עספור נ. בטוח לאומי-סניף ירושל


 

   

בתי המשפט

בל 011902/07

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

25/01/2009

 

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

דן-יחיד

בפני:

 

 







ויקטוריה עספור

בעניין:

התובעת

א. גבע

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ע. סמואל

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 

1.         התובעת הגישה תביעה לתשלום קצבת זקנה מיוחדת. הנתבע דחה את תביעתה לתשלום קצבה כאמור, בשל כך שאינה תושבת ישראל (מכתב מיום 19.6.07 צורף לכתב התביעה).

 

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובעת הינה אלמנה, ילידת 1923.

ב.         בעלה המנוח של התובעת נפטר בשנת 1981.

ג.          לתובעת שולמה קצבת שאירים מכוח תקנות הביטוח הלאומי (תשלומים לתושבי ירושלים שהעתיקו את מקום מגוריהם ליהודה שומרון וחבל עזה), התשנ"ג-1993 (להלן – התקנות).

ד.         תשלום הקצבה הופסק רטרואקטיבית ממועד ביטול התקנות ב-2/98.

ה.         התובעת הגישה לבית דין זה תביעה לתשלום קצבת שאירים בטענה כי במועד פטירתו של בעלה המנוח היו בני הזוג תושבי ישראל, והתגוררו ברחוב סלאח א-דין בירושלים. תביעתה נדחתה (בל 10538/03, פסק דין מיום 9.8.05, נ/2).

ו.          בבעלות התובעת בית בבית לחם (סעיף 7 לפסק הדין הנ"ל).

ז.          חשבון החשמל בבית זה הינו על שם התובעת (נ/6).

 

3.         התובעת טוענת כי היא מתגוררת אצל בתה ראדה משנת 2005, בתחום ישראל, ושם אף נמצא ציוד שלה ותרופות. חוקר שביקר במקום מצא אותה שם, והיא לא נמצאה בדירה בבית לחם. כמו כן שכנים בבית לחם אמרו כי היא מתגוררת אצל ביתה. מוסיפה התובעת כי המצרכים שנמצאו במקרר אינם שלה, וכי צריכת החשמל הגבוהה בדירה פחתה בתקופה האחרונה, ובנה המתגורר בקומה השניה משתמש לעיתים בדירה. אוסיף עוד כי הפלוגתא שנקבעה בדיון המוקדם היתה לגבי מקום מגורי התובעת משנת 1989. ואולם בדיון המוקדם הודיע ב"כ התובעת כי היא עומדת על טענתה לגבי מגורים בתחום ישראל רק משנת 2005.

 

4.         מנגד טוען הנתבע כי התובעת לא העתיקה את מקום מגוריה לתחום ישראל, ומרכז חייה היה ונותר בבית לחם, וכי הדבר עולה בבירור מחומר הראיות בתיק.

 

5.         ראשית אציין כי התובעת מציגה גרסה "מתגלגלת", המשתנה חדשות לבקרים, דבר המעורר אי נוחות רבה, ופוגע במהימנותה. כפי שהובהר לעיל תחילה טענה התובעת כי היא מתגוררת בבית לחם משנת 1989. בדו"ח הרב שנתי שהגישה ב- 5/07 הצהירה התובעת על מגורים אצל בתה משנת 1990 (נ/4). אם אמנם התגוררה התובעת בתחום ישראל כבר משנת 1990, מדוע השתהתה בהגשת דו"ח רב שנתי במשך כ-17 שנים. התובעת ניסתה להסביר זאת בכך שבעלה המנוח הוא שטיפל בניירת, ואולם טענה זו אינה משכנעת כלל, שהרי התובעת עצמה כבר ניהלה תביעה בבית דין זה (ראו סעיף 2.ה לעיל). יתר על כן, בעדותה אישרה התובעת כי לפני שנת 2005 "היתה הולכת ובאה" (ע' 3 ש' 9). מכאן שהצהרתה בדו"ח הרב שנתי היתה שקרית. לאחר מכן טענה כי היא עומדת על תביעתה רק משנת 2005, היינו כי היא מתגוררת אצל ביתה רק משנת 2005. מכאן, שהתובעת לא הצביעה על מועד ברור וחד משמעי שבו הפכה להיות תושבת ישראל, ודי בכך כדי לדחות את תביעתה.

