ס.א. נ. מוחמד עווידה ואח'


 

   

בתי המשפט


 

א  003973/03

בית משפט השלום בירושלים

 

 

26/01/2009

תאריך:

כבוד השופט רם וינוגרד

לפני

 

 


א.ס. (קטינה)

בעניין:

 

 

התובעת

עו"ד סעיד דקה

ועו"ד מוחמד דחלה

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1. מוחמד עווידה

2. המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) – נמחקה

3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

הנתבעים

עו"ד גילה אנידז'ר

ע"ב עו"ד

 

פסק-דין

 

התובעת, ילידת 25.9.1992, נפגעה יחד עם אחרים בתאונת דרכים ביום 8.2.03. לאחר שתובענות מספר הנוגעות לענין אוחדו בפני, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה נוטלת קרנית על עצמה את החובה לפצות את הנפגעים בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בתאונה. משכך הם פני הדברים סובבת מחלוקתם של הצדדים במסגרת תובענה זו אך את שיעור הפיצוי לו זכאית התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. שאלה זו תדון להלן. הנכות הרפואית  התובעת סבלה מפגיעה רב מערכתית שכללה קרעים ושברים באזור האגן, הירכיים והקרסול. היא אושפזה בבית החולים הדסה עד ליום 6.3.03, ולאחר מכן אושפזה במסגרת בית החולים אלי"ן עד ליום 25.6.03. לאחר שחרורה אושפזה התובעת לסירוגין באשפוז יום במשך 12 ימים במהלך החודשים יולי עד ספטמבר 2003. המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר אלחנן בר-און, בדק את התובעת ביום 28.7.04, כשנה ומחצה לאחר התאונה. בבדיקתו מצא שהתובעת הולכת היטב וללא צליעה, גם על קצות האצבעות ועל העקבים. טווחי התנועה בירכיים, ברכיים וקרסוליים נמצאו תקינים, וכך גם מנח כפות הרגליים. המומחה מצא בבדיקתו קיצור קליני של סנטימטר אחד ברגל ימין, ירידה בתחושה ברגל ימין בחלוקה לא אנטומית וחולשה קלה באוורטורים ובאחד מהשרירים ברגל מימין. בסיכום חוות דעתו ציין המומחה שלא ניתן באותו שלב לקבוע נכות צמיתה, מאחר והצמיחה טרם הסתיימה. קיים חשש לשוני בהפרש בין הרגליים, ומאידך – יתכן שהחולשה הקיימת בשרירי כף הרגל תשתפר עצמונית. לפיכך ביקש לבדוק את התובעת פעם נוספת לאחר 3 שנים, וקבע לה נכויות זמניות בשיעור 10% בגין הצלקות ובשיעור 5% עקב החולשה בשרירי כף רגל ימין. בתשובותיו של ד"ר בר-און מיום 19.5.06 לשאלות ההבהרה מטעם התובעת ציין המומחה את מימדי הצלקות שמצא והבהיר כי הצלקות בפנים אינן בתחום מומחיותו. לנוכח תשובותיו ולאחר שהוגשו תצלומים של הצלקות שנגרמו לתובעת, מונה פרופ' מנחם רון וכסלר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירוגיה הפלסטית. בחוות דעתו תיאר המומחה בפירוט את הצלקות שנגרמו לתובעת, ובהן צלקות בבטן התחתונה, בצד הפנימי של הירכיים, צלקות ארוכות יותר בברך וירך ימין, צלקות נוספות באזור ברך ימין, באזור קרסול שמאל, ובשורש כף יד שמאל. מצד שמאל של עין שמאל נמצאה צלקת אלכסונית שאורכה 3 ס"מ ורוחבה מחצית הסנטימטר, שהיא מעט כהה מסביבתה. מצלקת זו ניתן היה להתרשם בדיון היום, אף שהיא אינה בולטת יתר על המידה. על בסיס כל אלה קבע פרופ' וכסלר לתובעת נכות בשיעור 3% בגין צלקת הפנים, בהסתמך על סעיף 75(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וכן נכות בשיעור 12% בגין צלקות הבטן והגפיים בהסתמך על סעיף 75(1)(ב) לתוספת לתקנות. המומחה ציין שיש מקום לביצוע נסיון כירורגי לשיפור הצלקת על הלחי ו-4 הצלקות שבבטן התחתונה. פעולה זו ניתן לבצע ללא אשפוז, וההוצאות המשוערות הכרוכות בה עשויות להגיע לסך של 10,000 ¤. המומחה הוסיף והבהיר "כי אי אפשר להעריך מראש את איכות התוצאה". לאחר שחלף פרק הזמן בו נקב ד"ר בר-און בחוות-דעתו, נבדקה התובעת פעם נוספת ביום 6.2.08. בחוות דעתו המשלימה ציין המומחה את ממצאיו בבדיקה החוזרת, הזהים כמעט בכל לממצאים שבבדיקה המקורית. זו הפעם לא נמצאה ירידה בתחושה ברגל ימין, ולא נמצאה חולשה באוורטורים. עם זאת, נמצאה חולשה קלה בדוסיפלקסורים של כף הרגל והבהונות מימין, ולמעשה ממצא זה היה הממצא הלא תקין היחיד למעט הקיצור הקליני בשיעור סנטימטר אחד (המומחה ציין כי מדובר בקיצור קליני, בעוד שבבדיקת ה-CT נמדד הפרש של 1.38 ס"מ). המומחה ציין כי ההפרש באורך הגפיים אינו מהווה נכות, וכי בהשוואה לבדיקה משנת 2004 לא התפתחה הפרעה בצמיחה. הפגיעה שנותרה נובעת מהצלקות ומ"חולשה קלה בשרירים המיישרים בכף רגל ימין". לפיכך קבע המומחה לתובעת נכות בשיעור 10% בגין צלקות הגוף לפי סעיף 75(1)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל, ונכות בשיעור 5% בשל החולשה בשרירי כף רגל ימין על-פי סעיף 51(7)(א) מותאם לתוספת לתקנות (הסעיף עוסק בפגיעה בשרירים ומעניק נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בינונית או ניכרת בשרירים המוזכרים בו). המומחים לא נחקרו על חוות-הדעת ולא נשלחו להם שאלות הבהרה נוספות. משכך הם פני הדברים יש לקבוע שלתובעת נכות בשיעור 5% בגין חולשה קלה בשרירי רגל ימין, נכות בשיעור 12% בגין צלקות הגוף והגפיים (כאשר לעניין שיעור הנכות בגין הצלקות יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' וכסלר, שהוא בעל המומחיות הספציפית בתחום זה), ונכות בשיעור 3% בגין הצלקת שעל החלק העליון של לחייה של התובעת.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

