עו"ד ברנד נ. אוטו דיל מכירות


 

   

בתי המשפט

א  055287/05

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

03/03/2009

תאריך:

כב' השופט אטדגי יונה

בפני:

 

 



התובעת

איריס ברנד (עו"ד)

בעניין:


 

נ  ג  ד

 

הנתבעות

1 . אוטו דיל מכירות רכב (1997) בע"מ

ב"כ עו"ד רון סמוראי

2 . טלקאר חברה בע"מ

ב"כ עו"ד אורית אלמוזלינו רייז

 


 

 פסק דין

 

1.         הנתבעת 1 (להלן – אוטו דיל) היא חברה העוסקת במכירת רכב בשיטת     ה"טרייד-אין", והיא מורשית לביצוע עסקאות טרייד-אין מטעם מספר יבואני רכב.

            הנתבעת 2 (להלן – טלקאר) היא יבואנית רכב. בין השאר, ייבאה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, השנים 2005-2004, רכבי ג'יפ מסוג דייהו רקסטון.

            כמו כן, ניהלה טלקאר באותה עת מוסך מרכזי של רכבי דייהו.

 

2.         התובעת, עורכת דין בהכשרתה ובעיסוקה, רכשה ביום 16.11.04 מאוטו דיל רכב ג'יפ מסוג דייהו רקסטון שנת ייצור 2003 (להלן – הרכב).

            הרכב נרכש בעיסקת טרייד אין, במסגרתה רכשה אוטו דיל ממנה את רכבה מסוג סיאט קורדובה (להלן – הסיאט) בסך של 32,000 ¤, שנזקף על חשבון התמורה עבור הרכב.

            נוסף לכך הוסיפה התובעת לאוטו דיל סכום נוסף של 132,000 ¤ (סה"כ       164,000 ¤) לשיטת אוטו דיל, או 142,000 ¤ (סה"כ 174,000 ¤) לשיטת התובעת.

            במועד העיסקה נחתם בין הצדדים הסכם מכר, נספח א' לתצהיר התובעת (להלן – ההסכם).

 

3.         בתביעה זו עותרת התובעת לביטול ההסכם, השבת הכספים ששילמה לפיו וכן פיצוי בגין סכומים שונים שהוציאה לטענתה עבור טיפולים ברכב והוצאות נוספות.

            עתירתה לביטול ההסכם נשענת על טענות ההטעיה בקשר לשני נושאים:

א.         בעוד שהוצג בפניה, כי הרכב הוא במצב תקין לחלוטין, התגלו בו תקופה קצרה לאחר מכן שני פגמים מהותיים:

            1.         פליטת עשן בכמויות גדולות

            2.         מנוע הרכב אינו פועל כפי שצפוי לפעול רכב מסוגו ("לא סוחב").

            בהקשר זה, טוענת התובעת, כי כל המאמצים שעשו הנתבעות לתיקון התקלות הללו לא צלחו.

ב.         בעת הקנייה נטען בפניה כי הרכב הוא "יד ראשונה". זמן קצר לאחר מכן, היא גילתה כי הרכב היה "יד שניה" לפני שנמכר לה.

 

4.         הנתבעות מכחישות את כל טענותיה של התובעת, ובפרט הן מכחישות את קיומם של הפגמים ברכב המתוארים על ידי התובעת.

            אוטו דיל מכחישה גם את המצגים הנטענים, ולדבריה התובעת היתה מודעת למצבו המכני של הרכב וכן למספר הבעלויות הקודמות שלו.

            טלקאר מוסיפה, כי גם אם טענותיה של התובעת היו נכונות, אין בהן כל עילת תביעה כנגדה.

            אדון בטענות שהועלו, על פי סדרן.

 

המצג בדבר המצב המכני

5.         התובעת טוענת, כי בעת ביצוע העיסקה הוצג בפניה "מסמך המראה כי הג'יפ עבר בדיקה כי הינו במצב תקין לחלוטין וללא כל פגם וכי עבר בדיקה במכון הרישוי" (סעיף 6 לתצהירה), אלא שמסמך זה לא הוצג לעולם והתובעת לא סיפקה כל הסבר לאי הצגתו.

