אחמד נדאל ראזם נ. אל משרק חברה


 

   

בתי המשפט


 

א  006419/05

בית משפט השלום בירושלים

לפני כב' השופט דוד מינץ

 

 



1. אחמד נדאל ראזם

2. אחסחאק נדאל ראזם

בעניין:

התובעים

ע"י ב"כ עו"ד שמואל מצא

 


 

 

נ  ג  ד

 


 

1. אל משרק חברה לביטוח בע"מ

2. מוחמד אחמד רשיד יאסין

3. "קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד אוסאמה סעדי

 

 

 

פסק דין


 

 

תובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1995, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 4.04.05 בשעה שרכב באופניו בכפר עקב שבתחום העירוני של ירושלים כאשר רכב הנהוג ע"י נתבע 2 פגע בו. הוא הובהל לבית חולים ברמאללה ומשם להדסה עין כרם, שם אושפז בחדר טראומה במצב של איבוד הכרה עד ליום 13.04.05. לאחר מכן הועבר לבית החולים "אלין" עד ליום 21.04.05. לדברי התובע, מאז התאונה הוא סובל מנכויות בראש, בצוואר, בכתפיים ובחלקי גוף נוספים והוא הגיש תביעתו כנגד הנתבעים הנושאים באחריות לנזקיו. תובע 2, אבי התובע הצטרף גם הוא לתביעה ותבע את הנתבעים בגין ההפסדים שנגרמו לו בשל ההוצאות שהוציא על רפואת התובע וסיעודו.  

 

בתחילה הכחישה נתבעת 2 את אחריותה לפצות את התובעים על נזקיהם בשל העדר כיסוי ביטוחי ולפיכך נוספה גם "קרנית" כנתבעת. ואולם בסופו של יום הודתה נתבעת 2 באחריותה לפצות את התובעים והיא נחלקה עמם רק באשר לגובה הנזק. התביעה כנגד "קרנית" נדחתה. 

 

לבקשת התובע מונה לו מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' אברהם שטיינברג. בחוות דעתו מיום 18.11.07 קבע פרופ' שטיינברג כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה בשל הנמכה קלה בתפקודים פרונטאליים, והישגיו הלימודיים ירדו בהשוואה למצבו עובר לתאונה.

 

מכאן אפוא, לשומת נזקיו של התובע.

 

כאב וסבל

לטענת ב"כ התובעים בראש נזק זה זכאי התובע לפיצוי בסך של 24,065 ¤ בהתאם לנכותו ו-17 הימים בהם היה מאושפז כתוצאה מהתאונה. ב"כ הנתבעים בסיכומיו לא חלק על סכום זה ואין אפוא, כל מניעה לפסוק לתובע בראש נזק זה סך של 24,065 ¤.

 

אובדן שכר לעתיד

לדברי ב"כ התובעים יש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע שוות ארך לכל הפחות לשיעור נכותו הרפואית, שכן אין מדובר בנכות ביד או רגל וכד' כי אם בנכות פסיכונוירוטית. לראייה הוא הצביע על נוסח תקנה 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") לפיה נקבעה נכותו של התובע, בה הוגדרה הנכות בקיומם של "סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". לטענתו, בנסיבות כאלו, בהן הנכות מעצם הגדרתה מהווה אינדיקציה להפרעה בינונית בתפקוד התובע בעתיד, ברור כי נכותו תקשה עליו למצוא עבודה שדורשת איזושהי מידה של הבנה, יכולת תפיסה וכיוצ"ב. הוא ביקש אפוא, לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצויים לפי הפסד של 10% מהשכר הממוצע במשק העומד היום על סך של 8,169 ¤ ברוטו לחודש.

 