7.     ככל שהדברים נוגעים לנכות האורטופדית, יש להחיל לעניינה את הכלל לפיו קיימת זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, ובין שתיהן לגריעה מכושר ההשתכרות. בעניין זה נקבע זה מכבר בע"א 169/77 שוורץ נ' ליברמן, פ"ד לב(3) 561, 570 (1978) ש"שיטה זו נתקדשה בפסיקה דווקא במקרים של ילדים שנפגעו ואין לי סיבה לערער עליה", וברוח דומה נקבע בע"א 311/85 אפריאמוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191, 194 (1988) כי "מקובל עלינו שבהעדר נסיבות מיוחדות תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אובדן השכר בעתיד" (ר' עוד ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום, מיום 21.12.1992 ורבים נוספים). כן נקבע, כי "הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק" (ע"א 1433/98 סועד חמד נ' גנאיים אחלם, מיום 14.11.1999; ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פ"ד מה(1) 580 (1990); ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580 (1984); ע"א 7358/95 הסנה נ' צוקרמן, מיום 4.8.1996; ע"א 185/01 המגן נ' סלוביק, מיום 21.2.2002 ועוד רבים). דרך הילוך זה, שסוכמה לכלל הלכה מחייבת בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, מיום 27.9.05 (להלן: "הילכת אבו חנא"), היא המחייבת גם בעניינה של התובעת.

 