            לעומתה, סיפר מאיר אוחיון, מנהל אוטו דיל, שהעיסקה נעשתה באמצעותו, כי הציג בפני התובעת את טופס הבדיקה של הרכב שנעשתה ארבעה ימים קודם לכן, וצירף לתצהירו (נספח א') את טופס הבדיקה.

            טופס הבדיקה הצביע על ליקויים שונים ברכב, בכללם במנוע.

            כראיה לדבריה, מפנה אוטו דיל להסכם, המציין בכתב יד את פרטי הבדיקה שנעשתה (בסעיף 6):

            "שם המכון: כל בודק, מס' הבדיקה:  60056, תאריך הבדיקה: 12.11.04".

            עם זאת, יצוין, כי המספר המופיע כ"מספר הבדיקה" הוא מספר "רשיון המפעל" של מכון הבדיקה, ולא נמצא למעשה בטופס "מספר בדיקה" כלשהו.

 

6.         התובעת, בחקירתה (עמ' 14) עמדה על כך, שטופס הבדיקה שהוצג על ידי אוטו דיל אינו הטופס שהוצג בפניה, וכי אילו טופס זה אכן היה מוצג בפניה, אין זה סביר שהיתה מסכימה לרכוש את הרכב.

            אוטו דיל משיבה, כי בהתחשב בכך שהרכב עדיין היה מצוי ב"תקופת האחריות", שבה טלקאר היתה מחויבת לתקן את הליקויים שמתגלים בו, הרי שהעיסקה היתה סבירה, למרות הליקויים שהתגלו.

 

7.         עוד מפנה התובעת לתוספת  שהוספה בכתב יד בהסכם: "כל פגם שמתגלה בג'יפ שאינו נראה, יתוקן ע"י המוכר +החלפת כנף קדמי ימני", כראיה לכך שהמצג שהוצג בפניה היה כי מלבד הכנף הימנית מצבו של הרכב תקין.

            אוטו דיל משיבה, כי כוונת הצדדים בתוספת זו היתה לדברים שלא התגלו במסגרת הבדיקה.

 

8.         מאזן ההסתברויות נוטה בנקודה זו לטובת הנתבעות.

            ראשית, התובעת לא הציגה, כאמור, את המסמך הנטען על ידה, בעוד שאוטו דיל הציגה את טופס הבדיקה.

            שנית, אם תתקבל גירסתה של התובעת, מדובר במעשה תרמית – במובנה הפלילי – של אוטו דיל, אשר במקביל החזיקה בידיה שני טפסי בדיקה סותרים: האחד המלמד על תקינותו של הרכב והאחר המצביע על ליקויים שונים שהתגלו בו. גירסה שכזו מחייבת רמת ראיות איתנה, ואילו התובעת לא הציגה, כאמור, אפילו ראיה בסיסית.

            שלישית, פרטי הבדיקה מופיעים בהסכם ותואמים את הפרטים שבטופס הבדיקה (למעט ההערה שצוינה לעיל בהקשר ל"מספר הבדיקה").

 

9.         ובאשר לסבירות העיסקה לאור הליקויים המצוינים בטופס הבדיקה שהציגה אוטו דיל, מלבד זאת שעל בית המשפט לנקוט זהירות כשהוא בוחן עיסקה בין צדדים בוגרים ומביני דבר, יש טעם רב בטענת אוטו דיל, כי נכונותה של התובעת לעיסקה, למרות אותם ליקויים, הושפעה מכך שהרכב היה מכוסה בתקופת האחריות, במסגרתה טלקאר היתה מחויבת לתקן את הליקויים המתגלים בו.

 

10.       גם ההערה שצוינה בהסכם, על פיו התחייבה אוטו דיל לתקן "כל פגם שמתגלה בג'יפ שאינו נראה" אינו סותר את גירסת אוטו דיל בדבר הצגת טופס הבדיקה האמור לעיל לתובעת.

            אדרבא, על פי גירסת התובעת מצופה היה למצוא בהסכם תנאי מפורש, לפיו אוטו דיל מצהירה כי מצבו המכני של הרכב תקין לחלוטין, והיא מתחייבת לתקן כל פגם שיתגלה בו.

