בתי המשפט

 

 

 

 

 

פסק-דין

 

1.         בפני ערעור שהגישה המדינה על פסק דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (עו"ד י' הדר, עו"ד א' נאות-מרקוביץ ומר ע' דוביצקי) בתיק בד"מ 131/05. נגד המשיב הוגשה תובענה המייחסת לו עבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(3) ו- (4) וסעיף 3(6)(ג) ו-(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, בצירוף פיסקה 43.421(ב)(3) ו-(4) לתקשי"ר, בצירוף סעיף 17(2) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן – החוק או חוק המשמעת); פגיעה במשמעת, לפי סעיף 17(1) לחוק והתנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 17(3) לחוק.

 

2.         בהכרעת דין מיום 5.6.08, זוכה המשיב בדעת רוב מחמת הספק מעבירה של הטרדה מינית והורשע בפגיעה במשמעת ובהתנהגות שאינה הולמת. בגזר דין מיום 4.8.08 הושתו על המשיב אמצעי משמעת של: נזיפה חמורה; הפקעת משכורת קובעת והעברה מתפקיד של חוקר משמעת לתקופה של שנתיים מהיום בו הושעה המשיב מתפקידו.

הערעור שהגישה המדינה מופנה נגד זיכויו של המשיב מעבירה של הטרדה מינית ונגד קולת העונש.

כתב התובענה

3.         על פי כתב התובענה, ביום 16.6.05, במשרדי אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה, חקר המשיב, ששימש באותה עת כחוקר באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, את א.פ. (להלן – המתלוננת) בחשד לדיווחים כוזבים. במהלך החקירה שארכה כשלוש שעות, וכשעה לאחר תחילתה, פנה המשיב למתלוננת בהצעות ובהתייחסויות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני:

א.       המשיב אמר למתלוננת כי הוא סבור שנכשלה במערכת יחסים זוגית מאחר ו"ביצועיה במיטה" לא היו מספיק טובים וכי היא לא סיפקה את חברה לשעבר.  כמו כן שאל המשיב את המתלוננת אם היא אוהבת סקס. 

ב.         המשיב אמר למתלוננת כי ניסיונו עם נשים עשיר ביותר, כי הוא נוהג להביא נשים לסיפוקן, כי הוא מפיק הנאה רבה מ"שתיית מיצים של אישה" וכי הוא אינו "דופק וזורק". המשיב הוסיף ואמר כי הוא "יכול ללקק איזה יותר משעה" וכי הוא "משתגע מזה".

  ג.        משחשה המתלוננת ברע, היא ביקשה הפסקה ויצאה לשירותים. מששבה לחדר החקירות פנה המשיב למתלוננת ושאל אותה "נרגעת?".

  ד.       המשיב המשיך ואמר למתלוננת כי הוא יכול להיות ידיד שלה ולא רק חוקר וכי הוא עצמו גרוש חמש שנים ואינו מרגיש צורך להתחתן. לשם כך שאל המשיב את המתלוננת האם ברשותה מספר הטלפון הנייד שלו. משהשיבה המתלוננת כי ישנו מספר כלשהו המופיע בניירת רשמית של הנציבות, ביקש ממנה המשיב פתק ורשם עליו את מספר הטלפון הנייד שלו.

 

4.          על פי כתב התובענה, ביום 13.9.05 שוחחה המתלוננת בטלפון מספר פעמים עם המשיב, שיחות אותן יזמה המשטרה. במהלך השיחות אמר המשיב למתלוננת, בין היתר, את הדברים הבאים:

א.       מששאלה המתלוננת את המשיב האם הוא זוכר אותה, הוא השיב "כן את הבלונדינית הסקסית". משענתה המתלוננת למשיב כי היא שמנמונת, הגיב ואמר "אמרתי לך אז שאני אוהב שמנות".

ב.        המשיב שאל את המתלוננת אם היא זוכרת את השיחות שלהם בחקירה ושאל אותה האם נישאה בינתיים. המשיב ציין כי הוא גרוש וכי לגביה אין לו ספק כי עליה "לעשות חיים" בטרם תינשא. כאשר שאלה המתלוננת את המשיב למה כוונתו ענה לה "יש דברים שאינם לטלפון". המשיב הוסיף ושאל את המתלוננת האם "השיחה היפה", שניהלו במהלך החקירה "עשתה לה משהו", לאחר שהלכה.

