קורש לגילוי אש נ' מוזיאון ארץ ישראל


 

   

בתי המשפט

א  034414/06

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

 

 

כב' השופטת עינת רביד

בפני:

 

 


קורש גילוי אש 2003 בע"מ

   בעניין:

התובעת

יצחק קירה ועו"ד אוהד ריצ'מן

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד


 

מוזיאון ארץ ישראל-תל-אביב

הנתבעת

קובי שקל

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

פסק דין

 

1.      התובעת היא חברה העוסקת בהתקנה, שרות ואחזקה של ציוד לכיבוי אש (להלן: "התובעת"). הנתבעת היא מוזיאון בבעלות עיריית תל-אביב (להלן: "המוזיאון" או "הנתבעת") היא חברה הפועלת לטובת הציבור המתוקצבת על ידי גופים ציבוריים. בשנת 2005 הוחלט ליצור אחידות ולשדרג את מערכות כיבוי האש בביתני המוזיאון (להלן: "המערכות") מתוך כוונה לחדש את המערכות הישנות ולהתייעל ולצמצם עלויות על ידי החלפת המערכות הקיימות להן ניתן שרות על ידי ספק בלעדי, בציוד סטנדרטי חדש ואשר ניתן יהיה לקבל שרות מספקים שונים באופן שיפחית את עלויות התחזוקה באופן משמעותי.

2.      המוזיאון פנה למספר חברות בהליך של מכרז פנימי, בבקשה להציע הצעות מחיר לשדרוג המערכות, ולאחר בחינת ההצעות, בין היתר על ידי ועדת המכרזים והתמחרות, נבחרה התובעת על פי הצעתה, ונחתם עמה הסכם ביום 4.5.05 (להלן: "ההסכם").

3.      אין מחלוקת כי עוד לפני חתימת ההסכם נערך במוזיאון סיור עם מנהלה של התובעת ובעליה (להלן: "מר קורש").

4.      ההסכם קבע את תנאי ההתקשרות לפיהם ישולם לתובעת תמורת העבודות המפורטות בנספח ב' להסכם (להלן: "העבודות הבסיסיות") סכום כולל על סך 61,775 ¤.

5.      עוד קובע ההסכם מספר סעיפים:

בסעיף 2.1 הוגדר "המפקח" – "האדם שמתמנה מזמן לזמן ע"י המוזיאון לפקח על ביצוע העבודה או חלק ממנה."

בסעיף 2.3 הוגדרה "פקודת עבודה"- "הוראה בכתב החתומה על ידי המפקח הכוללת את הגדרת העבודה לרבות כמויות והפרטים שמוטלים על הקבלן".

בסעיף 2.4 הוגדרה "העבודה" – "ביצוע כל הפעילות המפורטת בנספח ב' ו/או מפרט טכני שיוצא על ידי המפקח לביצוע העבודה ו/או כל עבודה שיש ושתידרש אם בקביעות ואם באופן ארעי לבצוע העבודה".

בסעיף 4.1.1 נכתב: "המוזיאון מוסר בזאת לקבלן והקבלן לוקח על עצמו, לבצע את עבודת החלפת המערכות הקיימות למערכות "טלפייר" המפורטת בנספח ב' הרצ"ב להסכם זה או כל עבודה אחרת שתפורט בפקודת העבודה שתימסר לו מזמן לזמן על ידי המפקח."

בסיפא לסעיף 4.1.2 נכתב: "במידה ויידרש הקבלן לבצע עבודות נוספות שאינן כלולות בנספח ב', ואשר אינן קשורות ישירות במישרין להחלפת המערכת, הרי שביצוע העבודה יתואם בין הצדדים, התמורה תהיה בהתאם לנספח ג' להסכם זה."

6.      כמו כן נקבע בסעיף 4.4 להסכם הסדר לעניין אחריות ושרות לאחר סיום העבודות בתשלום באופן המתחדש כל שנה ולמשך 4 שנים, אשר ניתן לסיימו בכל עת בהודעה של 3 חודשים מראש. בנספח ג' להסכם נקבעה הצעת מחיר עתידית לכל עבודה נוספת ככל שתהיה מעבר לעבודות הבסיסיות שהוסכם עליהן בנספח ב'.