שונים הם פני הדברים ככל שהם נוגעים לנכות בגין הצלקות. מתיאור הצלקות בחוות-הדעת, כמו גם מתמונותיהן, עולה כי מדובר בצלקות רבות שמרביתן במימדים צנועים למדי, ובאזורים מוצנעים. אומנם יתכן שחלק מצלקות אלה יחשף לעין הרואה אם תבחר התובעת ללכת במכנסיים קצרים, קוד לבוש הנמנע ממנה כיום. עם זאת, אין פירושו של דבר כי קיומן של צלקות מעין אלה מהווה מגבלה תפקודית. מטבע הדברים לא נודעת לצלקות משמעות אלא במישור האסטתי בלבד, ורק במקרים לא שכיחים, בפרט שעה שהצלקת גורמת להפרעה בתנועה או לפגיעה תחושתית, יש מקום לקביעה לפיה עשויה לנבוע מהן מגבלה תפקודית (ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב(3) 792, 799 (1995); ע"א 7991/96 אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן, מיום 12.1.00). בנסיבות אלה, וכאשר צלקות הגוף של התובעת אינן רגישות למגע, שעה שלגבי מרביתן צויין שכמעט ואינן נראות, ואין בהן כדי לגרום לפגיעה כלשהי בתפקוד, יש לקבוע כי לנכות שעניינה בצלקות אין משמעות תפקודית ואין בה כדי לגרום לגריעה מכושר ההשתכרות. כך הם פני הדברים גם בנוגע לצלקת הקטנה למדי שעל חלקה העליון של לחי התובעת, שאין בה כדי לפגום ביופיה החיצוני, ואין בה כדי להשפיע על יכולתה להשתכר. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת בגין התאונה היא בשיעור 5% בלבד, ואת הפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות יש לבסס על נכות זו.

הפיצוי

התובעת היא קטינה שטרם מלאו לה 16 וחצי שנים. אין לקבל את טענות הנתבעת לפיהן יש להעניק משמעות לעובדה שהתובעת באה ממשפחה "שמרנית", ולעובדת היות אמה עקרת בית, ככל שהדבר נוגע לשאלת כושר השתכרותה של התובעת. עניין זה נדון בהרחבה בהילכת אבו חנא, שם נקבע כי אין מקום להעניק משמעות למגזר לו משתייך הנפגע. בדומה נקבע אך זה לא מכבר כי "סטטיסטיקה מגזרית, כשהיא לעצמה, לא תשמש ברגיל נתון רלוונטי לאמדן הפסד ההשתכרות" (ע"א 10670/05 אישי-ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' מוסא אבו עגאג, מיום 20.1.09, בפיסקה 6 לפסק הדין). משכך הם פני הדברים, ומאחר ולא נטען שיש ליישם נתונים אחרים בעניינם של תושבי מזרח ירושלים (השוו הדיון שערכתי בפסק דיני בת.א. (י-ם) 12663/06 נ.ג'. נ' מעאוויה, מיום 7.1.09 בפיסקה 26 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם), הרי שיש להחיל לעניינה של התובעת את החזקה לפיה היתה משתכרת את השכר הממוצע במשק במהלך חיי עבודתה. מאחר ומעצם מהותה והנמקתה מחילה הילכת אבו חנא אמות מידה זהות לכלל הנפגעים הקטינים במדינת ישראל, הרי שנגזרת מכך המסקנה כי את הגריעה מכושר ההשתכרות יש לחשב על בסיס הנחות זהות גם בנוגע לתקופת חיי העבודה. לפיכך יש לקבוע פיצוי בגין התקופה מגיל 20, בדומה לכלל תושבי מדינת ישראל, ולא מגיל 18; ועד לגיל 67. משכך הם פני הדברים, ולנוכח שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות שנקבע לעיל (5% מהשכר הממוצע במשק) זכאית התובעת לפיצוי בסכום של 100,000 ¤ במעוגל בגין הגריעה מכושר ההשתכרות. התובעת אושפזה בגין פציעתה בתאונה מיום 8.2.03 ועד ליום 25.6.03 (בבתי החולים הדסה ואלי"ן). כמו כן טופלה התובעת במסגרת אשפוז יום ב-12 תאריכים שונים במרוצת החודשים יולי עד ספטמבר 2003. התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני גם בשל אשפוז יום זה, ואין צורך לבחון את הסיבה לבחירת הטיפול בדרך של אשפוז יום, ולרדת לנבכי שיקול דעתו של המטפל בדרך בה מבקשת להוליכנו הנתבעת (ע"א 8452/02 פלוני נ' כהן, מיום 15.2.05 בפיסקה 9 לפסק הדין; ע"א 9079/04 אלון נ' לאופר, מיום 15.4.07). משכך הם פני הדברים זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 95,500 ¤ במעוגל, על בסיס נכות בשיעור 18.9% במעוגל ו-150 ימי אשפוז, בתוספת ריבית מיום התאונה, וזאת בהתאם לדרך החישוב שנקבעה בהוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

