"בן אבו נ. מגדל חברה לביטוח בע


 

   

בתי המשפט

א  001356/03

בית משפט השלום אשדוד

 

26/01/2009

תאריך:

כב' השופט אריאל חזק

בפני:

 

 





התובע

בן אבו יוסף

בעניין:


 

טל אמנון

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד

הנתבעים

1 . "מגדל" -  חברה לביטוח בע"מ

2. מרינה רופא אצל סוכנות הביטוח "רימון"


 

מוקדי עמוס ואח'

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין


מדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעים, לפיצוי בגין תאונת עבודה שעבר התובע ביום 23/11/07.

 

בכתב התביעה המקורי, נתבעו על ידי התובע, חב' מגדל- חברה לביטוח בע"מ, חב' כלל- חברה לביטוח בע"מ והגב' אריאלה פרנקל.

 

ביום 10/11/04, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, שבו נתבעו חב' מגדל – חברה לביטוח בע"מ והגב' מרינה רופא.

 

בכתב התביעה המתוקן, ציין התובע, בין היתר כדלקמן:

 

התובע הינו המבוטח והנהנה על פי פוליסת ביטוח "עדיף" שמספרה 118076 , אשר במקורה הוצאה על ידי חב' ביטוח הסנה, חב' ישראלית לביטוח בע"מ (להלן:"הסנה"), בשנת 1986.

 

על פי הסכם מיום 8/1/93 ותוכנית הסדר בנתבעת 1 ומי שהייתה הנתבעת בתביעה המקורית, חב' "כלל" לבין ה"סנה" ולבין מבוטחי ה"סנה",יחשבו הנתבעת 1 וחב' כלל, כחליפותיה של ה"סנה".

 

הנתבעת מס' 2, הינה והייתה בכל הזמנים הרלוונטים לכתב התביעה, סוכנת הביטוח אשר באמצעותה, הוצאה לתובע פוליסת הביטוח, והיא הייתה זו שטיפלה בכל מגעיו של התובע מול הנתבעת 1.

 

בין יתר הכיסויים שהפוליסה מעניקה לתובע,  ישנו כיסוי בפני אובדן כושר עבודה וביטוח למקרה נכות מתאונה.

 

בתאריך 23/11/97, נפגע התובע בגבו, תוך כדי עבודתו, ומאז פגיעתו, קיימת אצלו הגבלה תפקודית , הכל כתוצאה מפגיעתו האמורה.

 

התובע הודיע לנתבעות 1 ו 2 על פגיעתו בעבודה, באמצעות נתבעת 2 וביום 7/4/98, קיבל מאת הנתבעת 1 אישור בדבר קבלת ההודעה האמורה.

 

הנתבעים או מי מהם מעולם לא טענו או הודיעו לתובע, כי אינם מכירים בתביעתו על סמך נכותו וכל אשר ביקשו ממנו, היה כי ימציא אישור מאת המוסד לביטוח לאומי, בדבר דרגת נכותו, אם וכאשר תקבע זו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

 

התובע אכן הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ולאחר הגשת ערר על החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל, נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור 10%.

 

ביום 10/7/02, קיבל התובע מהנתבעת 1 מכתב הדוחה את זכאתו לפיצוי בגין הנכות הצמיתה שנקבעה לו. עד קבלת הודעת הדחיה מיום 10/7/02, הנתבעות או  מי מהן, לא דחו את תביעתו של התובע לפיצוי בגין נכות, מהסיבה של התיישנות ואף ביקשו ממנו להמציא מסמכים מאת המוסד לביטוח לאומי, הקובעים את דרגת נכותו.

 

הנתבעת 2 , שהיא שלוחה של הנתבעת 1, צינה בפירוש בפני התובע, כי ברגע שימציא את דרגת נכותו מאת המל"ל, יקבל פיצוי בהתאם.

 

הנתבעים או מי מהם נהגו בחוסר תום לב, בכך שמעולם לא טענו בפני התובע כי אינו זכאי לפיצוי בגין הנכות ובענייננו, יש להחיל את הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

 

את כל המו"מ ניהל התובע מול הנתבעת 2 ואף המציא לה את כל המסמכים שדרשה והנתבעת 2 מעולם לא טענה בפני התובע, כי תביעתו עלולה להתיישן, לא הגבילה אותו בזמן להמצאת חוות דעת רפואית, בענין נכותו מאת המל"ל או מאת כל גורם אחר.