ג.          במהלך השיחות שאל המשיב את המתלוננת מדוע לא השתמשה במספר הטלפון שנתן לה וציין כי לא נתנה לו תשובה "האם כן או לא".

ד.         המשיב אמר למתלוננת כי "לטעום מיץ של אישה זה לא דבר רע" ואמר לה "תביאי אותי לידי דיבור איך שאת אוהבת את זה".

ה.        עוד אמר המשיב למתלוננת כי התרשם שהיא "תכלסית", וביקש ממנה לדבר באופן חופשי בעודו אומר לה "תגידי לי – אני אוהבת לדבר על זיונים בטלפון וכאלה" ... "אתה מצאת חן בעיניי". בסיום שאל המשיב את המתלוננת "אני יכול לקרוא לך מאמי או בייבי" בהוסיפו "בייבי, מה את רוצה מאמי".

ו.          בנוסף משהודיעה המתלוננת למשיב כי התיק המשמעתי שהתנהל נגדה נסגר, רמז המשיב למתלוננת כי יש לו חלק בדבר.

 

הכרעת הדין

5.         בפתח הכרעת הדין ציין בית הדין את העובדה המצערת כי, לאחר שמיעת הראיות, נפטרה חברת ההרכב עו"ד רינת שפרן ז"ל וכי הצדדים הסכימו שעו"ד אפרת נאות מרקוביץ תמלא את מקומה. בדעת הרוב שכתבה עו"ד נאות מרקוביץ - אליה הצטרף מר דוביצקי - זוכה המשיב, מחמת הספק, מעבירת ההטרדה המינית שיוחסה לו. דעת הרוב קבעה כי נוכח מכלול העדויות, נסיבות התרחשות השיחה ואופיו של תמליל השיחה שביצעה המתלוננת עם המשיב בהוראת המשטרה, קיים ספק אם המשיב ביצע עבירה של הטרדה מינית. עם זאת הוסיף בית הדין כי מהתמליל עולה תמונה של שיחות בעלות גוון אינטימי, הנוגעת לנושאים אישיים הן של המתלוננת והן של המשיב. בית הדין קבע כי מאחר ועל חוקר להקפיד הקפדה יתירה בביצוע חקירה נאותה ובנקיטת משנה זהירות ביחס לתכנים המועלים במסגרתה, התנהלותו של המשיב אינה הולמת את תפקידו ואת המצופה ממנו כעובד מדינה. בית הדין הוסיף כי ניתן להסביר את סערת הרגשות בה הייתה מצויה המתלוננת לאחר חקירתה, בכך שהיא נחקרה בחשד לביצוע עבירות משמעת והייתה מצויה בסיטואציה מלחיצה, אף אם ניהלה ביוזמתה שיחה אינטימית עם המשיב.

 

6.         בדעת מיעוט קבע יו"ר ההרכב עו"ד הדר, כי יש להרשיע את המשיב בעבירות של מעשה מגונה והתנהגות שאינה הולמת. את הרשעתו ביסס יו"ר ההרכב על התרשמותו מאמינות גרסתה של המתלוננת והעדפתה על פני גרסתו של המשיב. בית הדין הוסיף כי הוא מתרשם מכנות דבריה של המתלוננת ומסימני האמת שניכרו בהם. אשר לשיחות היזומות ששוחחה המתלוננת עם המשיב ביוזמת המשטרה קבע יו"ר ההרכב כי אף אם המתלוננת הובילה את המשיב בדבריה, נמצאו מספר תמיכות לגרסתה בכך שהמשיב אישר כי אמר לה שהוא גרוש, אוהב לבלות ולספק נשים, מדבר בחופשיות על סקס ובנוסף דרש כי תשאיר לו הודעה סקסית בטלפון. יו"ר ההרכב הוסיף כי הוא רואה בחומרה את העובדה שהמשיב אישר את דברי המתלוננת בדבר "שתיית מיצים", שכן ביטוי זה הינו חריג, לא שגרתי ויש בו כדי להצביע על כך שהמשיב אמר דברים אלו למתלוננת בעת החקירה. בהקשר זה ציין יו"ר ההרכב כי אף אם יש בעייתיות באופן שבו נערכה הקלטת הרי שמומחה בית הדין קבע כי הגם שנעשתה בה עריכה של רעשי רקע, לא נעשתה כל פעולת עריכה במלל המופיע בה. לפיכך נקבע כי המלל המופיע בקלטת משקף תמונה אמינה של השיחה שהתנהלה בין המשיב למתלוננת. יו"ר ההרכב התרשם מגרסת המתלוננת, כי נאמרו כלפיה הביטויים שייחסה למשיב, שהינם "ביטויים נוטפי מיניות אשר אינם מתאימים לשירות המדינה". משכך קבע יו"ר ההרכב כי המשיב הטריד מינית את המתלוננת בהיותה נחקרת, ניצל לרעה את תפקידו כחוקר משמעת והתנהג באופן שאינו הולם את תפקידו כעובד מדינה.

