קמאל קאיב נ. יד החמישה שרותי כ


 

   

בתי המשפט

 

א  019876/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

22/01/2009

תאריך:

כב' השופטת בלהה טולקובסקי

בפני:

 

 





1 . קמאל קאיה

ע"י ב"כ                        עו"ד אבוהב

2 . המוסד לביטוח לאומי

בעניין:

התובעים

עו"ד ברנט ואח'

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1 . יד החמישה שרותי כח אדם זמניים בע"מ

2 . אס.ג'י.אס. בע"מ

3 . הראל חברה לבטוח בע"מ

4 . אריה חברה לבטוח בע"מ

 

הנתבעות

עו"ד עזר ואח'

עו"ד דויטש ואח'

הנתבעות 1 ו- 3 ע"י

הנתבעות 2 ו- 4 ע"י


 

פסק דין

 

            מבוא

1.         התובע מס' 1, קמאל קאיה (להלן: "התובע"), יליד 1.1.50, עובד זר מתורכיה, נפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 31.3.03, באתר עבודה ברמת החייל. התובע עותר, במסגרת תביעה זו, לפיצויים בגין נזקי גוף שאונו לו כתוצאה מהתאונה האמורה.

 

2.         התובע מס' 2, המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הכיר בתאונה כתאונת עבודה, שילם וישלם לתובע, גמלאות נכות מעבודה. תביעת המל"ל הינה תביעת שיבוב מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

 

3.         הנתבעת מס' 1, "יד החמישה" שרותי כח אדם זמניים בע"מ (להלן: "יד החמישה"), הינה חברת כח אדם, באמצעותה הובא התובע לארץ והושם לעבודה, בשרות הנתבעת מס' 2.

            הנתבעת מס' 3, הראל חברה לבטוח בע"מ, ביטחה את אחריותה של יד החמישה (להלן יקראו ביחד: "הנתבעות 1 ו- 3").

4.         הנתבעת מס' 2, אס.ג'י.אס. בע"מ (להלן: "אס.ג'י.אס."), הינה חברה העוסקת בבנייה. התובע הגיע לארץ על פי אשרת עבודה שהוקצתה לאס.ג'י.אס., ובמועד הרלבנטי, עבד בשרותה, באתר העבודה ברמת החייל (להלן: "האתר").

            הנתבעת מס' 4, אריה חברה לבטוח בע"מ, ביטחה את אחריותה של אס.ג'י.אס. (להלן יקראו ביחד: "הנתבעות 2 ו- 4").

 

            נסיבות ארוע התאונה

5.         התובע תאר בתצהירו את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "ביום התאונה, בבוקר, עבדתי בפרוייקט בניה ברמת החייל. עבדתי בקומה שמינית של הבניין ועסקתי בביצוע תיקונים בקיר שהיה קיים ופתחו בו פתח לצורך ביצוע עבודות בחדר מעלית. במקום היה סולם בגובה של מעל 3.5 מטר, ונדרשתי לטפס עליו כדי לעבוד.

הסולם עצמו נשען על הקיר ובסיס הסולם היה מונח על הרצפה שהיו עליה יריעות איטום. הספקתי לעבוד כ- 5 דקות ואז הרגשתי שהסולם מחליק ואני נופל יחד עם הסולם" (סעיף 3 א'-ב' לתצהיר, ת/2).

 

6.         בחקירתו, הוסיף התובע והעיד כי נתבקש לתקן חורים בקיר, בגובה של כ- 2.5 מ' עד 3 מ' ולצורך כך, עלה על סולם אשר הושען על הקיר. התובע ציין כי הסולם עמד על יריעות איטום אשר נפרשו על רצפת הזכוכית וכי הוא עלה לגובה של כ- 2.5 מ' (עמ' 21 לפרוטוקול).

            התובע העיד כי בזמן ארוע התאונה לא עבד עמו פועל נוסף וכשנשאל מה גרם לנפילתו מהסולם, השיב: "כשאמרו לי עליתי לעשות את השיפוץ או התיקון והסולם החליק, כשעליתי ועם הסולם ביחד נפלתי" (עמ' 23 לפרוטוקול).

            התובע אישר בעדותו כי הינו טייח מקצועי, בעל ותק בעבודה וכי בעבודתו כטייח, השתמש, פעמים רבות, בסולם (עמ' 27 לפרוטוקול).

            התובע הכחיש את הטענה כי לאחר שהחל לעבוד על הסולם, אמר לו מנהל העבודה, שמואל טישלר, להפסיק את העבודה וללכת למקום אחר (עמ' 28-27 לפרוטוקול) וכשנשאל מדוע לא ביקש שמישהו יחזיק את הסולם, בעת שעלה עליו, ולא ביקש ממנהל העבודה שעובד נוסף יחזיק את הסולם, השיב: "באותו רגע לא מצאתי את שמוליק. כשהוא היה נותן תפקיד או אומר מה לעשות, אם לא היינו עושים את זה, מיד הוא היה מתקשר לחברה (חברת כח אדם - ב.ט.) ואומר שהאנשים שלכם לא עובדים וקח את האדם הזה בחזרה". (עמ' 28 לפרוטוקול).

 

7.         מטעם הנתבעות 2 ו- 4, העיד שמואל טישלר (להלן: "טישלר"), אשר שימש, במועדים הרלבנטיים, כמנהל עבודה באס.ג'י.אס.. טישלר ציין בתצהירו, כדלקמן: "במועד התאונה הנטענת עבד התובע יחד עם עובד נוסף בתיקוני טיוח קיר באמצעות סולם. ברגלי הסולם היו גומיות למניעת החלקה ועל הרצפה הונחו יריעות ביטומניות כך שהסולם היה יציב, ובנוסף עמד בסמוך לתובע עובד אשר שמר על יציבות הסולם.

לאחר פרק זמן קצר הגעתי למקום ואמרתי לתובע כי העבודה על הסולם הסתיימה והוא ירד מהסולם. הוריתי לתובע לעבוד על קיר אחר אשר הנו בגובה כ- 1 מ' בלבד, והסברתי כי לצורך כך אין צורך בעובד נוסף. הנחיתי את התובע בשפה העברית וקצת בערבית ובנוסף בתרגומו של העובד השני, אשר שליטתו בעברית סבירה ביותר, כי עליו להקיף את החדר ולעלות מהסולם הקבוע בקיר.