 

6.         בנוסף לכך נתגלו סתירות לא מעטות בגרסתה של התובעת, ובין גרסתה לזו של ביתה, כפי שיפורט להלן. התובעת הצהירה בתצהירה כי התגוררה תחילה בחדר במלונית, ואחר כך עברה לחדרן של נכדותיה שלומדות באוניברסיטה. ואולם בעדותה אמרה התובעת את ההיפך, כי נכדותיה הן שבאות לישון עמה (ע' 6). יתר על כן, התובעת הוסיפה כי במיטה השניה בחדרה ישנה לפעמים נכדתה הלומדת באוניברסיטת ביר זיית (ע' 6 ש' 20-), וכי נכדותיה אוהבות לישון איתה (ע' 7 ש' 4-8). ואולם ביתה אמרה כי היא עצמה באה לישון ליד אמה, כאשר האם אינה חשה בטוב (ע' 11 ש' 25-27). גם לעניין ביקורי כלת הבן סאמי ז"ל לא הציגו האם ובתה גרסה אחידה. בעוד שהאם אמרה שכלתה "באה כל הזמן לדירה הזו" (ע' 8 ש' 11), אמרה הבת כי הכלה באה 3-4 פעמים משנת 2001 ועד היום (ע' 12 ש' 12-21). לסתירה זו חשיבות רבה לצורך ההכרעה בתביעה זו, שהרי כפי שהובהר לעיל לתובעת בית בבית לחם ובו שלוש דירות. מעדות התובעת עולה כי מדובר למעשה בשתי דירות ריקות. הדירה בקומה השניה היא של הבן סמיר, אך הוא מתגורר, לטענת התובעת, בבית צפפא, ואילו הדירה בקומה הראשונה היא של סאמי המנוח. על פי גרסת התובעת כלתה באה לדירה לעיתים קרובות. ואולם מעדות בתה עולה כי לא כך הדבר. בתה אישרה, עם זאת, כי איש אינו מתגורר בדירה זו (ע' 13 ש' 12-15). אוסיף עוד כי בחקירה החוזרת שינתה העדה את גרסתה, וטענה כי אחיה סמיר משתמש בשתי הדירות (ע' 13 ש' 27-30). אין צורך להכביר מילים על מהימנותה של גרסה זו.

 

7.         הנתבע טוען כי התובעת מתגוררת באחת מן הדירות הנ"ל בבית לחם. החוקר כאמל עבדל רחמן ביקר הן בדירה בבית לחם, והן בחדר בבית ביתה של התובעת. בבית לחם נמצאה דירה מרוהטת, ומקרר  מלא בכל טוב (נ/9, ע' 14 ש' 19-24). ההסבר שנתנה התובעת כי המזון שייך לפועלים העובדים במקום אינו מתקבל על הדעת, במיוחד לנוכח סוג המוצרים שנמצאו במקרר. גם טענתה כי בנה סמיר משתמש גם במקרר בדירה זו אינה משכנעת, ולא נתמכה בראיות ממשיות. 

 

8.         כאמור לעיל נקבע בפסק הדין כי התובעת ובעלה המנוח לא התגורר בתחום ישראל. משכך, על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי עברה להתגורר, דרך קבע, בתחום ישראל, ושם קבעה את ביתה. לא עלה בידי התובעת להרים נטל זה המוטל עליה. התובעת אמנם מבקרת את בתה לעיתים קרובות, ואולם מרכז חייה היה ונותר בבית לחם, כעולה באופן ברור מן התמונות שצורפו לדו"ח החקירה (נ/9), והמצביעות על כך שמרכז חייה היה ונותר בבית לחם, שם נמצאים חפציה, בגדיה וכד'. בדירת בתה לא נמצא ציוד השייך לתובעת, וגם חדרה אינו מצביע על מגורים קבועים.

 

לפיכך נדחית התביעה.

אין צו להוצאות.           

 

ניתן היום כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

דיתה פרוז'ינין, שופטת

 

011902/07בל 730 אילנית ג'והרי

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1AFF1149555376CF422575490055E48C/$FILE/71DEC16A152B84A7422575450029F22C.html
תאריך: 
25/01/09
Case ID: 
11902_7
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : דיתה פרוז'ינין
דיתה פרוז'ינין
עורכי דין : א. גבע
א. גבע
Powered by Drupal, an open source content management system