קרגולה נ. קרגולה


 

   

בתי המשפט

א  071727/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

25/01/2009

 

כבוד השופטת דורית קוברסקי

לפני:

 

 



 

קרגולה אשר

 

התובע

סוקולובסקי

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

-   נ  ג  ד   -

 


 

1 . קרגולה אידית

2 . איילון חברה לביטוח בע"מ

 

הנתבעות

צחייק

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק??דין

 

א.         העובדות

התובע יליד 21.6.1975, נפגע ביום 10.12.2002 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "התאונה"). ממקום התאונה הובהל לבית חולים תל השומר, שם אובחן כסובל מחבלות בצוואר, בגב ובקרסול רגל שמאל. לאחר ביצוע צילומים וחבישת הקרסול, שוחרר לביתו עם המלצה למנוחה. 

בבדיקות מאוחרות שביצע התובע אובחנה פריצת דיסק בחוליות C3-C2 ו-C4-C3 ובצילומי הקרסוליים אובחנה פתיחה לטרלית ברורה בקרסול שמאל.

לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות תנועה בצוואר ובקרסול שמאל ואף החל לסבול מבעיות שמיעה, טנטון באוזניים, המלווה בכאבי ראש וסחרחורות; מגבלותיו אלה מקשות עליו בביצוע עבודתו כטכנאי קירור ובעזרה במשק הבית.

 

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

 

ב.         הנכות הרפואית

מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים:

ד"ר משה דרור, מומחה בתחום באורטופדי, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' (מותאם) בגין פגיעה בקרסול שמאל ואין מקום להפחית מנכות זאת בגין חבלה קודמת בקרסול וזאת בהעדר עדות כתובה לנזק כלשהו כתוצאה מחבלה קודמת. 

 (יש לציין כי בתחילה מונה ד"ר מיכלס אלא שלמרבה הצער, לאחר שנתן את חוות דעתו, נפטר).

 

ד"ר גדעון לוי, מומחה בתחום א.א.ג., קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות בגין ירידה בשמיעה ובגין טנטון.

 

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב קביעות המומחים בחוות דעתם. 

 

ג.          חקירת ד"ר דרור

1.         עמוד השדרה הצווארי

בחוות דעתו ציין ד"ר דרור בפרק התלונות: "מתלונן על כאבים בצוואר בתנועות בחלק מתנועות צוואר מרגיש כמו 'סכין'".

בפרק הבדיקה נכתב: 

"צוואר – נראה סימטרי במבט חיצוני... טווח תנועות אקטיבי של עמוד שדרה צווארי: סיבוב לימין ולשמאל עד 80 מעלות, כיפוף עד 60 מעלות, ישור עד 55 מעלות, הטיה עד 55 מעלות לכל צד. במהלך ביצוע תנועות צוואר מסר על הרגשת כאב בעת ביצוע סיבוב צוואר לשמאל בלבד. גב תחתון – מתהלך ללא צליעה. עומד יציב על כל רגל בנפרד, על קצות האצבעות והעקבים... טווח תנועות אקטיבי של עמוד שדרה מותני: בכיפוף לפנים מגיע עד קצות אצבעות הידיים עד לגובה קרסוליים, יישור עד 35 מעלות, הטיה לצדדים עד 30 מעלות לכל צד, סיבוב לשמאל ולימין עד 45 מעלות לכל צד. לא נמסר על רגישות יתר במהלך ביצוע התנועות. בבדיקה נוירולוגית לא נמצא חסר עצבי, במדידה השוואתית של היקף ארבעת הגפיים בגבהים שונים לא נמצא דלדול שרירים. לא נמצא דלדול שרירי חגורת הכתפיים, כפות הידיים, הרגליים ואצבעות הרגלים".

 

על פי צילומי הרנטגן מיום 10.12.02, 4.12.05 לא אובחנו ממצאים חולניים בעמוד השדרה הצווארי, כך גם על פי צילומי רנטגן מיום 10.12.02 באשר לעמוד השדרה הגבי והמותני.

