חפר אמיר נ. בנק מזרחי המאוחד ב


 

   

בתי המשפט


 

א  004647/05

בית משפט השלום באר שבע

 

22/02/2009

תאריך:

השופט יעקב שפסר, סגן נשיא

לפני:

 

 







חפר אמיר

בעניין:

התובע

אביחי ורדי

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

נ  ג  ד

 


 

בנק מזרחי המאוחד בע"מ

הנתבע

אלישע כהן  ואמיר דוגין

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


פסק-דין

רקע

 

1.         תובענה בסך של 345,000 ¤ להשבת כספי תמורת מכר דירה, שהופקדו כטענת התובע על ידו עקב טעות,  בחשבון ליווי ע"ש חברת הבניה, בבנק הנתבע.

 

2.         המדובר בכספים ששולמו בתמורה לרכישת דירה מחברת הבניה "אזולאי עמרם חברה לפתוח ייזום והשקעות בע"מ" (להלן:"החברה הקבלנית"), בפרויקט הולך ונבנה, ובטרם נסתיימה בנייתו מונה לחברה ולפרויקט כולו כונס נכסים, עקב היקלעותה לקשיים כלכליים.  

 

תמצית טענות הצדדים

 

3.         תמצית טענות התובע היא, כי רכש מהחברה הקבלנית דירה מספר 25 בבניין הידוע בשם "לשם", והמצויה בשלב ב' של הפרויקט.

 

כאסמכתא לטענתו, מפנה התובע להסכם רכישה מיום 15.8.01 (להלן:"הסכם התובע"), וכן למסמכים נוספים (כגון אישור החברה הקבלנית, משכון זכויות ברשם המשכונות, נסח רישום לשכת רשום המקרקעין בו נרשמה הערת אזהרה לזכות התובע) המעידים כולם, כי המדובר ברכישת הדירה הנ"ל, היינו, דירה 25 בבניין "לשם", בשלב ב' של הפרויקט.

 

4.         לטענת התובע הופקדו כספי הרכישה בחשבון ליווי אצל הנתבע בטעות, זאת משום שהבנק הנתבע לא היה בפועל הבנק המלווה של שלב ב', כי אם של שלב א' בפרויקט, ולפיכך לא היה על התובע להפקיד כספים בחשבון זה כלל ועיקר.

 

אלא, שהכספים בכל זאת הופקדו אצל הנתבע, לאור האמור בהסכם המכר כי הנתבע הוא אכן הבנק המלווה, ובהתאם להוראה מפורשת בהסכם להפקדת כספי התמורה בחשבון הליווי.

 

5.         לטענת הנתבע כי ברשותו הסכם מכר אחר, עליו הוא מסתמך ובו מצוינת רכישת דירה משלב א' של הפרויקט, ולא דירה משלב ב', טוען התובע, כי המדובר בהסכם מזויף, שכן הוא מעולם לא רכש דירה כאמור, אלא התקשר עם החברה הקבלנית לרכישת דירה אחת ויחידה, בשלב ב', היא הדירה נשוא ההסכם שברשותו.

 

לפיכך, ומאחר וממילא נמכרה הדירה נשוא הסכם הנתבעת, בשלב א', לצד ג', הרי שהבנק הנתבע קיבל תשלום בגין דירה אחת פעמיים, ובכך התעשר שלא כדין על חשבון התובע, שנותר ללא הכסף וללא הדירה.

 

6.         מנגד טוען הנתבע, כי התובע אמנם רכש דירה בפרויקט, אך היתה זו דירה 25 בבניין "ברקת" שבשלב א' של הפרויקט – אותו ליווה הנתבע בליווי פיננסי.

 

הנתבע מפנה להסכם מכר (אחר) מיום 15.8.01 (להלן:"הסכם הנתבע"), המציין כי הדירה הנרכשת היא דירה מס' 25 בבניין "1-ברקת", המשתייך כאמור לשלב א' של הפרויקט, וכן מפנה להסכם לביטול הסכם המכר מיום 9.6.02, בגינו בוטלה על ידו ערבות חוק המכר שהוצאה לתובע על סכום ההפקדה.

 

לשיטת הנתבע, מאחר והדירה הנרכשת מצויה בשלב א' של הפרויקט של?ווה על ידו, הרי שהפקדת הכספים בחשבון הליווי בדין נעשתה ולא מחמת טעות, ומאחר והוצג הסכם ביטול – פקעה ערבות חוק המכר שהוצאה, עפ"י תנאיה, ומכאן שאין עליו החובה לשלם כל סכום, בין אם כהשבה ובין אם מכח הערבות.