למיטב הבנתי, ולאחר בירור נסיבות התאונה התברר כי התובע עלה על הסולם לבדו והמשיך לעבוד, על אף הוראותיי כי העבודה על הסולם נסתיימה. למעשה, התובע פעל בניגוד להוראות שניתנו לו" (סעיפים 4-2 לתצהיר, נ/3).

טישלר אישר בחקירתו הנגדית כי בעת ארוע התאונה, עבדו תחת פיקוחו, שני עובדים; התובע ופועל תורכי נוסף בשם יודרן.

טישלר אישר כי לא ראה את התאונה וציין כי מסר לתובע את הוראות העבודה,  באמצעות יודרן שכן עם התובע עצמו, לא יכול היה לתקשר, בשל קשיי שפה, וכדבריו: "אני אישית לא אמרתו לו כלום. אמרתי לו באמצעות יודרן. אני עם התובע, לא דיברתי. הצבעתי לו והראתי לו. אין לי שפה איתו. הוא בעל מקצוע. הוא מקצוען, הוא יודע את העבודה ולא צריך לבוא ולהגיד לו כל דבר", ובהמשך: "כשהסברתי להם מה צריך לעשות היה גם יודרן. אמרתי להם שצריך לסתום את החורים האלה... זאת עבודה טיח... יש הנחיה אחת שכן אמרתי. הצמדתי לו את יודרן ואמרתי לו שהוא לא זז ממנו עד שמסיימים ושהוא יגיש לו את הטיט. העדות הזאת כתובה" (עמ' 33 לפרוטוקול).

טישלר הוסיף והעיד כי דיווח על התאונה למשרד העבודה והרווחה, וכדבריו: "... אנחנו צריכים לדווח על מקרה מסוכן כלשהו למפקח המקומי על העבודה, במשרד העבודה. זה נעשה במיידי. באותו יום. ברגע שזה נודע לי, דיווחתי ונרשם בפנקס העבודה של משרד העבודה שבו מנוהלים כל הניירת. דיווחתי באותו יום, בפקס, למפקח על העבודה" (עמ' 36 לפרוטוקול). יצויין כבר עתה כי הדיווח על התאונה, למפקח על העבודה, לא הוצג ולא הוגש כראיה מטעם הנתבעות 2 ו- 4.

עוד יש לציין כי טישלר אישר בעדותו שעבודה מעל לגובה של 2 מ', יש לבצע עם פיגום אך לדבריו: "... לתיקונים קטנטנים כאלה, לא צריך". טישלר הוסיף וציין כי מקום התיקון, נמצא בגובה של 2.4 מ' אך העובד עומד על סולם בגובה נמוך יותר וחזר על טענתו כי התובע שב ועלה על הסולם, לאחר שנאמר לו להפסיק את העבודה ולעבור למקום אחר, וכדבריו: "... אמרתי שאני לוקח את ישראל (יודרן - ב.ט.) ואמרתי לישראל להגיד לו שילך מהצד השני. מה הוא עשה אחר כך, אין לי מושג, לדעתי הוא טיפס 3.5 מ' על הסולם כדי לחסוך הליכה של 50 מ' ולכן נפל" (עמ' 37 לפרוטוקול).

 

8.         לאחר ששבתי ובחנתי העדויות, ראיתי לקבל גרסתו של התובע, באשר לנסיבות ארוע התאונה. עדותו של התובע, היתה אמינה ועקבית והסתירות עליהן מצביעות הנתבעות כגון; עדותו של התובע בחקירה נגדית כי טרם החל בביצוע התיקון (עמ' 23 לפרוטוקול), לעומת האמור בתצהירו כי בטרם התאונה, הספיק לעבוד 5 דקות, הינן סתירות שוליות. יצויין כי התובע השיב לכל שנשאל, באופן כן וישיר, ולא היסס להודות כי במהלך עבודתו, עלה וירד מסולמות, פעמים רבות וכי רגלי הסולם בו עשה שימוש בעת ארוע התאונה, היו מצויידות בגומיות (עמ' 27 לפרוטוקול).

 

9.         לעומת עדותו של התובע שהותירה רושם כן ואמין, הרי עדותו של טישלר, בכל הנוגע לנסיבות ארוע התאונה, הינה ברובה, עדות סברה ואף נמצאו בה סתירות ופירכות. טישלר ציין בתצהירו כי: "... עמד בסמוך לתובע עובד אשר שמר על יציבות הסולם" (סעיף 2 לתצהיר). מאידך, בחקירה נגדית, השיב כי: "לא היו צריכים להחזיק אותו. סולם לא צריך להחזיק" (עמ' 32 לפרוטוקול). ואם לא צריך להחזיק בסולם, כיצד אמור היה העובד הנוסף לשמור על יציבותו?. טישלר הוסיף והעיד כי: "יש הנחיה אחת שכן אמרתי. הצמדתי לו את יודרן ואמרתי לו שהוא לא זז ממנו עד שמסיימים את העבודה הזאת, ביחד שהוא לא יעלה וירד כי זה עבודה בגובה ושהוא יגיש לו את הטיט" (עמ' 33 לפרוטוקול) - ומכאן שטישלר עצמו מודה כי התובע צריך היה לבצע את העבודה, בעזרת עובד נוסף - אלא שהדבר לא נעשה, שכן בעת ארוע התאונה, התובע עבד לבדו על הסולם.

            זאת ועוד, אין בידי לקבל עדותו של טישלר כי התובע נדרש לבצע עבודות בגובה 2.4 מ' בלבד ולכן לא עבד בגובה של מעל 2 מ'. יצויין כי טענת התובע כי עלה על סולם בגובה 3.5 מ' נטענה בתצהירו של התובע. בתצהירו של טישלר, אין כל התייחסות לגובה הסולם או לגובה מקום ביצוע העבודה ויצויין כי ניתן היה בנקל, לצרף תמונות ונתונים בדוקים ומבוררים, לגבי גובה הסולם וגובה מקום העבודה. עוד יצויין כי בהמשך עדותו, ציין טישלר: "לדעתי הוא טיפס 3.5 מ' על הסולם כדי לחסוך הליכה של 50 מ' ולכן נפל" (עמ' 37 לפרוטוקול) - מכאן שטישלר עצמו אישר את עדות התובע, בדבר היות הסולם בגובה של 3.5 מ'.

