אלבז נ. סופריור כבלים בע"מ


 

   

בתי המשפט


 

א  007008/06

בית משפט מחוזי באר שבע

 

28/01/2009

 

כבוד סגן הנשיא ידין טימור

בפני:

 

 







אלבז שמעון

בעניין:

התובע

עו"ד יעקב לחיאני

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

סופריור כבלים בע"מ

הנתבעת

עו"ד דויטש אברהם

ע"י ב"כ


מופיעים: עו"ד ברוזה ב"כ התובע

 

פסק דין


1.       התובענה

בתובענה זו שהוגשה ביום 9.1.06, מתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לו עקב תאונת עבודה מיום 20.3.03. התובע הוא יליד 13.9.55 ובעל השכלה של 8 שנות לימוד.

 

2.       התנהלות הדיון

משמו"מ בין הצדדים לא הוביל להסדר, הורה ביהמ"ש ביום 12.6.07 על הגשת ראיות מטעם הצדדים.

בפרוט' מיום 12.6.07 הודיע ב"כ התובע כי הוא מסכים לכך שיוגשו חוות דעת המומחים ללא חקירה שכנגד והוא אף מסכים על העמדת הנכות הרפואית בשיעור 45%. בהודעה בכתב מיום 21.6.07 הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה להגשת חוות דעת המומחים ללא חקירתם, ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ביום 24.6.07.

ביום 24.3.08 לאחר הגשת תצהירים כתחליף לחקירה ראשית ומסמכים שונים מטעם הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו יחשבו  תצהירי הצדדים על נספחיהם, לרבות תיקי המוצגים, כראיות קבילות וביהמ"ש יתייחס רק למשקל ורלבנטיות הראיות. עם תום שמיעת הראיות הסכימו הצדדים להגשת תיק מוצגים מטעם הנתבעת, תיק שיקום של התובע ומסמכים נוספים.

 

3.       התובע

התובע הוא יליד 13.9.55, נשוי, ואב לשני ילדים בגירים. השכלתו הפורמלית היא של 8 שנות לימוד. הוא שירת כלוחם בגולני ועסק תמיד בעבודת כפיים. (סע' 1 לת/17).

 

4.       עבודת התובע קודם לתאונה הנדונה

התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כאשר מלאו לו 17 שנים ובאותה עת שמה של הנתבעת היה "כבלי ציון". שם זה שונה בהמשך הדברים לשמה של הנתבעת "סופריור כבלים בע"מ". התובע חזר לעבוד אצל הנתבעת לאחר סיום שירותו הצבאי והמשיך לעבוד עד לקרות התאונה הנדונה.

בשנת 92' ארעה לתובע תאונה בה נגרם לו שבר בשורש כף ידו השמאלית. (סע' 1 ג'

לת/17). אין כל פירוט לטיבו של נזק זה. צויין רק על ידי התובע כי שב לעבודה הרגילה לאחר שהחלים מתאונה זו.

 

5.       המכונה בה ארעה התאונה ונסיבותיה של התאונה

מטעם התובע הוגש דו"ח חקירה של  מפקח מטעם משרד העבודה והרווחה. מדו"ח זה עולים עיקרי הדברים שלהלן:

הנתבעת ממוקמת בשדרות ומייצרת כבלים לענפי התקשורת והחשמל. מועסקים אצל הנתבעת כ- 150 עובדים. במהלך ייצור הכבלים מתבצע הליך המכונה "סירוט", בו מצופים הכבלים באלומיניום, על מנת למנוע פגיעה מגורמים מכניים. תהליך זה מתבצע באמצעות מכונה, אשר בה ארעה התאונה הנדונה. בתהליך זה משתתפים שלושה מרכיבים. האחד הוא מתקן מסירה, בו מורכב תוף המכיל את הכבל. מתוף זה נמשך הכבל דרך מתקן מתיחה אשר מטרתו לקבע את הכבל במצב של מתיחה עד אשר הוא מגיע למכונת הסירוט, הנמצאת במרחק של 25 מטר ממנו. במתקן המתיחה גלגלים מפלסטיק המובילים את הכבל.

בתאונה הנדונה נלכדה כף ידו השמאלית של התובע בין הכבל לבין אחד הגלגלים אשר במתקן המתיחה.

טוען התובע בחקירתו הראשית, כי החזיק בכבל בידו השמאלית וזו "נמשכה" לכיוון מתקן המתיחה, שם נמעכה כף ידו בין הגלגלים. (סע' 2 א.6 לת/17).

