אלשואמרה איאד נ. מדינת ישראל-מ


 

   

 

בתי-המשפט


 

א  006468/07

בבית משפט השלום בירושלים

 

24/02/2009

 תאריך:

כבוד השופט רם וינוגרד

בפני:

 

 





אלשואמרה איאד מוחמד

בעניין:

 

התובע

עו"ד מוטי גרד

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

מדינת ישראל-משרד הבטחון

 

 

הנתבעת

עו"ד אסף יוסף חבצלת

מפרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

ע"י ב"כ


 

 


פסק דין

 


1.                  התובע, תושב א-ראם יליד 1978, נפגע לטענתו בתאונת דרכים בה היה מעורב ג'יפ צבאי שפגע בו באזור מחסום קלנדיה. לדבריו נפגע עת סטה ג'יפ צבאי אל שולי הדרך כדי להימנע מפגיעה בהולך רגל שחלף בכביש, ופגע בתובע ששוחח אותה שעה עם נהג מונית ועמד בסמוך למונית (מסוג פורד טרנזיט) שעמדה בשולי הדרך. הנתבעת הכחישה את מעורבותו של התובע בתאונה ואת פגיעתו הנטענת מהג'יפ. לטענת העדים מטעמה התקרב התובע לג'יפ, לאחר שגם קודם לכן הצטרף לקהל שהתאסף בסמוך לג'יפים ו"זרק הערות" לכיוון החיילים. נהג הג'יפ (קצין ההנדסה של החטיבה) יצא מהג'יפ להרחיק את התובע ולמנוע סיכון בטחוני אפשרי ממדו, ואז נשכב התובע לפתע על הכביש והחל לצעוק כי נפגע.

2.                  בשל מחלוקתם של הצדדים בשאלה אם נפגע התובע בתאונה בה היה מעורב הג'יפ אם לאו, הוגשו עדויות הצדדים בתצהירים והעדים שהתייצבו לדיונים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובע מסרו עדות התובע עצמו, נהג המונית עימו שוחח (להלן: "כעבאני") ואדם נוסף שהגיע למקום לאחר מכן ולא ראה את הפגיעה בתובע (להלן: "אוחיון"). מטעם הנתבעת העידו קצין ההנדסה החטיבתי, שנהג בג'יפ שהיה מעורב בארוע על פי הטענה, וקצין נוסף שהסיור הרכוב והרגלי בוצע לרגל כניסתו לתפקיד סמח"ט בנימין, אשר נסע בג'יפ נוסף.

הגירסאות והראיות

3.                  התובע טען בתצהירו כי עמד ליד חלון הנהג של מונית כעבאני. בכביש עמד "בחור" שהיה במרחק של כשלושה מטרים ממנו. למקום הגיעו שני ג'יפים צבאיים, ונראה שנהג הג'יפ לא הבחין בבחור עד שהגיע סמוך אליו. משהבחין נהג הג'יפ בהולך הרגל הוא "ברח ממנו ונכנס בי ובטרנזיט". התובע והטרנזיט נפגעו מהגלגל הרזרבי של הג'יפ, התלוי על דופן ימין של הג'יפ. עוד הבהיר בתצהיר ש"מהמכה אני נהדפתי על המראה והגלגל הוא שנתן לי את המכה שהפילה אותי על הרצפה".

 

4.                  בחקירתו הבהיר העד כי כל הזכור לו מהמאורעות הוא שהג'יפ "עבר שדפק אותי עם הגלגל, קודם כל עם המראה... חוץ מזה אני לא יודע שום דבר" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 20-21; עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 1-3). את הג'יפ עצמו הספיק לראות לפני הפגיעה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 23-24). הנתבעת בסיכומיה טענה שאין לקבל את דברי התובע לפיהם ראה את הפגיעה, מאחר והעיד שאינו זוכר את פרטי הארוע. דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם עדותו ממנה עולה שהחל מרגע המכה אינו זוכר עוד מאומה, אולם לא ניתן להסיק מהם בהכרח שאת המאורעות שלפני המכה אין הוא זוכר. הוא אישר כי במקום היו "מלא אנשים" וחלקם מוכרים לו (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 25 – עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 1), ואף ציין את שמם של חלק מאנשים אלה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 23-25). אלה לא הובאו לעדות על אף הכרותם עם אביו כי "הם לא חברים שלו" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 12-15).

5.                  התובע לא ידע להסביר את הרישום שנעשה עם פנייתו להדסה כשבועיים לאחר הארוע, ביום 23.11.05, לפיו "נפגע לדבריו לפני כשבועיים כשניסה לדבריו להפריד בקטטה וג'יפ פגע בו תוך כדי נסיעה" (ת/1). גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם תיאורו בתצהיר ובעדות את מעשיו עובר לתאונה. השפה העברית שגורה בפיו של התובע, כפי שהתגלה בדיון, ולפיכך אין להניח כי הרישום בהדסה נבע מקשיי שפה. ממילא יש במסירת גירסה זו, אף שהיא נוגעת רק לארועים הקודמים לעצם הפגיעה הנטענת, כדי להשליך על מהימנות גירסת התובע. לא למותר לציין שהתובע העיד, בטרם עומת עם הגירסה, כי מסר בהדסה את העובדות כהווייתן (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 3-8).