עדותו של טישלר כי אמר לתובע שהוא לוקח את יודרן והורה לו להפסיק לעבוד על הסולם וללכת למקום אחר, אך התובע עלה על הסולם, בכדי לחסוך הליכה של 50 מ', לא זו בלבד שאינה הגיונית ואינה סבירה אלא שאף לא פורטה בתצהירו של טישלר. עוד יצויין כי עדותו של טישלר בדבר התייעצות עם מפקח העבודה בעניין יצוב הסולם על דרך של פרישת יריעות ביטומניות על רצפת הזכוכית (עמ' 38 לפרוטוקול), לא נזכרה בתצהירו ולא נתמכה בעדות חיצונית כלשהי. זאת ועוד, טישלר ציין בעדותו כי לאחר התאונה, נכתב דו"ח בדבר נסיבות ארוע התאונה ואף הועבר דיווח בכתב, למפקח על העבודה - מסמכים אלה, לא צורפו לתצהירו של טישלר ולא הוגשו כראיה - ויוזכר, הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614, ובענייננו ההימנעות מהבאת נתונים בדבר גובה מקום העבודה וגובה הסולם, כמו גם ההימנעות מהצגת הדו"ח שנערך בדבר נסיבות ארוע התאונה, לרבות הדיווח למפקח על העבודה - פועלת לחובת הנתבעות.

 

10.        בנסיבות אלה, ראיתי כאמור, לקבל גרסתו של התובע כי נדרש לעבוד על סולם בגובה 3.5 מ', אשר לא היה מעוגן לקיר וללא עזרת עובד נוסף שידאג ליציבות הסולם, בעת שהתובע עומד עליו. כן ראיתי לקבל עדות התובע כי התאונה ארעה בשל החלקת הסולם עצמו (להבדיל מנפילה מסולם, שאינה נובעת מפגם ביציבות הסולם - שאז מדובר בסיכון טבעי ורגיל, הכרוך בעליה על סולם). בהקשר זה יצויין כי עדותו של התובע כי נפילתו נגרמה עקב החלקת הסולם שהושען על הקיר, מוצאת תימוכין בעדותו של טישלר בדבר סימני ההחלקה שהותיר הסולם על הקיר, וכדבריו: "כשבאתי וראיתי, ראיתי את מצב הסולם ואת הסימנים השחורים של הגומיות על הקיר" (עמ' 37 לפרוטוקול).

 

            שאלת האחריות

11.        הלכה מושרשת היא כי מעביד חב כלפי עובדו, חובת זהירות מושגית אשר בצידה חובת זהירות קונקרטית לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, להנהיג שיטת עבודה נאותה, להדריך את העובד בדבר שיטת העבודה והסיכונים הכרוכים בביצועה ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, ראה לעניין זה; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 502, ע"א 663/80 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז   (3) 225, וע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מד (1) 415.

 

12.        כאמור, התובע הובא לארץ והועסק, באופן פורמלי, על ידי "יד החמישה", שהינה חברה לאספקת כח-אדם. התובע הושם לעבודה, בחברת אס.ג'י.אס., אשר הורתה לו את הוראות העבודה ופיקחה על ביצוען (ראה עדות טישלר, בעמ' 31 לפרוטוקול). לפיכך ובהתאם להגדרת "מעביד", בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") כ"מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבה אדם אחר מבצע עבודה בשבילו...", יש לראות באס.ג'י.אס., כמי ששימשה כמעבידתו בפועל של התובע.

בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לארוע התאונה, מוטלת במלואה, על חברת אס.ג'י.אס. ואפרט נימוקי.

           

אחריות אס.ג'י.אס.

13.        המסקנה העולה מן העדויות הינה כי אס.ג'י.אס. שהיתה מעבידתו בפועל של התובע, הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהיתה מוטלת עליה, כלפי התובע בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא נקטה באמצעי זהירות מספקים לייצוב הסולם, עליו נדרש התובע לעבוד. הדברים מקבלים משנה תוקף, בהתחשב בכך שמדובר בסולם בגובה 3.5 מ' ועצם העובדה שהסולם עצמו, החליק ממקומו, באופן שסימני ההחלקה נותרו על הקיר, היא הנותנת כי לא ננקטו אמצעים מספיקים ואפקטיביים לייצובו, ראה לעניין זה פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובע בסיכומיו; ע"א 3843/90 אוחיון נ' מדינת ישראל, תק-על 93 (3) 428 וע"א (מחוזי תל-אביב יפו) 2822/00 רזון נ' חירות בע"מ, תק-מח 2003   (3) 8448.

 

14.        מקובלת עלי טענת אס.ג'י.אס. כי לצורך ביצוע תיקונים קטנים, אין הכרח להקים פיגום וניתן לעשות שימוש בסולם נייד, אלא שיש לדאוג ליציבותו ובטיחותו של הסולם על מנת שלא יחליק ממקומו ולמעשה, גם טישלר מאשר זאת בתצהירו באומרו כי יחד עם התובע, עבד עובד נוסף אשר שמר על יציבות הסולם - מה שלא התקיים בפועל, בעת ארוע התאונה. גם אם אצא מנקודת הנחה, כטענת הנתבעות, כי לצורך ביצוע תיקונים, בגובה של 3 עד 3.5 מ', התובע עמד על הסולם, בגובה של פחות משני מטרים, עדיין אין בכך כדי למעט מהחובה לדאוג ליציבותו של הסולם, וראה לעניין זה, הוראות תקנה 74 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988, הקובעת כי: "סולם נייד יועמד על בסיס איתן, יוסמך ויושען על סמך יציב באופן שווה על זקפיו כך שלא יזוז מקרית ממקומו בעת השימוש בו" - ובענייננו, הופרה חובה חקוקה זו.

 

15.        טענת הנתבעות כי לא היה כל צורך במסירת הדרכה מיוחדת, בדבר הסיכונים הכרוכים בעבודה על הסולם, אינה יכולה לעמוד. אמנם התובע הינו טייח מקצועי ובעל ותק. יחד עם זאת, מדובר בפועל פשוט, אשר היה מקום להדריכו בכל הנוגע לדרך ביצוע העבודה והאמצעים הנדרשים לצורך ייצוב הסולם ומניעת החלקתו.

            טישלר ציין בעדותו כי בתחילה הצמיד לתובע עובד נוסף "ואמרתי לו שהוא לא זז ממנו עד שמסיימים את העבודה ביחד שהוא לא יעלה וירד כי זה עבודה בגובה..." (עמ' 33 לפרוטוקול), ולגרסתו, בשלב מאוחר יותר, אמר לתובע שהוא לוקח את העובד הנוסף ושיפסיק את העבודה על הסולם - מכאן שגם לגרסת אס.ג'י.אס., ניתנו לתובע הוראות והנחיות, בדבר ביצוע העבודה, אלא שהיה מקום לוודא כי ההוראות האמורות, הובנו על ידי התובע, לאשורן.