בחקירתו הנגדית מעיד התובע "כאשר הכבל יוצא מהתוף אני תופס בו כדי למנוע ממנו להתפס בדופן התוף ואני עוקב אחר הכבל עד למתקן המתיחה. הפעולה הזו של ליווי הכבל כל הזמן אני עושה אותה ואני לא יודע מדוע דווקא ביום הנדון היד שלי נתפסה במכונה". (פרוט' עמ' 10).

בדו"ח המפקח מצויין, כי ביום 11.4.02 ארעה תאונה דומה בה נפגע עובד אחר בשם דימיטרי יפישין. בעקבות אותה תאונה הותקנו מכסים צדדיים אשר מונעים גישה למכונה מצידה.

מעיד התובע, כי הוא היה מודע רק למפסק כללי אחד שבלוח הבקרה, הנמצא במרחק חמישה מטר ממתקן המתיחה, אשר יכול היה להפסיק את פעולת המכונה. על פני הדברים ברור שהתובע לא יכול היה להפעיל מפסק זה בעת התאונה. פרט לכך מפסקים אוטומטיים שהיו מותקנים על המכסים הצדדיים של המכונה לא היה בהם כדי למנוע את התאונה.

קובע המפקח בחוות דעתו כי התאונה הנדונה ארעה עקב העדר גידור בקטע המסוכן של המתקן בחזיתו, בסמוך לפתח כניסת הכבל למתקן המתיחה. מוסיף המפקח כי לאחר התאונה הנדונה הוסף גידור בחזית המתקן למנוע תאונה דומה בעתיד.

 

6.       הדרכה שקיבל התובע לענין תפעול המכונה הנדונה

התובע מעיד בחקירתו הנגדית כי עבד על המתקן מספר שנים (פרוט' עמ' 9 ש' 2), וכי עבר הדרכות בטיחות כלליות. לדבריו לא נאמר לו שאסור לגעת בכבל בזמן שהוא נכנס למכונה. כמו-כן, הוא אינו מודע לכך שקיים מפסק במכונת המתיחה (פרוט' עמ' 9  ש' 1- 9). לעומת זאת, הוא כן מכיר את לוח הבקרה, הממוקם במרחק של כ- 5 מטרים ממתקן המתיחה, שבאמצעותו ניתן להפסיק את פעולת המכונה (פרוט' עמ' 9 ש' 9-10).

הנתבעת הגישה ראיות להוכחת קיומן של הדרכות בטיחות בהן השתתף התובע, נ/3-נ/8.

אחד המסמכים הכלולים במוצגים אלה (אינו מסומן) הנו מסמך שכותרתו "מעקב הדרכות-לתיק אישי". במסמך מצויה טבלה, בה מפורטות הדרכות שהתקיימו בתאריכים שונים, כשהתאריך המוקדם ביותר הנו בשנת 97', והמאוחר ביותר – בחודש 6/01. נושאי ההדרכות, כמצוין בטבלה, שונים ומגוונים, אך לא ניתן ללמוד מהמסמך כי הנתבעת ערכה הדרכות ספיציפיות בנושא המכונה עליה עבד התובע.

כמו"כ, מצוי בין המסמכים מסמך (נ/4) מיום 9/2/00 שכותרתו "הצהרת עובד/ת", עליו חתום התובע. המסמך כולל הצהרה כללית, כי החתום עליו עבר הדרכה על מכונת סירוט הכבלים, וכי קיבל תדרוך על אופי העבודה במכונה, סוג החומרים איתם עובדים, הסיכונים והאמצעים בהם צריך לנקוט. כמו"כ, מאשר החתום על המסמך, כי הבין את סיכוני הבטיחות הספיציפיים למכונה. בנוסף, מצוי בין מוצגי הנתבעת הנ"ל פלט מחשב שכותרתו "הסמכת עובדים", בו מפורטים תחומי אחריות העובד לצד תאריכים שונים, כשלצידן מצוין "מוסמך". פירוט תחומי האחריות כולל את העבודה על המכונה עליה עבד התובע. עם זאת, לא ברורה דיה הכותרת "מוסמך", וב"כ הנתבעת לא הביא לעדות את עורך המסמך, או גורם אחר שיעיד מה משמעות הכתוב במסמך.

ממסמכים נוספים המצויים באסופת מוצגים אלה, ניתן ללמוד כי התובע עבר הדרכות בטיחות שונות בנושאים שונים במהלך שנות עבודתו האחרונות בנתבעת.

