"אגדי יעקב נ. שלי משה מתכות בע


 

   

בתי המשפט




א  036685/07

בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו

לפני כבוד השופט שלמה פרידלנדר


 

22/02/2009

תאריך:


 

 

 

 













 

אגדי יעקב

בעניין:

 

התובע

עו"ד זיו כהן

ע"י ב"כ


 


 

נ  ג  ד


 


 

1 . שלי משה מתכות בע"מ

2 . הפניקס חברה לביטוח בע"מ

3 . כלל חברה לביטוח בע"מ


 

 

הנתבעות

נתבעות 1-2 ע"י ב"כ עו"ד אילן אמודאי

נתבעת 3 ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר דורון


 

 

 

 


פסק-דין חלקי בשאלת העילה

מבוא וטענות הצדדים

1.                   לפניי מחלוקת בשאלה מהי עילת התביעה בגין תאונה שאירעה לתובע ביום 25.3.04, עת נחבל בראשו ובחלקי-גוף נוספים במהלך עבודתו כמפעיל מכבש מתכות אצל הנתבעת 1. לתובע נגרמה נכות קשה עקב תאונה זו. נסיבותיה המדויקות של התאונה נותרו עלומות.

2.                   הנתבעות 1 ו-2, המעסיקה ומבטחתה, טוענות כי התובע נחבל כתוצאה ממכה שקיבל מזרוע הבאגר, רכב מכני-הנדסי זחלילי שהעמיס אותה שעה גרוטאות מתכת לתוך המכבש, או מפריט-מתכת כלשהו, שהיה אחוז במצבטים שעל זרוע הבאגר או נשר מהם. לחלופין, התובע נחבל עקב נפילתו מ'מרפסת' המכבש, שנגרמה עקב מכה כאמור אשר דחפה אותו ו/או ערערה את שיווי-משקלו. לפיכך חבה הנתבעת 3, מבטחתו של הבאגר לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, בחבות בגין התאונה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ('חוק הפלת"ד').

3.                   הנתבעת 3 טוענת כי התובע נחבל עקב נפילה מן המרפסת האמורה, שלא עקב מכה מן הבאגר. לפיכך יש לייחס את הנפילה להיעדרו, במועד התאונה, של מעקה בטיחות מתאים לאורך ה'מרפסת'. על כן חבות הנתבעות 1 ו-2 בגין נזקי התובע, שנגרמו עקב רשלנות והפרת חובה חקוקה מצד הנתבעת 1 באי-התקנת מעקה תקני, לפי פקודת הנזיקין.

4.                   העדויות העיקריות אודות נסיבות התאונה הן עדותו של התובע, שהעיד בווריאציות שונות כי אינו זוכר בדיוק כיצד נחבל; ושל נהג הבאגר, ששלל פגיעה של הבאגר בתובע, על יסוד גרסתו כי בעת התאונה ניצב עם הבאגר כשגבו למכבש ולתובע, וזרוע הבאגר לפניו.

5.                   יוטעם כי ככל שיוכרע כי עילת החבות בגין התאונה היא עוולה-בנזיקין של הנתבעת 1 – אין בהכרעה זו משום קביעה פוזיטיבית ממצה באשר להחלתה של העוולה על נסיבות התאונה דנן; כגון בשאלות של אשם-תורם וקשר סיבתי [ראו החלטתי מיום 20.1.08]. לא בכך התמקדו הראיות והטענות בשלב זה של המשפט, ועל כן לא בכך יעסוק פסק הדין החלקי בשאלת העילה. עניינים אלו יידונו, במידת הצורך, במסגרת תביעת הנזיקין נגד הנתבעות 1 ו-2.

6.                   אולם, ככל שיוכרע כי עילת החבות בגין התאונה היא הביטוח שעשתה הנתבעת 3 לבאגר – תיגזר מכך חבותה של הנתבעת 3 בגין התאונה; משום שהנתבעת 3 אישרה את תקפות הביטוח בעת התאונה [סיכומיה, פסקה 1], ולא העלתה בסיכומיה טענה אחרת לשלילת חבותה בגין התאונה, מלבד אי-מעורבותו של הבאגר בגרימתה [שם, פסקה 3].