            טישלר, הודה בעדותו כי עקב קשיי שפה, לא היתה תקשורת בינו לבין התובע וכי את ההוראות מסר לו באמצעות עובד נוסף, וכדבריו: "אני אישית לא אמרתי לו כלום... אני עם התובע לא דיברתי. הצבעתי לו והבאתי לו. אין לי שפה איתו" (עמ' 33 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, הפרה אס.ג'י.אס. את חובתה להדריך את התובע, בדבר שיטת העבודה, דרך ביצועה ואמצעי הזהירות שיש לנקוט למניעת הסיכונים הכרוכים בה ומשכך יש לראות בה כמי שהתרשלה ואף הפרה את החובות המוטלות עליה מכח תקנה 2 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999.

 

            אחריות יד החמישה

16.        יצחק הבי (להלן: "הבי"), מנהל התפעול בחברת יד החמישה, ציין בתצהירו, נ/4, כי: "מהרגע שהעובד החל עבודתו אצל מזמין העבודה-הקבלן הוא למעשה תחת פיקוח מלא של מנהלי העבודה באתר ומקבל את הוראות הבטיחות ונוהלי העובדה ממעבידו בפועל". בעדותו, בחקירה נגדית, אישר הבי כי בנוסף על תשלום שכרם של העובדים, דאגה חברת יד החמישה, למגורי העובדים. הבי הוסיף ואישר כי יד החמישה דאגה לספק טיפול רפואי ושרותי מתורגמן, בשעת הצורך (עמ' 42-41 לפרוטוקול). הבי ציין כי: "אני מכיר את חברת SGS אני עובד איתם מסוף שנות ה- 90'. אני מכיר אותה כחברה אחראית. אני בודק את היחס שלהם לעובדים, את האתרים, את הציוד שלהם". הבי הוסיף וציין כי הוראות העבודה, לרבות הוראות הבטיחות, ניתנות לעובדים, באתר העבודה, על ידי מנהל העבודה מטעם הקבלן - אס.ג'י.אס. וכי לו עצמו, אין את הידע וההכשרה, לבדוק את בטיחות מקום העבודה וההוראות הניתנות לעובדים (עמ' 43-41 לפרוטוקול), וכשנשאל אם הוא עצמו, ביקר באתר, השיב: "כן הייתי שם. לא הייתי מדבר עם העובדים. אני לא יודע את השפה שלהם. הייתי מדבר עם מנהל העבודה, מהנדס העבודה ושואל אם הם צריכים עוד עובדים" (עמ' 41 לפרוטוקול).

 

17.        העסקת עובדים ובמיוחד עובדים זרים, באמצעות חברת כח אדם, הינה בגדר פרקטיקה נהוגה ומקובלת. הלכה היא כי חברת כח אדם, המשמשת כמעביד הפורמלי של העובד ודואגת להשמתו בעבודה, אינה משתחררת כליל מהחובות המוטלות על מעביד כלפי עובדו, כפי שנפסק בעניין זה בע"א (מחוזי חיפה) 2898/04 אריה שרותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ (לא פורסם, 29.11.05): "כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח אדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים".

 

18.        אחריותה של חברת כח אדם, תבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, כפי שנפסק בעניין זה, מפי כב' השופט אוקון, בע"א (מחוזי י-ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון בע"מ נ' שרחה מוחמד (לא פורסם, 6.1.04): "אכן, ברגיל מוטל על חברת כוח אדם לוודא, כי החברה שאצלה מוצב העובד מקיימת סביבת עבודה בטוחה. כל שכן אלה הם פני הדברים, כאשר נשארים יחסי עובד-מעביד בין חברת כוח האדם לבין העובד. ואולם במקרה שלפנינו לא הובאו נתונים של ממש המלמדים כי חובה זו הופרה. אתר הבנייה הוקם ביוזמתו של משרד הבינוי והשיכון. החברה הקבלנית נבחרה על-ידי המדינה. באתר נכח מטעמה של החברה הקבלנית מנהל עבודה. בנסיבות אלו לא היה לפורום (חברת כח האדם - ב.ט.) כל יסוד להניח, כי לא יישמרו באתר כללי הבטיחות ולא ינקטו הוראות הבטיחות על-ידי מנהל העבודה שמונה לכך מטעם פ.ס (השוו עם הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). המסקנה היא אם-כן, שהמעורבות המצומצמת של פורום בשטח איננה מקימה תשתית ראייתית מספקת בכדי להטיל עליה אחריות לקרות התאונה (ראה ע"א 686/77 מקורות חברת מי לישראל בע"מ נ' מרג'י, פ"ד לד (4) 365, 373-372)". כן ראה לעניין זה; ת.א. (מחוזי י-ם) 445/91 לאה שרון נ' או.אר.אס ואח', (לא פורסם, 16.12.97), ת.א. (מחוזי י-ם) 1169/97 קרעאן נ' ינון יצור ושיווק (לא פורסם, 2.1.03).

 

19.        נראה על כן כי חובתה העיקרית של חברת כח אדם, העוסקת בהשמת עובדים באתרי עבודה שונים ובשרותם של מעבידים שונים, לוודא כי הינה מציבה את עובדיה, בסביבת עבודה בטוחה ותחת פיקוחו של מנהל עבודה מוסמך האחראי לקביעת שיטת העבודה, הדרכת העובדים ופיקוח על עבודתם. בענייננו, עדותו של הבי כי הכיר את חברת אס.ג'י.אס., כחברת בניה אחראית, עמה עבד לאורך שנים (עמ' 42 לפרוטוקול) - לא נסתרה. עוד הוכח כי התובע עבד תחת פיקוחו ועל פי הוראותיו של מנהל עבודה מוסמך, מטעם אס.ג'י.אס., וראה עדותו של טישלר כי שימש כמנהל עבודה באתר וכי פיקח על עבודת התובע, בעת ארוע התאונה (עמ' 31 ו- 39 לפרוטוקול).