עפ"י תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999, על המחזיק במקום עבודה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום והוראות עדכניות באשר לתהליכי עבודה. יש ליתן הדרכה באשר למניעת סיכונים, באמצעות בעל מקצוע מתאים, שיוודא שכל עובד הבין את הסיכונים ושהוא בקיא דיו בנושא ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים להם הוא חשוף, לפחות פעם בשנה (תקנה 3 לתקנות הנ"ל). על מעביד להכשיר נאמני בטיחות ולדאוג להם להכשרה מתאימה (שם תקנה 4). הלכה פסוקה היא, כי על מעביד לספק לעובד כלי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים ולהדריך העובד כיצד להשתמש בהם ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ע"א 662/89 מד"י נ' קרבון פד"י מה (2) 593 בעמ' 597).

עולה מן הנאמר לעיל, כי התובע הרים ראשית ראיה כי לא ניתנה לו הדרכה עדכנית בנושא המכונה עליה עבד, וכי לכל היותר ניתנה לו הדרכה בודדת ויחידה על המכונה בשנת 2000. כמו כן לא היה כל פיקוח על נקיטת אמצעי זהירות. הנתבעת לא עמדה בנטל לסתור ראיית התובע.

 

חבות הנתבעים ורשלנות תורמת של התובע

עפ"י סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה, חלה חובה לגדר לבטח כל חלק מסוכן במנוע חשמלי. הלכה פסוקה היא שהחובה לביצוע גידור זה חלה על המחזיק (ע"א 227/67 אמסלם נ' כץ פד"י כב (1) 313, 317). חובה זו מכוח החוק הינה חובה אבסולוטית והגידור צריך ליתן בטחון מוחלט לפועל הבא במגע עם המכונה. חובה זו עומדת בעינה גם כשמדובר בפועל רשלן. החוק בא להגן הן על העובד הזהיר הן על העובד הבלתי זהיר. היה ונגרם נזק בשל כך שהמכונה אינה מגודרת כראוי הרי שמתקיימת עוולה של היפר חובה שבחוק, מכוח ס' 63 לפקודת הנזיקין. לא בנקל ימצא ביהמ"ש עובד, הסומך תביעתו על הפרת חובה חקוקה של מעביד לקיום הבטיחות במפעל, אשם ברשלנות תורמת. הטלת חובות אלה על המעביד מיועדת להבטיח את העובד גם מפני רשלנותו הוא ולכן יקבע ביהמ"ש רק במקרים נדירים שגם העובד אשם בתוצאה המזיקה (כל האמור ראה בע"א 240/87 מרב קריכלי נ' אפל בע"מ פד"י מג (3) 507, וכן ראה ע"א 665/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו ואח' פד"י לו(2) 592, 603-604).

באופן כללי על המעביד לספק לעובד כלי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, להדריך את העובד כיצד להשתמש בהם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ע"א 662/89 מד"י נ' קרבון פד"י מה (2) 593 בעמ' 597).

כאשר מדובר במכונה ממונעת, בעלת גלגלי שיניים מסתובבים, אין ספק שמדובר במכונה מסוכנת, לגביה חל סע' 38 לפקודת הנזיקין, המעביר חובת הראיה ברשלנות לשכם הנתבע. על מנת שיחול סעיף זה על התובע לעמוד בחובת הוכחה ראשונית, בדבר קיומם של שלושה יסודות: אירוע הנזק; גרימתו ע"י דבר מסוכן; היות הנתבע בעליו של הדבר המסוכן (ראה ע"א 7877/02 ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פד"י נח (2) 279). שלושת יסודות אלה הוכחו על ידי התובע, כנאמר לעיל, מכאן שחובת הראיה בדבר העדר התרשלות היא על הנתבעת.

יתר על כן, אמצעי הזהירות בהם חייב המעביד לנקוט, אמורים להיות משמעותיים יותר ככל שגובר הסיכון מהשימוש במכונה (ראה ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פד"י מז (3) 225, 229).

הוכח במקרה הנדון שהגידור של המכונה לא היה מספק, וזאת ניתן ללמוד מעצם קרות הנזק לתובע במהלך עבודתו, וכן מדו"ח משרד התמ"ת. חובה זו לגידור המכונה היא כאמור חובה אבסולוטית. היה בכך משום היפר חובה חקוקה מצד הנתבעת.

כפי שצויין לעיל, המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה קבע, כי לא היה גידור מתאים למכונה, דבר שיכול היה למנוע את התאונה הנדונה. גידור זה הותקן רק לאחר התאונה.