13.  ב"כ התובעת טען שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפגיעה שנגרמה באיבריה המוצנעים העלולה לגרום לה לקושי במציאת שידוך הולם. טענה זו, שהועלתה בסיכומים ככזו המבקשת לבסס עילה לפסיקת פיצוי ממוני, דינה להידחות. לענין זה נקבע בע"א 5118/90 בשה נ' מדינת ישראל, מיום 4.8.93 כי אין מקום לפיצוי בשל הקטנת הסיכוי להינשא, אף במקום בו הוכחה טענה זו, דבר שלא נעשה כלל במקרה דנא. אעיר שבמקום בו מוכחת טענה זו, שלא כבמקרה דנא, עשויה היא להקים עילה לפיצוי בשל הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע או לנפגעת (ראו לדוגמא ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטייה, פ"ד נט(3) 709 (1995); ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 16.10.06, בפיסקה 14 לפסק-הדין). דא עקא שהתובענה שבפני מושתתת על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במסגרתו מוגבל הפיצוי הלא ממוני לנוסחה שקבע המחוקק בתקנות המשנה. לפיכך לא ניתן להעניק כל פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני שאינו בגדר אחוזי נכות או ימי אשפוז, אף אם המדובר בנזק הבוקע ועולה מעובדות העניין (דוגמת הנזק בגין קיצור תוחלת חיים, שהמחוקק לא בחר לקבוע בצדו פיצוי כלשהו במסגרת החוק – ראו ע"א 2801/96 אל על נ' אלברט יפרח, פ"ד נה(1) 817 (1998)).

בגין העזרה שהושיטו קרובי משפחתה של התובעת לתובעת מעבר לחובתם המוסרית בתקופת האשפוז הממושכת ובתקופה לאחר שובה הביתה, יש לפסוק להם סכום של 10,000 ¤. סכום זה כולל הערכה של ההוצאות בגין הנסיעות לבית החולים ובחזרה. לאחר תקופה זו ועד היום, ומכאן ולעתיד, אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו בגין עזרה בשכר. הנכות שנקבעה לתובעת היא ברף התחתון ביותר של הנזקים בעלי המשמעות התפקודית, והיא מתמצה בפגיעה קלה בשרירי כף רגל ימין. בנסיבות מעין אלה אין מקום לפיצוי בגין האפשרות הרחוקה עד מאוד לפיה תזדקק התובעת לעזרה בעתיד.  התובעת ואביה טענו בתצהיריהם כי בתקופת האשפוז נשכרה מורה פרטית שעזרה לתובעת להשלים את החומר הלימודי שהחסירה (סעיף 37 לתצהיר התובעת וסעיף 37 לתצהיר אביה). אביה של התובעת טען כי שילם למורה הפרטית סכום של 3,000 ¤ מדי חודש (סעיף 37 לתצהירו), ובעדותו היום טען שבסך הכל שולם למורים סכום של כ-15,000 ¤ (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 22-24). בחקירתה הנגדית היום נמצאה התובעת משיבה כי שמה של המורה הפרטית שלימדה אותה לאחר התאונה הוא דנה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 8-10), ואין היא יודעת כיצד להתקשר אליה כיום (שם, שורות 11-12). אביה של התובעת העיד כי המורים שסייעו לתובעת הם מורה בשם נג'ואה ומורה בשם עבדל ג'אבר (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-11), ואם יש צורך להביאם לבית המשפט הוא יעשה כן (שם, שורות 19-21). התובעת לא הציגה כל ראיה שהיא בנוגע לתשלום שנעשה למורים, ולא הביאה איש מהם לעדות. המסקנה המתבקשת מהעדר הראיות בנוגע להוראה המשלימה לה זכתה התובעת היא שאין מקום לפסוק סכום כלשהו בגין הוצאה נטענת זו, שלא גובתה בקבלה, מסמך, רישום, או עדות כלשהם. על אף זאת, ומאחר ונראה שהיתה הצדקה בפועל לשכירת שירותיו של אדם שיסייע לתובעת להשלים את לימודיה, יש מקום לפיצוי מסויים בגין העזרה שניתנה לתובעת להשלמת שיעוריה. למסקנה זו ניתן להגיע הן בדרך של פסיקת פיצוי בסכום צנוע על דרך האומדן, והן בדרך של פסיקת השווי הראוי למתן עזרה על ידי קרובים או אחרים בדרך שתמנע התעשרות מהנתבע רק בשל העובדה שזו ניתנה חינם אין כסף על ידי מקורביה של התובעת, שהרי "אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, מיום 4.8.05, בפיסקה 11 לפסק הדין). בנסיבות אלה, ובהינתן העובדה כי בפועל לא הובאה כל ראיה בנוגע לשיעור ההוצאה, אני פוסק לתובעת סכום של 6,000 ¤. התובעת לא הביאה כל ראיה שהיא בנוגע לכל הוצאה אחרת, אולם מאחר ויש להניח כי כתוצאה מתקופת האשפוז הארוכה למדי הוציאו בני המשפחה הוצאות שונות, כאשר ככל הנראה לא נשמרו כל הקבלות הנוגעות להן, יש לפסוק לתובעת סכום נוסף של 2,000 ¤ בגין הוצאות שונות אלה. מאחר ומצבה של התובעת הוא סופי, והמומחה לא המליץ על כל טיפול עתידי, ולא תמך בחוות דעתו בטענות השזורות בתצהירה של התובעת, אין מקום לפיצוי בגין הוצאות עתידיות כאלה או אחרות.

