מוחמד מוסא עליאן נ' ארנאוט בדיעה ואח'


 

 

ה"פ 7155/08

בבית המשפט המחוזי בירושלים

 

27/01/2009

 

כבוד השופט צבי זילברטל


 

לפני

 

 



 

מוחמד מוסא עליאן

ע"י עו"ד שי עופרי

בעניין:

המבקש

 

 

 


 

 

 - נ  ג  ד -

 

 


 

1. בדיעה ארנאוט

2. וויסאל ארנאוט

ע"י עו"ד מוחמד דחלה

 

המשיבות

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         המבקש מבקש כי יוצהר שהוא בעליו של מחסן הנמצא במבנה ברח' חוש ניסראת 6  בעיר העתיקה בירושלים (להלן – "המחסן"). לטענת המבקש, כמפורט בתצהירו שצורף לתובענה, ביום 23.1.83 הוא רכש את הזכויות במחסן, כמו גם בחלקיו האחרים של המבנה שהמחסן הוא חלק ממנו (מבנה שיכונה להלן – "בית אבו-סנינה") מאת שלושה מבני משפחת אבו-סנינה, כמפורט בהסכם הרכישה שצורף כנספח א' לתובענה ותרגומו סומן  א/1 (להלן – "מסמך א/1"). ליתר דיוק, המסמך הנ"ל אינו חוזה רכישה אלא ייפוי כוח בלתי חוזר שבגדרו ייפו שלושת בני משפחת אבו-סנינה את כוחה של מיתא מוחמד עליאן (להלן – "מיתא"), אשת אביו של המבקש, למכור את המבנה למבקש. במסמך זה תואר בית אבו-סנינה כ"בית הנמצא בעיר העתיקה בחוש אלנארסאת והמורכב משתי קומות, הקומה הראשונה מורכבת מחמישה חדרים, מטבח, בית שימוש וחצר המושכרת למר אבו טלאל, וגם רפת המשמשת כמחסן ומושכרת למר באדר; והקומה השנייה מורכבת משני חדרים, מסדרון ושני מטבחים ובית שימוש, המושכר לעזיז כאיד זאהדה ...". על פי סעיף 3 לתצהיר המבקש, המחסן נמצא בקומת הקרקע של בית אבו-סנינה, אלא שבמהלך הדיונים התברר כי המחסן מצוי בקומת הקרקע של מבנה סמוך, שבו יש למשיבות זכויות. כפי שניתן לראות בשרטוט שהוצג בקדם המשפט מיום 26.6.08, בין המחסן לבין בית אבו-סנינה מפרידה חצר פנימית. מכל מקום, אין מחלוקת שהמחסן הוא חלק מהמבנה שלמשיבות יש בו זכויות והוא נמצא מתחת לדירותיהן, בצמוד לחנות. יובהר, כי השרטוט האמור לא הוגש כראיה ואף לא הוצג לעדים, והוא משמש ככלי עזר בלבד.

 

2.         בטרם הוגשה התובענה דנן (13.4.08) פנו המשיבות לבית משפט השלום בירושלים (ביום 23.3.08) וביקשו סעד זמני במסגרת בש"א 6967/08. בהליך זה התבקש בית המשפט להורות למבקש להימנע מלהיכנס למחסן ולבצע בו עבודות. המבקשות תיארו את המחסן כנמצא בקומת הקרקע בבניין בן שלוש קומות ברח' אלהקארי 24, באב אלסינסילה, ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. בבית משפט השלום הודיעו באי כוח הצדדים כי המחלוקת מתמקדת בשאלת הבעלות במחסן, וכי יש הסכמה שההליך יתנהל בבית המשפט המחוזי. כתוצאה ממהלך זה הוגשה התובענה דנן. יודגש, כי בבית משפט השלום לא הוגשה תובענה עיקרית.

כבר עתה יצוין, כי אין מקום לקבל את עמדת המשיבות לפיה בית משפט זה נדרש, במסגרת ההליך דנן, לקבוע קביעה פוזיטיבית לפיה הן בעלות זכויות הבעלות במחסן. לא הוגשה על ידי המשיבות תובענה בה התבקש סעד זה, והעובדה כי הוסכם להעביר את ההליכים בהם התבקשו סעדים זמניים לבית משפט זה, כהליכי ביניים בגדרה של תובענת המבקש, אינה מספיקה על מנת שניתן יהיה לראות בהליך דנן ככולל גם תובענה עיקרית של המשיבות, מה גם שההליך שהן יזמו בבית משפט השלום היה הליך פוססורי. כפי שיפורט להלן, על יסוד חומר הראיות יש לקבוע שלא עלה בידי המבקש להוכיח את בעלותו במחסן. די בכך כדי להדוף את תביעתו.