עפ"י הראיות שהונחו בפנינו הוכחה גם רשלנות הנתבעת עפ"י סע' 35 לפקודת הנזיקין.  הוכח כי כשנה לפני התאונה, ארעה תאונה דומה לעובד אחר בנתבעת. הנתבעת לא יישמה כראוי את הלקח מהתאונה, והסתפקה אך בגידור צידי המכונה. הוכח גם שלא ניתנה לתובע הדרכה ראויה בדבר השימוש במכונה ואמצעי זהירות שיש לנקוט בעבודה עימה. בנוסף, קיים ספק אם מנגנון עצירת החירום פעל כראוי.

מכל הנאמר לעיל, עולה בבירור אחריות הנתבעת לנזקים שאירעו לתובע, עקב השימוש במכונה.

יותר מכך, הוכח, כי רשלנות הנתבעת היתה מכרעת לענין התאונה שארעה ולא הוכח כל מחדל מצד התובע, ברמה הנדרשת, על מנת לחייבו ברשלנות תורמת כלשהי.

 

הנכות הרפואית

בעקבות התאונה פונה התובע לביה"ח סורוקה, שם אובחנה חבלת מעיכה בכף ידו השמאלית של התובע. התובע אושפז מיום התאונה 20.3.03 ועד ליום 16.4.03, אך ביום 18.6.03 אושפז התובע שנית, עקב נמק במתלה העור ושוחרר לביתו כעבור שבוע ימים, מאז הוא טופל באופן אמבולטורי.

המומחה מטעם התובע פרופ' דן עטר, קובע בחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה, כי נגרמה לתובע חבלה של מעיכה בשורש היד וכף היד עם שברים שונים בעצמות היד. נקבע, כי היום התובע איננו יכול לתפקד כלל ביד זו. הוא איננו יכול לאחוז דבר בכף ידו והוא סובל מכאבים תוך הנעת היד. סבור המומחה, כי מצב זה של ידו השמאלית של התובע מותאם לקטיעת כף היד בגובה שורש היד והדבר מקנה נכות צמיתה בשיעור של 50%. עוד סבור המומחה כי המגבלה בהפעלת היד מפריעה לתובע בתפקודו היום יומי ולכן זקוק הוא לעזרה בפעולות פשוטות כמו לבוש ופעולות אחזקה שונות. קובע המומחה כי התובע עובד כפיים והנזק הגופני מונע ממנו לשוב לעבודה.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של דר' ז'טלין. מסכים המומחה, כי בעקבות התאונה נותר התובע עם דפורמציה קשה בידו השמאלית שאינה מאפשרת לו לתפקד באופן סביר עם יד זו. אפילו קיימת תנועה מסויימת באגודל היד אין הדבר מאפשר לתובע לאחוז חפצים בכף ידו. סבור המומחה, כי הדבר רק מאפשר לנפגע להשתמש בידו השמאלית כיד עזר. המומחה מתייחס לתאונות קודמות שהיו לתובע בגינם נגרם נזק קודם לכף ידו השמאלית של התובע בשלושה מועדים שונים בשנים 91', 92' ו- 94'. התובע עצמו מתייחס לתאונה אחת קודמת בשנת 92' שלאחריה שב לעבודה רגילה (ת/17 סע' 1 ג'). סיכומו של דבר מעריך המומחה מטעם הנתבעת, כי שיעור נכותו של התובע הוא בשיעור 40% בלבד לעומת שיעור הנכות שנקבע על ידי המומחה מטעם התובע בשיעור 50%. אין בחוות הדעת כל פירוט מדוע יש בתאונות הקודמות או באירועים הקודמים כדי להצדיק נכות קטנה מזו שקבע המומחה מטעם התובע. כפי שצויין לעיל, הסכימו הצדדים בראשית הדיון, שחוות דעת המומחים הרפואיים יוגשו ללא חקירה נגדית. התובע מצדו הסכים להעמיד את הנכות הרפואית על 45%, בעוד שהנתבעת רק הסכימה להגשת חוות הדעת ללא חקירה נגדית. דר' ז'טלין אף שהוא מפרט את האירועים הקודמים שאירעו לתובע, בגינם ניזוק בכף ידו השמאלית, אין הוא קובע, שאירועים אלה הותירו נכות צמיתה כלשהי אצל התובע. לכן, לכאורה אין באותם אירועים קודמים כדי לשנות את המסקנה באשר לנכות הצמיתה הסופית עימה נותר התובע. המומחה גם איננו מתעמת עם מסקנתו השונה של פרופ' עטר באשר לשיעור הנכות. הנתבעת סבורה, כי יש להעדיף חוות דעתו של דר' ז'טלין משום קביעתו, כי התובע יכול להשתמש בידו השמאלית כיד עזר לפחות. עובדה זו לא נשללה על ידי פרופ' עטר. משהתובע הסכים, כי נכותו הצמיתה של התובע תעמוד על נכות של 45%, הנני מחליט לאמץ  הסכמה זו של התובע.