 

בחקירתו הנגדית (מיום 27.3.2008) עמד ד"ר דרור על קביעתו כי לתובע לא נותרה נכות בעמוד השדרה הצווארי, והסביר שקביעתו מבוססת על בדיקתו של התובע על סמך תלונותיו והממצאים האוביקטיביים. אמנם הוצג בפניו תעוד רפואי של רופאים אשר טיפלו בתובע (של ד"ר וסטלור, ד"ר ליביה, ד"ר וולצר וד"ר פיינגולד) אך לדבריו, אין בשלל הרישומים מלבד תאור אודות תלונותיו, כדי לבסס ממצא כלשהו בדבר נכות, ואף אין להתלות בפענוח הצילום הרנטגני מיום 12.4.2005, שכן לטעמו הרנטגנולוג טעה בפענוח הצילום, טעות אשר נובעת מטכניקה מסוימת של הצילום (אותה הסביר באריכות בעמ' 23 ש' 17 עד עמ' 24 ש' 6).

ולסיכום:

"אם אני מוצא אותו מבחינת ממצאים ובדיקתי כתקין, אנו מדברים על מצב קבוע מבחינת גובה נכות. אם היו לי פרטים ברישום עם זוויות שאני יכול לסמוך על הממצאים האלה, אני עושה את זה, אם אני רואה לפני תיק אחרי התאונה שאני יכול לקבוע על פי הממצאים שאני רואה שבאותו יום היתה הגבלה שווה נכות... יש מקום גם אם אצלי הכל היה תקין לקבוע נכות צמיתה בגין הגבלה קלה בין 3 ל-5%. בתיק זה יש בעיה כי אין אפשרות לבסס את הנכות החלקית הזאת על שום דבר כי אין רישום. יש רישום סטנדרטי שחוזר על עצמו" (פרוט' מיום 27.3.2008 עמ' 22 ש' 30 – 28, עמ' 23 ש' 4 – 1).

חקירתו של ד"ר דרור עמדה במבחן החקירה שכנגד, הוסברה וגובתה בבדיקתו הקלינית, ועל כן אני מאמצת את קביעתו כי לתובע לא נותרה נכות בעמוד השדרה הצווארי. 

בשולי הדברים אוסיף כי גם גם ד"ר מיכלס ז"ל קבע בחוות דעתו כי אין ממצאים ביחס לצוואר.

 

2.         קרסול שמאל

בחוות הדעת קבע ד"ר דרור כי:

"לא אובחנה דפורמציה של קרסול במבט חיצוני... טווח תנועות מפרקי הקרסוליים, שנמדדו לצורך השוואה, נמצא מלא וזהה בשני הצדדים... טווח תנועות כפות הרגליים והאצבעות נמצא מלא וזהה בשני הצדדים. נמצאו סימני אי יציבות של קרסול שמאל תחת סטרס באינברסיה...".

 

בסיכום חוות הדעת כאמור לעיל, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' (מותאם) בגין פגיעה בקרסול שמאל. 

 

בחקירתו ביום 29.3.2006 עומת עם צילומי רנטגן אשר עמדו בפני המל"ל ובסיום החקירה הוסכם ע"י הצדדים כי הצילומים יועברו אליו לצורך עיון מחודש בחוות הדעת. הצילומים אכן הועברו עם שאלות הבהרה ובתשובה מפורטת שניתנה ביום 12.10.06 השיב כי נעשתה סידרת צילומים תחת סטרס ביום 30.1.1997. בצילום אחד לא ניתן להבחין בסימני אי יציבות של הקרסול, אך בצילום נוסף שנעשה באותו מועד, אף הוא תחת סטרס, ניתן להבחין בפתיחת מפרק הקרסול בכ-10-11 מעלות. כאשר באותו מועד ישנם שני צילומים, אשר באחד מהם ישנה פתיחה של הקרסול ובשני לא נמצאת פתיחה כזו, יש לקבל את הצילום בו נמצאת פתיחת הקרסול כצילום עליו יש להתבסס בקביעת אי היציבות. דהיינו, כבר ביום 30.1.1997 נמצאה אצל התובע פתיחת קרסול שמאל בין 10 ל-11 מעלות. על פי צילומי רנטגן מיום 26.6.2006 אשר אף הם נעשו תחת סטרס, ניתן להבחין בפתיחה לטרלית של מפרק הקרסול של כ-5 מעלות ובפתיחה מינימלית אחורית של מפרק הקרסול.