 

20.        משהוכח כי באתר בו הוצב התובע לעבודה, היה מנהל עבודה מוסמך וכי התובע עבד על פי הנחיותיו ותחת פיקוחו של מנהל העבודה מטעם אס.ג'י.אס., הרי שאין לצפות כי חברת כח האדם, תעביר תחת שבט ביקורתה את הוראות העבודה והוראות הבטיחות הניתנות לעובדים, על ידי מנהל עבודה מוסמך, באתר העבודה. בנסיבות אלה, לא הוכחה הפרת חובת זהירות של יד החמישה, כלפי התובע, ואין מקום להטיל עליה אחריות בגין ארוע התאונה.

 

            רשלנות תורמת

21.        הנתבעות טוענות כי בנסיבות העניין, יש להטיל על התובע שהינו טייח מקצועי ומיומן, אשם תורם, בשיעור ניכר - אין בידי לקבל הטענה האמורה.

נטייתו של בית המשפט הינה שלא להחמיר עם עובד אשר תוך כדי ביצוע עבודתו, נכשל בחוסר תשומת לב או בטעות מתוך רצון וכוונה לבצע את העבודה שהוטלה עליו על ידי המעביד ולטובתו. יחד עם זאת, מקום בו הוכחה רשלנות או הפרת הוראות שניתנו לעובד, תשקל הטלת תרומת אחריות, ראה לעניין זה; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 502 וע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה נ' סמרי, פ"ד לו (4) 421.

            בענייננו, איני סבורה כי הנתבעות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח תרומת רשלנות מצדו של התובע. אמנם מדובר בתובע שהינו טייח מקצועי ומיומן, אלא שיש לזכור כי היה עובד זר, שעבד תחת פיקוחו והנחיותיו של מנהל העבודה ולא היה לו כל מעמד או אפשרות לבקר את שיטות העבודה שנקבעו וההוראות שניתנו לו. בעניין זה, אין לי אלא להפנות לדברי התובע, בתשובה לשאלה מדוע לא ביקש ממנהל העבודה, טישלר, כי עובד נוסף יחזיק את הסולם: "באותו רגע, לא מצאתי את שמוליק. כשהוא היה נותן תפקיד או אומר מה לעשות, אם לא היינו עושים את זה, מיד הוא היה מתקשר לחברה (לחברת כח האדם - ב.ט.) ואומר שהאנשים שלכם לא עובדים וקח את האדם הזה בחזרה" (עמ' 28 לפרוטוקול), ויצויין כי עדותו זו של התובע, מתיישבת עם הרושם שהותיר טישלר בעדותו שהתאפיינה בקוצר רוח ורגזנות (ראה עמ' 35-34 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, משהוכח ונקבע כי התובע לא הונחה כראוי, בדבר דרך ביצוע העבודה ומניעת הסיכון הכרוך בהחלקת הסולם ומשהתובע עצמו לא היה בעל מעמד שאיפשר לו לחלוק או לערער על ההוראות שניתנו לו, על ידי מנהל העבודה ולדרוש עזרת עובד נוסף, לא ראיתי לחייב את התובע בתרומת רשלנות.

 

            מהות הפגיעה והנכות

22.        ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח שיבא, שם אובחן כסובל משבר "פיצוץ" בחוליות T12-L1 וכן משברים בעצמות העקבים. התובע נותח לצורך קיבוע השברים בעמוד השדרה ובקרסול שמאל.

 

23.        התובע הסתמך בתביעתו על חוות דעתו של ד"ר רובינסון אשר העריך את נכותו בשיעור של 30%, בגין הגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני ובשיעור של 20%, בגין הגבלת תנועה בעקב שמאל ובסה"כ נכות משוקללת, בשיעור 44%.

מטעם הנתבעות, הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי אשר העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 20%, בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני ובשיעור של 10%, בגין הפגיעה בקרסול שמאל ובסה"כ 28% נכות.

 

24.        לאור הפערים בין חוו"ד המומחים מטעם הצדדים, מיניתי את פרופ' משה סלעי, כמומחה מטעם בית המשפט. פרופ' סלעי, בדק את התובע, ביום 3.12.07, לאחר שהתובע נפגע בתאונה נוספת שארעה לו בתורכיה, באוקטובר 2007, בגינה סבל משבר בשוק רגל שמאל (להלן: "הפגיעה הנוספת").

 

25.        פרופ' סלעי, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 20%, בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני ובשיעור של 15%, בגין הגבלת תנועות במפרקים הסובטלריים בעקב שמאל, ובסה"כ נכות משוקללת בשיעור של 32%. פרופ' סלעי הוסיף וציין כי הינו מעריך את "שיעור מגבלתו של התובע לעבודתו בשיעור נכותו" וכי "בעקרון אינו כשיר לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ובנשיאת משאות כבדים".

 

26.        פרופ' סלעי נדרש לחקירה על חוות דעתו.

            פרופ' סלעי, הסביר בעדותו כי המגבלה בקרסול שמאל, אינה נובעת מהפגיעה הנוספת שארעה לתובע באוקטובר 2007 שכן מפרק הקרסול עצמו, מתפקד בצורה תקינה והמגבלה שנמצאה הינה מגבלה בתנועות המפרקים הסובטלאריים שנפגעו בתאונה נשוא התביעה (עמ' 49 לפרוטוקול).

            פרופ' סלעי, הוסיף וציין כי נוכח הקיבוע בעמוד השדרה והתרשמותו, בבדיקה הקלינית, מקיומה של הגבלת תנועה בינונית, קבע נכות בשיעור של 20%, בגין הפגיעה בעמוד השדרה (עמ' 51 לפרוטוקול), ומאידך ציין כי אין מקום לקביעת נכות בשיעור של 30% שכן מדובר בהגבלה בתנועה בגין חבלה וקיבוע ניתוחי ולא במצב של אנקילוזיס, המתייחס למחלה הגורמת לקיבוע עמוד השדרה (עמ' 53 לפרוטוקול).

 

27.        חוות דעתו של פרופ' סלעי, לא נסתרה.

בנסיבות אלה, ראיתי לאמץ חוות דעתו של פרופ' סלעי ולקבוע כי נכותו הרפואית של התובע, הינה בשיעור משוקלל של 32%.

 

הנכות התפקודית

28.        נכותו של התובע, הינה נכות אורטופדית אשר מעצם טיבה וטבעה, מהווה נכות תפקודית.

לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב   (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 799 - 800).