 

כושר השתכרות של התובע קודם התאונה

עפ"י טופס 106 (מוצג ת/2), השתכר התובע בשנת 2002 – השנה שקדמה לתאונה – סה"כ – 121,469 ¤ ברוטו.

לפיכך שכרו החודשי עמד על סך: 10,122 ¤. סכום זה משוערך ליום מתן פסק הדין עומד על סך -.11,065 ¤.

 

הפגיעה בכושר השתכרות התובע עקב התאונה, ונכותו התפקודית

בסע' 8 לעיל ניתן הפירוט לנכותו הרפואית של התובע ומגבלותיו, תוך התייחסות לחוות הדעת שהוגשו.

הנתבעת מסכימה בסיכומיה כי התובע היה באי כושר מוחלט מיום התאונה 20.3.03 ועד חודש יולי 2004 – סה"כ שנה וארבעה חודשים. התובע אושפז ונזקק לטיפולים רפואיים במהלך התקופה הנ"ל. ביום 26.7.04 נערך דו"ח סיכום טיפול בריפוי בעיסוק שם נאמר:

"לשמעון עדיין קיים קושי רב לקבל הפגיעה ולהשלים עם המצב. במהלך הטיפול הוצע לשמעון פעמים רבות  לפנות לעזרה רגשית, על מנת לעזור לו להתמודד עם המצב, אך לדבריו הוא מתקשה להתמודד בו זמנית עם כמה טיפולים ולכן הנושא נדחה". הוצע להפנותו להכוונה מקצועית. (ראה קובץ המסמכים ת/3).

התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ב- 23.5.05 (ראה ת/20). לדבריו, כל חייו עבד כפועל ייצור ובשל נכותו אין הוא יכול עוד לבצע פעולות הדורשות יכולת פיזית. בעקבות התאונה הוא סובל גם מסיוטים וחרדות. הוא חסר השכלה בסיסית הואיל וסיים רק שמונה שנות לימוד (ראה ת/17 סע' 7).

התובע פנה למחלקת שיקום ב-מל"ל בחודש מאי שנת 2005, אך טרם החל בהליכי שיקום, משום שחש לדבריו, כי מצבו הבריאותי טרם התייצב. התובע שב ופנה למחלקת שיקום במרץ 2006 ונקבע כי התובע יכול להשתלב במסגרת של תעסוקה נתמכת ביום עבודה חלקי. לאחר אבחון מקצועי שבוצע בין החודשים מאי 2006 ועד אוקטובר 2006, וחיפוש עבודה מתאימה במהלך שמונה חודשים, נמצאה לתובע עבודה כמשגיח בחינות במכללת "ספיר" שם הוא משתכר 25 ¤ לשעה. לאחר הפניתו זו נסגר תיק השיקום (ראה ת/8 ו-נ/16).

בדו"ח איבחון תעסוקתי (ת/9) העריכה רכזת אבחון בחודש יוני 2006 כי התובע יוכל להשתלב במסגרת של תעסוקה נתמכת, ליום עבודה חלקי. הוא נמצא מתאים לעבודות תעשייתיות פשוטות של הרכבה, מיון ואריזה, עם חלקים בגודל בינוני ומעלה. עבודות אותן ניתן לבצע ביד אחת או עם מתקן עזר.

מעיד התובע כי במהלך תקופת השיקום קיבל גמלאת נכות בשיעור 100%. עבודתו במכללת "ספיר" היתה זמנית ומוגבלת לתקופות של בחינות בלבד (פרוט' 11-10).

טוען התובע כי לא עבד כלל עד תום שנת 2006. בשנת 2007 השתכר כ- 463 ¤ לחודש בלבד ובשנת 2008 כ- 462 ¤ לחודש (ראה ת/21). עד 24.7.08 לא נמצאה לתובע עבודה נוספת (ראה נ/16).

ההלכה הפסוקה הינה, כי כל אימת שניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות הרפואית כמודד לקביעת הפסד זה. המקרים שבהם נוהג בית המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית, כמודד להפסד כושר ההשתכרות, הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע (ראה סימא גירוגיסיאן נ. סייף רמזי ואח' פד"י נב (3) 792 בעמ' 799-798).