 

7.         מכל מקום, טוען הנתבע, לא הוכיח התובע כי נגרם לו חסרון כיס, מאחר והדירה בשלב ב' עומדת לרשותו והוא זכאי לקבלה לאור ההסכם שבידיו, ולפיכך אינו יכול להישמע בטענה לעשיית עושר מצד הנתבע, ולמעשה אף לא מצד החברה הקבלנית.

 

            עוד טוען הנתבע, כי טעות מצד התובע, ככל שקיימת, הינה תולדה של התנהלותו הוא, ברשלנות, תוך עצימת עיניים ואף בחוסר תום לב.

 

העובדות המרכזיות הצריכות להכרעה ושאינן שנויות במחלוקת

 

8.         מהראיות שהובאו ע"י בעלי הדין עולות העובדות הרלבנטיות שלהלן, שאינן במחלוקת:

א.     במסגרת מוצגי הצדדים הוצגו שני הסכמי מכר הנחזים להיות חתומים ע"י התובע, ושניהם נושאים את התאריך 15.8.01, אך באחד מצוינת דירה מס' 25 בבניין "לשם", במגרש מס' 22 (דהיינו, בשלב ב'), בעוד שבשני מצוינת דירה מס' 25 בבניין "1-ברקת", במגרש מס' 21 (דהיינו, בשלב א').

ב.      ביום 3.9.01 הנפיקה החברה הקבלנית אישור לבנק למשכנתאות, בו נטל התובע הלוואת משכנתא (בנק משכן) בו מצוינים פרטי הדירה בבניין "לשם".

ג.       בשני ההסכמים מצוין במפורש, כי הנתבע הוא הבנק המלווה וכי כל תשלום על חשבון הדירה, ישולם לחשבון הליווי המנוהל אצלו.

ד.  הנתבע לא ליווה בפועל את שלב ב' של הפרויקט בליווי פיננסי, זאת חרף האמור בהסכם התובע.

ד.      התובע נטל בפועל הלוואת משכנתא מבנק משכן, בגובה 315,000 ¤, וסכום זה בתוספת סכום נוסף של 30,000 ¤ ששולם על פי טענת התובע ממקורות עצמיים הופקד בחשבון הליווי אצל הנתבע.

ה.      ביום 4.9.01 נרשם אצל רשם המשכונות משכון זכויות לטובת בנק משכן על זכויות התובע בדירה מס' 25 במגרש מס' 22 (דהיינו, שלב ב').

ו.        כנגד הפקדת הסכומים הנ"ל, הונפקה לזכות התובע ערבות בנקאית ע"ס 345,000 ¤, בה מצוין כי היא מתייחסת לדירה מס' 25 בבניין 1 בגוש מס' 21 (דהיינו, שלב א').

ז.       ביום 19.8.03 נרשמה לזכות התובע בפנקסי רישום המקרקעין הערת אזהרה, בנוגע לזכויותיו בדירה מס' 25 בבניין "לשם".

ח.      בידי הנתבע עותק צילומי של הסכם לביטול הסכם הנתבע, הנחזה להיות חתום בידי החברה הקבלנית והתובע.

ט.     בידי הנתבע ערבות חוק מכר מקורית ע"ס 345,000 ¤, שהונפקה לטובת התובע ביום 5.5.02 עבור דירה מס' 25 בבניין "ברקת", אשר לא נמסרה לידיו מעולם, ואשר על פניה שורטטו שני קווי "קרוס" וביניהם הכיתוב: "ביטול חוזה".

בידי הנתבע גם פניית החברה הקבלנית להנפקת הערבות האמורה ומכתב החתום בידי מר חנן אזולאי, מטעם החברה הקבלנית, המציין את דבר ביטול הסכם הנתבע.

י.        התובע הגיש תלונה במשטרה בטענה לזיוף מסמכים, הם הסכם הנתבע והסכם הביטול.

יא.   הדירה נשוא הסכם הנתבע (בשלב א') נמכרה לדייר אחר וכספי תמורתה הופקדו אף הם בחשבון הליווי אצל הנתבע.

