עו"ד ישי ניב נ' קצין התגמולים


 

 

ע"א 2522/08

בבית המשפט המחוזי בירושלים

 

02/03/2009

 

כבוד השופט צבי זילברטל


 

לפני

 

 



 

ישי ניב

ע"י עו"ד איילת אשל

בעניין:

המערער

 

 

 


 

 

 - נ  ג  ד -

 

 


 

קצין התגמולים

ע"י עו"ד אסנת בן אברהם

 

המשיב

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 24.7.08. הוועדה קבעה, כי למערער נכות בשיעור 5 אחוז בגין "הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני". בכך קיבלה הוועדה את ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שהעמידה את שיעור נכותו על אחוז אחד. בצד תיאור הפגימה נרשם, כי המבחן שעל יסודו נקבעה נכות הוא המבחן שבסעיף 37(2)(ב)(II) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן - "התוספת"). יצוין, כי המבחן הנ"ל מתייחס למצב של הגבלת תנועות בעמוד השדרה הגבי, כאשר מדובר ב"הגבלה מזערית או קלה". כאמור, למערער הגבלה בתנועת עמוד השדרה המותני, ולא הגבי, ומכאן אחת מטענותיו של המערער, לפיה שגתה הוועדה בהחלטתה. לעניין זה מצביע המערער על כך שלפי סעיף 37(2)(ג) לתוספת, כאשר מדובר בהגבלות בתנועת עמוד השדרה המותני, קיימת אבחנה בין הגבלה מזערית (המזכה בנכות בשיעור 5 אחוז, לפי סעיף 37(2)(ג)(II)), לבין הגבלה קלה (המזכה בנכות בשיעור 10 אחוז לפי סעיף 37(2)(ג)(III)). המערער מציין בעיקרי הטיעון מטעמו ש"טעות" זו של הוועדה היא טעות מכוונת, במטרה להעניק 5 אחוזי נכות בלבד בגין המגבלה, שיעור נכות שיעמוד בעינו גם אם ייקבע בעתיד שמדובר במגבלה "קלה" ולא רק במגבלה "מזערית". המערער אף מרחיק לכת וטוען, כי מדובר "במניפולציה מכוונת". לעניין זה יאמר כבר עתה, כי מוטב היה למערער שלא לייחס לחברי הוועדה את שייחס להם. סביר ביותר שמדובר אך בטעות קולמוס, כפי שמצוין בסעיף 11 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב. טענת המערער בנדון מבוססת על ספקולציה גרידא ויש עמה פגיעה בחברי הוועדה הנכבדים, שממלאים תפקיד מעין שיפוטי. הטלת דופי בשיקוליהם, כאשר אין למערער יסוד ממשי לעשות כן, היא מהלך חמור ביותר מצידו של המערער, שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום. 

 

2.         טענתו העיקרית של המערער היא, כי מצבו מתאים לנכות בשיעור 10 אחוז בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. לעניין זה מפנה המערער, בראש ובראשונה, לחוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש. חוות דעת זו ניתנה במסגרת מינויו של פרופ' פינסטרבוש כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בירור תביעת המערער לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בתאונות דרכים (ת"א 4339/02 בבית משפט השלום בירושלים). לאחר מתן חוות הדעת, שהתייחסה, בדרך הטבע, לנכויות שנגרמו למערער באותן תאונות, נשאל המומחה שאלות הבהרה ובגדרן השיב, כי הנכות בעמוד השדרה המותני, שאינה קשורה לתאונות, היא בשיעור 10 אחוז (תשובות מיום 14.9.03).

המערער מוסיף וטוען, כי לפני הוועדה הרפואית עמדו נתונים נוספים, המלמדים על מצבו, בין היתר מסמכים בדבר הורדת הפרופיל הרפואי שלו ותוצאות בדיקות הדמיה, שעל יסודן היא הייתה מחויבת לקבוע כי ההגבלה בתנועות אינה מזערית בלבד אלא רבה יותר.