לסיכום, קובע ד"ר דרור, כיוון שעובר לארוע התאונה סבל התובע מאי יציבות של קרסול שמאל הדומה לזו שלאחר התאונה, ניתן לקבוע כי הנכות אשר נקבעה בחוות הדעת נובעת ממצב קודם וללא קשר לתאונה ותוצאותיה.

בעקבות תשובה זו, זומן לחקירה פעם נוספת.

בחקירתו (מיום 27.3.2008) חזר על האמור לעיל והדגיש כי בזמן הבדיקה תנועות הקרסול היו מלאות וחופשיות. ממצאי הבדיקה, לרבות צילומי הרנטגן, עונים על הגדת חוסר יציבות וברגע שיש פתיחת קרסול עם זווית כמו שלו, מדובר בקרע של הרצועות שגורם לאי יציבות.

"אני נתתי לתובע 10%, ברגע שהממצאים לפני התאונה תואמים לממצאים שאחרי התאונה, אין לי ברירה אחרת אלא להוריד את כל ה-10%. אין לי שום סיבה להוריד לו פחות... ברגע שהוא מביא לי ממצאים זהים למה שאני מצאתי, אין שום ברירה אחרת אלא לייחס את הנכות למצב קודם" (עמ' 26 ש' 24 – 20, 28-27).

 

אני מקבלת את מסקנתו של ד"ר דרור כי לתובע לא נותרה נכות בקרסול רגל שמאל, וזאת לאחר עיון בצילומים. מסקנתו הוסברה, הובהרה ומשכנעת.

 

ד.         חקירת ד"ר גדעון לוי

בחוות דעתו ציין ד"ר לוי בפרק הבדיקה כי התובע מתלונן על טנטון. בפרק הדיון כתב:

"בבדיקה אוזניו תקינות. בבדיקה שמיעה אשר בוצעה כחודש לאחר התאונה עקומות שטוחות כמעט זהות, כאשר סף השמיעה בתדירויות הדיבור dB20 בימין ו--20dB15 בשמאל. העקומה אינה אופיינית לטראומה אקוסטית".

מסקנתו של ד"ר לוי בחוות דעתו היא, כי לתובע לא  נותרה  נכות  לצמיתות בכל הנוגע לירידה בשמיעה וזאת על פי תקנה 72(1) לתקנות המל"ל והואיל ועל פי תקנה 72(4)(ד), הכרה בטנטון בגין חבלה אקוסטית מחייב המצאת עקומת שמיעה אופיינית לחבלה אקוסטית, ולא נמצאה עקומה כזו, לא ניתן גם להעניק נכות בגין טנטון.

 

בתשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו (מיום 14.2.2005 ו-15.3.2005), חזר ד"ר לוי על עמדתו ועל כן זומן לחקירה על חוות דעתו. 

בחקירתו הנגדית (מיום 21.2.2007) הסביר כי תלונותיו של התובע אינן מתייחסות לירידה בשמיעה, אך בכל מקרה, ומבלי לקבוע כי הירידה בשמיעה קשורה בתאונה, בתדירויות המפורטות בבדיקות משנת 2003 לעומת שנת 2000 עולה, כי הירידה בשמיעה איננה מקנה דרגת נכות וזאת בהתאם לטבלה שבסעיף 72(1) לתקנות המל"ל. 

באשר לטנטון, העקומה איננה אופיינית לטראומה אקוסטית. תקנות המל"ל דורשות שבכדי להכיר בטנטון צריך שתהיה עקומת ירידת שמיעה אופיינית לטראומה ומשלא נמצאה עדות לטראומה כזו בבדיקה, לא ניתן על פי תקנות המל"ל להעניק לתובע נכות בגין טנטון.

ד"ר לוי הסביר באריכות את קביעותיו בחוות דעתו ואני מאמצת את האמור בה.  

 

הלכה היא כי בית המשפט על דרך השגרה לא ייטה להתערב בקביעות בחוות דעתו של מומחה שמינה, אשר מתבססות על ידע ומומחיות של איש מקצוע, אלא כאשר ממכלול הראיות עולה כי המסקנה נסמכת על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, מז(5)170, 174), או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות או הקשר בינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, דינים עליון כרך לח 992, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (פורסם בנבו), ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, נח(2) 585, 588).