יב.    החברה הקבלנית נקלעה לקשיים כלכליים ולפרויקט כולו מונה כונס נכסים, בראשיתה של שנת 2004.

 

המחלוקת

 

9.         המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה, האם אמנם זכאי התובע מאת הנתבע להשבת כספי תמורת הדירה ששולמו על ידו והופקדו בחשבון הליווי אצל הנתבע.

            במסגרת זו עולות שלש שאלות משנה רלוונטיות:

א.     איזו דירה נרכשה – האם בשלב א' (ברקת) או בשלב ב' (לשם)?

ב.      האם התעשר הבנק שלא כדין על חשבון התובע?

ג.       משמעות הנפקת ערבות חוק המכר ודרך ביטולה בענייננו.

 

הראיות

 

10.       מטעם העידו הוא עצמו ומטעם הנתבע העיד מר אלי לזרי - מנהל עסקים בנתבע. כן צורפו לתצהירי הצדדים מסמכים רבים.

 

דיון

 

11.       ראשית, אסיר מעל דרכי שתי טענות שהעלה הנתבע, האחת כי טיעוני התובע בנוגע לערבות חוק המכר הינם בבחינת הרחבת חזית אסורה, לאור אי העלאת טענות אלה בכתב התביעה, והאחרת היא להעדר יריבות בין הצדדים.

 

המדובר בערבות חוק מכר שהוצאה אך לא נמסרה לתובע מעולם, הנתבע מודה בכך ואף מציג עותק מקורי של הערבות, שנותרה מאז ומעולם בידו, ולפיכך, לא היה בידי התובע לטעון בעניין מראשיתו של הליך.

 

אמנם, לא השיב התובע לעניין ערבות חוק המכר בכתב תשובה מטעמו להגנת הנתבע, אולם, לא זו בלבד שישנה התייחסות מפורשת ומפורטת לכך בתצהיר עדותו הראשית אלא שהוא אף נחקר על כך במסגרת חקירתו הנגדית (ר' העדות בעמ' 15 לפרוט' ודברי ב"כ התובע באותו עמוד).

 

בנסיבות אלה, ומבלי לקבוע כי אכן כך הדבר, אינני רואה כנכון להידרש לעניין פרוצדוראלי זה או אחר שלא מולא, שעה שהמדובר בלב ליבה של המחלוקת, הדרוש לשם הכרעה מלאה ונכונה בתובענה.

 

לא אוכל לקבל גם את טענת העדר היריבות. משאין מחלוקת שהכסף הופקד בחשבון פקדון במסגרת חשבון הליווי, הרי שהכסף הינו קנינו של הבנק וממילא לתובע יריבות ישירה עימו (ר' ר' בן אוליאל, דיני בנקאות חלק כללי, הוצ' המכון למחקרי חקיקה ע"ש סאקר, האוניברסיטה העברית (1996), עמ' 149-151 והאסמכתאות שפורטו בה"ש 4 באותם עמודים). מעבר לאמור יצויין, כי טענה זו שמעלה הבנק, מהווה לכאורה הרחבת חזית דווקא מצידו, באשר לא נטענה כזו בכתב ההגנה שהוגש מטעמו.

 

12.       כעולה בבירור מן הראיות, לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע מצוי במצב בלתי אפשרי, בו על אף ששילם כספים רבים עבור רכישת דירה, אשר הוכנסו כולם לחשבון בנק הנתבע, נותר הוא ללא כל דירה, בניגוד למדיניות הרצויה בעסקאות מכר דירות מחברות בניה.

 

מצב זה נובע מהעובדה, כי הדירה נשוא הסכם הנתבע, בשלב א', נמכרה לאחר, ואילו על הדירה נשוא הסכם התובע, בשלב ב', מנוהל הליך ארוך במסגרת כינוס נכסים, כאשר עומדים לזכות הבנק המלווה את שלב ב', שעבודים ובטוחות בעלי קדימות.

 

חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירה), התשל"ה-1974, מניח בבסיסו הגנה על הרוכש מפני מצב כאמור, עת נמנעת העברת הזכות בדירה מחמת עיקול, צו כינוס נכסים ועוד, וחקיקתו תוך חיוב הקבלן להנפיק ערבות להבטחת תשלום התמורה, הינה תולדה חד משמעית של מדיניות המבקשת למנוע מצבים כגון אלה, מדיניות שהיא נחלת ההלכה הפסוקה.