עיקרי טענות הצדדים

7.         המדינה טוענת כי מחומר הראיות עולה כי המשיב ניצל את מאזן הכוחות שהיה בינו לבין המתלוננת בסיטואציה החקירתית והעלה תכנים מיניים המהווים הטרדה מינית. לטענתה, גרסתו של המשיב כי המתלוננת היא זו שהעלתה בחקירתה את התכנים המיניים והוא זה שהוטרד מינית על ידה, הינה גרסה כבושה שאין ליחס לה משקל. המדינה מוסיפה כי, בתשובתו לאישום, הכחיש המשיב מכל וכל את קיומן של שיחות בעלות אופי מיני בעת החקירה ורק לקראת פרשת ההגנה סיפר על תכנים מיניים אותם העלתה - כך לטענתו - המתלוננת בחקירתה. עוד טוענת המדינה כי לגרסתה הבהירה והשוטפת של המתלוננת קיימים חיזוקים, כגון - עדויות על מצבה הנפשי הקשה עם תום חקירתה, ובנוסף הקלטת השיחות היזומות בינה לבין המשיב. המדינה מוסיפה, כי שיחות אלה מצביעות באופן שאינו משתמע לשני פנים כי גרסת המתלוננת כפי שהופיעה בכתב התובענה היא הנכונה, וכי  יש בה כדי להצביע כי לא המתלוננת היא שיזמה את השיחות על נושאים מיניים עם המשיב. לטענת המדינה, שמיעת הקלטת מעידה כי המשיב "מאשר בוודאות את התכנים המיניים ואינו מופתע מתכנים אלו". עוד עולה בקלטת כי המשיב אישר שאמר למתלוננת בחקירה כי הינו גרוש וכי חברה עזב אותה שכן "לא הייתה טובה במיטה". כן עולה כי המשיב הודה שאמר את המילה "ליקוק". בהקשר זה טוענת המדינה כי גרסתו של המשיב לפיה כוונתו היתה לליקוק גלידה, אף כי המתלוננת דברה איתו על תכנים מיניים, רק מחזקת את גרסת המתלוננת. עוד טוענת המדינה כי המתלוננת הגישה את תלונתה רק לאחר שנסגר תיקה המשמעתי ומשכך לא היה לה כל מניע להעליל על המשיב עלילת שווא. לטענתה, לו המתלוננת היא שעוררה מניפולציה מינית, היה הגיוני לצפות כי היא תמשיך באותו קו פעולה בו החלה ותעשה שימוש במספר הטלפון האישי של המשיב שניתן לה על ידו בסוף החקירה עד שתדע מה עלה בגורל חקירתה. המדינה מוסיפה כי גם בעובדה שהמתלוננת הגיעה למשטרה והייתה מוכנה להתעמת עם המשיב יש כדי ללמד על בטחונה בגרסתה ועל אמינותה.