 

טענות התובעת 

7.      התובעת טוענת כי למרות שביצעה עבודות בסך כולל של 231,285 ¤ (כולל מע"מ) מצאה הנתבעת לנכון להפר את ההסכם עמה ולשלם אך ורק 110,000 ¤ (כולל מע"מ) ולפיכך הנתבעת חייבת, לטענת התובעת, סכום קרן בסך של 121,285 ¤ בגין העבודות שביצעה התובעת. התובעת טוענת כי למרות שלא שולמו החשבוניות כראוי בוצעה מסירה מסודרת של המערכת ביום 15.12.05 על ידי התובעת לנתבעת.

8.      לטענת התובעת הפער בין הסכומים שתובעת התובעת לבין הסכום ששילמה הנתבעת נובע מארבעה פרמטרים כדלקמן:

8.1.   הפרש בגין העבודה שבוצעה באודיטוריום – לפי חישוב התובעת מדובר בסך כספי של 112,662 ¤ ואילו לפי חישוב הנתבעת מדובר בסך כספי של 66,729 ¤ סה"כ הפרש של 45,933 ¤ (לא כולל מע"מ).

8.2.   הנתבעת ביצעה קיזוז מהסכום הכולל של העבודות הבסיסיות – לפי חישוב הנתבעת יש לקזז מהסכום הכולל של העבודות הבסיסיות המפורטות בנספח ב' להסכם סך של 17,527 ¤ (לא כולל מע"מ).

8.3.   הפרש בגין העבודות הנוספות – לפי חישוב התובעת החוב עבור עבודות נוספות שבוצעו מחוץ לאודיטוריום עומד על 33,710 ¤. לפי חישוב הנתבעת החוב בגין עבודות נוספות הינו 8,155 ¤. בגין עבודות שאושרו שולם לטענתה הסך של 20,550 ¤. סך הכל הפרש של 5,005 ¤ לא כולל מע"מ.

8.4.   פרוק חלקים של מערכות האסקור באודיטוריום – לפי חישוב הנתבעת יש לקזז מהתובעת תשלום בסך 3,262 ¤ עבור פרוק חלקים של מערכות האסקור באודיטוריום מאחר ועבודה זו כלולה בנספח ב' להסכם, התובעת דורשת סכום זה.

9.      התובעת טוענת כי הנתבעת מודה בחוב בסך 22,427 ¤ וזאת על פי סעיף 18.2 לתצהיר רו"ח פני דרורי, המשמשת מנהלת כספים של המוזיאון.

 

טענות המוזיאון

10.  המוזיאון טוען כי לעבודות הנוספות לא ניתנו אישורים תקינים כנדרש על פי ההסכם ולכן לא מגיע לתובעת כל סכום בגין העבודות הנוספות, אשר לא הוכחו.

11.  עוד הוא טוען כי יש רכיבים שלא בוצעו ויש לקזזם מהתביעה וכן הוא טוען כי אין מקום לתביעה בגין חיווט, אשר היה חלק מן העבודה שסוכם עליה עם התובעת ללא תשלום נוסף.

 

עדויות

12.  מטעם התובעת העיד מר קורש וכן העיד מר אלון לוי, הנדסאי לשעבר מטעם מוסד הטכניון המבדקה לבנין ותשתיות בע"מ, הבודק מערכות גילוי וכיבוי אש במקצועו. 

13.  מטעם הנתבעת העידה רו"ח פני דרורי (להלן: "רו"ח דרורי"). הנתבעת הגישה תצהיר של מר זאב אייזנשטרק, מנהל התפעול של המוזיאון, אשר לא התייצב לחקירה על תצהירו ולכן תצהירו הוצא מן התיק. 

14.  במהלך קדמי המשפט ביקש ב"כ התובעת להזמין את קב"ט המוזיאון לשעבר, מר חנן מאיר, אשר חתם על מסמכים שונים ואף צד לא הביאו כעד. כבוד השופטת גרוסמן כתבה בהחלטתה כי אינה רואה מקום לזמן את מר חנן מאיר בשלב זה, אולם בתום מסכת העדויות ניתן יהיה לבחון זאת שוב. יש לציין כי בסוף מתן העדויות בתאריך 28.11.07 נתתי החלטה ולפיה יש טעם בהזמנת מר חנן מאיר, וזאת לבקשתו של ב"כ התובעת ולכן התרתי את הזמנתו. בסופו של יום, ב"כ הנתבעת, כאמור, לא הביאה לעדות את מר אייזנשטרק אשר תצהירו הוצא מן התיק וב"כ התובע הודיע כי בעקבות כך כי הוא מוותר על עדותו של מר חנן מאיר (ראו הודעה מיום 11.1.08).