 

11.       אפשרות סבירה אחרת היא, שהתובעת לא התענינה במיוחד בטופס הבדיקה, משום שהרכב היה מצוי, כאמור, בתקופת האחריות, ומשום כך היא סמכה על כך שכל ליקוי שיתגלה ברכב יתוקן ממילא על ידי טלקאר.

            אם כך, ודאי שהתובעת איננה יכולה להסתמך על מצג מטעה.

 

12.       סביר עוד להניח, שהסכמתה של התובעת לעיסקה הושפעה גם מכך, שבאותה עיסקה נכרכה גם מכירת הסיאט שלה, וכך נמנעה ממנה אי הוודאות שמא לא תצליח למכור את הסיאט לצורך מימון הרכב החדש, וכן נמנעה ממנה הטירחה הכרוכה במכירתה.

 

13.       מסקנתי, לאור כל האמור לעיל היא, שגירסת אוטו דיל, לפיה היא הציגה בפני התובעת את טופס הבדיקה (נספח א' לתצהיר אוחיון) מסתברת יותר.

            התובעת הסכימה לרכוש את הרכב, למרות הליקויים המצוינים בטופס הבדיקה, או, לחילופין, היתה אדישה לממצאי הבדיקה, בעיקר משום שסמכה על תקופת האחריות שהיתה עדיין על הרכב, והניחה לכן, כי הפגמים הקיימים יתוקנו על ידי טלקאר במסגרת האחריות.

            בהקשר זה אזכיר כבר כאן (ועוד אשוב לענין זה בהמשך), כי טלקאר ומוסך "מרום" המורשה מטעמה לתקן רכבים מסוג זה, טיפלו פעמים אחדות ברכב, תיקנו בו פגמים שונים והחליפו בו רכיבים שונים, בכלל זה החליפה טלקאר במסגרת הטיפולים הללו משאבת הזרקה שעלותה כ- 25,000 ¤. משמע, ציפייתה של התובעת גם התגשמה למעשה.

 

הליקויים הנטענים ברכב

14.       עד כאן דנתי בחלק הראשון של משוואת ההטעיה: המצג שהוצג. עלי לדון, עתה, בחלק השני שלה: המצב בפועל, כלומר: הליקויים הנטענים ברכב שאינם מתאימים למצב התקין שהוצג.

            בענין זה מסתמכת התובעת על שני דברים:

א.         התיאורים שלה בדבר השתלשלות התקלות שאירעו למעשה והטיפולים במוסכים, שלא הועילו, לדבריה.

ב.         בדיקה שנעשתה לרכב במכון "קומפיוטסט" וחוות דעת של שמאי הרכב כהן חיים, שניהם מחודש אוגוסט 2005.

אדון בדברים הללו, על פי סדר זה.

15.       התובעת מספרת בתצהירה (סעיף 10), כי "בסמוך ותקופה קצרה לאחר רכישת הג'יפ נתגלו בו תקלות חוזרות ונשנות", שבעקבותיהן היא הכניסה את הרכב למוסך מרום.

            בשלב זה, התובעת איננה מציינת מהו המועד שבו נתגלו אותן תקלות ומה היו התקלות הללו.

            מהמשך דבריה (סעיף 11) אנו למדים, כי הרכב הוכנס לראשונה למוסך לצורך טיפול שגרתי בלבד ("טיפול שמנים"), שרק לאחריו התגלו הליקויים המשמעותיים, אזי "החל הג'יפ לפלוט עשן בכמויות לא סבירות וכן לא "סחב" כפי שנדרש מרכב מסוגו".

            בהמשך מתארת התובעת סידרה שלמה של כניסות הרכב למוסך וטיפולים שונים שנעשו, חלקם במוסך מרום וחלקם במוסך המרכזי של טלקאר, שגם לאחריהם, טוענת היא (סעיף 17), "המשיכו התקלות, כשהענין המהותי הינו כי הגי'פ אינו "סוחב", צורך דלק, ונזילת דלק תמידית".

            ולבסוף, טוענת התובעת (סעיף 25): "מאחר והג'יפ הינו רכב שטח ופנאי, ולאור התקלות שבו, לא ניתן לנהוג בו בנסיעות בינעירוניות ו/או בשטח. הרכב משמש אך ורק לנסיעות עירוניות בלבד".