7.                   למען הסר ספק, יש לראות את הנתבעת 3 כמנועה מכאן ואילך מלטעון להיעדר חבות בגין טעם אחר זולת שאלת מעורבותו של הבאגר בגרימת התאונה; משום שהתובע הסתמך על היעדרן של טענות נוספות כאמור בכך שלא נקט עמדה במחלוקת הנדונה בין הנתבעות. לו הייתה הנתבעת 3 מעמידה את התובע על היותו חשוף לטענות בדבר היעדר חבות מצדה, אפילו ייקבע כי הבאגר גרם לתאונה – חזקה כי היה נוקט עמדה במחלוקת ועושה כל שלאל-ידיו כדי לשכנע בנכונות הגרסה המכוננת את עילת-הנזיקין. גם בית המשפט היה עשוי לשקלל סיכון כאמור, בפרספקטיבה של המדיניות להקצות עלויות של נזקי-גוף לבעלי 'כיס עמוק' ויכולת פיזור נזק עדיפה, במסגרת שיקוליו בגזירת מסקנות משפטיות מנסיבות עובדתיות עמומות על פי 'דוקטרינת הסיבתיות העמומה'.

8.                   עקב החובה והאינטרס הציבורי לחסוך במשאב הציבורי של זמן שיפוטי – דנתי באותן טענות וראיות שמצאתי כמשמעותיות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

 

דיון והכרעה

9.                   משעליי להכריע בין החלופות הנטענות בדבר אופן התרחשות התאונה, אני מעדיף את זו שלפיה הנפילה נגרמה עקב מכה שקיבל התובע בראשו מן הבאגר או ממטענו.

10.               כפי שיפורט להלן, הגרסאות הראשוניות של המעורבים מתיישבות יותר עם החלופה האמורה מאשר עם היפוכה. כמו כן, מנגנון הפגיעה בתובע נראה כמתיישב יותר עם חלופה זו.

 

גרסאותיו של התובע 

11.               בהזדמנות הראשונה שבה התייחס התובע לתאונה, בהודעתו לחוקר מטעם משרד העבודה מיום 24.5.04 (כחודשיים לאחר התאונה) [במ/5], אמר:

"ביום 25.3.04 התחלתי לעבוד כרגיל מהבוקר, עד שעה 16 בערך לא היו תקלות מיוחדות. בבגר עבד אלכס, הוא נוהג קבוע בבגר. בשעה 16 הבחנתי שמשהא נתקע בתוך המכבש. יצאתי למשטח, ומאז אני לא זוכר מה קרה – כנראה קיבלתי מכה מהבגר ונפלתי ארצה מהמשטח. מצאתי את עצמי בתוך האמבולנס... במהלך העבודה קורה לפעמים שחלקים ארוכים כמו צינורות וכו' לא נכנסים בתוך המכבש, ומפעיל הבגר צריך להרים אותם ולסובב במצב הנוח יותר. במקרים הנ"ל החלקים הארוכים עוברים ממש מעל המשטח. אני לא שמתי לב, נכון יותר אני לא זוכר, האם ברגע שיצאתי למשטח של המכונה, בגר ביצע משהוא מסוג זה, אבל יכול להיות שקיבלתי מכה מהחלק הארוך הזה וכך נפלתי מהמשטח מגובה כ-2.5 מטרים, אבל אני לא זוכר את זה בוודאות".

לפי גרסה זו, אבדן הזיכרון התרחש לפני הנפילה, אך אחרי היציאה למשטח. קיימת זכירה מפורטת של האירועים עובר לחבלה, לרבות היציאה למשטח, אך אין זכירה של נפילה. מועלית השערה יחידה של מכה מהבאגר.

12.               בהזדמנות השנייה, בטופס ההודעה למל"ל על פגיעה בעבודה מיום 21.7.04 [במ/2], אמר:

"עמדתי על הרמפה של המדחס, בסמוך למקום עבד הבגר הזחלילי שתפקידו להעמיס גרוטאות למדחס. לפתע קיבלתי מכה חזקה ונפלתי מהרמפה. איני יודע מה פגע בי במדויק, אך אני מניח שהבגר נתן לי מכה. הרמפה בגובה של 2.5 מ' ואינה מגודרת".

כאן הספק מצטמצם לטיב העצם שהכה בתובע, אך עצם המכה עובר לנפילה, ואף תיאורה הקונקרטי כ'מכה חזקה', אינם מוצגים כנתונים בספק.

