מצב הרוח".

24.  הנתבעת טוענת כי התובע קיבל את דמי ההבראה להם היה זכאי.

25.  נטל ההוכחה להראות כי אכן שולמו דמי ההבראה לעובד מוטל על כתפי המעביד. הנתבעת לא הרימה נטל זה ולא הוכיחה כי שולמו לתובע דמי הבראה עבור עבודתו ולא הציגה כל ראיה לתשלום דמי ההבראה.

26.  מאחר והנתבעת מודה בתקופה של 16 חודשי עבודה, זכאי התובע לתקופה זו לסך של 2,147 ¤ בגין דמי הבראה (5 ימים לשנה הראשונה ויומיים לפי חלקיות עבודתו בשנה השניה).

פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה:

27.  בהתאם לסעיף יב' בצו ההרחבה בענף השמירה, וצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה  מקיפה  [י"פ  3596 התשמ"ט 27.11.88 ע' 367], היה על הנתבעת לבטח את התובע בקרן פנסיה מבטחים.  אין מחלוקת, כי הנתבעת לא ביטחה את התובע בקרן פנסיה.

28.  אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה.

29.  לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביטוחו בקרן הפנסיה. התובע  זכאי לפיצוי בעד הפרשות לקרן הפנסיה כמפורט להלן:

3,113 ¤ X 5%X 16 חודשי עבודה= 2,490 ¤.

ניכויים מהמשכורת- "שונות":

30.  לטענת התובע נוכה לו סך של 460 ¤ ממשכורתו בגין "ניכוי משמעתי", "דמי כביסה", "פקדון ביגוד" ו"מקדמה". התובע לא הציג תלושי שכר המצביעים על הניכוי האמור וטענתו נטענה בעלמא. באין ראיות המבססות את טענתו זו, אין לנו אלא לדחות תביעתו בגין רכיב זה.

קיזוז הודעה מוקדמת מהסכומים שנפסקו לתובע:

31.  לטענת הנתבעת זכאית לקיזוז הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לתובע.

32.  אנו קובעים כי משהתרשמנו שנתבעת לא התנגדה לסיום עבודת התובע, אין לקזז מהסכומים שנפסקו לתובע דמי הודעה מוקדמת.

סוף דבר:

33.  על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, כמפורט להלן:

א.     דמי חופשה בסך 2,055 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 5.3.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב.     דמי הבראה בסך 2,147 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 5.3.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג.       הפרשות לקרן פנסיה בסך 2,490 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 5.3.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ד.      משהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד ומשהתובע אינו מיוצג, אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ט (21 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

____________________                                  ___________________

נ.צ. מר יהושע זלוצ'ובר                                 חנה בן יוסף, שופטת