 

על סמך העקרונות האמורים לעיל, חוות דעת המומחים, תשובותיהם לשאלות הבהרה וחקירתם הנגדית, לא מצאתי להתערב בקביעותיהם. 

 

ה.         עבודה בשכר

על פי עדות התובע (ת/2) עובר לתאונה עבד כטכנאי קירור והשתכר 6,000 ¤ לחודש. לאחר תקופת אי כושר בת 36 יום, שב למקום עבודתו חרף מגבלותיו, שם עובד באותה מתכונת עד היום. בחקירתו הנגדית חזר ואישר כי מבצע אותו תפקיד באותו היקף של שעות (פרוט' מיום 30.12.07 ע' 22-23).

מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי לפני התאונה שכרו הממוצע המשוערך בניכוי מס, עמד על סך של  6,202 ¤, כיום משתכר 6,510 ¤.  

 

מכאן לשאלת גובה הנזק:

 

ו.          1.         הפסד שכר בתקופת אי הכושר

התובע צרף אישורי אי כושר למשך 36 ימים ומודה כי קיבל שכר בתקופה זו על חשבון ימי מחלה, כך גם עולה מתלוש השכר של חודש דצמבר 2002. התובע לא הציג אישור מעסיק לגבי אפשרותו לפדות ימי מחלה, ואף לא הוכיח את שוויים ואת ההפסד שנגרם לו בגין ניצול ימים אלה, ועל כן אני דוחה את דרישתו לפיצוי בפריט נזק זה.

 

2.         מתום אי הכושר ועד היום

התובע מודה כי לאחר תקופת אי הכושר שב לאותה עבודה באותו היקף משרה, על פי תלושי השכר עולה ששכרו לא נפגע ועל כן איננו זכאי לפיצוי בגין תקופה זו. אני דוחה את טענתו הכללית של התובע שלולא התאונה יכול היה להתקדם וכפועל יוצא מכך, להשביח את שכרו. טענה זו לא הוכחה. 

           

3.         הפסד כושר השתכרות לעתיד

בהעדר נכות, אני דוחה את דרישתו של התובע לפיצוי בראש נזק זה.

 

4.         הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

על פי עדות התובע כתוצאה מהתאונה נזקק לטיפולים רפואיים רבים. כמו כן, נאלץ להוציא הוצאות רבות בגין רכישת תרופות. על פי קבלות שצורפו הוצאותיו של התובע מסתכמות בסך של כ-5,000 ¤.

אינני סבורה שהתובע זכאי להחזר מלוא הוצאותיו אשר חלק מהן מכוסות בסל הבריאות. יחד עם זאת, סביר בעיני שתקופה סמוכה לאחר התאונה, נזקק לטיפולים רפואיים ועל כן אני פוסקת לו סך גלובלי של 1,500 ¤ בגין הוצאות עבר. לא מצאתי לפצות את התובע בגין הוצאותיו לעתיד, נוכח העדר נכות צמיתה. 

 

5.         עזרה לעבר ולעתיד

התובע שהה בתקופת אי כושר של כחודש וסביר שבתקופה זו נזקק לעזרה ועל כן אני פוסקת לו פיצוי גלובלי בסך 700 ¤.

באשר לעתיד, אני דוחה את דרישתו של התובע בהעדר נכות.

 

6.         כאב וסבל

בהתחשב בנתוני תיק זה, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 18,000 ¤ בגין פריט הנזק הלא ממוני.

 

ז.         סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק, ובצירוף הוצאות משפט.

 

            המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

 

 

ניתן היום, כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009), בהעדר ב"כ הצדדים.

                                                                                

 

דורית קוברסקי, שופטת

 

 

 

קלדנית: איילה ש.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B5FB5D4ADB831AF8422575490055BA7E/$FILE/34A4E5CA5B5ACCE642257543002C48D0.html
תאריך: 
25/01/09
Case ID: 
71727_3
Case type: 
א
סיווגים
עורכי דין : - נ ג ד -
- נ ג ד -
שופטים : דורית קוברסקי
דורית קוברסקי
Powered by Drupal, an open source content management system