שרעבי נ. ועדת הערר לתכנון ובני


 

   

בתי המשפט





עתמ001146/07

בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים


 

28/01/2009

תאריך:

כב' השופטת גדות שרה

בפני:

 

 

 














 

1. תמר שרעבי

2. מירה שרעבי

בעניין:

העותרות

שרעבי מירה

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

1. ועדת הערר המחוזית בת"א

ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

 

2. הועדה המקומית לתו"ב ת"א

ע"י ב"כ עו"ד שרי אורן

 

3 . ירון ומלכה טביב


 

המשיבים

א. רון ו/או עו"ד אגמי

ע"י ב"כ עו"ד


 


 


פסק דין

 

מבוא:


1.         זוהי עתירה מנהלית כנגד החלטת משיבה 2 (להלן: "הועדה המקומית") מיום 8.8.05, וכנגד החלטת משיבה 1 (להלן: "ועדת הערר") מיום 31.12.05.

 

2.         העתירה משתרעת על פני 47 עמודים, כשאליה מצורף קלסר נספחים רב מימדים.

            עיון בעתירה מעיד כי הוא כולל עשרות ואולי מאות עניינים המתייחסים להליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים, החלטות רבות שניתנו ע"י הרשויות, התייחסות לנושאי קניין ונזקים שנגרמו לעותרות, כך לטענתן, ונושאים רבים נוספים.     

            חלק ניכר מהעניינים המפורטים בעתירה, כמו גם בבקשות הרבות שהגישו העותרות ובסיכומים, אינם רלוונטים לעתירה שבפנינו ועל חלקים אחרים חל שיהוי.

            ככל שהדברים נכתבו כרקע לעובדות הרלוונטיות נשוא העתירה, וחלקם אכן מהווים רק רקע לעתירה, כך תהא ההתייחסות לנושאים אלה.

            פסק דין זה יתייחס אך ורק לנושאים הרלוונטים לעתירה.

 

העובדות:

3.         העותרות מתגוררות בבית משותף בן 2 קומות, ברח' שד' ההשכלה 22 בת"א, הידוע כגוש 6150 חלקה 621.

            העותרות מתגוררות בקומת הקרקע ואילו משיבים 3 (להלן: "המשיבים") מתגוררים בקומה העליונה.

 

4.         בשנת 2001 הגישו המשיבים בקשה להיתר בניה וזה ניתן להם ע"י הועדה המקומית.

            ב- 7.7.03 הגישו המשיבים לועדה המקומית בקשה להיתר לשינויים וביום 5.5.04 דחתה הועדה המקומית את התנגדות העותרות, ואישרה את הבקשה לשינויים (ר' נספח א' לתגובה).

            על ההחלטה הנ"ל הגישו העותרות ערר לועדת הערר, וביום 18.10.04 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר, המקבלת את הערר.

            ועדת הערר קבעה כי לא היה מקום לדחות את התנגדות העותרות, שהיתה סבירה, לאור האמור באותה החלטה (להלן: "ההחלטה מיום 18.10.04"). 

 

5.         ביום 23.11.04 פנו העותרות לועדת הערר ליתן החלטה בבקשה אשר הוגשה עוד ב- 1.11.04.

            בהחלטה מיום 29.11.04, או אולי מיום 23.11.04 (המועד אינו ברור על המסמך שצורף לתגובת הועדה המקומית), נתנה יו"ר ועדת הערר, עו"ד פרידמן, החלטה כדלקמן:

"החלטתנו היא כי לא ניתן היתר לשינויים המבוקשים ע"י המשיבים בלא שיתמלא התנאי של בניית המעטפת.

לפיכך כל עוד לא ימולא התנאי – לא יינתן היתר הבנייה לשינויים שהוא תנאי בהיתר.

על כן על הועדה המקומית להבטיח שהתנאי ימולא."

 

            החלטה זו ניתנה בכתב יד על גבי בקשת העותרות.

 

6.         ביום 24.11.04 פנו המשיבים (טביב) לועדת הערר בבקשה להבהרת החלטה, ולבקשות נוספות.

 

בהחלטה מיום 29.11.04 נתנה יו"ר הועדה, עו"ד פרידמן, החלטה לפיה:

"איני רואה מקום לפתוח הדיון בערר זה מחדש. אני סבורה שהחלטתנו מנומקת דיה."

 

            גם החלטה זו נכתבה בכתב יד על גבי בקשת המשיבים.

 

7.         למרות החלטת יו"ר הועדה מיום 29.11.04, הוציאה הועדה המקומית למשיבים, ביום 8.8.05, היתר בניה לשינויים (ר' נספח ג' לתגובת הועדה המקומית).

            החלטה זו היא אחת מההחלטות נשוא עתירה זו.

 

8.         הועדה המקומית טוענת כי החלטת יו"ר הועדה מיום 29.11.04, שנכתבה על גבי בקשת העותרות, לא התקבלה אצלה והיא פעלה על פי החלטת הועדה מיום 18.10.04 (ר' סעיף 32 לתגובה).

 

9.         ביום 12.12.06 הגישו העותרות לועדת הערר בקשה לביטול היתר הבניה שניתן ע"י הועדה המקומית ביום 8.8.05.

ביום 31.12.06 ניתנה החלטה ע"י יו"ר ועדת הערר כדלקמן:

"לאחר עיון בבקשת העותרות ובתשובת ב"כ הועדה המקומית לבקשה מ- 12.12.06 – אני דוחה את בקשת העותרות לביטול היתר הבניה שבוצע ע"י הועדה המקומית.