 

16.       שמואל אביעד, המנהל הטכני של טלקאר, נתן תצהיר, שבו פירט את כל הטיפולים שנעשו לרכב לאחר רכישתו על ידי התובעת.

            ראשית, ציין אביעד, את העובדה שהרכב הוכנס לראשון למוסך מרום כשלושה חודשים  לאחר רכישתו ולצורך טיפול שגרתי, כשעד אותה עת לא נשמעה כל תלונה מצד התובעת. תלונתה הראשונה על כך שהרכב אינו "סוחב" נשמעה רק כחודש וחצי לאחר מכן (כלומר כארבעה חודשים וחצי לאחר הרכישה) ביום 29.3.05. אזי, הוכנס הרכב למוסך מרום ובמסגרת הטיפולים הוחלפה, בין השאר, משאבת הזרקה בעלות של כ-25,000 ¤.

יומיים לאחר מכן הוכנס הרכב בשנית למוסך מרום עם התלונה החוזרת של רכב "לא סוחב" וכן תלונה על נזילת דלק. המוסך תיקן  את נזילת הדלק, אך לא איתר כל תקלה בהקשר לתלונה האחרת.

כיוון שהתובעת המשיכה באותה תלונה, הוכנס הרכב למוסך המרכזי בצירוף תלונה נוספת על "פליטת עשן שחור".

למרות, שהתלונות האמורות לא אומתו באותה בדיקה, וכדי להשביע את רצונה של התובעת, בוצעו תיקונים אחדים ברכב והוחלפו בו מספר חלקים.

הרכב הוכנס למוסך המרכזי שלוש פעמים נוספות, במהלך החודשים מאי ויוני 2005. בכולם בוצעו תיקונים מסוימים והוחלפו חלקים מסוימים, אך לא אומתו התקלות הנטענות של התובעת.

 

17.       בשלב זה החלה התכתבות בין הצדדים (צורפה לתצהירה של התובעת).

בסופה, הציעו באי כח טלקאר לתובעת (לאחר שדחו את טענותיה) הצעה שאינני יכול לכנותה אלא כנדיבה ביותר (נספח ע' לתצהיר התובעת, סעיף 5):

"לפנים משורת הדין, אנו מציעים להעביר את הרכב לבדיקת מומחה חיצוני, שיוסכם על ידנו בכתב מראש, ואם וכאשר המומחה יצביע על פער בין תפקודו של הרכב לבין רכבים אחרים מסוגו ומצבו, מרשתנו מתחייבת לבצע את תיקון הרכב בהתאם לתוצאות הבדיקה והמלצותיה, על אף שאחריותנו על הרכב כבר פגה לפני כשלושה חודשים".

למרבה ההפתעה, התובעת לא נענתה להצעה זו, שהיתה עשויה לפתור אחת ולתמיד את התקלות הנטענות על ידי התובעת, אם אכן היו קיימות.

התובעת נשאלה על כך בחקירתה (עמ' 25-24) ולא סיפקה כל הסבר סביר.

 

18.       המסקנה העולה עד כאן היא, שאמנם, הוכח, שהרכב נכנס ויצא מהמוסך פעמים רבות בתקופה של כשלושה חודשים, ובמהלך הטיפולים הללו תוקנו רכיבים אחדים ברכב והוחלפו אחרים, אך לא הוכח כי הטיפולים הללו  היו חריגים ביחס למצבו של הרכב בשעת רכישתו, ובוודאי שלא הוכחו הליקויים המהותיים, שהתובעת טוענת להם.

והעיקר בעיניי הוא, שמחלוקת עובדתית זו יכלה להתברר בנקל, אילו התובעת היתה נענית להצעתה של טלקאר (בטרם הגשת התביעה) להעמיד את הרכב לבדיקתו של מומחה ניטרלי, כאשר טלקאר מתחייבת לפעול על פי תוצאות  הבדיקה, למרות שתקופת האחריות שלה לגביו כבר פגה.

גם מי שעשוי להתייחס בספקנות ל"נדיבותה" של טלקאר במהלך הטיפולים שנעשו ברכב, אינו יכול שלא להתרשם מכנותה, לאור הצעתה זו.