15.  יש לציין כי מר קורש נחקר שלוש פעמים ובפעם השלישית הוא נחקר על תצהיר משלים שהגיש בנושא החיווט.

 

מהימנות

16.  לצערי, לא יכולתי לסמוך את ידי על עדותו של מר קורש הן בשל הסתירות בין אמירותיו בתצהירו לבין המסמכים ולבין אמירותיו בחקירתו הנגדית בכל הנוגע לקבלת אישורים מראש, נושא שארחיב עליו בהמשך והן בשל טענת החיווט אשר גם בה לטעמי מצאתי כי מר קורש לא דייק בדבריו, נושא שגם בו ארחיב בהמשך.

17.  לעומת זאת מצאתי כי ניתן לתת אמון בעדותה של רו"ח דרורי, אשר עדותה עלתה בקנה אחד עם המסמכים. 

העבודות הנוספות

18.  ההסכם בין התובעת לבין המוזיאון נחתם ביום 4.5.05 והתובעת ביצעה את עיקר העבודות בחודשים מאי עד יולי 2005. על פי ההסכם, התמורה בעבור העבודות הבסיסיות נקבעה על סך 61,775 ¤ בתוספת מע"מ. היקף העבודות הבסיסיות הוגדר בנספח ב' להסכם.

19.  ההסכם קבע מנגנון למסירת עבודות נוספות לתובעת. אם מקבצים יחדיו את סעיף 4.1.1 ביחד עם סעיף 2.3 המגדיר את פקודת העבודה מתקבל מנגנון לפיו לצורך עבודות נוספות צריכה להיות הוראה בכתב חתומה על ידי המפקח הכוללת הגדרת עבודה לרבות כמויות ופרטים. יש לציין כי סעיף 4.1.2, הוא הסעיף עליו נשענת התובעת בעמדתה, מדבר על עבודות נוספות "שאינן קשורות במישרין להחלפת המערכת" וגם הן אמורות להתבצע בתיאום בין הצדדים ("ביצוע העבודה יתואם בין הצדדים").  

20.  האישור שנדרש לביצוע עבודות נוספות לפי סעיף 4.1.1 הוא פקודת העבודה, דהיינו מסמך חתום על ידי המפקח. האישור שנדרש לביצוע עבודות נוספות שאינן קשורות במישרין  להחלפת המערכת הוא תיאום בין הקבלן לבין המוזיאון ואינו מסתפק בפקודת עבודה חתומה על ידי המפקח. מכאן עולה כי לתובעת יש הרשאה להחליף את המערכות הבסיסיות, כפי שהוגדרו בנספח ב' להסכם, אולם באשר לעבודה אחרת, כזו שאינה נכללת בנספח ב', הרי שעבורה על התובעת לקבל פקודת עבודה מהמפקח או אם מדובר בעבודה שאינה קשורה במישרין להחלפת המערכת, הרי שנדרש תיאום בין הצדדים – המוזיאון והקבלן. לא נאמר שניתן להסתפק בהוראה של המפקח, אלא נדרש תיאום בין הצדדים, דהינו מי שרשאי לחתום מכל צד.

21.  המוזיאון הוא גוף ציבורי הנתמך מכספי ציבור ולכן כמו גופים ממשלתיים ורשויות מקומיות יש למלא בהקפדה כל הוראה הנוגעת לאישור הוצאת כספים. דוגמא לכך היא הוראת סעיף 193(א) לצו המועצות  המקומיות (א) התשי"א – 1950, הקובע כי:

"חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם  התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה, אלא אם חתמו עליהם   בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גיזברה..."