 

8.         המדינה מוסיפה וטוענת כי בגרסת המשיב התגלעו סתירות שיש בהן כדי ללמד שגרסתו שקרית ויש בכך משום חיזוק הראיות הקיימות נגדו. המדינה מפרטת כי המשיב הכחיש מכל וכל את תוכנן של השיחות בקלטת וטען כי תוכנן בושל על ידי המשטרה; טען בפני המתלוננת כי הוא גרוש על אף היותו נשוי וטען כי המליץ להעביר את תיקה המשמעתי לחקירת המשטרה, הגם שלדברים אלה אין בסיס שכן זמן קצר לאחר חקירת המתלוננת הוחלט בנציבות לסגור את התיק שהתנהל נגדה בהיעדר ראיות. עוד טוענת המדינה כי הממונה הישיר על המשיב, שמואל ארז, אמר במפורש כי המשיב לא סיפר לו על נושאים מיניים שעלו בחקירה ואף בכך יש כדי להוכיח את שקריו של המשיב שטען כי סיפר לממונה עליו על דבריה הבוטים של המתלוננת. לבסוף טוענת המדינה כי הגם שהמשיב הורשע בהתנהגות בלתי הולמת מצא בית הדין להשיבו לתפקידו באותה משרה. לטענתה, מעשיו של המשיב אינם נכללים בגדר "הטרדה מינית רגילה", אלא מדובר בחוקר משמעת שעליו להקפיד הקפדה יתירה על טוהר המידות ומשכך מן הראוי כי המשיב יפוטר מעבודתו בשירות המדינה.

 

9.         המשיב טוען כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת מהימנות עדותה של המתלוננת שהוכרעה על ידי הערכאה הדיונית, ואין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בממצאיה. לטענתו, חומר הראיות מצביע כי לא יזם כל שיחה שאינה עניינית במהלך חקירת המתלוננת. המשיב מפרט כי מסקנה זו מתבקשת מן העובדה שנמנע מליצור כל קשר עם המתלוננת לאחר החקירה וכן מן העובדה שאף לשיטת המתלוננת הוא לא הציע לה לקיים עימו יחסי מין, הגם שלכאורה הטריד אותה מינית והיא ציינה במפורש כי היא "אוהבת סקס". המשיב מוסיף כי גרסת  המתלוננת לפיה החל להטרידה כשספרה לו על חופשה משותפת באילת אליה יצאו היא וחברתה ביום 2.12.04 במטרה להתאושש ממשבר אישי שפקד אותה - אינה מבוססת. לטענתו, תאריך זה  כלל לא עלה בחקירה, שכן אינו מופיע בחומר החקירה והוא לא יכול היה לדעת על חייה האישיים של המתלוננת אלמלא סיפרה לו עליהם מיוזמתה. כן טוען המשיב כי גרסתו - לפיה בתום החקירה, עת אמר למתלוננת כי אינו מאמין לגרסתה, ביקשה המתלוננת ללכת לשירותים ומשחזרה ביקשה לדבר עימו שלא לפרוטוקול ואז חשפה בפניו את התנהלותה האישית תוך שהיא נסחפת ומשתפת אותו בהתנהלותה המינית - היא הגרסה המתיישבת עם חומר הראיות. לטענתו, הוא הקשיב למתלוננת ולא עצר בעדה, שכן סבר כי בהיעדר נוהל ברור בעניין זה אין הוא נוהג שלא כראוי. המשיב מוסיף כי גרסה זו אינה כבושה שכן הוא העלה אותה כבר בעת שנחקר במשטרה. המשיב מדגיש כי המניע של המתלוננת נבע מכך שהוא ציין בפניה כי אינו מאמין לגרסתה, ואף אם בסופו של דבר נסגר תיק החקירה נגדה טרם תלונתה במשטרה, הרי שנוכח העובדה כי לתלונה במשטרה קדמה תלונתה בנציבות כדור השלג החל להתגלגל והמתלוננת לא יכלה לחזור בה מתלונתה שהוגשה לפני שנסגר התיק נגדה. המשיב מוסיף כי סערת הרגשות בה היתה שרויה לכאורה המתלוננת נבעה ככל הנראה מהלחץ בו היתה שרויה  בשל החקירה שהתנהלה נגדה וכן בשל העובדה שאמר לה כי אינו מאמין לגרסתה ומשכך פתחה וסיפרה לו על חייה האישיים. המשיב טוען כי בית הדין לא התעלם מהתנהלותו הלא תקינה בכך שלא רשם בפרוטוקול החקירה את הדברים האישיים שאמרה לו המתלוננת, שכן בגין מעשים אלו הוא הורשע בעבירה של התנהגות בלתי הולמת.