התובעת היא שהכשילה, אפוא, הן את בירור המחלוקת העובדתית לאמיתה והן את האפשרות לתיקון הליקויים שעשויים היו להימצא.

 

19.       ובאשר לחוות דעת השמאי וממצאי קומפיוטסט, שצורפו לתצהירה של התובעת.

לשווא הכבירה התובעת (ובעקבותיה גם הנתבעות) מלים, בשאלה: על מי מוטלת היתה החובה לדרוש את חקירתו של השמאי, שכן לא מטעם זה פסלתי ראיות אלה, בהחלטתי שניתנה במהלך הדיון ביום 30.12.07 (עמ' 13 לפרוטוקול).

לא אפשרתי הגשת ראיות אלה, משום שלא הוגשו כדין.

חוות  הדעת לא הוגשה כמסמך עצמאי, אלא צורפה כנספח לתצהירה של התובעת. אין מדובר בענין פרוצדורלי בלבד, אלא בענין מהותי. שכן, על המומחה להיות  מודע לכך כי חוות דעתו מוגשת כראיה במסגרת התביעה המסוימת המתנהלת, משמע: עדות לכל דבר, כאשר המומחה מתחייב בפני בית המשפט כי הוא מצהיר אמת, והוא מודע לאפשרות כי יידרש להיחקר על חוות דעתו.

חוות הדעת שצורפה לא הוגשה כראיה במסגרת תביעה זו, אלא ניתנה לתובעת אישית, קודם להגשת התביעה. אמנם, אין פסול בכך שחוות דעת של מומחה שניתנה לצד כלשהו קודם להגשת התביעה, תוגש כראיה גם במהלך התביעה, אך לצורך כך נדרש, אכן, להגישה כראיה, כאשר המומחה מודע להגשתה כראיה ולחובתו לומר אמת בפני בית המשפט.

ובאשר לממצאי קומפיוטסט, ודאי שהם אינם יכולים להיות מוגשים, לצורך הוכחת תוכנם, כמות שהם, אלא על ידי עורכם.

מכל מקום, ניתנה לתובעת, לבקשתה (עמ' 26 לפרוטוקול), הזדמנות נוספת להגשת הראיות הללו כדת וכדין (החלטה, מיום 30.12.07), ובאופן תמוה למדי, התובעת לא ניצלה הזדמנות זו.

בעקבות כך, החלטתי שלא לקבל עוד כראיה את חוות הדעת וממצאי קומפיוטסט (החלטה, מיום 17.2.08).

להשלמת התמונה, אוסיף, כי התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתי זו, ובקשתה נמחקה לאחר שלא הפקידה את הערבון שנדרשה להפקידו.

            המסקנה היא, שאין לקבוע כל ממצא על סמך חוות דעת השמאי כהן או על סמך ממצאי קומפיוטסט.

 

20.       שאלה נוספת שלא הובררה, ועול ההוכחה בנדון מוטל על התובעת, היא השאלה, מהו הקשר הסיבתי בין הליקויים שהתגלו ובין מצבו של הרכב בעת רכישתו. שכן, כאמור לעיל, הרכב הוכנס למוסך לראשונה כשלושה חודשים לאחר רכישתו לצורך טיפול שוטף, שבו טרם הועלתה על ידי התובעת תלונה כלשהי הקשורה לליקויים הנטענים. התלונה הראשונה הושמעה רק כחודש וחצי לאחר מכן (כארבעה חודשים וחצי לאחר הרכישה), כאשר הרכב הוכנס למוסך בפעם השניה.

 

21.       ולסיום, גם טענתה של התובעת, על פיה, עקב מצבו הלקוי של הרכב, היא נמנעת לנהוג בו בדרכים בינעירוניות או "בשטח" והיא משתמשת בו בנסיעות עירוניות בלבד (סעיף 25 לתצהירה), הוכחה כבלתי מדויקת.

כבר באותו תצהיר (סעיף 39) סיפרה התובעת על נסיעת שטח שעשתה אחרי הגשת התביעה (כך השיבה בפרוטוקול, עמ' 18), שבמהלכה הרכב "נתקע", אך היא גם הוסיפה במהלך הדיון (עמ' 19), כי לא נמנעה מלנהוג בו גם "לאילת ולטבריה", והדברים מדברים בעד עצמם.