 

29.        נוכח קביעתו של פרופ' סלעי כי התובע אינו כשיר לעבודה הדורשת עמידה ממושכת ונשיאת משאות כבדים שמשקלם עולה על 15-10 ק"ג (עמ' 4 לחוות הדעת ועמ' 54 לפרוטוקול), נראה כי התובע אינו יכול לשוב לעבודה כטייח וכפועל בניין שכן עבודה זו מבוצעת, רובה ככולה, בעמידה.

            מאידך, אין בידי לקבל טענת התובע כי יש להעריך את נכותו התפקודית, בשיעור של 100%.

            גם אם התובע אינו יכול לשוב לעבודתו כטייח וכפועל בניין, הרי עדיין יכול הוא להשתלב במגוון עבודות פשוטות ועיסוקים שאינם דורשים השכלה או הכשרה מיוחדת או עבודה ממושכת בעמידה.

            בנסיבות אלה, בהתחשב במהות הפגיעה והנכות ובהתחשב בגילו של התובע ועבודתו כפועל בניין מחד ומאידך, בהתחשב ביכולתו של התובע, לעבוד בעבודות כפיים פשוטות וקלות שאינן דורשות עמידה ממושכת או הרמת משאות כבדים, סבורה אני כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, גבוה במידה מסוימת משיעור הנכות הרפואית-תפקודית ובנסיבות העניין, ראיתי להעריכו בשיעור של 50%.

 

            בסיס השכר

30.        על פי תלושי השכר שצורפו לתצהירו של התובע, שכרו של התובע, עובר לתאונה, הסתכם בסך ממוצע של קרוב ל- 1,000 $ לחודש ובערכם בש"ח, נכון למועד התאונה, סך של כ- 4,066 ¤ לחודש (כן ראה שכר רבע שנתי עובר לתאונה, על פי קביעת המל"ל).

 

31.        לטענת התובע, יש להוסיף על השכר האמור את הוצאות הדיור והכלכלה, בהם נשא המעביד - חברת יד החמישה. לא ראיתי לקבל טענה זו שכן הוצאות הדיור הינן הוצאות הנובעות מהיותו של התובע עובד זר וחסר מגורים בארץ ולא הוכח כי נחסכו ממנו, בתקופה הרלבנטית, הוצאות דיור לבני משפחתו בארץ מולדתו.

אשר למזון, הבי העיד כי יד החמישה לא מימנה הוצאות רכישת מזון אלא דאגה לחדר אוכל באתרי עבודה מסויימים (עמ' 41 לפרוטוקול).

 

32.        בנסיבות העניין, ראיתי לחשב את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לתקופה במהלכה יכול היה התובע, לעבוד בארץ, כעובד זר, משך 44 חודשים לאחר התאונה (תקופת העבודה מותרת של 63 חודשים, בניכוי התקופה בה עבד התובע בארץ עד ארוע התאונה), על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה, בסך של כ- 4,066 ¤ ברוט לחודש. בעניין זה לא ראיתי לקבל טענת הנתבעות כי אשרת העבודה של התובע פגה עובר לתאונה ולפיכך, אין להניח שהיה ממשיך לעבוד בארץ שכן הבי אישר בחקירתו הנגדית כי בתקופה הרלבנטית, היו אי סדרים בעניין הארכת אשרות העבודה (עמ' 42 לפרוטוקול).

 

33.        אשר ליתרת התקופה, הלכה היא כי פיצויים בגין הפסדי השתכרות נפסקים על בסיס שיעור השכר בארץ מולדתו ומקום מושבו של התובע, ראה לעניין זה; ע"א 711/87 מדינת ישראל נ' ג'ון כהן, פ"ד מח (2) 705, 730, ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח', פ"ד לז   (4) 499 וע"א 718/91 סולימאן נ' טוויל ואח', תק-על 92 (3) 602.

 

34.        אשר לשכר בתורכיה, הוגשה מטעם התובע, חוות דעתו של רואה החשבון יוג'אל קנבור המשמש כמבקר פנימי בחברת בניה בתורכיה. רו"ח קנבור, ציין בחוות דעתו כי בין השנים 2001-2000 חל בתורכיה משבר כלכלי וכי בעקבות החלטת ממשלה בדבר שיקום הכלכלה על ידי מינוף ענף הבניה, חלה גאות בשוק הבניה למגורים. מר קנבור ציין כי חברת הבניה בה הוא עובד, משלמת לעובד מקצועי, בעל כישורים דומים לזה של התובע, בין 800 ל- 1,200 ל.ט.ח. עבור 8 שעות עבודה ובנוסף משולם שכר גבוה יותר עבור שעות נוספות, כך שעל פי תחשיבו, מגיע שכרו של פועל בניין לסך ממוצע של כ- 1,082 $ בחודש. לחוות הדעת האמורה, לא צורפו תלושי שכר מדגמיים של פועלי בניין בתורכיה או הנתונים הסטטיסטיים עליהם הסתמך המומחה ועל אף שהמומחה אישר בחקירתו הנגדית כי הנתונים מצויים ברשותו, אלה לא צורפו ולא הוגשו כראיה (עמ' 16 לפרוטוקול). מעבר לעובדה שלא צורפו לחוות הדעת תלושי שכר מדגמיים, הרי שלא עלה בידי המומחה להסביר באופן ברור, כיצד הגיע לתחשיב שכר חודשי בשיעור של 1,082 $. רו"ח קנבור ציין כי החישוב נעשה על בסיס שכר ממוצע של 8.18 ל.ט.ח. לשעת עבודה אך מאידך, הודה כי שכרו של פועל דוגמת התובע, נע בין 3.5 ל- 5.5 ל.ט.ח. לשעת עבודה (עמ' 17 לפרוטוקול). זאת ועוד, רו"ח קנבור נשאל מדוע פועלי בניין מתורכיה, בוחרים לבוא לישראל אם השכר בתורכיה זהה לשכר המשולם בישראל וציין כי היתה בתורכיה, בעיה רצינית של אבטלה אם כי בשנים האחרונות, חלה התעוררות בענף הבניה (עמ' 14 לפרוטוקול).

 

35.        התובע עצמו העיד כי עבד בתורכיה, כפועל בניין, הן בחברות בניה והן אצל אנשים פרטיים. התובע העיד כי עבד בחברת "אנקה" במשך כשנה, אך לא יכול היה לנקוב בשמות של חברות גדולות או מקומות עבודה אחרים במסגרתם עבד, לאורך זמן. התובע העיד כי בעבודתו בחברות בניה, קיבל תלושי שכר וכי אלה מצויים ברשותו (עמ' 22 לפרוטוקול), יחד עם זאת, תלושי שכר כלשהם מעבודתו של התובע כפועל בניין בתורכיה, לא צורפו כראיה.

