בתי המשפט

פסק דין

1.         המערער הגיש, ביום 29.8.02, תביעה לבית משפט השלום בירושלים שכותרתה "פירוק שיתוף במקרקעין + כספית", כאשר סכום התביעה הוא 114,000 ¤.

2.         לצורך הערעור שבפנינו, לא ראינו לנכון לפרט את כל ההליכים והליכי הביניים אשר היו בפני בית משפט השלום מאז ועד למתן שני פסקי דין: האחד, פסק דין חלקי מיום כ' באב תשס"ו (14 אוגוסט 2006), והשני, פסק דין סופי מיום י"ב אב תשס"ח (13.8.08).

3.         הערעור נסוב על אי פסיקת שכר טרחת עורך דין בפסק הדין הסופי.

4.         בא כוח המערער, עורך דין שינדלר, טוען כי ערך הסכם שכר טרחה עם מרשו, לפיו שכר טרחתו הינו 20 אחוז +מע"מ מהסכום שיקבל התובע. מאחר שהתובע קיבל בסיום ההליכים כ- 730,000 ¤, שכרו הוא כ- 150,000 ¤.

5.         בא כוח המשיב 1 סבור, כי אין מקום לשנות את גובה שכר טרחת עורך הדין, שכן הערכאה הראשונה, שהכירה את התיק היטב, הסתפקה בקביעת שכר טרחה בפסק הדין הראשון, כאשר מרשו חויב ב 6,000 ¤, והמשיבה 2 ב- 9,000 ¤ (סה"כ 15,000 ¤ בתוספת מע"מ). אי פסיקת שכר טרחת עורך דין בפסק הדין הסופי היא החלטה מודעת של הערכאה הראשונה, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך, כך טוען עו"ד דובר, בא כוח המשיב 1.

6.         המשיבה 2 סבורה, כי אין מקום לחייבה בשכר טרחת עורך דין, שכן הסכום שנפסק הוא די והותר, ובכל מקרה האשם בניהול ההליכים אינו רובץ לפתחה של המשיבה 2, היא רשות הפיתוח.

7.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי אכן מן הראוי להשית על המשיבים שכר טרחת עורך דין, לזכות המערער (התובע בערכאה הראשונה).

8.         בעניין זה, צודק עו"ד שינדלר, בא כוח המערער, כי משמעותו הכלכלית של פסק דינו של בית משפט השלום, לפיו אין התובע זכאי לשכר טרחת עורך דין בסיום ההליך, הוא כי התובע יוצא בגרעון כסף. במקרה שלנו, במקום שנשארו בידיו כ- 730,000 ¤, אם ייתן לעורך דינו את הסכום של כ 150,000 ¤, הוא יוותר עם סך של 580,000 ¤ בלבד.

9.         ברם, בא כוח המערער, שייצג אותו במשך מספר שנים בערכאה הראשונה, לא הביא לידיעת בית משפט השלום את הסכם שכר הטרחה שיש לו עם לקוחו, וזאת על אף האופציה לעשות כן, על פי הנוהל שנקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט אהרון ברק (שפורסם בפ"ד נא(1) עמ' 1).

10.       בנסיבות אלה, לא נוכל לקחת כנקודת מוצא, את שכר הטרחה המוסכם בין עורך הדין לבין הלקוח, שכן נתון זה לא היה בפני הערכאה הראשונה.

11.       יתרה מזאת, עו"ד דובר, בא כוח המשיב 1, הודיענו כי אם היה יודע על הסכם שכר טרחה זה, לא היה מגיע להסכם עם המערער ביחס לתיק.

12.       ניסינו לבדוק את כמות העבודה שהושקעה בתיק, כאינדיקציה לקביעת שכר הטרחה, אך לא קיבלנו נתונים מלאים מן המערער, זולת הטענה הכללית כי ניהל משא ומתן לפשרה, שלא הניב פרי, במשך תקופה ארוכה, וכי בתיק העיקרי שנוהל בבית משפט השלום, היו ארבעה מועדים של ישיבות הוכחות, וכן הושקע מאמץ בדרך של מינוי שמאים, חקירתם, מינוי כונס נכסים ולאחר מכן כונסי נכסים, ולדבריו מדובר בהיקף חומר של מספר קלסרים.

13.       בנסיבות אלה, ומאחר שאין לנו נתונים מדויקים של כמות השעות, לא נותרה לנו ברירה אלא להעריך את שכר הטרחה הראוי בתיק על פי הפרמטרים הבאים: הערכה (כללית) מהו שכר הטרחה שהיה מבקש עו"ד סביר בתחילת ההליך; הסכום שהתקבל לבסוף ובו זכה התובע (המערער), בזכות עבודתו של עורך דינו; היקף הישיבות שהיו בפני בית משפט קמא, כמדד למספר שעות העבודה שהשקיע ב"כ התובע בתיק.

14.       לאחר שהבאנו בחשבון את כל הנתונים הללו, הגענו למסקנה כי יש להוסיף על שכר טרחה שנפסק בפסק הדין החלקי, את הסכומים הבאים:

            א.         המשיב 1 ישלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ¤.

            ב.         המשיבה 2 תשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ¤.

            ג.          לסכומי שכר הטרחה יתווסף מע"מ כדין.

15.       בנוסף לכך, ישלמו המשיבים למערער שכר טרחת עורך דין בהליכי ערעור זה בסך של 6,000 ¤ כל אחד, ואף זאת בצירוף מע"מ כדין.

16.       הגזברות תחזיר למערער את הפיקדון ששילם, בצירוף פירותיו.

17.       המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום ח' בשבט, תשס"ט (2 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.