 

22.       סיכומו של פרק זה הוא, שלא הוכחו הליקויים "המהותיים" הנטענים על ידי התובעת, ובמיוחד לא הוכח כי הליקויים שהתגלו סותרים את המצג שהוצג בפניה בדבר מצבו המכני של הרכב בעת רכישתו, וכן לא הוכח שהליקויים שהתגלו היו כבר בעת רכישת הרכב.

משום כך, לא נמצאה הצדקה לביטול ההסכם, מטעם זה.

 

 

המצג בדבר הבעלויות הקודמות

23.       התובעת טוענת, כי המצג שהוצג בפניה בשעת העיסקה הוא כי היה בעלים אחד על הרכב ("יד ראשונה"), באופן שהיא תהיה הבעלים השני ("יד שניה").

            רק בשלב מאוחר יותר, כאשר עיינה בכתב האחריות גילתה שם של בעלים נוספים, שאינו השם המצוין בתעודת רשיון הרכב שנמסר לה: ברשיון הרכב הבעלים היה מנסור חביב (נספח ד' לתצהירה), ואילו בתעודת האחריות היה השם שטאובר פסח (נספח ג').

            כך גילתה, לדבריה, כי הרכב היה בבעלות נוספת, באופן שהיא הבעלים השלישי.

 

24.       לעומת דבריה אלה של התובעת, עומדים דבריו של אוחיון (סעיף 10 לתצהירו), לפיהם נמסרו לתובעת כל הנתונים השייכים לרכב, לרבות מספר הבעלים הקודמים.

            יתירה מזו, מוסיף אוחיון, כי רשיון הרכב הוצג לתובעת, ובו מצוין מפורשות קיומו של בעלים קודמים אחד.

            התובעת בחקירתה (עמ' 18) אינה מכחישה, כי הוצג בפניה רשיון הרכב, אך לטענתה, "אני לא הסתכלתי על זה אפילו".

 

25.       גם כאן עומדת גירסתה של התובעת מול גירסתו של אוחיון ולא מצאתי כל הצדקה להעדיף את עדותה  של התובעת בנדון על פני עדותו של אוחיון.

            מכיוון שעול ההוכחה מוטל על התובעת, התוצאה היא שעלי לדחות את גירסתה.

            נוסף לכך, אני מוצא, כי העובדה שברשיון הרכב מצוין כי היה לו בעלים קודמים מטה את הכף לכיוון גירסתה של אוטו דיל.

            אם התובעת נמנעה, כדבריה, לעיין ברשיון כדי לבדוק נתון זה, הרי זה משום שלא ייחסה לנתון זה כל חשיבות, אם כך, נתון זה לא היווה יסוד לקשירת העסקה, וממילא אין הוא מהווה עילה לביטולה.

 

המחלוקת בדבר מחיר רכישת הרכב ומחיר מחירון

26.       יצוין תחילה, כי התובעת לא טענה כל דבר בענין זה בכתב תביעתה, וצודקות הנתבעות בטענתן כי העלאת טענה זו במהלך הראיות מהווה הרחבת חזית.

            מעבר לכך, התובעת לא הוכיחה את טענותיה גם בענין זה.

 

27.       טוענת התובעת (סעיף 30 לתצהירה), כי בעת בדיקת הרכב על ידי השמאי מטעמה הוברר, כי מחיר המחירון של הרכב ביום העיסקה היה 157,590 ¤ "ולא כפי שנטען ע"י הנתבעת מס' 1", ולראיה היא מצרפת את הדף הרלבנטי מתוך מחירון השמאי לוי יצחק (נספח מ 1 לתצהירה).

            אלא, שהתובעת אינה מציינת מהו המחיר שנטען על ידי אוטו דיל.

            אוחיון העיד בתצהירו (סעיף 17), כי מחיר העיסקה לא נקבע בהכרח על פי מחירון של לוי יצחק, אלא במשא ומתן ביניהם.

            מכל מקום, מוסיף אוחיון, מחיר הרכב, גם על פי המחירון, מגיע לסך של    164,000 ¤, שהוא סכום העיסקה, שכן צריך להוסיף עליו 3% בגין 7 מושבים וסך של 7,000 ¤ עבור גג שמש נפתח.