13.               בהזדמנות השלישית, בביקור אצל רופא מיום 8.9.04 [במ/4], נרשם בסעיף 'תלונות/סיבת הפניה' "אחרי ת. דרכים". יש להניח כי רישום זה נבע ממה שאמר התובע לרופא. אין ביטוי לעמימות כלשהי בשאלת סיווג האירוע כ'תאונת-דרכים'. אמנם, יצוין כי ביום 2.6.04 נרשם בביקור אחר אצל רופאה, תחת הסעיף 'תלונות/סיבת הפניה', "עבר ת.ע.". אולם, יש לזכור כי לגרסת הנתבעות 1-2 – מדובר גם בתאונת עבודה; אך לגרסת הנתבעת 3 אין מדובר בתאונת-דרכים. לפיכך אין בתעודה הרפואית הנוקבת במונח 'תאונת עבודה' כדי לכרסם במשמעות ההורייתית של התעודה הרפואית הנוקבת במונח 'תאונת דרכים'. 

14.               בהזדמנות הרביעית, בטופס תביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה מיום 15.10.04 [במ/3], חזר התובע על גרסתו בטופס ההודעה למל"ל על פגיעה בעבודה כאמור לעיל.

15.               רק בהזדמנות החמישית, בחלוף מספר שנים, בתצהיר תשובות לשאלון מיום 1.11.07, פקפק התובע לראשונה בגרסה האמורה, והצהיר [תשובות מס' 57-58]:

"יצאתי מתא המפעיל של המכבש לצורך בדיקת מיכל המכבש ונפלתי ארצה מגובה של כ-2.5 מטר אינני זוכר איך נפלתי ומדוע נפלתי. אני לא יודע ולא זוכר מה קרה. חשבתי שאולי יש קשר (לבאגר – ש"פ) כי הבאגר עבד באזור, יחד עם זאת, אינני יודע ואינני זוכר איך אירעה התאונה".

אפילו כאן, עת הספק מתרחב להקיף את הגורם לנפילה, אין פקפוק בעצם היציאה ל'מרפסת' של הבאגר.

16.               בהזדמנות השישית, בתצהיר הנסיבות של התובע שהוגש לפי החלטה מיום 20.1.08, אמר התובע [סעיפים 4 ואילך]:

"זכור לי כי ביום התאונה (25.3.04) עבדתי בתור מפעיל מכבש. בשעה 16:00 או בסמוך לכך הבחנתי כי בעת מילוי המיכל של המכבש, נתקע דבר כלשהו במיכל. בשים לב לכך, יצאתי מתא המפעיל למשטח שלאורך המכבש על מנת לבדוק את התקלה ולשחררה ואולם עם צאתי מהתא נפלתי מהמשטח ארצה. בעקבות עצמת הנפילה נחבלתי קשות בכל חלקי גופי והובהלתי באמבולנס לבית החולים תל השומר כאשר גופי חבול ואני מצוי בהכרה חלקית. לצערי, אינני זוכר כיצד ומדוע נפלתי מהמשטח שכן בעקבות עוצמת הנפילה והחבלות הקשות שנגרמו לי בכל חלקי גופי לרבות פגיעת ראש, איבדתי כאמור את ההכרה ועם הגעתי לבית החולים הובחנתי כמי שסובל מאמנזיה פוסט טראומטית. גם בחלוף הזמן כאשר נזכרתי בנסיבות התאונה היה זה באופן מעורפל, חלקי ולא בהיר כאשר בעיקר זכרתי כי המכבש נתקע וכי נפלתי ואולם אינני יודע את הסיבה לנפילתי".

גם כאן מופיע תיאור מפורט, ללא עמימות וללא ספק, של היציאה אל 'מרפסת' הבאגר. כאן, בשונה מתיאורים קודמים, מבוטאת וודאות, ללא על עמימות וספק, בדבר גורם החבלה: היא מיוחסת לעצם הנפילה מגובה והחבטה בקרקע. רק בשאלת הסיבה לנפילה מבוטאת עמימות.