בין היתר טוען המערער, כי בהתחשב בטיבה של הפגימה, אשר מאופיינת ב"עליות וירידות" יומיות במצבו, אין זה ראוי לקבוע את נכותו רק על יסוד התרשמות מתוצאות בדיקה חד פעמית, אלא קיים הכרח להתייחס למכלול הנתונים על מנת שהתמונה שעל יסודה תקבע הנכות תהיה מלאה ומדויקת.

 

3.         דין הערעור להידחות. הוועדה הרפואית נימקה מדוע אין היא רואה לנכון לאמץ את מסקנתו של פרופ' פינסטרבוש. הוועדה ציינה, כי בבדיקה שערך המומחה הנ"ל מתוארת הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני "בכל הכיוונים", בעוד שבבדיקה שנערכה על ידי הוועדה, לגבי "התנועה החשובה מכולן – כיפוף לפנים", לא נמצאה מגבלה. נתון זה הביא את הוועדה למסקנה כי כיום מדובר בהגבלה מזערית. עוד יצוין, כי לאחר שפרופ'  פינסטרבוש לא ייחס את הנכות בעמוד השדרה המותני לתאונות הדרכים, שמינויו כמומחה נועד לבחון את נכות המערער בגינן, ממילא יש משקל מוגבל לקביעת שיעור הנכות הנ"ל על ידו.

נפסק לא אחת, כי קיימת עדיפות לתוצאות הבדיקה הקלינית, גם על פני ממצאים המתקבלים בבדיקות הדמיה. הוועדה בדקה את המערער ופירטה את תוצאות הבדיקה. המשמעות הרפואית של תוצאות הבדיקה היא עניין רפואי טהור לגביו לא נתונה למערער זכות ערעור לבית המשפט.

אוסיף, שהוועדה מצאה ביסוס למסקנתה בתוצאות בדיקת סי.טי של עמוד השדרה המותני משנת 2002, ובכך יש גם תשובה לטענת המערער בדבר הצורך לעגן את המסקנה בנתונים שאינם נובעים אך מהבדיקה הקלינית, בהתחשב באופי "הגלי" שבו מתבטאת הפגימה.

בנוסף, אין כל פגם בכך שהמבחן שעל פיו נקבעה הנכות הוא המבחן העוסק ספציפית בהגבלת תנועות עמוד השדרה (הכלול בסעיף 37 לתוספת), ולא "מבחן הסל" שבסעיף 35 לתוספת; שהרי ככל שניתן להתאים מבחן ספציפי למצב הרפואי, עדיף לעשות כן.

המערער מלין על כך שהועדף המבחן שבסעיף 37 על פני זה שבסעיף 35, שכן בסעיף 35 אין הבחנה בין מגבלה מזערית לבין מגבלה קלה. אלא שדווקא תת הבחנה זו, שבסעיף 37 לתוספת, מצביעה על היתרון שבסעיף זה, באופן שמאפשר לוועדה הרפואית לקבוע את שיעור הנכות בדיוק רב יותר.

כאמור, אין מקום להסיק מסקנות מאותה טעות סופר שנפלה בהחלטת הוועדה, כאשר המבחן שנרשם מתייחס לעמוד השדרה הגבי, מה גם שכאשר מדובר בהגבלה מזערית, אין הבדל בשיעור הנכות בין אם מדובר בעמוד שדרה גבי ובין אם מדובר בעמוד שדרה מותני.

למען הסר ספק מובהר בזאת, כי הנכות שנקבעה מבוססת על המבחן שבסעיף 37(2)(ג)(II) לתוספת.

 

הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ש"ח להיום.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, ו' באדר תשס"ט (2 במארס 2009), בהעדר הצדדים.

 

צבי זילברטל, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/CD9F04A6A4C57E794225756D005601F9/$FILE/2024F7DD3F65A46A422575680031D7E6.html
תאריך: 
02/03/09
Case ID: 
2522_8
Case type: 
עא
סיווגים
שופטים : צבי זילברטל
צבי זילברטל
עורכי דין : איילת אשל אסנת בן אברהם
איילת אשל
אסנת בן אברהם
Powered by Drupal, an open source content management system