36.        התובע עתר לפסיקת הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על בסיס השכר בתורכיה, בשיעור של כ- 1,000 $ לחודש, בערכי נובמבר 2006, דהיינו סך של כ- 4,260 ¤ לחודש. מאידך, הנתבעות טענו כי יש לבסס פסיקת הפיצויים, על בסיס שכר בשיעור של כ- 300 $ בחודש.

בהתחשב בכך שהתובע היה טייח מקצועי ומיומן אשר הגיע לעבוד בישראל, על מנת לשפר השתכרותו, בהשוואה לשכרו בארץ מולדתו מחד ומאידך, בהתחשב בעליה מסויימת בשכר וברמת החיים בתורכיה ובאפשרותו של התובע לצאת לעבודה בארצות אירופה, עם הצטרפותה של תורכיה לאיחוד האירופי, ראיתי להעמיד את בסיס השכר, לצורך חישוב הפיצויים, לאורך תוחלת חיי העבודה, על סך ממוצע ומעוגל של כ- 3,000 ¤ לחודש (כ- 750 $ לחודש).

 

            הפסדי השתכרות

37.        פרופ' סלעי קבע תקופת אי כושר של 6 חודשים ובהמשך נכות זמנית, בשיעור של 50%, למשך 3 חודשים נוספים. בנסיבות העניין, מקובל עלי כי התובע לא יכול היה להשתלב בעבודה, בתקופת הנכות הזמנית ואף סביר כי נדרשה לו תקופת התארגנות לצורך השתלבות בעבודה המתאימה לנכותו. בנסיבות אלה, ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, בשיעור של 100%, למשך שנה מיום התאונה. הפיצוי בגין תקופה זו (מיום 1.4.03 ועד 1.4.04), על בסיס שכרו הממוצע של התובע בארץ, בסך של 4,066 ¤, מסתכם בסך של 48,792 ¤ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.03, סך של 66,720 ¤.

 

38.        הפיצוי לתקופה שמיום 1.4.04 ועד תום תקופת עבודתו הצפויה של התובע בארץ ב- 1.11.06 (משך 31 חודשים), יחושב על בסיס הפסד שכרו של התובע בארץ, בניכוי 50% משכר הבסיס בתורכיה. הפיצוי בגין הפסד השכר בארץ, מסתכם בסך של 126,046 ¤ (31 x 4,066) ובניכוי השכר אותו התובע יכול היה להשתכר בתורכיה, בסך של 46,500 ¤ (31 x 0.5 x 3,000), מדובר בהפסד בסך של 79,546 ¤, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.7.05, סך של 99,535 ¤.

 

39.        הפיצוי לתקופה שמיום 1.11.06 ועד היום (משך 27 חודשים במעוגל), יחושב על בסיס הפסד בשיעור של 50% משכר, בסך של 3,000 ¤.

הפיצוי בגין תקופה זו, מסתכם בסך של 40,500 ¤ (27 x 0.5 x 3,000) ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ- 1.1.07, סך של 46,841 ¤.

 

40.        הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, עד הגיע התובע לגיל 67, יחושב על בסיס הפסד בשיעור של 50% מבסיס שכר בסך של 3,000 ¤.

            הפיצוי בגין תקופה זו, מסתכם בסך של 127,882 ¤ (85.2546  x 0.5 x 3,000).

 

41.        הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, מסתכם בסך של 340,978 ¤.

משלא הוכח כי התובע צבר זכויות פנסיה כלשהן בתורכיה או כי זכה להפרשות סוציאליות כלשהן, במהלך תקופת עבודתו בארץ או בתורכיה, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסדי פנסיה.

           

כאב וסבל

42.        בהתחשב במהות הפגיעה ושיעור הנכות הרפואית, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 200,000 ¤.

 

            עזרת צד ג'

43.        התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין עזרה שנדרשה לו בביצוע פעולות היום-יום ובגין עזרה במשק הבית ותחזוקתו.

סביר בעיני כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, התובע נזקק לעזרה. מאידך, איני סבורה כי כיום נדרשת לתובע עזרה אישית לצורך ביצוע פעולות היום-יום. התובע לא הוכיח הוצאה כלשהי שהוצאה לצורך קבלת עזרה ואף יצויין כי בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, שהה בארץ ולא הוכח כי הוציא הוצאות כלשהן, לצורך העסקת עזרה. יחד עם זאת, בהתחשב בעזרה יתרה של בני משפחה, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה ובצורך אפשרי בהעסקת עזרה בעתיד, עם התקדמות גילו של התובע, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 20,000 ¤, בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד.

 

            הוצאות

44.        התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות ניידות יתרות.

            התובע לא הוכיח הוצאות רפואיות כלשהן שהוצאו מאז התאונה בכלל ומאז שובו לתורכיה בפרט.

            בנסיבות העניין ובהתחשב בנכותו של התובע, סביר בעיני כי התובע עלול להידרש להוצאות רפואיות מסויימות וכן להוצאות ניידות יתרות אשר את הפיצוי בגינן, ראיתי להעריך בסכום גלובלי של 20,000 ¤.

 

            סיכום וניכויים

45.        סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 580,978 ¤.

            מסכום הפיצויים יש לנכות את גמלאות המל"ל אשר התובע קיבל ויקבל בעתיד.

 

46.        מטעם הנתבעות הוגשה חוו"ד שנערכה על ידי האקטואר, שי ספיר, ביום 21.6.05, נ/2, ועל פיה מסתכמים תגמולי המל"ל בפועל, בעבר ובעתיד, בסך של 327,775 ¤, נכון ליום 30.6.05.

            מאז עריכת חוות הדעת, חלף זמן רב (ויצויין כי סכום הגמלאות על פי תביעת המל"ל, מסתכם בסך של 370,199 ¤, נכון למועד הגשת התביעה, 12/06). נוכח חלוף הזמן, איני סבורה כי נכון יהא לשערך את חוות הדעת.

זאת ועוד, על פי הלכת ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ, תק-על 2005 (4) 3640, כפי שיש לפסוק ריבית על נזקי העבר, יש להוסיף ריבית על תגמולי המל"ל, ששולמו בעבר ובענייננו, ברי כי יש להתחשב במרכיב הריבית על תשלומים ששולמו בעבר, לצורך תביעת השיפוי שהוגשה על ידי המל"ל.