6.                  העד כעבאני, נהג המונית שהתובע עמד בסמוך אליה, מסר בתצהירו שבמהלך השיחה עם התובע הגיע לפתע ג'יפ צבאי "שעמד לפגוע בבן אדם שחצה את הכביש ואז ברח ממנו וכתוצאה מזה פגע באייד [התובע] וברכב שלי, ואז הג'יפ נתן גז ונסע מהר לכיוון החיילים שבמחסום" (סעיף 3 לתצהירו). כתוצאה מפגיעת הג'יפ ברכבו נגרם "נזק לדלת הנהג איפה שישבתי" והמכה כופפה אותה (סעיף 4 לתצהיר). נזק זה תוקן "בכפר במוסך" (סעיף 6 לתצהיר).

7.                  במהלך חקירתו של העד התגלעו סתירות של ממש בגירסתו. העד השיב פעם ופעמיים שהג'יפ כלל לא פגע במוניתו (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 11-16 ושורות 25-26). לא ניתן לתרץ סתירה זו בדרך בה ביקש ב"כ התובע, כאילו הרחיק העד עצמו ממעורבותו בתאונה כ"רכב מעורב", שהרי באותה נשימה עצמה טען העד שהתובע נפגע מרכבו כתוצאה מהדיפתו על ידי הג'יפ (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 15-16 ושורות 21-26). ממילא חזר בו העד מכל הטענות בתצהירו בנוגע לפגיעה שנגרמה לדלת המונית, כיפוף הדלת והתיקון שנעשה בעקבותיו. כמו כן, העד השיב כי התנועה במקום היתה עמוסה במקצת והמכוניות נסעו לאט (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 1-4). על אף זאת טען שהיה בידי הג'יפ להאיץ לפתע לכיוון הילד שבכביש וכן להאיץ לאחר מכן עד למחסום. הוא תירץ סתירה זו באמירה ש"לא היה מן פקק, היתה תנועה בכביש" (שם, שורות 20-25). אם לא די בכך, טען העד כי הג'יפ נסע בתחילה "לאט לאט" (בשונה מעדות התובע בתצהירו ממנה עלה כי הג'יפ נסע על הכביש כיתר המכוניות) ולאחר מכן "האיץ כשראה ילד עובר את הכביש, רצה להבהיל אותו. רצה להפחיד, להבהיל, או לדרוס, לא יודע" (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 6-7). מכאן כי העד שב בו גם מהטענה בתצהיר לפיה הג'יפ ביקש להימנע מפגיעה בילד, כשהוא מעלה לפתע טענה הפוכה ולפיה הג'יפ ביקש לנסות ולפגוע בילד ולמצער להפחידו. ממילא לא ניתן להבין כלל מדוע סטה הג'יפ ממסלולו בנסיון לחמוק מהילד, אם כוונות רצחניות הן שהניעו את מעשי הנהג. לבסוף, העד שרטט את מיקום רכבו והג'יפ לאחר התאונה. מהשרטוט (נ/4) עולה כי השניים מקבילים זה לזה, ללא כל זווית ביניהם, דבר שאינו מתיישב כלל עם תיאורו לפיו סטה הג'יפ לצדי הדרך לאחר נסיעה בכביש.

 

8.                  העד הנוסף, אוחיון, אישר שהגיע למקום רק לאחר הארוע ולא ראה את התובע (המוכר לו אישית) נפגע, אלא רק שמע צעקות, שיתכן שהן של התובע (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 17-26).

 

9.                  כללו של דבר: עדותו של כעבאני היתה רצופה כולה סתירות, ולא ניתן לרחוש לה כל אמון. עדותו של אוחיון אינה נוגעת להתרחשות המאורע, אלא רק למה שהתרחש לאחר מכן. מכאן שלעניין עצם התרחשות הארוע לא נותרה אלא עדותו של התובע לבדה, שאינה נסמכת על כל ראייה חיצונית או על כל עדות בעלת משקל. לא למותר לציין כי מאחר והתובע הכיר לטענתו חלק מהעדים, לא היתה כל מניעה מהבאתם לעדות. הימנעותו מלעשות כן פועלת לחובתו. מאחר וגם עדותו של התובע היתה לקונית ביותר, וגירסתו בנוגע למעשיו נמסרה באופן שונה בפני גורמים אחרים, לא נראה שדי בה כדי להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת הארוע. אעיר כי גם התיעוד הרפואי מיום הארוע אינו מסייע לתובע, מאחר ולא נרשמו בו ממצאים פיזיים חיצוניים כלשהם.