 

יחד עם זאת, יש כמובן לבחון, האם הנתבע הוא אשר חב כלפי התובע בהשבת כספו.

 

בשקלול הראיות שבאו לפני, ומתוך ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה דלעיל, במקרה נשוא ענייננו, חיובית, ולפיכך על הנתבע להשיב לתובע את הסך שהופקד אצלו במסגרת חשבון הליווי.

 

13.       אמנם, הוצגו בפני שתי גרסאות לקיומם של הסכמים שונים, אולם, לאחר בחינת מכלול הראיות שוכנעתי כי התובע אכן רכש דירה אחת ויחידה, והיא דירה בבניין "לשם" בשלב ב' של הפרויקט, ולא דירה בשלב א' כנטען ע"י הנתבע, ומכל מקום לא הרים הנתבע את הנטל להוכיח אחרת.

 

התובע הציג תיעוד משמעותי רחב היקף לתמיכה בגרסתו זו, החל מהסכם מכר, דרך נטילת הלוואת משכנתא, ועד לרישום משכון והערת אזהרה כולם נוגעים לדירה בשלב ב'.

 

בעדותו הקולחת והברורה שלא נסתרה, ואשר הותירה בי רושם מהימן, הבהיר התובע כי קנה דירה אחת בלבד, והראיה, כי אכן שולמה בפועל תמורתה של דירה אחת בלבד. עוד העיד התובע כי לא חתם על הסכם בו כתוב שם בניין "ברקת", אלא חתם על הסכם בו כתוב בניין "לשם".

 

הנתבע, מאידך, סומך טענותיו על מסמכים ומידע שנמסרו לו מאת החברה הקבלנית, כך באשר להסכם הביטול, לפניה להנפקת ערבות ולמכתבו של מר חנן אזולאי, אולם איש מטעם החברה הקבלנית לא הוזמן על ידו למתן עדות, לשם אימות הנטען וסתירת גרסת התובע. הימנעות זו מצד הנתבע עומדת לו לרועץ ויש לראות בה כתמיכה בטענות התובע דווקא.

 

14.       לא מצאתי יסוד גם לטענות הנתבע בדבר חוסר תום לב מצד התובע ו/או להתרשלות כלשהי מצידו.

 

מעדותו בחקירתו הנגדית, התרשמתי בדבר טוהר כוונותיו של התובע, אשר כל מעיינו הוא קבלת כספו בחזרה באשר לא קיבל את תמורתו – דירה. בכל מהלך עדותו, שב התובע ומעיד, כי לו היה מקבל את הדירה, לא היתה תביעה זו באה לעולם, ולחילופין, ככל שתובטח לו דירה – תסתיים בכך תביעתו (ר' למשל בעמ' 16 לפרוט', בעמ' 17, בעמ' 22).

 

אף מתשובתו בעניין הפרטים שנרשמו בערבות הבנקאית שנמסרה לו, עולה כי המדובר ברוכש תמים שאינו בקיא ברזי המסמכים הבנקאיים, ולאחר שבדק את הרכיב החשוב בעיניו, סכום הערבות, הסתפק בכך. כך בעדותו בעמ' 13-14:

  

"ש. אם כשקיבלת את הערבות בדקת?

   ת. ראיתי שהסכום תואם למה ששילמתי.

   ש. ושהערבות היא בגין הדירה?

   ת. כן, ראיתי שהסכום תואם.

            ש.  כשקיבלת את הערבות ראית שמופיע שם שהיא לכבודך ושהיא מתאימה לענין?

ת.   הסתכלתי שהסכום תואם לערבות, שקיבלתי לסכום ששילמתי, זו פעם ראשונה שאני מקבל ערבות, פעם ראשונה שאני רוכש דירה."

 

ראוי לזכור שיחסי הכוחות בין הבנק לבין רוכש דירה (וגם בין הקבלן לרוכש הדירה) בפרויקט אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות ליווי קבלניות כמו גם גיבוין בביטחונות. הרוכש (התמים יש לומר) הבא במגע עם הבנק, הוא לעתים אדם שאינו בקיא בהלכות לווי פיננסי ובעיסקאות פיננסיות.

 

גם האינטרס הציבורי בהבטחת זכויותיהם של אלה שהם לעיתים קרובות חלשים יותר ונעדרי חלופות משפטיות יעילות, צריך להטות את כפות המאזניים לכיוון העדפת מצבם, על פני הגוף החזק.