 

על פי חוות דעתו של פרופ' וכסלר ניתן לשפר את מראה חלק מהצלקות באמצעות ביצוע ניתוח אלקטיבי שעלותו כ-10,000 ¤. התובעת העידה היום שהיא מבקשת לבצע את הניתוח (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 22-24), ובתום הדיון ביקשו באי כוחה כי הנתבעת תיתן התחייבות לביצוע הניתוח בשר"פ הדסה כפי שהוצע על-ידי הנתבעת בעבר. ב"כ הנתבעת ציינה שההסכמה ניתנה בעבר בכפוף לכך שהסכום בגין הנזק הלא ממוני יופחת בשל האפשרות שמראה הצלקות ישופר. מאחר ופרופ' וכסלר ציין במפורש שלא ניתן להעריך מראש את איכות התוצאה, לא ניתן היה להגיע להסכמה מעין זו, שעלולה לפגוע בזכויותיה של הקטינה. לפיכך אני פוסק לתובעת סכום של 10,000 ¤ בגין עלות הניתוח. אף שיתכן שחל שוני מסויים בעלות מאז מתן חוות הדעת בשלהי שנת 2006 ועד היום, הרי שמול אפשרות זו שלא הוכחה יש לכלול במשוואה את העובדה כי לא ניתן לדעת באיזה גיל תבחר התובעת לבצע את הניתוח, ואת מקדמי ההיוון הנובעים מהחלטה מעין זו. מהפיצוי לו זכאית התובעת יש לנכות את התשלום התכוף בסכום של 10,000 ¤ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ ששולם ביום 18.11.03. סכום הפיצוי המשוערך שינוכה מהפיצוי (להבדיל משכ"ט עוה"ד ששולם במסגרת התשלום התכוף ואינו מנוכה, שהרי ממילא תזכה התובעת לשכ"ט עו"ד על הפיצוי בניכוי התשלום התכוף) הוא 13,340 ¤. יובהר כי הסכומים דלעיל כוללים כולם הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק הדין. לנוכח כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת 3 (קרנית) לתובעת סכום של 210,160 ¤ (סכום הפיצוי דלעיל בניכוי התשלום התכוף המשוערך) בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, וכן את הוצאות המשפט. הסכום ישולם עד ליום 1.3.09, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל. הסכום, למעט שכ"ט עו"ד ומע"מ והוצאות משפט, יופקד על-ידי ב"כ התובעת בחשבון בנק נושא הצמדה וריבית על שם הקטינה. הסכום או חלקו לא יועברו לאיש בטרם הגעתה של הקטינה לבגרות, אלא בהוראת בית משפט מוסמך. אם תבקש התובעת לבצע את הניתוח לפני הגיעה לבגרות, ניתן יהיה להעביר למוסד הרפואי הנבחר סכום של 10,000 ¤, כנגד דרישה לתשלום מהמוסד הרפואי.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

 

ניתן היום, א' בשבט תשס"ט (26 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                       __________________

                                                                                                                       רם וינוגרד, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/052D52462CCBEA594225754A0065C69B/$FILE/FFC7A772E5F41D534225754A0040A6AE.html
תאריך: 
26/01/09
Case ID: 
3973_3
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רם וינוגרד
רם וינוגרד
עורכי דין : גילה אנידז'ר מוחמד דחלה סעיד דקה
גילה אנידז'ר
מוחמד דחלה
סעיד דקה
Powered by Drupal, an open source content management system