17.               בהזדמנות השביעית, בעדותו בבית המשפט מיום 9.7.08 [פרוטוקול עמ' 8], אמר התובע:

"אני לא זוכר. אני לא זוכר אפילו אם יצאתי למרפסת... אני לא זוכר אם במקרה הקונקרטי הזה משהו נתקע ורציתי לצאת למרפסת, ואם יצאתי".

כאן, בשונה מכל הגרסאות הקודמות, מוצגת עמימות רדיקאלית בדבר כל הפרטים הנוגעים לאירוע, לרבות עצם היציאה למרפסת וההתרחשות עובר לנפילה, וכמובן בדבר הגורם לחבלה.

18.               באותו מעמד תיאר התובע את תהליך ההתפתחות של התרחישים שהעלה:

"ב-4 השנים האלה עברתי תהליך לא קל, ולא פעם פעמיים ישבתי עם אנשים ודיברתי איתם, גם עם אשתי, מכל כיוון כמה שאני לא ארצה להתעסק בזה, כל פעם ניתחנו את הדברים מחדש. באים אליי לבקר, כשאני מספר את הסיפור, אנשים מעלים כל מיני שאלות, וכך התפתחה המחשבה שלי וחשבתי על עוד אפשרויות. גם כיום אני אומר שיכול להיות שזה הבאגר".

19.               עינינו הרואות, אפוא, כי מלכתחילה, ובאופן ספונטאני, לפני שהושפע מכיוון מחשבתם של אחרים, ואולי בטרם היה ער להשלכות משפטיות שונות של התרחישים השונים, הייתה לתובע תחושה ברורה של זכירה בדבר היציאה ל'מרפסת' עקב תקלה בדחיסת המתכת, תחושה כי קיבל מכה מן הבאגר עובר לנפילה ותחושה של חוסר זכירה מן השלב שעובר לנפילה, לרבות עצם הנפילה. בין אם נזקיו הרפואיים העיקריים נגרמו מן המכה מהבאגר או ממטענו, ובין אם נגרמו מן החבטה בקרקע – תחושה ראשונית ואותנטית זו מחזקת את הגרסה שלפיה מדובר ב'תאונת דרכים', כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

גרסאותיו של נהג הבאגר

20.               נהג הבאגר העיד כי לא ייתכן שהתובע נפגע מן הבאגר, משום שבעת הפגיעה היה הבאגר מכוון אל העבר הנגדי ממקום עמידתו של התובע [פרוט' עמ' 14]. אולם, לא ברור כיצד יכול היה נהג הבאגר להיות בטוח בכך, שהרי לפי עדותו [שם] לא ראה את התובע נופל, ומכאן שלא ידע מתי בדיוק, ובאיזה שלב מבחינת רצף עבודתו של הבאגר, קרה הדבר.

21.               בהודעתו למפקח על העבודה מסר נהג הבאגר כדברים האלה:

"בשעה 15-16 עשיתי סיבוב עם החומר וראיתי שיעקב לא נימצא בתא המכבש. עמדתי וחיקיתי שהוא יחזור למקום שלו, ולאחר מספר דקות נהג הרכב שהיביא את המתכות אמר לי שמישהוא שוכב שם, לאחר המכבש" [כך במקור, במ/8].

כלומר, דבר התאונה נודע לנהג הבאגר בעודו ניצב כשפניו וחזית הבאגר מופנים לעבר התובע. לא ניתן לדעת אם התאונה אירעה במצב זה, או קודם לכן, בעוד הבאגר פונה לכיוון הנגדי, או עוד קודם לכן, בעוד הבאגר שוב היה כשחזיתו אל המכבש.

22.               נהג הבאגר העיד על מכשולים פיזיים שחסמו בהכרח את האפשרות של מכה של זרוע הבאגר בתובע, אולם לא שוכנעתי בכך. לא נמסר צילום של הבאגר, ולא ברור אם הזרוע הניבטת בתמונה 5 בדוח החוקר [במ/1] מתייחסת אליו. אולם מן הסתם עשויה הייתה זרוע הבאגר להיות מונפת בזוויות שונות, וכך גם לגבי המצבטים שבקצה הזרוע.

23.               על יסוד מה שהוצג לפניי איני יכול לשלול פגיעה בתובע של הזרוע, או המצבט, או הגרוטאות האחוזות במצבט, או פריט מתכת שנשר מן המצבט.