 

על כן אינני רואה כל קושי להכיר ברוכש  - התובע בענייננו כראוי להגנה ובאופן קונקרטי לענייננו לקבוע, כי בדיקתו של התובע את המסמך, היתה סבירה בנסיבות העניין. 

 

יתר הטענות בדבר התרשלות ועצימת עיניים מצד התובע אין להן על מה לסמוך, התובע פעל כאמור כפי שרוכש סביר היה פועל בנסיבות העניין בתום לב, והטענות כלפיו בסיכומי הנתבע חסרות יסוד. אדרבא, על רקע העובדה כי התובע הסתמך על כך שבהסכם לרכישת הדירה בשלב ב' צוין כי הנתבע הוא הבנק המלווה, ונוכח העובדה כי הבנק לא וידא כי הסכם הביטול הנטען אומת על ידי עו"ד כמתחייב מהמסמכים שנחתמו, הרי שרשלנות ככל שניתנת להיטען, הינה דווקא כלפי הנתבע. מעבר לאמור, אף אם התרשל התובע בהעברת הכספים לבנק הנתבע (ואינני קובע כי כך הוא) ואף אם הבנק הנתבע קיבל את הכספים בתום לב, עדיין אין בכך כדי לשלול את זכות ההשבה שלו (ר' ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, אבירם הוצאה לאור בע"מ, כרך ב' מהד' שניה (1998), עמ'  822-824). 

 

15.       לאור הקביעה כי הדירה נרכשה ע"י התובע משלב ב' של הפרויקט, ולאור העובדה כי הנתבע לא ליווה שלב זה, הרי שהמסקנה המתחייבת היא, כי אכן כספי התמורה הופקדו בחשבון הליווי מחמת טעות, – טעות אשר נבעה מהרישום הלא נכון בהסכם המכר.

 

בהינתן העובדה כי ההפקדה בוצעה בטעות, על הנתבע להשיב את הסכומים שהופקדו לידי התובע, ואי השבתם בענייננו מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

 

אין מחלוקת כי הדירה נשוא הסכם הנתבע, נמכרה בפועל לדייר אחר ותמורתה שולמה לחשבון הליווי, זאת לאחר שתמורת הדירה כבר הופקדה לחשבון קודם לכן ע"י התובע. 

 

דהיינו, משנמכרה דירה אחת בלבד אשר תמורתה התקבלה אצל הנתבע פעמיים, ממילא התעשר הנתבע שלא כדין (וזאת על חשבון התובע, שנותר בחסרון כיס ברור, ללא כספי תמורת הדירה וללא דירה).

 

מרגע שהוברר כי הנתבע קיבל את תמורת הדירה פעם נוספת, וכל עוד לא קיבל התובע תמורת כספו דבר, הרי שהנתבע מחזיק בכספו שלא כדין, תוך שהוא גורם לתובע ללא ספק לחסרון כיס ויש לראות בו כמי שחב להשיב לתובע את הריווח שנתקבל אצלו, ממכירתה הכפולה של הדירה. ריווח זה הינו התעשרות לא מוצדקת מצד הנתבע לפי חוק עשיית עושר. הנתבע הכניס לכיסו ריווח שעשה ממכירתו הכפולה של הנכס, ועל כן, ההתעשרות שצמחה לו מהעסקה היא ריווח השייך לתובעים, המהווה התעשרות "שלא כדין" מצידו, והמחייב אותו בהשבתו.

 

בעניין זה אציין כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבע, כאילו לא נגרם לתובע חסרון כיס מאחר ועומדת לרשותו הדירה בשלב ב'. הנתבע לא הציג כל ראיה ממשית לתמיכה בטענה זו, אשר תצביע על זכות ניתנת למימוש, השמורה וממתינה לתובע, לקבלת הדירה שרכש (או אפילו דירה אחרת מקבילה לה), בפועל. אדרבא, לנתבע לא נגרם כל חסרון כיס והוא לא שינה את מצבו לרעה, באשר קיבל את תמורת הדירה שתמורתה שולמה לו פעמיים כאמור, כך שאף אם יהיה עליו להחזיר את הכסף – עדיין לא יגרם לו בנסיבות אלה כל נזק שהוא.