 

3.         המשיבות טוענות, כי המחסן הוא חלק מהנכס שבבעלותן. לשיטתן, המבקש אינו בעל זכויות במחסן, וגם לא בבית אבו-סנינה. לתשובת המשיבות צורפו מסמכים שמהם עולה, כי המבקש פעל כנאמן (או, ליתר דיוק, "איש קש") בעסקה שבין בני משפחת אבו-סנינה לבין עמותת עטרת כוהנים (להלן – "העמותה"), במסגרתה ביקשה העמותה לרכוש את בית אבו-סנינה. כפי שעולה מהמסמכים האמורים (נספחים ו'-י' לתשובה), שלא הייתה התנגדות להגשתם, עסקה זו, שבין העמותה לבין בני משפחת אבו-סנינה, בוטלה בסופו של דבר. טענת המשיבות היא, שהמבקש לא רכש דבר לעצמו, ומסמך א/1 נעשה כחלק מהעסקה שבין בני משפחת אבו-סנינה לבין העמותה, ואין להתייחס אליו בנפרד מיתר מסמכי אותה עסקה, המאירים באור הנכון את תפקידו של המבקש.

המשיבות מוסיפות וטוענות, כי בשנת 1981 פלש למחסן אדם בשם מוחמד קאסם באדר, שטען כי קיבל זכויות במחסן מיוסף אבו-סנינה. עקב מהלך זה הגישה המשיבה 1 (ביחד עם אחותה המנוחה) תביעה לבית משפט השלום בגדרה ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד אותו מוחמד קאסם באדר, לפיו הוא הצטווה לסלק ידו מהמחסן. לטענת המשיבות מאז אותו אירוע המחסן היה נעול והן החזיקו במפתח. בחודש מרץ 2008 פלש המבקש למחסן והחל לבצע בו עבודות בנייה. בעקבות פעולה זו פנו המשיבות לבית משפט השלום, כמפורט לעיל.

 

4.         במסגרת בירור התובענה נחקרו המבקש והמשיבה 2 (להלן – "המשיבה"). בחקירתו הנגדית של המבקש הוצגו לו המסמכים המתייחסים לעסקה שבין בני משפחת אבו-סנינה לבין העמותה והוא התבקש להבהיר את תפקידו בעסקה זו. המבקש אישר שפעל כנאמן של העמותה. עם זאת, המבקש טען, כי הוא רכש את בית אבו-סנינה עוד בטרם נעשתה העסקה שבין בני משפחת אבו-סנינה לבין העמותה. לשאלה, מדוע נעשתה העסקה בין העמותה לבין בני משפחת אבו-סנינה, לאחר שעוד קודם לכן המבקש רכש את בית אבו-סנינה כך שלבני משפחת אבו-סנינה לא היו עוד זכויות בנכס זה, לא הייתה בפיו של המבקש תשובה, פרט לכך שלדבריו טעה כשהסכים להיות נאמן (עמ' 7 שורות 6-8 לפרוטוקול). גרסת המבקש הייתה, שהעמותה היא זו שצריכה להסביר מדוע היה צורך למנותו כנאמן. המבקש העלה השערה לפיה העמותה לא רצתה להגדירו כמוכר, כדי שלא יעמוד בסיכון עקב כך שמכר נכס לעמותה (שם, שורות 15-16). בהמשך חקירתו מסר המבקש, כי פעל כנאמן של העמותה "על מנת להוציא את הדיירים המוגנים" (עמ' 10 שורות 4-5 לפרוטוקול). מדובר בשלל גירסאות שאינן מתיישבות האחת עם השניה וגם אינן מספקות הסבר סביר להיות המבקש נאמן בעסקה האמורה.