 

29.       וכאן אנו מגיעים למחלוקת הנוספת: באיזה מחיר רכשה התובעת את הרכב?

            התובעת טוענת: 174,000 ¤, אוטו דיל טוענת: 164,000 ¤.

            ההסכם עצמו מציין כתמורה: 132,000 ¤ "ועוד מכונית סיאט".

כיוון שהתובעת לא חלקה על כך, שהסיאט נמכרה בסכום של 32,000 ¤, הרי שחיבור שני הסכומים הללו מגיעים לכדי 164,000 ¤, כגירסת אוטו דיל.

            מהיכן אם כן נובעים עשרת האלפים הנוספים הנטענים על ידי התובעת?

            בתצהירה אין כל תשובה לשאלה זו, למרות שהיא נדרשת בהכרח.

            לראשונה בחקירתה (עמ' 10-11) העלתה התובעת את הגירסה, לפיה, היא הוסיפה לסכום הנקוב 10,000 ¤ "במזומן".

            לא הוצגה כל ראיה לכך. הקבלה שצירפה התובעת לתצהירה (נספח ב') מעידה על תשלום של 133,000 ¤ (התובעת הסבירה בסעיף 9 לתצהירה, כי אלף ¤ נוספים שולמו בטעות), והתובעת לא טענה בתצהירה ובכתב תביעתה כי הקבלה אינה משקפת את התמורה ששולמה בפועל.

 

30.       אוחיון עמד בחקירתו על כך, שהתמורה ששולמה (נוסף לסיאט) היתה 132,000 ¤ (עמ' 29).

            התובעת כלל לא חקרה אותו על עשרת האלפים ששילמה לטענתה במזומן, לא פירטה למי שילמה אותם, כיצד ומתי.

            משום כך, אין לתת אמון בגירסתה זו של התובעת.

 

שקילת הראיות לאור היותה של התובעת עורכת דין

31.       הכשרתה ועיסוקה של התובעת כעורכת דין מחייבים שקילה זהירה במיוחד של גירסתה, שכן חזקה עליה שתבחן היטב את התנאים הנקובים בהסכם ותערוך את הבדיקות הנדרשות בטרם התקשרותה בעסקה.

            משום כך, אין לסמוך על טענותיה בדבר חוסר הבנתה "ברכבים".

            ראשית, גירסתה נדחית, כאמור, גם מתוך המסמכים הכתובים עצמם.

            שנית, את חוסר הבנתה היא יכלה להשלים באמצעות אדם המבין בכך, ואם בחרה להתקשר בעסקה, למרות חוסר הבנתה זה, הרי זה משום שרצתה בעסקה כמות שהיא.

 

 

 

סיכום

32.       באשר לאוטו דיל לא הוכחו ההטעיות האמורות, הן בדבר המצגים שנטענו והן בדבר הליקויים שנטענו למעשה והיותם קיימים בעת ביצוע העסקה.

            באשר לטלקאר, הרי שלא נמצאה עילה בטענות הנטענות כלפיה, מלכתחילה, שכן העיסקה לא נעשתה עמה ולא ניתן לקשור אותה למצגים שנטענו.

            התובעת לא תבעה את טלקאר בשל הפרת הנדרש ממנה על פי תעודת האחריות, וגם לגופה תביעה שכזו לא הוכחה.

 

תוצאה

33.       אשר על כן, התביעה כלפי שתי הנתבעות, נדחית.

            התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של    3,500 ¤ בצירוף מע"מ.

 

 

 

 

ניתן היום, ז' באדר, תשס"ט (3 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

 

 

                                                                               

אטדגי יונה,  שופט

 

 

קלדנית: חיה י.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/507EA0F87B89F2634225756E00557346/$FILE/586836B12FB9B9E14225756E001FCBB3.html
תאריך: 
03/03/09
Case ID: 
55287_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופט אטדגי יונה
כב' השופט אטדגי יונה
עורכי דין : ) אורית אלמוזלינו רייז רון סמוראי
)
אורית אלמוזלינו רייז
רון סמוראי
Powered by Drupal, an open source content management system