 

22.  בעניין סעיף זה, והסעיף המקביל והזהה לו בפקודת העיריות (סעיף 203), אמר בית המשפט העליון בע"א 11/71 עיריית רחובות נ' פיני גולדמן פ"ד כה(2) 381, בעמ' 385 כך:

"המחוקק ייחס חשיבות גדולה להוראות סעיף 203 בקבעו במפורש  באותו סעיף שאם החוזה לא ייערך בהתאם להוראותיו, לא יחייב את העירייה.  אמנם ניתן לומר כי הוראה זו אינה ליברלית ואולי היא פורמאלית מאד,  אבל יש לזכור כי מדובר בכספי ציבור ויש להיזהר מאד בהוצאתם. אין לומר כי סעיף זה מכביד על מישהו. אין עירייה ללא מזכיר וגזבר וללא פנקסנות. היום דורשים מאדם המתקשר עם חברה, כי יכיר את התזכיר והתקנות כדי לדעת מי רשאי לחייב את החברה על-ידי חוזה או שטר ואיך ייחתמו מסמכים אלה, ועל אחת כמה וכמה מותר לדרוש מן האזרח שיידע כי העירייה לא תחויב על-ידי נייר החתום על-ידי ראש העירייה, אם לא הוספו החתימה של הגזבר והחותמת של העירייה, כאשר הוראה זו היא כתובה שחור על גבי לבן בספר החוקים של המדינה".ב

23.  במקרה שבפני אמנם לא עירייה היא צד לחוזה וצורת האישור לא נקבעה בחוק, אך מדובר במוסד ציבורי, בבעלות עירייה, עיריית תל אביב, המתוקצב על ידי גופים ציבוריים, בין היתר על ידי משרד החינוך, אשר הוא שנתן את התקציב לפרויקט הזה (ראו תצהיר רו"ח דרורי סעיף 3). לפיכך, יש להקפיד הקפדה יתרה על מילוי סעיפי ההסכם, כך שמי שחתום על הסכם יקפיד לקבל את האישורים הנדרשים על פי ההסכם לביצוע העבודה ולא יבצע עבודה ללא אישור ראוי. מדובר בהסדר שמטרתו בקרה ופיקוח על כספים, שהם כספי ציבור.

24.  מר קורש הודה כי לא קיבל פקודות עבודה כמוגדר בחוזה, אלא אך ורק בעל פה. ראו לעניין זה את חקירתו הנגדית בעמוד 4 שורה 26 עד עמוד 5 שורה 2 לפרוטוקול וכן בתצהיר תשובות לשאלון בסעיף 3 הוא כתב כך: "לא התקבלה פקודת עבודה כהגדרתה בחוזה לכל העבודות הנוספות אלא בעל פה ועל פי הצרכים בשטח ובגמר העבודה התקבל אישור מהנתבעת על גבי תעודות פנימיות."

25.  יש לציין כי בעניין האישורים לעבודות, מר קורש אמר בתצהירו שהוגש כעדות ראשית מטעמו דברים שאינם עולים בקנה אחד לא עם המסמכים ולא עם עדותו בחקירה הנגדית, כפי שהובאה לעיל. מר קורש העיד בתצהירו כך: "כל פעולה ופעולה שביצעתי נעשתה על פי הוראה אשר קיבלה אישור מראש" (ההדגשה הוספה- ע.ר.) (סעיף 15 לתצהיר) ולשם הוכחה הפנה מר קורש בתצהירו לנספחים ג' ו-ד' לתצהירו. נספחים ג/1 עד ג/13 מראים הצעות מחיר, שרובן הוכנו ביום 30.11.05 וחלקם ביום 5.12.05, כחצי שנה לאחר שהסתיימו העבודות ומכאן שהן לא הוצגו מראש וכן הן אינן חתומות ואינן מאושרות על ידי מי מהמוזיאון. מכאן שהתובעת לא הצליחה להציג בפני הוכחה כי קיבלה אישור מראש לעבודות הנוספות שעשתה. אשר לנספחים ד', הרי שהם אינם אישור מראש של העבודות משום שהם דוחות שרות שבהם כתובות העבודות שכבר בוצעו. 