10.              כנגד עדותו דלת המשקל של התובע, והיעדר כל עדות תומכת כנדרש, עמדה עדותו של קצין ההנדסה שהיתה אמינה וסדורה. לעדותו של הסמח"ט לא ניתן לייחס משקל רב בהקשר לדרך בה התרחש הארוע עצמו, מאחר ומלא מעט מתשובותיו ניתן היה להתרשם שאינו זוכר את פרטי הפרטים של הארוע. עובדה שלובנה היטב בעדות הסמח"ט נוגעת לנהלים הנוגעים לתלונה על פגיעה בתושב מקומי. מעדותו עלה כי בכל עת שתושב מקומי מתאונן על פגיעה או חבלה – ממהרים לדווח לחמ"ל ולפנות את הנפגע הנטען מהמקום כדי לא לגרור פרובוקציות, וזו הסיבה בגינה הוזעק אמבולנס למקום (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 11-15; עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 2-5; עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 1-6). דברים אלה מבהירים היטב את הסיבה להגעת האמבולנס למקום.

11.              קצין ההנדסה מסר בתצהירו כי שני הג'יפים חנו בצד הכביש ויושביהם יצאו לסיור רגלי, במהלכו הבחין בתובע "שכן הוא זרק הערות רבות וניסה להתקרב אלינו" (סעיף 5 לתצהירו). על עניין זה לא נחקר הקצין כלל, ועדותו בהקשר זה לא נסתרה. לאחר מכן, כאשר שבו לג'יפים, החל ג'יפ הסמח"ט בנסיעה איטית מאד מאחר והככר היתה הומה אדם, וקצין ההנדסה החל ב"גלישה" בעקבותיו לאחר שוידא כי אין אנשים בקירבת הג'יפ (סעיף 6 לתצהירו). או אז הבחין בתובע מגיע מאחוריו ומתקרב למרווח שבינו ובין המונית. מאחר וחשש מסיכון בטחוני אפשרי יצא מהג'יפ כדי להרחיק את התובע (סעיף 7 לתצהיר). כשהתקרב לתובע – נשכב זה על הרצפה והחל לצעוק שהוא רוצה פינוי לבית חולים בירושלים (סעיף 8 לתצהיר).

12.              בחקירתו הבהיר קצין ההנדסה החטיבתי כי במקום, איזור מחסום קלנדיה, היתה התקהלות ונכחו אנשים רבים, חלקם סמוך לג'יפים (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-5). הוא הביט במראות הימניות בטרם החל בנסיעה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 19 – עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 3). משנשאל מדוע הביט במראה הימנית אם גלש עם הג'יפ שמאלה, השיב כי בטרם החל בנסיעה התבונן בכל המראות, כולל זו הימנית, כדי לוודא שאין אדם המתקרב לרכב או מנסה להיכנס אליו (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 21-27; עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 12-15). הוא הבהיר, פעמים מספר, שיצא מהרכב כדי להרחיק את התובע מחשש שהוא מהווה סכנה לרכב וליושביו (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 4-13). העד לא נשאל כלל לגבי הטענה, העולה לכאורה מתצהירי התובע, לפיה ניסה להימנע מפגיעה באדם שחצה את הכביש וסטה לצד הכביש.

13.              כאמור, עדותו של התובע נותרה בודדה במערכה, ללא תמיכה חיצונית, וללא שניכרו בה סימני אמת מהמין המצדיק או מאפשר הכרעה על בסיס עדותו היחידה של בעל-דין במשפט אזרחי. לעובדה שהעד מטעמו התגלה כמי שהאמת אינה נר לרגליו יש להעניק משקל המכרסם בעוצמת ראיות התובע, וכך (במידת מה) גם לרישום המאוחר. לפיכך, אף ללא עדויות ההגנה, היה מקום לקבוע שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. עדותו של קצין ההנדסה, מאידך, היתה סדורה והגיונית. הטענה לפיה התגרה התובע עוד קודם לכן ביושבי הג'יפים לא נסתרה, ויש בה כדי להאיר באופן שונה את ההתרחשות כולה. לעובדה שהוזמן למקום אמבולנס על ידי הקצינים ניתן הסבר מבוסס. מכאן המסקנה כי עדויות הנתבעת לא נסתרו כלל.

סוף דבר

14.              העולה מכל האמור לעיל הוא שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נפגע מהג'יפ הצבאי, והיפוכו של דבר הוא נכון. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עורכי-דינה בסכום של 2,000 ¤ ומע"מ.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

 

ניתן היום, ל' בשבט תשס"ט (24 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                       __________________

                                                                                                             רם וינוגרד, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/D2E8877245271ECF422575670056A57A/$FILE/970012DD9F85612B422575670021BD79.html
תאריך: 
24/02/09
Case ID: 
6468_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רם וינוגרד
רם וינוגרד
עורכי דין : אסף יוסף חבצלת מוטי גרד
אסף יוסף חבצלת
מוטי גרד
Powered by Drupal, an open source content management system