המבקש טוען, כי הוא זה שביטל את עסקת המכר של בית אבו-סנינה לעמותה ולשם כך שילם לעמותה 60,000 דינר, באמצעות עו"ד עוויסאת, לאחר שקודם לכן קיבל מהעמותה עבור הנכס סך של 17,000 דינר. טענה זו לא גובתה בכל מסמך שהוא והיא עומדת בניגוד לנתונים העולים מהמסמכים שצורפו לתצהיר התשובה, כמפורט להלן. לא למותר לציין, כי אין זה סביר שביטול העסקה, כפי שהמבקש טוען לו, לא גובה במסמכים, הן בהתחשב בסכומי הכסף שעברו מיד ליד והן בהתחשב בכך שהעמותה דאגה לעריכת מסמכים מפורטים, כפי שיפורט להלן.

 

5.         המשיבה עמדה בחקירתה הנגדית על כך שמאז 1981 ועד שהמבקש החל לבצע עבודות בנייה במחסן במרץ 2008, היה המחסן סגור ונעול. לדבריה, היא הייתה מודעת לעסקה שבין אבו-סנינה לבין העמותה, עסקה שכללה גם את המחסן, אך בסופו של דבר העסקה בוטלה והמחסן נשאר בהחזקתן של המשיבות.

 

6.         דין התובענה להידחות. המבקש סומך את טענת הבעלות שלו במחסן בעיקר על מסמך א/1. מהמסמכים שהוצגו על ידי המשיבות, ושלא הייתה התנגדות להגשתם, עולה באופן ברור, כי מסמך זה הוא חלק ממערכת של מסמכים המתייחסת לעסקה שבין בני משפחת אבו-סנינה לבין העמותה. אכן, ממסמכים אלה עולה, כי משפחת אבו-סנינה כללה את המחסן בנכס שבבעלותה (במסמך א/1 הוזכר במפורש שבמחסן מחזיק אדם בשם באדר, שם הזהה לשמו של מי שנתבע על ידי המשיבות בשנת 1981). ואולם, העיקר הוא, שמהמסמכים עולה שהעסקה האמורה בוטלה ושבמסגרתה המבקש כלל לא רכש זכויות לעצמו.

בנספח ו' לתשובה, שנחתם על ידי המבקש ביום 23.1.83, הוא מועד החתימה על מסמך   א/1, מייפה המבקש את כוחם של שלושה שפעלו ככל הנראה מטעם העמותה (ברוך תאנא, דינה תאנא ומתתיהו דן הכהן) למכור את הנכס לעמותה. כלומר, במקביל לרכישת הזכויות מאבו-סנינה מכוח מסמך א/1 (כטענת המבקש) מעביר המבקש את זכויותיו בבית אבו-סנינה לפקודת העמותה.

בנספח ז' לתשובה, שנחתם ביום 25.1.83, מייפה מיתא את כוחם של השלושה הנ"ל לפעול במקומה בגדר ייפוי הכוח שניתן לה ביום 23.1.83 (הוא מסמך א/1). כלומר, גם מיתא, שכביכול מונתה כמיופת כוח של אבו-סנינה לצורך העברת הזכויות למבקש, העבירה את סמכויותיה לנציגי העמותה.

על פי נספח ח' לתשובה, שנחתם לפני נוטריון ביום 17.8.84, וכותרתו "כתב ביטול עסקה", מסמך א/1 הוא ייפוי כוח עליו חתמו בני משפחת אבו-סנינה ולפיו נמכר ביתם למבקש, כאשר המבקש "פעל בעסקה האמורה אך ורק כנאמן שלנו [של העמותה] וכל הכספים ששילם למוכרים הנזכרים [בני משפחת אבו-סנינה] היו מכספנו שלנו". עוד מצוין בנספח ח' לתשובה, כי "כל הזכויות שרכש מוחמד עליאן [המבקש] כאמור, שייכות אך ורק לנו [לעמותה]". העמותה מוסיפה ומצהירה במסמך הנ"ל כי: "הואיל ונתבררו לנו לאחרונה עובדות שלא היו ידועות לנו קודם לכן, הסכמנו עם בני אבו-סנינה המוזכרים על ביטול למפרע של קניית הבניין באמצעות מוחמד עליאן [המבקש], תמורת השבה של כל הכספים ששילמנו בקשר אליה ותמורת ויתור הדדי שלנו ושל בני משפחת אבו-סנינה על כל תביעות ודרישות מכל סוג, אחד כנגד השני". העמותה מצהירה ומאשרת, כי העסקה בטלה "כאילו לא הייתה קיימת מתחילתה" וכי כל הזכויות בנכס "שייכות לבני משפחת אבו-סנינה הנזכרים", דהיינו – לשלושת בני משפחת אבו-סנינה שחתומים על מסמך א/1. יצוין, כי חתימות מורשי החתימה של העמותה על נספח ח' אושרו על ידי הנוטריון יעקב מירון.