מנגד טען ב"כ הנתבעים כי על אף שפגיעתו של התובע הייתה חבלת ראש בינונית עד קשה, כיום מצבו טוב, וכפי שציין פרופ' שטיינברג בחוות דעתו "החלמתו הייתה מלאה ללא חסרים נוירולוגיים". גם הבדיקה הנוירופסיכולוגית שערך ד"ר זלוטוגורסקי לתובע, כמו גם כל שאר הבדיקות שנערכו לו, היו תקינות, וד"ר זלוטוגורסקי אף ציין בעקבות האבחון הנוירופסיכולוגי שערך כי לא נצפו הפרעות בהליכי החשיבה של התובע. אכן, ד"ר זלוטוגורסקי ציין כי התפקוד השכלי של התובע הוא בטווח הממוצע עד הממוצע הנמוך, אך לדברי ב"כ הנתבעים, יש לזכור כי התובע נפגע בהיותו בכיתה ב', והמידע הקודם לגביו ממנו ניתן ללמוד אודות הישגיו הלימודיים עובר לתאונה הם רק מהישגיו בכיתה א'. בנסיבות אלו הוא טען שנכותו הרפואית של התובע היא לאמיתו של דבר מתחת ל-10% שנקבעו לו, ובכל מקרה אין לגזור מכך את נכותו התפקודית הנמוכה ממנה. הוא ביקש גם לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שעלתה מחקירתו הנגדית של אביו, כי מאז חודש ינואר 2006 ועד היום לא ניתן לו כל טיפול רפואי מיוחד בעקבות התאונה ולא נשכרו עבורו מורים פרטיים לצורך הוראה מתקנת. האב אומנם ציין בחקירתו הנגדית כי הוא שכר לבנו מורה פרטית, אך לאחר שבחלוף חודשיים נוצר לו חוב של 2,500 ¤ שהוא לא יכול היה לשלמו למורה, הוא הפסיק להעסיק אותה. ברם, לטענת ב"כ הנתבעים, גם אם עמד בפני אבי התובע קושי כלכלי הוא יכול היה להגיש בקשה לתשלום תכוף, ומשלא עשה כן, יש להקטין את סכום הפיצויים בראש נזק זה. גם באשר לגובה השכר הוא נחלק עם ב"כ התובעים וטען כי יש לנכות מס בשיעור 25% מגובה השכר הממוצע במשק העומד על 7,900 ¤ בלבד. עוד טען כי לאור העובדה שהתובע אינו אזרח ישראלי והוא נהנה ממעמד של תושב בלבד, ומאחר ומדובר בשומת נזק למשך 60 שנה, יש להביא בחשבון התפתחויות פוליטיות העלולות להשפיע על גובה שכרו של התובע. לאור כל זאת הוא טען כי יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי בשיעור 50,000 ¤ בראש נזק זה.

 

באופן עקרוני צודק ב"כ התובעים כי הנכות הרפואית הנוירולוגית המפורטת בתקנה 34ב' לתקנות המל"ל נותנת ביטוי התואם את הנכות התפקודית של הנפגע. צודק גם ב"כ התובע כי פרופ' שטיינברג גילה דעתו במפורש בתשובתו מיום 6.12.07 במענה לשאלות ההבהרה שנשלחו לו על ידי ב"כ הנתבע, כי בדיקה נוירולוגית תקינה איננה שוללת קיומה של נכות נוירולוגית וכי התובע סובל מנכות נוירולוגית תפקודית בתפקודים פרונטאליים. הוא גם ציין כי הוא אינו צופה שיפור במצבו של התובע בעתיד. עם זאת, בנכויות נמוכות כבמקרה זה, בהן הפגיעה היא קטנה יחסית, בדרך כלל, ההשפעה התפקודית וביטויה באובדן הכנסה, אינן זהות. משכך, יש מקום לגזור מהחישוב האריתמטי המלא סכום הנמוך ממנו. 

 

בלוקחי בחשבון את המשכורת הממוצעת במשק נטו, שהוא כיום בסביבות 7,000 ¤ במעוגל, מקדם ההיוון הרלוונטי של 307.8609, מקדם ההיוון הכפול של ארבע שנים, היינו 0.8884 ו-10% נכות, הסכום מגיע לכדי 191,452 ¤. לכן, בהתחשב בכל הנתונים שפורטו לעיל, אני פוסק לתובע כ- 75% מסכום זה, היינו סך של 140,000 ¤ במעוגל.

 

עזרת צד ג' בעבר

לטענת ב"כ התובעים, התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסך של 6,000 ¤. מנגד טען ב"כ הנתבעים כי אין לפסוק לתובעים מאומה בראש נזק זה, שכן לא הוכח כי ניתנה עזרה שכזו, ואבי התובע גם לא התייחס לכך בתצהירו.