כפי שנטען ע"י ב"כ הועדה המקומית – בהיתר האחרון שניתן – הצטווה המשיב במסגרת תנאי בהיתר לבצע מעטפת – וככל שלא יבצע זאת במסגרת המועדים הקבועים בחוק יהווה הדבר הפרה של תנאי ההיתר על כל המשמעויות העונשיות הנלוות לכך.

אני סבורה כי אין מסמכותה של ועדת הערר להורות על ביטול ההיתר – וסמכות זו נתונה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בהתאם לפסיקה." (ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

 

גם החלטה זו היא נשוא עתירה זו.

 

10.       לאור האמור לעיל, הוגשה העתירה הנוכחית שעניינה, כאמור, החלטת הועדה המקומית מיום 8.8.05 והחלטת ועדת הערר מיום 31.12.06.

 

 

 

דיון:

11.       העותרות טוענות טענות רבות, חלקן כבדות משקל, כנגד הועדה המקומית וטענות רבות נוספות כנגד משיבים 2 ו- 3.

העותרות מפרטות את טיעוניהן וכאמור, מעלות טענות רבות נוספות אשר חלקן אינן רלוונטיות, הכל כמפרט בעתירה ובנספחים.

 

12.       כל המשיבים מתנגדים לעתירה ומבקשים לדחותה כשאחת מטענותיהם הראשונות היא טענת שיהוי.

 

13.       לאחר שעיינתי עיון רב בעתירה על מלוא טיעוניה ומוצגיה וכן בבקשות הנוספות שהגישו העותרות, בתגובות כל המשיבים על נספחיהם, בסיכומים ובטיעוני הצדדים בפניי, הגעתי למסקנה כי, ככל שהדבר נוגע לעתירה כנגד החלטת הועדה המקומית מיום 8.8.05, לוקה העתירה בשיהוי אשר בגינו יש לדחות את העתירה.

 

14.       בין העותרת לבין המשיבים 3 מתנהלים, למרבה הצער, הליכים רבים – אזרחיים ומנהליים, וכן הליכים פליליים אשר בהם העותרות הן המתלוננות.

            אין מקום ליתן אפשרות להליכים נוספים בין הצדדים, כשאלה לוקים בשיהוי מהותי.

            טיעוני העותרות כנגד החלטת הועדה המקומית מיום 8.8.05 הן כבדות משקל אולם העתירה הוגשה רק ביום 4.2.07 והיא לוקה בשיהוי רב.

            אי לכך אני דוחה את העתירה כנגד החלטת הועדה המקומית מיום 8.8.05 מחמת שיהוי.

 

15.       העותרות הגישו את עתירתן גם כנגד החלטת ועדת הערר מיום 31.12.06.

            ועדת הערר טענה בתגובתה לעתירה כי אין לועדת הערר סמכות לבטל את היתר הבניה, לאחר שזה ניתן כבר ע"י הועדה המקומית.

            ועדת הערר מפנה לסעיף 12ב לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, הקובע את סמכויותיה וכן מפנה לפסיקה של בית משפט זה בעת"מ 1111/03 לב עמי שלמה ואח' נ' ועדת ערר המחוזית מחוז מרכז ואח' (מאגר נבו), שם נפסק כי תרופתו של מי שמבקש ביטול היתר היא פניה בעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים.

            ר' עמ' 10 לפסה"ד:

"מה יעשה אדם הסבור שהיתר שניתן, לא ניתן כדין והוא אינו תואם תב"ע או שהוא מתעלם מן המגבלות המצריכות פעולות של 'הקלה' או הליכי התנגדות או שיש בו סטיה ניכרת מתוכנית ... האם אין לראות בהליך של ערר כאמצעי להשגת תרופה לביטול ההיתר? תשובתי היא שתרופתו של נפגע כזה היא בעתירה מנהלית.  אין מקום להחריג את הליכי הערר ממסגרתם המדוייקת."

 

            ועדת הערר חזרה על טיעון זה בסיכומיה ולא מצאתי בסיכומיהן של העותרות תשובה הסותרת טיעון זה.     

 

16.       אי לכך ניתן לקבוע כי אין בסמכות ועדת הערר לבטל את ההיתר שכבר הוצא ע"י הועדה המקומית למשיבים 3, ומשום כך החלטת ועדת הערר מיום 31.12.06 בדין יסודה.

            מכאן עולה כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר ולכן דין העתירה, ככל שהוא נוגע להחלטת ועדת הערר מיום 31.12.06, להידחות.

 

17.       למרות התוצאה אליה הגעתי, לא ניתן להתעלם מהתנהלות הועדה המקומית המעלה תמיהה, וזאת בלשון המעטה.

            הועדה המקומית התעלמה מהחלטת יו"ר הועדה מיום 29.11.04 (או 23.11.04) והיא טוענת, בסעיף 32 לתגובתה, כי החלטה זו לא התקבלה אצל גורמים מטעמה.

            לתגובת הועדה המקומית לא צורף תצהיר התומך בטענה זו ומשום כך טענה זו היא טענה בעלמא, אשר לא הוכחה, ולו לכאורה.

 

            זאת ועוד. ראוי לעיין היטב בסעיפים 4-9 לסיכומי ועדת הערר, המתייחסים להנתהלות הועדה המקומית, אשר מדברים בעד עצמם.

 

18.       סוף דבר - העתירה נדחית.

 

19.       בנסיבות העניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

 

20.       המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה לצדדים.

 

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                               

גדות שרה, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/098C91B6AA33FF5A4225754C0056606E/$FILE/FCF083F0009D59F04225754C00270EF5.html
תאריך: 
28/01/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : גדות שרה
גדות שרה
עורכי דין : אגמי מפרקליטות מחוז ת"א שרי אורן
אגמי
מפרקליטות מחוז ת"א
שרי אורן
Powered by Drupal, an open source content management system