כפי שעולה מחקירת המבקש, לא היה בפיו הסבר לתפקידו במסגרת העסקה שבין אבו-סנינה לבין העמותה. כזכור, גרסת המבקש הייתה, כי הוא זה שרכש את המבנה ממשפחת אבו-סנינה, עוד בטרם הפך לנאמנה של העמותה, והוא זה שמכר את המבנה לעמותה ולאחר מכן ביטל את העסקה עמה. על פי תרחיש זה כלל לא ברור מדוע היה צורך למנות את המבקש כנאמן של העמותה ואין כל הסבר לאמור בנספח ח' לתשובה. גרסת המבקש גם מתעלמת מכך שהמסמך א/1 ונספח ו' לתשובה נחתמו באותו היום, ושמיתא העבירה את הסמכויות שניתנו לה במסמך א/1 לנציגי העמותה.

נמצא, כי הגרסה לפיה המבקש לא היה אלא "איש ביניים" בעסקה שבין משפחת אבו-סנינה לבין העמותה, ולא רכש לעצמו כל זכויות בנכס (לרבות המחסן), סבירה יותר מגרסתו של המבקש, גרסה שסביבה נותרו סימני שאלה רבים והיא עומדת בסתירה למסמכים שהוצגו.

הוסף לכך את העובדה שהמבקש לא מצא לנכון להזכיר בבקשתו את מסכת העובדות הנוגעת לעסקה עם העמותה, מסכת שיש לה חשיבות ושמן הראוי היה שתוזכר בגדרה של התובענה. המבקש גם לא הזכיר את נספח ו' לתשובה, מסמך עליו הוא עצמו חתם. יש בכך הסתרת עובדות רלוונטיות ופגיעה נוספת במהימנות המבקש.

המסקנה היא שניתן לקבוע שהמבקש לא רכש זכויות בבית אבו-סנינה (שלצורך זה כולל גם את המחסן), אלא פעל כנאמן (או "איש קש") במסגרת העסקה שבין בני משפחת אבו-סנינה לבין העמותה.

 

7.         אינני יכול לקבל את הטענה שנטענה בסיכומי המבקש, לפיה בשנות התשעים נעשו במחסן עבודות בנייה מטעמו של המבקש. טענה זו לא הוכחה ועצם ההתייחסות אליה בסיכומים, פועלת דווקא להחלשת גרסתו של המבקש, אשר לא טרח להוכיח נתון זה, שלכאורה עשוי היה לתמוך בעמדתו. לכך אוסיף, שלא עלה בידי המבקש להציג כל ראיה לפיה הוא החזיק אי פעם במחסן (למעט אותו פרק זמן קצר שבעקבותיו החלו ההליכים בבית משפט השלום במרץ 2008). המבקש לא הצהיר על החזקה בפועל במחסן, במישרין או בעקיפין, בתקופה כלשהי. אם המחסן היה בבעלותו משנת 1983, מה נעשה בפועל בנכס זה מאז רכישתו? המבקש לא מספק תשובה לעניין זה. יתרה מכך, המבקש לא הראה כי הוא נושא בתשלום המיסים על המחסן או בתשלום הוצאות אחרות שקשורות בו. מנגד, עדותה של המשיבה, לפיה מפתח המחסן מצוי בידי המשיבות מאז 1981 ועד היום, לא נסתרה כלל. נמצא, כי גם מהיבט זה, של ההחזקה בפועל במחסן, עדיפה גרסת המשיבות והדבר מצביע על כך שהזכויות בו לא היו בידי המבקש.