24.               יוזכר כי בהודעתו למפקח ציין התובע כי מעבר קורת ברזל מעל למשטח ('המרפסת') הייתה תופעה שכיחה. אפילו צודק נהג הבאגר בעדותו כי הזרוע עצמה אינה יכולה לפגוע באדם העומד על המשטח – אין בה כדי לשלול מעבר קורת ברזל המשתלשלת מן המצבט שבקצה הזרוע באותו מקום, באופן העלול לפגוע באדם העומד שם.

25.               יצוין כי קיים ניגוד בין גרסאותיו של נהג הבאגר בדבר אופן היוודעותו על התאונה, לרבות השלב בעבודת הבאגר במועד ההיוודעות. בהודעתו למפקח ממשרד העבודה אמר כי נודע לו על התואנה מפי נהג הרכב שהביא את המתכות לאתר, בעוד הוא והבאגר ניצבים כשפניהם למכבש. לעומת זאת, בעדותו אמר כי נודע לו על התאונה מאדם צעיר שהלך לאורך השביל, בעוד הוא והבאגר ניצבים בכיוון הנגדי, ופונים לעבר ערימת הגרוטאות [פרוט', עמ' 15].

26.               נהג הבאגר גם סתר את עצמו כאשר העיד, בהמשך הדברים, כי לא היה מדובר במקרה של ברזל שנתקע במכבש; ומיד הודה כי לא ראה אם הייתה בעיה כאמור משום שהיה בגבו אל המכבש [שם].

27.               לאור המקובץ איני רואה לסמוך על עדותו של נהג הבאגר השוללת בהחלטיות את התרחיש שלפיו התובע נפגע כתוצאה ממכה כלשהי של הבאגר או מטענו.

 

חוות-דעתו של החוקר מטעם משרד העבודה

28.               החוקר מטעם משרד העבודה נתפס לסימנים הטריים של הלחמת המעקה שהותקן ב'מרפסת', ומיקד בהיעדרו המשתמע של מעקה במועד התאונה את המפגע הבטיחותי שגרם לתאונה. החוקר הודה כי לא התעמק בהיבטים אחרים של הגורמים לתאונה, שלא בהם ראה משום מחדלי בטיחות מטעם המעסיקה [פרוטוקול, עמ' 20, 22-23].

29.               מן הטעמים שפורטו לעיל, איני שותף להסתמכותו ההחלטית על גרסתו של נהג הבאגר. איני שותף גם למשקל הנחות שייחס לכיוון החקירה בקשר עם מעורבותו האפשרית של הבאגר וליקויי הבטיחות הפוטנציאליים בשיטת העבודה בין נהג הבאגר למפעיל המכבש [ראו החקירה הנגדית שם בעמ' 25].

30.               לפיכך לא ראיתי להשתית את מסקנתי בדבר החלופה הסבירה-יותר להבנת התאונה על מסקנותיו של החוקר.

 

מנגנון הפגיעה והורייתו

31.               כפי שיפורט להלן, גם מנגנון הפגיעה הגופנית של התובע מתיישב יותר עם הגרסה בדבר מעורבות הבאגר בפגיעה בתובע.

32.               חבלותיו של התובע פורטו בסיכום המחלה מהמרכז הרפואי שיבא בו אושפז בעקבות התאונה, מיום 7.4.04, כלהלן:

"נפגע בראשו ובצלעות תחתונות משמאל, כמו"כ פגיעה בטחול... טראומה בעין שמאל".

33.               בהערכה רפואית מיום 4.7.04 שנעשתה במסגרת אשפוז-יום באותו מרכז רפואי נאמר:

"נחבל בראשו, בצלעות תחתונות משמאל, כמו כן פגיעה בטחול, עבר ספלנאקטומיה. היה איבוד הכרה למספר (שעות? ש"פ) לא ארוך, אך קיימת אמנזיה פוסט טראומטית למספר ימים. הופיע עיוורון בעין שמאל עקב פגיעה בארובת העין ופגיעה בעצב הראיה".

34.               מתיאורים אלה אנו למדים כי האמנזיה הפוסט טראומטית נמשכה מספר ימים, ועל כן הגרסאות שנסקרו לעיל הן מלאחר סיומה של אמנזיה זו. כמו כן אנו למדים כי לא נגרמו לתובע פגיעות ברגליים כתוצאה מן הנפילה.