 

47.        בנסיבות אלה, אני מורה לנתבעות 2 ו- 4, להגיש, תוך 30 יום מהיום, חוות דעת אקטוארית מעודכנת בדבר שווי קצבאות נכות מעבודה, בעבר ובעתיד, לרבות ריבית על תשלומי העבר (למען הסר ספק, חוות הדעת תערך על פי הפרמטרים הכלולים בחווה"ד, נ/2, וללא הסכומים הנכללים בהערה מס' 1 בפרק ההערות שכן אלה לא שולמו לתובע בפועל ולפיכך גם אינם נכללים בתביעת המל"ל).

 

            תביעת המל"ל

48.        תביעת המל"ל הינה תביעת שיפוי שהוגשה כנגד הנתבעות 2 ו- 4 (ראה סעיף 1 ב' לכתב התביעה המתוקן) וזאת מכח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כדלקמן: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי... רשאי המוסד... לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה...".

"צד שלישי", כמשמעו בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, להבדיל מ"מעביד" המוגדר לעניין זה בסעיף 82 (ג) לפקודת הנזיקין כ"החייב לפי חוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח". מכאן שהמעביד, אשר שילם בפועל את דמי הביטוח הלאומי עבור עובדו, מוחרג מגדר "צד שלישי", על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ואין למל"ל זכות חזרה אליו.

 

49.        הנתבעות 2 ו- 4 טוענות כי יש לראות באס.ג'י.אס. כמעבידתו של התובע, גם בהתאם לסעיף 82 (ג) לפקודת הנזיקין שכן היא זו שנשאה בפועל בתשלום דמי הביטוח ששולמו למל"ל וזאת באמצעות יד החמישה אשר שימשה כצינור להעברת הכספים בלבד. ב"כ הנתבעות 2 ו- 4, הפנה בעניין זה, לפסק הדין בעניין ע"א (מחוזי ירושלים) 9589/86 אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 13.11.07) - אין בידי לקבל טענה זו. פסק הדין האמור עסק בנסיבות ספציפיות ובהתאם להסכמות עובדתיות שגובשו באותו עניין ואין בו כדי לגרוע מההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון בע"א 6657/95 רותם דשנים בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-על 96 (3) 4036, שם נפסק כי ביחסים שבין חברת כח אדם לחברה המזמינה עובדים, חברת כח האדם תחשב כ"מעביד" ומזמין העובדים, יחשב כ"צד שלישי", כמשמעם של מונחים אלה בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 82 (ג) לפקודת הנזיקין. בנסיבות אלה, עומדת למל"ל תביעת שיפוי כנגד מזמין העובדים מחברת כח האדם על אף שזה עשוי להיחשב כ"מעביד" בפועל של אותם עובדים, בהתאם להוראות סעיף 2 לפקודת הנזיקין ולצורך קביעת אחריות בנזיקין.

עתירה לדיון נוסף שהוגשה בעניין זה נדחתה, וכדברי כב' הנשיא ברק בדנ"א 8435/96 רותם דשנים אמפרט בנגב בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-על 97 (2) 164: "... אין לקבוע מבחן אחד ויחיד לקיומם של יחסי "עובד מעביד" שיהיה יפה לכל דבר ועניין. יש לבחון כל חוק ותכליתו, ולקבוע את המבחן המתאים בהתאם לתכלית החוק. משקבע המחוקק בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הגדרה מיוחדת וברורה למונח "מעביד", ובפסק דינו קבע בית משפט זה את המבחן בהתאם להגדרה מיוחדת זו, אין לומר כי פסק דינו עומד בסתירה עם ההלכות הקודמות שיצאו מבית משפט זה".

50.        אין חולק כי בענייננו, דמי הביטוח הלאומי, שולמו על ידי יד החמישה. לפיכך יש לראות ביד החמישה כ"מעביד" על פי הגדרתו בסעיף 82 (ג) לפקודת הנזיקין ואילו אס.ג'י.אס. הינה בגדר "צד שלישי", החייב מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לשפות את המל"ל בגין התשלומים ששילם לנפגע - התובע, כדי חלקה באחריות (ובענייננו, ראיתי כאמור לקבוע כי על אס.ג'י.אס. מוטלת מלוא האחריות לארוע התאונה).

 

סיכום

51.        בנסיבות העניין, ראיתי כאמור לקבוע כי האחריות לארוע התאונה, מוטלת על הנתבעת מס' 2, אס.ג'י.אס..

 

סכום הפיצויים לו זכאי התובע מס' 1, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 580,978 ¤.

מסכום הפיצויים האמור, ינוכו תשלומי המל"ל, בעבר ובעתיד, על פי חוות דעת אקטוארית עדכנית שתוגש, תוך 30 יום, כאמור בסעיף 47 לפסה"ד.

 

אני מחייבת את הנתבעות 2 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום הפיצויים בניכוי תגמולי המל"ל, בהתאם לחווה"ד האקטוארית העדכנית או לחלופין 25% מסכום הפיצויים שנפסק, על פי הגבוה מבין השניים, כמצוות הוראות סעיף 330 (א) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "סכום הפיצויים").

על הסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט, כמפורט בסעיף י"א לסיכומים מטעם התובע, על פי קבלות, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין.

 

כן אני מחייבת את הנתבעות 2 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע מס' 2, המוסד לביטוח לאומי, את סכום גמלאות המל"ל, על פי חווה"ד האקטוארית העדכנית או לחלופין 75% מסכום הפיצויים, היה ולתובע ישולמו 25% מסכום הפיצויים, בהתאם להוראות סעיף 330 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

על סכום הפיצויים שישולם לתובע מס' 2, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 10% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט.

 

התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 3 נדחית ובנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 45 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

 

ניתן היום 22 בינואר, 2009 (כ"ו בטבת תשס"ט) בהעדר הצדדים.

 

 

בלהה טולקובסקי, שופטת

 

 

קלדנית: כהן מיטל.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/97B39DFEFC7ECBBF422575460055B231/$FILE/21A9F1FF75F5E3EC42257535002941D5.html
תאריך: 
22/01/09
Case ID: 
19876_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : בלהה טולקובסקי
בלהה טולקובסקי
עורכי דין : אבוהב ברנט ואח' דויטש ואח' עזר ואח'
אבוהב
ברנט ואח'
דויטש ואח'
עזר ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system