אם לא די באמור לעיל, העובדה שהמחסן הוא חלק מהמבנה בו יש למשיבות זכויות והוא מצוי מתחת לדירותיהן, מתיישבת יותר עם האפשרות שהמחסן אינו חלק מבית אבו-סנינה. מתקבל הרושם כי המבקש מנסה להיבנות מכך שבמסמכי העסקה עם העמותה נכלל המחסן, לכאורה, בבית אבו-סנינה. ואולם, מבחינה פיזית המחסן מצוי בגדרו של מבנה אחר, גם אם יכול ויש גישה למחסן גם מבית אבו-סנינה.  אגב, ניתן היה לצפות שהמבקש יעיד מי מבני משפחת אבו-סנינה שוודאי יכולים לשפוך אור על אופי העסקאות עם המבקש ועם העמותה, כמו גם על השאלה האם המחסן הוא חלק מביתם. ההימנעות מלעשות כן, מבלי שניתן לכך כל הסבר, פועלת נגד המבקש.

 

8.         על מנת לתמוך בגרסתו לפיה הוא הבעלים של כל בית אבו-סנינה, ולא רק של המחסן, הציג המבקש מסמכים מהם עולה, לכאורה, שהוא מכר חלקים מבית אבו-סנינה לצדדים שלישיים (נספחים א/2-א/4 לבקשה, שעניינם מכירת חלק מבית אבו-סנינה לטלאל רשיד זאהדה). מסמכים אלה אינם יכולים לסייע למבקש – ראשית, אין מעשיו-שלו במכרו את זכויותיו בגדר ראיה בעלת משקל לעצם קיומן של הזכויות; שנית, המכר האמור כלל אינו מתייחס למחסן; שלישית – אין בכוחם של מסמכי המכר הנ"ל להתגבר על המסקנה העולה מהמסמכים שהציגו המשיבות בקשר עם מהות העסקה שבין העמותה לבין משפחת אבו-סנינה ותפקיד המבקש בעסקה זו.

 

9.         בדומה לכך, אין בכוח הנתונים הרשומים ב"טבלת השומה" של עיריית ירושלים לשנת 1965-1966 (נספח ב' לבקשה) כדי להטות את הכף. בעמ' 12 לטבלה זו רשום נכס בבעלות אדם בשם עבד אלרחמן אלחאג' עלי אבו-סנינה, המצוי בשכונת באב אלסלסלה, והכולל שתי קומות ומחסן. מרישום זה מבקש המבקש ללמוד כי המחסן הוא חלק מבית אבו-סנינה.

כאמור, אין מדובר בראיה בעלת משקל. ראשית, הנימוק העיקרי לדחיית התביעה הוא המסקנה שהמבקש לא היה אלא נאמן בעסקת המכר של בית אבו-סנינה ולא רכש זכויות לעצמו, מה גם שעסקה זו בוטלה בסופו של דבר. שנית, כלל לא ברור שהרישום בטבלה הנ"ל מתייחס אכן לבית אבו סנינה. שלישית, בעמ' 13-14 לטבלה רשום נכס בבעלות עבד אלראוף דאוד אלארנאוט הכולל מרפדיה ונגריה, ואין להוציא מכלל אפשרות שהכוונה למחסן ולחנות הסמוכה לו, שהוגדרה כנגריה בתרשים שצורף כנספח ד' לתצהיר התשובה (שהיה חלק מההליך שננקט בשנת 1981). מכאן שהטבלה האמורה עשויה לפעול גם לטובת המשיבות, מה גם שבמסמך שהוצג על ידן, והמעיד על רכישת הזכויות במבנה שבבעלותן (נספח א' לתשובה), רשום שהנכס כולל מחסן.

מכל מקום, וזה העיקר, גם אם המחסן הוא חלק מבית אבו-סנינה ואינו בבעלות המשיבות, המבקש לא הוכיח כי הוא בעל זכויות הבעלות בו.

 

התובענה נדחית.

 

המבקש ישא בהוצאות המשיבות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל הוצאה (לרבות הוצאות ההליכים לקבל סעד זמני בבית משפט השלום); וכן בשכר טרחת עורך דינן בסכום של 25,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, ב' בשבט תשס"ט (27 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.

 

 

צבי זילברטל, שופט


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/EBDB2C9BE7B14A644225754B00564599/$FILE/B9A94A8A84A316354225754A003222D3.html
תאריך: 
27/01/09
Case ID: 
7155_8
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : צבי זילברטל
צבי זילברטל
עורכי דין : מוחמד דחלה שי עופרי
מוחמד דחלה
שי עופרי
Powered by Drupal, an open source content management system