 

על פי פוליסת הביטוח, על הנתבעת 1 לפצות התובע בגין נכותו ולחלופין, על הנתבעת 2 לפצותו בגין הפרת חובת נאמנות והזהירות כלפיו או בגין רשלנות.

 

בכתב ההגנה המתוקן, ציינו הנתבעות, בין היתר, כדלקמן:

 

            התובענה שבכותרת התיישנה לאחר שהוגשה בחלוף כ – 5 שנים לאחר קרות האירוע.

 

על התובענה כנגד הנתבעת 2 להידחות על הסף, מאחר ולנתבעת 2 , לא הייתה כל נגיעה לענין נשוא התובענה, שכן לא הייתה סוכנת ביטוח מטעם הנתבעת 1 ובפועל הייתה פקידה במשרד סוכנות ביטוח.

 

הנתבעת עשתה את המוטל עליה, לשם בירור החבות , בהתאם לתנאי הפוליסה והכל בכפוף לטיעון ההתיישנות ואין במעשיה של הנתבעת משום הודאה בקיום זכותו של התובע שתביא להארכת מועד ההתיישנות.

 

בדיון ההוכחות שנערך ביום 8/4/08,  נחקר המומחה שמונה מטעם בית המשפט,פרופ' עטר וכן נחקרו התובע והנתבעת 2.

 

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן:

 

התיישנות תביעה:

 

בענייננו מדובר בתובענה שהוגשה ביום 29/6/03, בגין תאונה שאירעה ביום 23/11/97 ומכאן, שמדובר בתובענה שהוגשה כ 4.5 שנים לאחר אירוע התאונה.

 

בכתב הגנתה, ציינה כאמור הנתבעת, כי בהתאם לאמור בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"ה –1981 , (להלן:"חוק חוזה הביטוח"), התביעה הוגשה לאחר התיישנות זכות התביעה.

 

בסיכומיו טען ב"כ התובע כי, מכיוון שבענייננו אחוזי  הנכות הצמיתה שנקבעו לתובע על ידי המל"ל, נקבעו רק בהחלטת המל"ל מיום 14/3/02, יש לקבוע, כי מרוץ ההתיישנות החל רק באותו יום ולפיכך, התביעה שהוגשה ביום 29/6/03, הוגשה בטרם חלוף מועד ההתיישנות.

 

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן:

"31. התיישנות

תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

 

בפסק הדין בענין עא 1806/05, הראל חברה לביטוח נ' עזבון המנוח דוד עמיתי ז"ל, (פורסם בנבו הוצאה לאור בע"מ), קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"(5) נוכח כל אלה נראה, כי התשובה במישור הנורמטיבי היא ראשיתו של מרוץ ההתיישנות ביום מקרה הביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח. למקרים שבהם יש צידוק לקביעת מועד אחר קיימים, כאמור, סעיפי ההשעיה שבדין".(עמ' 17 לפסק הדין).

 

מתוך האמור בפסק הדין עולה, כי בהעדר צידוק לקביעת מועד אחר על פי סעיפי ההשעייה שבדין, ייחשב מועד קרות התאונה כמועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות.

 

בענייננו, פנה התובע כבר ביום 22/3/98, לסוכנות הביטוח רימון והודיע על מקרה התאונה,(ראה נספח א' לתצהיר הנתבעת 2) ואין מחלוקת שידע על התאונה נשוא דיוננו, כבר ברגע התרחשותה.

 

מחוות דעת המומחה מטעם בית משפט, שהוגשה בתיק זה, ומכלל הראיות שהוצגו בתיק, לא עולה כל ראיה שיש בה כדי להעיד על כך, שהנכות הצמיתה שנגרמה לתובע, התגבשה במועד המאוחר לתאונה.

 

בכלל נסיבות הענין, ולאור כל המפורט לעיל, אני קובע, כי תחילת מרוץ ההתיישנות בענייננו, החל ביום קרות התאונה, 23.11.97, וזכות תביעתו של התובע, על פי פוליסת הביטוח, התיישנה בחלוף  3 שנים מאותו מועד , קרי ביום 23.11.00, ומכאן שהתביעה שהוגשה כנגד הנתבעת 1 ביום 25.9.03הוגשה לאחר התיישנות זכות התביעה.