במקרה הנדון, בו מדובר בעובד כפיים שנפגע, שהוא חסר השכלה פורמלית, ואינו יכול עוד לשוב לעבודתו הקודמת, ברור שכושר השתכרות התובע נפגע בשיעור ניכר מעבר לנכותו הרפואית. העובדה הינה שגם מחלקת השיקום במל"ל לא הצליחה למצוא לתובע עבודה מעבר לעבודה זמנית בתעסוקה נתמכת. הכנסתו של התובע בעבודה זו הינה שולית בהשוואה להכנסתו אצל הנתבעת. גם גילו הנוכחי של התובע כבן 53, אינו מקל על מציאת עבודה מתאימה.

בנסיבות יוצאות דופן אלה הנני מעמיד נכותו התפקודית של התובע על שיעור 80%.

 

הפסד שכרו של התובע בעבר

11.1  עולה מן המסמכים כי התובע היה באי כושר מוחלט מיום התאונה 20.3.03 ועד תחילת שנת 2007.

בתקופה זו בכל זאת השתכר התובע אצל הנתבעת עד מועד פיטוריו ב- 23.5.05, והכנסתו היתה כדלקמן:

-          מ- 20.3.03 ועד 31.12.03:

לתקופה זו המציא התובע תלושי שכר חלקיים בלבד וטופס 106 (ראה ת/2) לפיו השתכר באותה שנה סה"כ -.66427 ¤. מתקופה זו יש להפחית השכר שהשתכר התובע בחודשים קודם התאונה בהתחשב בשכר ממוצע בסך 10,122 ¤ לחודש.

לפיכך יש להפחית סה"כ 23,584 ¤. מכאן שמיום התאונה ועד תום שנת 2003 השתכר התובע:

23,584 - 66,427 ¤ = 42843 ¤.

שכרו הצפוי של התובע באותה תקופה אמור היה להיות, לפי שכרו בשנת 2002, לפחות – 121,469 ¤.

לפיכך הפסדו בתקופה הנדונה מיום 20.3.03 ועד 31.12.03 מסתכם בסך:

42,843 – 121,469 ¤ = 78,626 ¤.

על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מ- 1.8.03 ועד יום מתן פסק הדין.

-          מ- 1.1.04 ועד 31.12.04:

בתקופה זו השתכר התובע לפי טופס 106 סה"כ 8105 ¤. שכרו הצפוי אמור היה להסתכם בשנה זו בסך 121,469 ¤ כנאמר לעיל.

לפיכך הפסדו בתקופה זו מסתכם בסך 113,364 ¤.

על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.04 ועד ליום מתן פסק הדין.

-          מ- 1.1.05 ועד 31.12.05:

התובע כאמור פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ביום 1.4.05 (ראה ת/20).

עפ"י תלושי שכר חלקיים שצורפו לא השתכר התובע אצל הנתבעת בתקופה זו, פרט לפיצויי פיטורין בסך 250,192.70 ¤ שקיבל התובע בתלוש שכר לחודש מאי 2005.

ההכרעה בשאלה זו, עפ"י ההלכה הפסוקה, מן הדין שתיפול על בסיס תנאי העבודה הקיימים במקום עבודתו של התובע. היה ולפי תנאים אלה, זכותו של העובד היתה לקבל פיצויי פיטורין גם במקרה של פרישה מהעבודה, בנסיבות שבהן אין חוק פיצויי פיטורים מזכה אותו בפיצוי פיטורין, כי אז לא יהיה מקום לניכוי פיצוי הפיטורין מפיצויי הנזק שייפסקו לו. נפסק במקרה אחד כי חובת ההוכחה לענין תנאי העבודה היא על הנתבעת ומשלא עמדה בכך אין לנכות הפיצויים (ראה ת.א. (חי') 1091/98 יונה משה נ. צים).

הלכה דומה גם נפסקה ב-ע.א. 4837/92 אליהו נ. בורבה פד"י מט (2) 257, 263, ראה גם ע.א. 4846/96 מ"י נ. בארי וקציר "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה חמישית סע' 341). התובע העיד כי היה זכאי לפיצויי פיטורין ללא קשר לנסיבות פיטוריו (פרוט' 11). הנתבעת מצדה לא הביאה כל ראיה לענין זה.

לפיכך על הנתבעת לפצות התובע בגין הפסד שכר בתקופה זו סך 121,469 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.05 ועד יום מתן פסק הדין.

 

 

 

-          מ- 1.1.06 ועד יום מתן פסק הדין:

בתקופה זו יש לחשב הפסדו של התובע עפ"י שכרו קודם התאונה והנכות התפקודית שנקבעה לו כדלקמן:

37 חודשים X 80% X 10,122 ¤ = 299,611 ¤. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.07 ועד יום מתן פסק הדין.