 

ברם, בניגוד לטענתו זו של ב"כ הנתבעים, עיון בתצהירו של אבי התובע מלמד כי הוא ציין במפורש שבמהלך תקופת האשפוז של בנו, הוא ואשתו סעדו את בנם ברוב שעות היום והלילה. הוא הוסיף כי גם בתקופה שלאחר שחרורו של התובע מבתי החולים בהם אושפז, אשתו סעדה את אותו בכל שעות היום במשך חודשיים והוא עצמו השקיע מזמנו בהסעת בנו לטיפולים שונים. פשיטא גם, כי אשפוזו של ילד בכיתה ב' בבית חולים דורשת השגחה צמודה של הוריו, וכך גם בימי שהותו בביתו שלאחר מכן. אני פוסק אפוא, לתובע בראש נזק זה סך של 6,000 ¤, וזאת בין אם הוריו הפסידו שכר עבודה באותו סכום ובין אם לאו.

 

הוצאות עבור עזרה בלימודים

לדברי ב"כ התובעים, יש לפסוק לתובע בראש נזק זה בהתאם להמלצתו של פרופ' שטיינברג בתשובות ההבהרה ששלח לב"כ התובע ביום 23.12.07, בהן המליץ על הוראה מתקנת בתדירות של 3 שעות שבועיות למשך שנה. לעומת זאת, טען ב"כ הנתבעים כי אין לפסוק לתובע דבר גם בראש נזק זה, שכן כאמור, אבי התובע הודה כי לא שכר לבנו מורה פרטי במשך השנים שמאז התאונה מלבד חודשיים. לטענת ב"כ הנתבעים, כאמור, גם אם עמד בפני אבי התובע קושי כלכלי הוא יכול היה להגיש בקשה לתשלום תכוף, ומשלא עשה כן, אין לזקוף את קשייו הלימודיים של התובע כיום לחובתם של הנתבעים. כנגד טענה זו, טען ב"כ התובעים, כי אין זה מעניינה של הנתבעת אם אביו של התובע השכיל ליטול על עצמו את העלות של מורה פרטי ולכן עליה לפצות את התובע, גם אם הוא לא ראה לנכון לשפר את מצבו, של בנו. 

 

צודק ב"כ הנתבעת כי מדובר בנזק מיוחד והתובע אינו זכאי לקבל פיצויים על הוצאות שלא הוציא בפועל. ברם, לפי מכתבו של פרופ' שטיינברג התובע זקוק להוראה מתקנת גם היום. אכן, יש רגליים מוצקות לסברה כי לו? התובע היה מקבל סיוע בלימודיו בגיל צעיר יותר, נזקו היה קטן יותר. לכן, אין מקום לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות המוגברות הנובעות מהזנחתו של התובע. ואולם, לתובע מגיע עלות ההוראה המתקנת בתדירות של 3 שעות שבועיות למשך שנה כפי שפירט פרופ' שטיינברג במכתבו מיום 23.12.07, כאמור.

 

הקושי הוא שאיש מהצדדים לא הניח לפני בית המשפט ראיה כלשהי אודות עלות שיעורים פרטיים במגזר אליו שייך התובע, ולא נותר אלא לפסוק לו סכום על דרך האומדן ואני פוסק לו בראש נזק זה סך של 5,000 ¤.  

 

הוצאות רפואיות 

ב"כ התובעים ביקש לפסוק לתובע בראש נזק זה סך של 3,000 ¤. מנגד טען ב"כ הנתבעים, כי יש לפסוק לתובע בראש נזק זה בהתאם לקבלות שהוגשו בלבד, שכן מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. לתצהיר אביו של התובע צורפו קבלות על סך 1,910 ¤ אך נראה לי כי גישתו של ב"כ התובעים סבירה נוכח ההנחה המסתברת כי לא כל הקבלות על מלוא ההוצאות נשתמרו ולכן אני פוסק לו בראש נזק זה  סך של 3,000 ¤.

 

סופו של יום אפוא, אני פוסק לתובעים סך של 178,065 ¤ (24,065 ¤ עבור כאב וסבל; 140,000 ¤ עבור אובדן שכר לעתיד; 6,000 ¤ עבור עזרת הזולת לעבר; 5,000 ¤ עבור עלות הוראה מתקנת; ו- 3,000 ¤ עבור הוצאות רפואיות). על הסכום האמור, יש להוסיף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך השווה ל- 13% בצירוף מע"מ מסכום הפיצויים.

 

ניתן היום כ"ח בשבט, תשס"ט (22 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

 

 

 

דוד מינץ, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/6360550D2CD0042F4225756500564C20/$FILE/9C4929A912873253422575620049F747.html
תאריך: 
22/02/09
Case ID: 
6419_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : דוד מינץ
דוד מינץ
עורכי דין : אוסאמה סעדי שמואל מצא
אוסאמה סעדי
שמואל מצא
Powered by Drupal, an open source content management system