 

נכותו הצמיתה של התובע:

 

בענייננו מונה כאמור, פרופ' דן עטר, כמומחה מטעם בית המשפט, לבדיקת התובע ובמהלך הדיון מיום 8.4.08, ויתרו הצדדים באופן הדדי על חוות הדעת שהוגשו על ידם והסכימו לכך שבפועל תיוותר בתיק ,חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כחוות דעת יחידה.

 

בחוות דעתו מיום 21/5/06 , ציין המומחה מטעם בית המשפט כדלקמן:

"הבדיקה הקלינית ובדיקות ההדמיה דהיום מקנות נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 37 (7) א'.

נסיבות ארבע תאונות העבודה מהן סבל דומות. תלונותיו בעקבותיהן דומות ואף תקופת חזרתו לעבודה בעקבותיהן דומה.

נראה, כי כל תאונה תרמה כאן למצבו דהיום ולא ניתן ליחס לאחת מהן את מלוא הנכות.

לאור זאת נראה לי, כי הנכות שניתן לפסוק עבור האירוע מ 23.11.97, שהיא נשוא התביעה כאן הינה 2.5% (רבע מנכותו הכוללת דהיום)".

 

מתוך האמור בחוות דעת המומחה עולה, כי בחוות דעתו, קבע המומחה מטעם בית המשפט,

שבסופו של יום, נגרמה לתובע בגין התאונה נשוא דיוננו נכות צמיתה בגובה 2.5% בלבד.

 

בסיכומיו טען ב"כ התובע כי פרופ' עטר קבע לתובע דרגת נכות צמיתה בגובה 10% ולשיטתו, רק בשל אי יכולתו של אותו מומחה לשייך את מלוא אחוזי הנכות לפגיעה נשוא דיוננו, חילק המומחה את אחוזי הנכות בין ארבע התאונות שארעו לתובע.

 

לדבריו, קביעתו זו של המומחה, שחילק את אחוזי הנכות בין 4 תאונות, עומדת בניגוד לקביעת המל"ל, שפסק לתובע 10% בגין התאונה, ולטענתו, בפועל מסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט, הינה מסקנה שאיננה מסקנה רפואית והיא מסתמכת גם על פי דברי המומחה , על שכל ישר ועל דמיון בין התאונות בלבד.

 

לאור האמור לעיל ומאחר ומדובר לדבריו במסקנה שאינה רפואית, ביקש ב"כ התובע את בית המשפט להגיע בהתאם לסמכותו, למסקנה אחרת, המאמצת את קביעות המל"ל.

 

כפי שצוין לעיל, נתמנה בענייננו מומחה מטעם בית המשפט ובנסיבות אלה,לאחר הגשת חוות הדעת מטעם המומחה, לא ניתן יהיה ליתן כל משקל ממשי לקביעות המל"ל, בעניינו של התובע.

 

זאת ועוד, במהלך חקירתו  בפני, ציין המומחה מטעם בית המשפט כדלקמן:

"ש:     ניתן היה להגיע למסקנה שהגעת אליה, אתה שלחת אותו לבדיקות MRI ו Emg  היה ניתן גם בלי הבדיקות האלה?

ת:        רציתי לעשות עדכון של מצבו. אני בדקתי אותו 5 שנים לאחר המלל. רציתי לדעת את מצבו העדכני. לכן שלחתי אותו לבדיקות. בדיקות אלו לא עמדו בפני המלל.

ש:       בדיקות קודמות של MRI ו Emg עמדו בפני המלל.

ת:        הבדיקות שאני שלחתי, לא עמדו בפני המלל. בפני המלל היה סיטי ו Emg,(עמ' 16 שורות 11-16 לפרוט')..............

 

ש:       היה אפשר להגיע לממצאים שאתה הגעת אליהן, ללא בדיקת MRI?

ת:        בדקתי אותו שנה לאחר מכן. רציתי שהצדק יצא עד הסוף. עשיתי את הבדיקה לדעת לאשורו את המצב, ואלו מסקנות הבדיקה, שצוטטו בחוות הדעת,(עמ' 17 שורות 13-15 לפרוט').................