26.  התובעת מבקשת להסתמך על דוחות השירות נספח ד' כהוכחה לכך שהנתבעת אישרה את העבודות. מרבית הדוחות נחזים להיות חתומים על ידי חנן מאיר, שהיה קב"ט המוזיאון ואשר פוטר בעקבות מחדליו בנוגע לפרויקט זה, כפי שציינה רו"ח דרורי בתצהירה (סעיף 10.2). התובעת ביקשה להעיד את מר חנן מאיר ואני אכן אישרתי לה זאת. בהמשך, ומטעמיה שלה, הודיעה התובעת כי היא מוותרת על העדת מר חנן מאיר. יש לציין כי בכך ויתרה התובעת על עד שעדותו חיונית להוכחת טענותיה וכן על מנת להוכיח כי החתימות הנחזות להיות שלו על דוחות השירות, אשר למעט אחת - לא נחתמו בפני מר קורש, הן אכן שלו. כפי שציינתי בתחילת דברי, לא יכולתי לתת אמון מלא בדברי מר קורש ולכן עדות חנן מאיר היא בעלת חשיבות רבה לתמיכה בעדותו של קורש ולמרות זאת עדותו, שהיא בעלת חשיבות ראשונה במעלה, לא הובאה בפני. יש לציין כי בידי הנתבעת היה דוח שרות אחד שעליו לא הייתה חתימתו של חנן מאיר ואילו התובעת הראתה דוח זה חתום לכאורה על ידי חנן מאיר (דוח שרות 1395) דוח זה מעורר סימני שאלה, אשר התובעת הייתה מודעת להם, אולם לא הביאה את חנן מאיר על מנת ליישב בעיה זו. ההלכה הפסוקה היא כי אי הבאת עד אשר יכול לתמוך בגרסתך פועלת לחיזוק גרסת הצד השני. נציין כי נטל ההוכחה על התובעת ולכן היא זו שהייתה צריכה להביא את חנן מאיר, מה עוד שהוא אינו עובד המוזיאון ואפילו פוטר על ידי המוזיאון ולכן לא צריכה הייתה להיות מניעה מבחינתה להביאו לעדות. 

27.  נושא האודיטוריום הינו חלק מביצוע העבודות הנוספות, אמנם הצדדים התייחסו אליו בנפרד, אך למעשה דינו כדין שאר העבודות הנוספות שלא קיבלו אישור מראש. לעניין האודיטוריום נסמכת התובעת על הצעת מחיר מספר 5211 (נספח ג/11 לתצהיר קורש), אשר נושאת תאריך 5.12.05 ואינה חתומה ואינה מאושרת כלל ואף אינה נחזית להיות חתומה על ידי איש מהנתבעת. עוד יש לציין כי היא הוצאה כחצי שנה לאחר תום העבודות. מכאן שהצעת מחיר זו אינה מסייעת לתובעת. עוד נסמכת התובעת בתביעתה על סיכום פגישה מיום 17.8.05(נספח ה לתצהיר קורש) אשר נביאו במלואו:

"1. תשלומים צפויים: שיק מזומן 40,000 ¤; שיק 1.9. 30,000 ¤.

2.  9/ 5-4  שמעון יביא צוות להשלמת חיבור המערכות שטרם הושלמו ולפרק את המערכת הקיימת בביתן מנהלה ובביתנים במידת הצורך. צפי זמן עבודה כ-4 ימים (למעט עיכובים מצד המוזיאון).

3. כל תוספת אם יעלה הצורך יהיה בתיאום עם פני ועל פי מסמך חתום. כרגע לא תותקן מערכת של דיווח לשער עקב שינוי מבנה כניסה. לדברי שמעון נקבל הערה בתעודת הטכניון שמקובלת על כיבוי אש.

4. פולקלור – מערכת מותקנת חלקית. לצורך השלמת המערכת, יש להתקין גלאים נוספים, צופרים וכדומה – שמעון יבקש מסמך מסודר הנדרש לצורך השלמות – במידה ונוכל למצוא תקציב לענין, תאושר העבודה על ידי המוזיאון כנגד קבלת תשלום בינואר 06'.

5. לאחר סיום השלמת המערכות על פי סעיף 2 (למעט פולקלור) תתרחש פגישה בין שמעון לפני/אילן לצורך קביעת התחשבנות סופית וקבלת הנחה לפרויקט משמעון קורש גילוי אש.