 

ידוע כי הפרויקט כולו מצוי בהליכי כינוס ומימוש, וברי כי לבנק המלווה בטוחות ושעבודים המעניקים לו קדימות, ואשר דוחקים הצידה רוכשים לא מובטחים, כבמקרה של התובע. מסיבה זו אין לצפות מהתובע להמשיך ולהמתין שנים על גבי שנים (מעבר לשנים שכבר חלפו), ללא הצדק לכך ובציפיה שמימושה לוט בערפל כה כבד, ומבלי שיקבל תמורה לכספו, המוחזק שלא כדין בידי הנתבע.

 

על הנתבע אם כן החובה להשיב לתובע את כספו, המוחזק אצלו, וברי שככל שתוקצה לתובע דירה, במסגרת הליכי הכינוס המתנהלים, יהא עליו לשלם תמורתה והוא יוכל לעשות כן באמצעות כספו, המוחזק כאמור בידי הנתבע.

 

בשולי הדברים מצאתי לציין, כי אינני מקבל את הטענה, כי ככל שהמדובר בהתעשרות, הרי היא התעשרות של הקבלן, מאחר ומישור היחסים בין הבנק לקבלן איננו מעניינו של התובע, וככל שהנתבע קיבל תמורת הדירה פעמיים, כפי שאכן ארע, הרי שעשה רווח כפול מהעסקה, רווח השייך בחלקו לתובע.

 

16.       מעבר לנדרש ולאור טענות הנתבע, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה, גם לגרסתו השלובה יחד עם הטענות העולות מכח ערבות חוק המכר.

 

בהתאם לנסיבות המקרה ולהלכה הפסוקה, הייתה קמה לנתבע חובה להשבת הכספים, אף לו היתה מתקבלת גרסתו לפיה ההסכם החל הינו הסכם הנתבע, לפיו רכש התובע דירה בשלב א' ולא בשלב ב'.

 

17.       חיוב הנתבע נובע מהנפקת ערבות חוק מכר לטובת התובע, מאי מסירתה לתובע בנסיבות שאינן ברורות (ר' עדותו הבלתי בהירה של עד הנתבע בעניין זה, והעדר ידיעותיו בנוגע לפרויקט בכלל) ומביטולה שלא כדין, באופן חד צדדי, בניגוד לתנאיה המפורשים הדורשים אימות חתימות, ובהסתמך על צד אחד בלבד – החברה הקבלנית.

 

לא בכדי נדרש אימות חתימות במקרה של הסכם לביטול הסכם המכר, הגורר אחריו ביטול הערבות, לאור משמעותו הרת הגורל – כפי שאכן התרחש במקרה דנן (ר' סעיף 5 ד' לכתב הערבות).

 

בהעדר ביטול הערבות כדין, קמה לתובע עילת תביעה גם מכוחה, בהינתן העובדה כי מונה כונס נכסים לחברה הקבלנית ולפרויקט.

 

פסיקת בתי המשפט אף צעדה צעד אחד קדימה בקובעה, שאין נפקות לעובדה כי הסכם המכר בוטל לפני קריסת החברה הקבלנית, שכן הערבות פוקעת רק לאחר העברת הבעלות, וכל עוד לא הועברה הבעלות וכספי התמורה לא הושבו – נשארת הערבות בתוקפה כדי להגן על השקעתו של הרוכש.

 

משמבוטל הסכם, קמה חובת השבה, ומשלא מושבת התמורה – קמה עילה למימוש הערבות. (ר' למשל החלטה שניתנה אך לפני שבוע ימים בבש"א (מח' י-ם) 4167/08 עו"ד רבינוביץ נ' מלמיליאן, (השופט י' צבן מיום 11.2.09, לא פורסם).

 

סיכום

 

18.       נוכח האמור מתקבלת התביעה, הנתבע ישיב לתובע את הסך של 345,000 ¤, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפקדתו בחשבון הליווי ועד למלוא תשלומו בפועל.

 

19.       הנני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ¤ בתוספת מע"מ כדין, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.

 

            המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

            זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.

 

ניתן היום כ"ח בשבט, תשס"ט (22 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.

 

יעקב שפסר, שופט

סגן נשיא

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/34BF326B923E1E74422575650065CA4F/$FILE/A42EDA5A661C6755422575650045AECF.html
תאריך: 
22/02/09
Case ID: 
4647_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : סגן נשיא
סגן נשיא
עורכי דין : אביחי ורדי
אביחי ורדי
Powered by Drupal, an open source content management system