 

ש:       איך זה שהבדיקה EMG היה תקין.

ת:        יש EMG שהיה תקין בשנת 99. אין לי את זה. יש לי EMG של ולן מ 21/9/05 צוטט בחוות דעתו. ורציתי לבדוק שנה לאחר מכן, מה המצב. האם השתנה המצב, אולי הראשונה טעות או השניה. שלחתי אותה לעוד בדיקה ב 15/2/06 שמסקנותיה היו זהות לחלוטין לבדיקה הקודמת. שנה לפני כן שעמדה בפני ד"ר ולן, (עמ' 17 שורות 20-24 לפרוט').......................

 

ש:       יש לך כלים נוספים שלפיהם, הגעת למסקנה, שאתה הענקת את ה 10 אחוז חוץ מאשר הדמיון בין הפגיעות?

ת:        כשאתה מסתכל על ההיסטוריה הרפואית שלו, אתה רואה, שהיה לו 4 תאונות , שתי תאונות לפני ועוד תאונה אחרי. בכולן, היה אותו דבר. אותן תלונות, כמעט זהות. אותו טיפול ואותו זמן בערך שהוא חזר לעבודה, כ 3, 4 חודשים,(עמ' 17 שורות 25-29 לפרוט'). 

 

מדבריו אלה של המומחה, עולה כי, המומחה שלח התובע לבדיקות נוספות וחלק מהתוצאות שעמדו בפניו בעקבות אותן בדיקות, לא עמדו בפני המל"ל בעת מתן החלטתו.

 

כן עולה מתוך דבריו של המומחה, כי הבדיקות הנוספות שנערכו על ידו, נעשו על מנת להגיע לחקר האמת.

 

מתוך האמור לעיל עולה,כי בטרם מתן החלטתו, נקט המומחה צעדים נדרשים על מנת לבחון את טענות התובע באופן מעמיק והחלטתו ניתנה באופן ענייני לאחר בדיקה מעמיקה בדבר מצבו של התובע, על בסיס נתונים שחלקם לא עמד בפני המל"ל בעת מתן החלטתו.

 

זאת ועוד, בהמשך חקירתו, ציין המומחה כדלקמן:

"ש:     המסקנה לגבי אחוזי נכות, היא לא מסקנה רפואית אלא שיקול דעת?

ת:        רפואית. כשאתה מסתכל על חולה אתה שואל אותו על הנזק. סיפור רפואי ועבר רפואי הוא חלק בלתי נפרד מהבדיקה. את המסקנה הרפואית עושים בין היתר, על סמך ההיסטוריה הרפואית. ההיסטוריה שלו מתועדת היטב,(עמ' 18 שורות 12-15 לפרוט').

 

ש:       אתה אומר שאם היום היו אומרים לך, שהוא לא עובד כתוצאה מחבלה בעמוד שדרה, לא היית משנה את חוות דעתך?

ת:        אחרי "התאונה שלי", נשוא תביעה שלנו, ב 97, שלושה חודשים אחריה, חזר לעבודה. כלומר, התאונה לא השאירה עליו מגבלה בעבודה,(עמ' 19 שורות 5-9 לפרוט').

 

מתוך דבריו אלה של המומחה עולה, כי מסקנתו הסופית של המומחה בדבר חלוקת אחוזי הנכות, ניתנה כמסקנה רפואית לכל דבר, וזאת לאחר שהמומחה בחן, כפי הנדרש, את עברו הרפואי של התובע, בבדיקה שהיא חלק בלתי נפרד מהבדיקה הרפואית המקצועית.

 

בכלל נסיבות העניין, ולאור כל שפורט לעיל, הגעתי למסקנה, כי עדותו של המומחה בפני,הייתה עדות עניינית ומקצועית ולפיכך, לא תשונה מסקנתו הסופית של המומחה, אשר על פיה,בגין התאונה נשוא התיק, נגרמה לתובע נכות צמיתה בגובה 2.5% בלבד.

 

אחריות הנתבעת 2:

 

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי התביעה נגד הנתבעת 2 הוגשה, על סמך היותה של הנתבעת "סוכן ביטוח", בשל כך שהעידה, שעבדה כמתווכת בין המבוטח למבטח.