6. עד שבוע ימים לאחר גמר העבודה, קורש גילוי אש תדאג להביא את הטכניון לצורך קבלת תעודת התקנה על פי תקן, המקובלת על כיבוי אש. תשלום לטכניון על ידי המוזיאון.

סיכום זה מהווה את סיכום הפרויקט והסכמה של שני הצדדים לא לפנות לערכאות משפטיות".

28.  לטענת התובעת סעיף 2 למסמך מיום 17.8.05 מוכיח את אישור המוזיאון לעבודות חורגות באודיטוריום שכן ביתן המנהלה נמצא בתוך האודיטוריום. עוד טוענת התובעת כי ללא חיבור המערכות באודיטוריום הנתבעת לא היתה יכולה לקבל תעודה מהטכניון המאשרת את המערכת לפי דרישות התקן. פני טוענת בתצהירה כי הסיכום אינו מאשר עבודות חריגות באודיטוריום, אלא את סיום המערכות אשר אושרו על פי ההסכם.

29.  לעניין זה אני מקבלת את גרסת המוזיאון, אשר עולה בקנה אחד עם המסמך, משום שסעיף 3 לסיכום הפגישה קובע אך ורק את חיבור המערכות שטרם הושלמו ולא מאשר כל עבודה נוספת. בפגישה גם סוכם במפורש ואף נכתב כי "כל תוספת אם יעלה הצורך, יהיה בתיאום עם פני ועל פי מסמך כתוב". יתר על כן באותו מסמך נכתב במפורש באשר לביתן פולקלור, למשל, כי רק במידה וניתן יהיה למצוא תקציב לעניין - תאושר העבודה על ידי המוזיאון. מכאן שברור היה לתובעת כי היא חייבת לקבל אישור מראש לכל שינוי להסכם, לרבות עבודה באודיטוריום על מנת שלמוזיאון יהיה את התקציב הדרוש.

30.  רו"ח פני אף הסבירה בחקירתה הנגדית כי בסיכום הפגישה מיום 17.8.05צוין כי סך הכל התשלומים הינו 110,000 ¤ על פי ההסכם, כאשר שניים מן התשלומים הם 30,000 ¤ ו – 40,000 ¤ המוזכרים בסיכום הפגישה וזאת בנוסף למקדמה בסך 40,000 ¤, אשר שולמה לתובעת, הרי זהו הסכום שעמד למוזיאון להשלמת הפרויקט ותו לא. עוד היא הסבירה, כי אמנם היה ידוע למוזיאון באוגוסט, בזמן הפגישה, כי באודיטוריום יש 181 גלאים ולא 40 בלבד ולכן נקבע בסיכום כי לאחר השלמת המערכות תבוצע פגישה לצורך התחשבנות סופית תוך הבטחה של מר קורש, המצוינת בסיכום הפגישה להנחה על הפרויקט לנוכח הנזק שנגרם למוזיאון מההכפלה של העלויות (ראו עמוד 25-24 לפרוטוקול). בענין זה יש לציין כי המוזיאון אכן שילם כ – 150,000 ¤ לתובעת במקום 110,000 ¤ כפי שנקבע בהסכם.

31.  כאמור, קיבלתי במלואה את עדותה של רו"ח פני ולפיה אין לראות בפגישה מיום 17.8.05 התחייבות או אישור לעבודות נוספות באודיטוריום, וממילא הצדדים היו אמורים להיפגש להתחשבנות נוספת, אשר במהלכה אמור היה מר קורש לתת הנחה על העבודות שבוצעו והוא אף קיבל 40,000 ¤ יותר ממה שנקבע על פי ההסכם. לפיכך אני דוחה את תביעת התובעת באשר לעבודות הנוספות ולאודיטוריום.