35.               אינני מומחה לרפואה משפטית. הצדדים לא ראו לנכון להמציא חוות דעת בתחום זה, או לעתור למינוי מומחה כאמור מטעם בית המשפט [ראו הערתו של ב"כ הנתבעות 1-2 בסיכומיו, פסקה 15. אכן, רעיון זה מופיע בתקציר התיק המצוי בלשכתי]. 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'. במשפט אזרחי די בעדיפות קלה של תזה אחת על פני חלופתה. בנסיבות אלה, אני רואה לנכון להעניק משקל מסוים גם להתרשמותי האינטואיטיבית מן האמור, חרף היעדרם של סימוכין רפואיים להתרשמות זו.

36.               האפשרות שהתובע נחבל בראשו, ואולי גם בגופו, במפתיע, מן הבאגר או מטענו – הולמת את איבוד הזיכרון בדבר הגורם לתאונה, אך לא בדבר היציאה ל'מרפסת', בהתאם לגרסתו הראשונה של התובע. אפשרות זו הולמת גם את דפוס הפגיעה של חבלה בראש ובאזור מרכז הגוף בלבד.

37.               לעומת זאת, לו היה התובע מועד ונופל לפתע, שלא בעקבות מכה מפתיעה בראש – היה צפוי לחוות את הנפילה בטרם ייחבט בקרקע, ולזכור זאת, בתום האמנזיה הזמנית. במקרה כזה, היה צפוי גם להיפגע בעיקר ברגליים ו/או בעמוד-השדרה.

38.               גם מנגנון הפגיעה, אפוא, נראה כמעניק תמיכה מסוימת נוספת לחלופה של פגיעה מן הבאגר או מטענו, עובר לנפילה מן ה'מרפסת' של המכבש.

 

סיכום

39.               נסיבות התאונה לא הובררו. אולם, יש להכריע בין החלופה שלפיה התובע מעד ונפל מן ה'מרפסת' שלכאורה הייתה נטולת-מעקה, ללא מעורבות של הבאגר, שאז קמה לו עילת תביעה בנזיקין נגד מעסיקתו ומבטחתה; לבין החלופה שלפיה קיבל מכה מן הבאגר או מטענו, ונחבל מן המכה ו/או מן הנפילה שנגרמה בעטייה, שאז קמה לו עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד.

40.               על יסוד הגרסאות הראשוניות של התובע ושל נהג הבאגר, ועל יסוד מה שנראה כמתיישב יותר עם מנגנון הפגיעה, אני מעדיף את החלופה שלפיה התובע קיבל מכה מן הבאגר או מטענו, ובעטייה נחבל ונפל, או נפל ונחבל, או שניהם.

41.               כפועל-יוצא מכך, אני קובע כי לתובע עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד נגד הנתבעת 3, אשר שוללת, מכוח עקרון ייחוד העילה לפי החוק האמור, את העילה הנזיקית החלופית נגד הנתבעות 2-3.

42.               לפיכך התביעה נגד הנתבעות 1-2 נדחית.

43.               הנתבעות 1-2 רשאיות להגיש בקשה לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נגד הנתבעת 3, בצירוף אסמכתאות.

44.               התובע יגיש כתב תביעה מתוקן לפי העילה האמורה, בצירוף בקשה למינוי מומחים רפואיים, עד יום 20.3.09. הנתבעת תגיש כתב הגנה ותגובה לבקשה עד יום 20.4.09. התובע רשאי להשיב לתגובה עד יום 1.5.09.

45.               נקבעת תזכורת פנימית במנ"ת ליום 1.5.09, שבעקבותיה תינתן החלטה בבקשה ויינתנו הוראות להמשך ההליך.

 

ניתן היום, כ"ח בשבט, תשס"ט (22 בפברואר 2009), בלשכתי.

 

                                                                               

שלמה פרידלנדר, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C5024EE92D09DF2B4225756500554930/$FILE/483E8726CEC1E87E4225756500205BEC.html
תאריך: 
22/02/09
Case ID: 
36685_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : שלמה פרידלנדר
שלמה פרידלנדר
עורכי דין : אילן אמודאי אלכסנדר דורון זיו כהן
אילן אמודאי
אלכסנדר דורון
זיו כהן
Powered by Drupal, an open source content management system