 

לטענת ב"כ התובע, לא די בכך שהנתבעת 2 "הרדימה" את התובע ולא הפנתה את תשומת ליבו לסכנת התיישנות תביעתו, היא הגדילה לעשות בכך, שגם  לאחר שעברה תקופת ההתיישנות הנטענת, המשיכה וביקשה מהנתבעת 1 לפצות את התובע בגין  נכותו, ועובדה זו גם תעיד על כך, שלא הפנתה את תשומת לב התובע, לאפשרות שתביעתו תתיישן.

 

עיון בכתב התביעה המקורי מעלה, כי לכתב תביעתו המקורי צירף התובע את חברות הביטוח, מגדל וכלל, ואת הגב' אריאלה פרנקל ז"ל שהייתה על פי הנטען סוכנת הביטוח אשר באמצעותה הוצאה לתובע פוליסת הביטוח.

 

זאת ועוד, בסעיף 18 לכתב תביעתו המקורי, ציין התובע כי: " התובע יוסיף ויטען כי את כל המו"מ ניהל מול הנתבעת 3 (הגב' אריאלה פרנקל ז"ל, א.ח.), ובפועל לא איזכר התובע בכתב תביעתו המקורי ולו ברמז, את הגב' מרינה רופא, הנתבעת 2 בכתב התביעה המתוקן.

 

רק לאחר שהובהר לתובע כי הגב' אריאלה פרנקל הלכה לבית עולמה, הגיש התובע את כתב תביעתו המתוקן, שבו טען, כי הנזק שנגרם לו, נגרם בגין רשלונתה של הגב' רופא ולא בגין רשלנות הגב' פרנקל.

 

עובדה זו לבדה תטיל צל כבד על טענות התובע, ותקשה על בית המשפט לקבל גרסתו.

 

זאת ועוד, במהלך חקירתה, ציינה הגב' רופא כדלקמן:

"ש:     לגבי נושאים של הפגיעות, מצטמצטים לפגיעה משנת 97. זה נכון שכל הקשר שלו עם הסוכנות, הייתה באמצעותך?

ת:        לא. אני עובדת כשכירה.

ש:       מפנה למסמכים מחב' הביטוח. כל המסמכים האלה, למעט אחד, חתומים על ידך.

ת:        אני רוצה להסביר. הוא פנה לבוסית מכוח התפקיד שלי כפקידה, הפנתה אותו אלי, למלא את הטפסים ולטפל בתביעה, לפי הוראותיה בלבד.

ש:       כשהיה בא אליכם, בתקופה שאדם מגיע לעשות ביטוח, היית עושה לו ביטוחים?

ת:        חלק כן, חלק לא. אני עובדת פקידה במשרד לפי הוראת הבוסית.

ש:       מי היום בעל הסוכנות הזאת?

ת:        מר דני עובדיה.

ש:       את מסכימה איתי, שהיה לפחות אירוע אחד, שבא אליך התובע והציג לך את קביעת המלל 10 אחוז, את צלצלת לחב' הביטוח והתרעמת על כך, שהם דוחים את התביעה בגלל התיישנות?

ת:        לא מדויק. הוא בא והביא את ההחלטה. אריאלה פרנקל, הייתה בן החיים. דיברתי איתה, עדכנתי אותה. ביקשה שאעביר המסמכים לחב' הביטוח. המסמכים הועברו מיד. כאשר הגיע מכתב הדחיה לחב' הביטוח, עדכנתי את גב' פרנקל. היא ביקשה שאני אתקשר כשירות מטעמנו לחב' מגדל, לנסות ולדבר ובכל זאת אולי אפשר לבוא לקראתו. אכן כך עשיתי. הם לא הסכימו",(עמ' 25 שורות 9-26 לפרוט').

 

מתוך דבריה אלה של הנתבעת 2 עולה, כי בעת הרלוונטית, עבדה כפקידה שכירה במשרדה של הגב' פרנקל ז"ל, וכל פעולותיה נעשו לפי הוראותיה של הגב' פרנקל בלבד.