 

החיווט

32.  גם טענת התובעת בדבר החיווט דינה להידחות והיא אף מציבה סימן שאלה נוסף על טיב גרסתה של התובעת. התובעת טענה בסיכומיה כי במסגרת עבודתה באודיטוריום ביצעה חיווט במסגרת העבודה הנוספת וכי על חיווט זה מגיע לה 34,000 ¤ (סעיף 25.22 לסיכומים). התובעת טוענת כי כאשר נחתם ההסכם הצדדים לא רשמו חיווט, כיוון שהחיווט היה קיים. עוד טוענת התובעת כי התשלום עבור חיווט באודיטוריום אינו דומה לתשלום בגין העבודה בביתנים האחרים. התוספות באודיטוריום לא נכללו בעבודות נשוא המכרז. התוספות באודיטוריום היו לטענת התובעת 272 נקודות שכללו נוריות סימון, צופרים, לחצנים וגלאי עשן, כאשר מתוך 272 הנקודות רק 111 היו עבור גלאי עשן. במילים אחרות התובעת טוענת כי העבודה באודיטוריום הייתה חלק מהעבודה הנוספת שנדרשה ואשר לא תוכננה מראש (ראו סעיף 25.26 לסיכומי התובעת). התובעת גם תומכת את טענתה בעניין החיווט בכך שבפועל הנתבעת כן שילמה עבור חיווט וצנרת בגין עבודה שבוצעה באודיטוריום וההוכחה לכך היא חשבונית מס 3377 מיום 29.9.05 הכוללת תשלום עבור 5 נוריות סימון שהתקינה התובעת באודיטוריום.

33.  הנתבעת לעומת זאת טוענת כי מדובר בעבודות נוספות מחוץ למכרז. עוד היא טוענת כי ביום 16.1.05 קודם לחתימת ההסכם הציעה התובעת הצעת מחיר הכוללת "גלאי עשן + בסיס + חיווט והתקנה" בעלות כוללת של 280 ¤ (נספח 3 לתצהיר רו"ח דרורי), ולכן, לטענת הנתבעת, החיווט כלול בסכום שנקבע בהסכם. גם בנספח העבודות הנוספות אשר מעבר לעבודות הבסיס אין שום תמחור נפרד לחיווט והתקנה. עוד טוענת הנתבעת כי אי אפשר ללמוד מחשבונית מס' 3377 דבר לעניין טענת התובעת. לעניין זה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר למשמעותו ולסיבת קיומו של המסמך מיום 16.1.05 (נספח 3 לתצהיר רו"ח דרורי), אשר בו מופיעה כאמור כי החיווט נכלל במחיר של 280 ¤.

34.  כאמור ככל שהחיווט מתייחס לעבודות הנוספות, הרי שקבעתי לעיל כי אין מקום להכיר בעבודות הנוספות אשר לא אושרו כנדרש על פי ההסכם ולכן די בכך על מנת שלא לאשר את הסכום הנתבע בגין החיווט.

35.  יתר על כן לא נתתי אמון בעדותו של מר קורש כי לא ניתן ללמוד מן המסמך ביום 16.1.05 כי המחיר להתקנה כולל חיווט. אותה הצעת מחיר מיום 16.1.05 הובאה על ידי הנתבעת כהוכחה לכך שאכן המחיר שהוצע על ידי התובעת בהליך המכרז - כלל חיווט. טענת מר קורש כאילו אותה הצעת מחיר הוצעה באופן חד פעמי ללא קשר למכרז ולמרות שסיכום ישיבת ועדת המכרזים אשר דנה בבחירת הזוכה במכרז למערכות גילוי אש (נ/1) היתה בדיוק מאותו יום, דהיינו 16.1.05 - לא רק שלא הוכחה בשום עדות חיצונית (למשל על ידי הבאת מר חנן מאיר), אלא היא בלתי מתקבלת על הדעת בהתחשב בלוח הזמנים ובקרבת המועדים, אשר מלמד כי כפי שהעידה רו"ח דרורי, כי הצעת המחיר הוצאה על פי בקשתה של דרורי לקראת הישיבה, על מנת שיהיה ברור כי המחיר אכן כולל חיווט. מכאן שאינני נותנת אמון בגרסתו של מר קורש לענין זה.

36.  גם לעניין חשבונית מס 3377 הרי שאין להסיק ממנה לגבי התחייבות המוזיאון במכרז. חשבונית 3377 הינה מיום 29.9.05 ושם הייתה עבודה שלא התייחסה לאודיטוריום ובמקום אחר לחלוטין ועל פי העדות מדובר היה בעבודה שאותה המוזיאון אישר בנפרד מהמכרז והסכים לסעיף נפרד בגין חיווט.