 

הפסד שכר בעתיד

הפסד זה יש לחשב עפ"י שכרו המשוערך של התובע, נכותו התפקודית ותוחלת שנות עבודתו עד מלאת לו 67 שנים כדלקמן:

139 X 80% X 11,065 ¤ = 1,1230,428 ¤.

 

הפסד פנסיה

ב"כ הנתבעת בסיכומיה הסכימה לחישובי התובע באשר להפסד בגין ראש נזק זה למעט חישוב התובע באשר למענק שנים עודפות לו היה זכאי לכאורה. לטענתה לא הוכיח התובע כי היה צפוי לקבל את המענק המקסימלי. הנתבעת מציעה להעמיד המענק על סך 20,000 ¤ ואת ההפסד הכולל בגין הפסד הפנסיה על סך 53,959 ¤.

הנני מאמץ עמדה זו של הנתבעת והנני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בגין ראש נזק זה סך 53,959 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

 

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

כפי שעולה הדבר מסע' 8, 10 ו- 11 לעיל, גרמה התאונה לתובע פגיעה חמורה ביכולתו התפקודית. המומחה מטעם התובע, פרופ' דן עטר, סבור כי מצב ידו השמאלית של התובע מותאם לקטיעת כף היד בגובה שורש היד. לדעתו התובע מוגבל בתפקוד היום יומי וזקוק לעזרה בפעולות פשוטות כמו לבוש ועבודות בית.

אף המומחה מטעם הנתבעת מסכים, כי מצב ידו של התובע אינו מאפשר תפקוד סביר. אין הוא יכול לאחוז חפצים ויכול להשתמש בידו השמאלית כיד עזר בלבד.

מעיד התובע, כי היה שנתיים וחצי באי כושר מוחלט. לדבר תימוכין בנסיונות השיקום של התובע שפורטו לעיל. (ראה תצהיר התובע ת/17 סע' 7).

אשת התובע, הגב' אלבז ניצה, מעידה כי מאז התאונה אין התובע עוד מסוגל לעזור בעבודות הבית. היא עצמה עושה את הקניות ועוזרת לתובע בפעולות פשוטות יום יומיות כמו לבוש, הכנת האוכל, שימוש בכלי אוכל ורחצה (ראה ת/18 ופרוט' עמ' 12).

עזרה זו שנותנת אשת התובע חורגת מן העזרה הרגילה על ידי בן משפחה. לטענת הנתבעת, התובע ואשתו מגזימים בהיקף העזרה לה נזקק התובע ולחילופין היה עליו לפנות בתביעה לקבלת סיוע מ-מל"ל.

לא הוגשה לביהמ"ש חוו"ד מומחה שיקומי. הנתבעת מציעה להעריך נזקו של התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך 130,000 ¤.

לאחר שנתתי דעתי לראיות שהובאו בפני הנני מעריך עזרת הזולת לעבר, בהתחשב בשיקום הממושך של התובע, בסך 100,000 ¤.

הנני קובע לתובע פיצוי לעתיד בגין עזרת הזולת סך 150,000 ¤.

סה"כ נפסק לתובע על כן, בראש נזק זה, סך 250,000 ¤ ליום מתן פסה"ד.

 

הוצאות בגין רכב אוטומטי

אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע הוגבל בעקבות התאונה לנהיגה ברכב אוטמטי, עם גולה בגלגל ההגה והגה כוח (ראה ת/6).

יחד עם זאת הודה התובע כי הוא החזיק ברכב אוטומטי מסוג הונדה סיוויק עוד קודם התאונה ומכאן שלא השתנה מצבו לרעה.

עדיין אין להתעלם מכך שבעתיד תשלל האפשרות מהתובע להחזיק ברכב עם גיר רגיל, ללא התוספות הנ"ל.

לפיכך הנני פוסק לתובע פיצוי בשל נזק זה עפ"י אמדן סך 15,000 ¤.

 

כאב וסבל

בעקבות התאונה אושפז התובע תקופה כוללת של כחודש ימים. הנכות הרפואית שנותרה לתובע היא נכות קשה בשיעור 45%, אשר גרמה לפרישת התובע מעבודתו, בה לכאורה התכוון להמשיך עד תום תוחלת שנות עבודתו. נכות זו גם משפיעה באורח קשה על כל אורחות חייו של התובע, ובמידה רבה איבד את עצמאותו. התובע חווה תקופה ארוכה של שיקום שטרם נסתיימה לכאורה.