 

דבריה אלה של הנתבעת לא נסתרו ובנוסף לכך, יש לקבוע , כי העובדה שהתובע בחר לתבוע בכתב תביעתו המקורי את הגב' פרנקל ז"ל בלבד, רק תחזק את המסקנה, שיהיה מקום לקבל את גרסתה של הנתבעת , אשר על פיה, בעת הרלוונטית, כל פעולותיה נעשו בהתאם להוראותיה של הגב' פרנקל.

 

הנסיבות האמורות לעיל, יקשו אף הן על בית המשפט לקבל את טענתיו של התובע כנגד הנתבעת 2אשר עבדה בעת הרלוונטית כפקידה בסוכנות הביטוח ובפועל, הפכה לסוכנת ביטוח בעצמה, רק בשנים מאוחרות יותר, שאינן רלוונטיות לענייננו.

 

לא זאת אף זאת, בתצהירה ציינה הנתבעת 2, כי ביום 24/5/99, כחצי שנה לאחר שנדרש לעשות כן, המציא לה התובע תיעוד מבוקש ובין יתר המסמכים צירף מסמך מאת הביטוח הלאומי מיום 23/5/99, שבו ציין נציג הביטוח הלאומי, כדלקמן:

"הריני לאשר בזאת שהנ"ל הגיש תביעה לדמי פגיעה בלבד ליום 23.11.97, התביעה אושרה.

תביעה לנכות פגיעה בעבודה לא הוגשה ולכן אין פרוטוקול.

לטיפולכם".

 

בסעיף 17 לתצהירה, הפנתה התובעת את בית המשפט לעובדה, שאישור המל"ל ניתן לתובע כשנתיים לאחר האירוע ומתוך אישור זה עולה, כי באותה עת התובע כלל לא הגיש תביעה במל"ל לנכות צמיתה אלא דרש דמי פגיעה בלבד בגין האירוע נשוא דיוננו. בנוסף , בסעיף 18 לתצהירה ציינה, כי התובע לא ציין בפניה, כי הוא סבור שנותרה לו נכות רפואית כשלהיא וכי הוא מתעתד להגיש בקשה לדרגת נכות מאת המל"ל.

 

עיון בתעודת המל"ל שצורפה  כנספח ז' לתצהיר הנתבעת 2 מעלה, כי עובר ליום 23/5/99, הגיש התובע למל"ל תביעה לדמי פגיעה, אך עד לאותו יום, לא הוגשה על ידו כל תביעה לנכות בגין התאונה.

 

בנסיבות האמורות לעיל, לאחר שהוכח שעד ליום 23/5/99, דהיינו כשנה וחצי לאחר קרות התאונה, לא הגיש התובע כל תביעה בגין נכות למוסד לביטוח לאומי, ניתן יהיה לקבל את טענת הנתבעת 2 בתצהירה, כי בתקופה שעד ליום 23/5/99 ותקופת מה לאחר יום זה, לא ציין בפניה התובע, כי הוא סבור שנותרה לו נכות רפואית כלשהיא.

 

בנסיבות אלה ולאחר שעדותה של הנתבעת 2 בפני, נשמעה עקבית ועניינית וככלל לא נסתרה אני קובע, שיש לקבל את גרסתה.

 

בנוסף ראוי לציין, כי מתוך הדברים שפורטו בתצהירו של התובע ומתוך המסמכים שהוצגו עולה, כי הנתבעת 2 והגב' אריאלה פרנקל ז"ל, ביצעו מס' לא מבוטל של פעולות בעניינו של הנתבע ולא ניתן לומר, כי שקטו על השמרים.

 

בכלל נסיבות הענין, לא מצאתי לנכון לקבל את טענות התובע לכך, שעל הנתבעת 2 קמה החובה לפצותו בפיצוי כלשהו בגין אופן פעולתה בעניינו של התובע.

 

סוף דבר –

 

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע.

 

התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות הכוללות שכ"ט  בסך 4,000 ¤, בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום א' בשבט, תשס"ט (26 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי ב"ש.

א. חזק, שופט

001356/03א  139 אורית

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/312DD244C182444A4225754A00558A90/$FILE/1C2E7FCD7646EAE542257521002AFEAF.html
תאריך: 
26/01/09
Case ID: 
1356_3
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : א. חזק
א. חזק
עורכי דין : בן אבו יוסף בעניין: טל אמנון
בן אבו יוסף בעניין: טל אמנון
Powered by Drupal, an open source content management system