37.  למעלה מן האמור, יש לציין כי הנתבעת גם צודקת בטענתה, כי לו נדרשה לשלם, הרי יש לקזז שני סכומים בגין פרוק חלקים מן המערכת הישנה באודיטוריום. סכום זה שולם בזמנו על ידי הנתבעת "תחת מחאה", משום שלטענתה הוא נכלל בעבודות הבסיסיות, אשר נקבעו בנספח א'. בנספח א' להסכם נקבע אכן כי יש להחליף את המערכות, כאשר החלפה משמעה פרוק המערכת הישנה והתקנת חדשה במקומה. התובעת דרשה תשלום עבור הסרת המערכת הישנה בגובה 3,262 ¤ והנתבעת שילמה תחת מחאה ודורשת זאת חזרה, ואכן סכום זה מן הראוי היה לקזזו, לו התקבלה תביעת התובעת. אולם איני מקבלת את עמדת הנתבעת כי בגין פרוק חלקים באודיטוריום ניתן היה לקזז סך של 15,000 ¤ לו התקבלה תביעת התובעת. על פי סעיף 17 לתצהיר דרורי, התובעת נמנעה מלפרק את מערכת גילוי האש הישנה באודיטוריום, למרות שהתחייבה לעשות כן, וכי עלות הפרוק הינה 15,000 ¤. כאשר נשאלה רו"ח דרורי כיצד הגיעה לסכום של 15,000 ¤ היא ציינה, כי כאשר התובעת פרקה לוח עם שני ברגים היא דרשה בהצעת המחיר 2,800 ¤ (נספח 6 לתצהיר דרורי) וכי הפרוק, שנעשה באודיטוריום היה מערכת יותר גדולה, ולכן היא מוערכת על ידה בסכום של 15,000 ¤. לטעמי, המוזיאון לא הוכיח כי אכן מדובר בסכום כה גדול ולא ניתנה כל הערכת מומחה לעניין זה. הסתמכות על נספח 6 אינה מספיקה כהוכחה לקיזוז בסכום זה.

 
שרות ואחריות

38.  התובעת טוענת כי על המוזיאון לשלם לה עבור תקופת שרות ואחריות של 4 שנים. בעניין זה קיימים בהסכם סעיפים המסדירים תקופת שרות ואחריות. יחד עם זאת, סעיף 4.4 להסכם קובע כי המוזיאון רשאי להודיע על רצונו להביא את השרות לידי סיום בכל עת בהודעה בת 3 חודשים מראש. לא נדרש להביא את השרות לידי סיום בכתב. לפיכך יש לראות בעצם העובדה שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון וכמובן ביום הגשת כתב ההגנה (1.8.06) בו צוין במפורש בסעיף 6 על סיום ההתקשרות. לפיכך אינני מוצאת לנכון לחייב את המוזיאון בגין תקופת שירות ואחריות, אשר נסתיימה מייד כאשר התבררו חילוקי הדעות המהותיים בין הצדדים.

39.  גם באשר לטענה כי נמנעה מן התובעת עבודה בשני ביתנים: "היכל העצמאות" ו"אדם ועמלו", הרי שמשום שהתובעת לא הספיקה לעבוד שם לפני שהיחסים על שרטון, הרי שלא הייתה סיבה לאפשר לתובעת לסיים את עבודתה, כאשר המוזיאון מצא כי העבודות נעשות ללא אישורו ובחריגה מהמוסכם. לפיכך אני דוחה את התביעה של התובעת כי נמנע ממנה רווח.

 
סוף דבר

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ¤ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 14,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

 

ניתנה היום, ח' בשבט, תשס"ט (2 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.

 

עינת רביד, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0FCBF5D6100D84EC4225755100558571/$FILE/6F8E0EA37F4C2FAC4225752A00450600.html
תאריך: 
02/02/09
Case ID: 
34414_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : עינת רביד
עינת רביד
עורכי דין : אוהד ריצ'מן יצחק קירה ועו"ד אוהד ריצ'מן קובי שקל
אוהד ריצ'מן
יצחק קירה ועו"ד אוהד ריצ'מן
קובי שקל
Powered by Drupal, an open source content management system