עפ"י ההלכה הנוהגת היום, יש לפסוק פיצוי ריאלי על פי נסיבות המקרה האינדיבידואלי, ללא קשר לפיצוי המוכתב על ידי חוק הפלת"ד (ראה ע.א. 398/99 קופ"ח של ההסתדרות הכללית ואח' נגד לאה דיין ואח' פד"י נה (1) 765).

בהתחשב בנתונים כולם הנני פוסק לתובע בגין כאב וסבל סך 400,000 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 20.3.03 ועד יום מתן פסק הדין.

(ראה להשוואה ע.א. 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. שמעון אסרף פס"ד מיום 30.1.08).

 

ניכויים

17.1  גמלאות המוסד לביטוח לאומי עפ"י חוות שי ספיר ושות' (נ/15 נספח 2) מסתכמות בסך 1,112,615 ¤ (כולל ריבית על תשלומי עבר בסך 23,682 ¤). בחווה"ד אין הבחנה בין גמלאות עבר לגמלאות שישולמו בעתיד. לכן אין להוסיף עוד ריבית והצמדה על הסכומים שצוינו. על פי ההלכה הפסוקה אין להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על גמלאות המשולמות בעתיד (ראה ע.א. 9040/03 גדעון היימן נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ – סע' 6 לפסה"ד).

17.2  על פי המוסכם בין הצדדים יש לנכות גם דמי שיקום ששולמו לתובע בסך 20,000 ¤.

 

סיכום

לפיכך הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין התאונה הנדונה כדלקמן:

 

18.1  הפסד שכר בעבר

18.1.1 לתקופה 31.12.03 – 20.3.03 סך:                    78,626 ¤

          בתוספת הפרשי הצמדה וריבית

          מיום 1.8.03 (סע' 11 לעיל)

 

18.1.2 לתקופה 31.12.04 – 1.1.04 סך:                      111,364 ¤

          בתוספת הפרשי הצמדה וריבית

          מיום 1.6.04 (סע' 11 לעיל)

 

18.1.3 לתקופה 31.12.05 – 1.1.05 סך:                      121,469 ¤

          בתוספת הפרשי הצמדה וריבית

          מיום 1.6.05 (סע' 11 לעיל)

 

18.1.4 לתקופה מ- 1.1.06 ועד יום מתן

          פסה"ד סך:                                                  299,611 ¤

          בתוספת הפרשי הצמדה וריבית

          מיום 1.6.07 (סע' 11 לעיל)                              ______________

    

          סה"כ הפסד שכר לעבר:                                611,070 ¤

          (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנ"ל)

 

18.2  הפסד שכר בעתיד סך:                                            1,230,428 ¤

(סע' 12 לעיל)

 

18.3  הפסד פנסיה סך:                                                    53,959 ¤

(סע' 13 לעיל)

 

18.4  עזרת הזולת עבר ועתיד סך:                                                250,000 ¤

(סע' 14 לעיל)

 

 

18.5  הוצאות רכב אוטומטי סך:                                      15,000 ¤

(סע' 15 לעיל)

 

18.6  פיצוי בעבור כאב וסבל סך:                                     400,000 ¤

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית

מיום התאונה 20.3.03 ועד יום מתן

פסה"ד (סע' 16 לעיל)

 

סה"כ הנזק:                                                           2,560,457 ¤

(בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנ"ל)

 

פחות ניכויים

גמלאות מל"ל סך                       1,112,615 ¤

דמי שיקום                                20,000 ¤

                                                ___________

סה"כ ניכויים סך:                                                         1,132,615 ¤

(סע' 17 לעיל)

 

סה"כ נזק לאחר ניכויים                                                 1,427,842 ¤

(לא כולל חישוב הפרשי הצמדה

וריבית כנ"ל)

 

 

 

 

 

 

 

על הנתבעת לשלם לתובע סכום נזקיו כמפורט לעיל לאחר הפחתת הניכויים ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנ"ל ובתוספת הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם ועד יום מתן פסה"ד ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכל זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

 

 

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009) במעמד הנ"ל.

 

                                                                                

ידין טימור – שופט

סגן נשיא

 

 


007008/06א  055 שולי אברהם

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/CC86AD8A8847109F4225754C00558CDF/$FILE/197D1CDD1A5082404225752D00303B39.html
תאריך: 
28/01/09
Case ID: 
7008_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : סגן נשיא
סגן נשיא
עורכי דין : דויטש אברהם יעקב לחיאני
דויטש אברהם
יעקב לחיאני
Powered by Drupal, an open source content management system