 

10.       המשיב מוסיף וטוען כי אין בהקלטת השיחה שניהל עם המתלוננת כדי להצביע על אשמתו בעבירות המיוחסות לו. לטענתו, האמור בקלטת אינו קביל שכן בדיקת מומחה העלתה כי תמליל הקלטת "טופל כפי שנוח" וכי הקלטת נערכה. בנוסף, האמור בתמליל משקף רק חלק מהדברים שנאמרו וקיימת חשיבות רבה לדיוק הדברים. המשיב מוסיף וטוען, כי אף אם נקבל את האמור בקלטת הרי ששמיעתה מעלה שהוא לא אישר את אשר אמרה המתלוננת וניתן לפרש את אמירותיו לשני כיוונים, ואף המתלוננת אישרה כי לא קיבלה מהמשיב אישור מפורש כי הוא דיבר עימה על נושאים מיניים במהלך חקירתה. המשיב מוסיף כי לא ניתן להרשיעו בשל כך שלמשמע דבריה של המתלוננת הוא לא התנער מהם, שכן הוא לא היה מודע שבשיחה שניהל עם המתלוננת נטענה טענה כלשהי כלפיו. לטענתו, בשיחות הטלפון היזומות, תפקדה המתלוננת כסוכן מדיח והיא שיצרה את הסיטואציה בה בוצעה לכאורה העבירה.

            אשר לעדותו של מר ארז, טוען המשיב כי עדות זו לא עקבית ויש ליחס לה משקל מועט. לטענתו, מר ארז ציין כי יתכן והמשיב עדכן אותו בדבר עניינים אישיים שעלו בחקירה אף שבאותה נשימה טען כי אינו זוכר. נוכח כל האמור טוען המשיב כי לא עבר כל עבירה של הטרדה מינית וכי העונש שהושת עליו הולם את עבירות המשמעת בהן הורשע.

דיון

11.       לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הכרעת הדין בדעת הרוב ובדעת המיעוט ועיינתי בקפידה בכל חומר הראיות שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל וכי יש להרשיע את המשיב בעבירה של הטרדה מינית על בסיס הממצאים והמסקנות של יו"ר ההרכב, כפי שפורטו בהכרעת דינו.

            הכרעת הדין של יו"ר ההרכב מפורטת ומנומקת ביסודיות ויש בה ממצאי אמינות ועובדה משכנעים המבוססים היטב על חומר הראיות. בהכרעת הדין מקדיש יו"ר ההרכב פרק שלם בו הוא מפרט באריכות את מכלול העדויות שנשמעו בפני בית הדין.

 

12.       הראיה המרכזית עליה מבוססת התובענה נגד המשיב הינה עדותה של המתלוננת. המתלוננת זומנה לחקירה בנציבות שירות המדינה בחשד לביצוע עבירה משמעתית של דיווחי נוכחות כוזבים. ביום 16.6.05 נחקרה המתלוננת בעניין זה על ידי המשיב, במסגרת תפקידו כחוקר משמעתי. בהכרעת דינו פרט יו"ר ההרכב את עיקרי עדותה של המתלוננת בפני בית הדין. מפאת חשיבותם ראוי לחזור ולפרטם: בעדותה תארה המתלוננת את מהלך חקירתה על ידי המשיב ואת הרקע לחלק הנוגע לעניינים האישיים עליהם סיפרה במהלך חקירה זו, אשר במהלכה החל המשיב להעלות בפניה עניינים בעלי היבט מיני.

            בקשר לכך יש לציין כי הרקע לחקירה המשמעתית נגד המתלוננת היו חשדות כי המתלוננת וחברתה מסרו דיווחים כוזבים בעניין שעות הגעתן לעבודה ושעות סיום יום העבודה. המתלוננת ביקשה להסביר למשיב את פשר ימי ההיעדרות המשותפים לה ולחברתה ואת יחסי החברות הקרובים ביניהן לאמור:

                       "ש.ת. אני זוכרת שאמרתי שה-2.12 זה תאריך שחקוק לי, שהיה לי חבר 9 שנים והוא התחתן, ואמרתי ב"שחגגנו את ירח הדבש". נסעתי עם מילי וסימונה לאילת.

                       ש.ת. משך החקירה עד לרגע שדיברתי על החבר שהיה לי היה בערך 40 דקות.

                       ...

                       ש.ת. אמרתי לו שהבנות לקחו אותי באותו תאריך לאילת כי באותו תאריך החבר שהיה לי התחתן, וזה היה הכל ביחד.... אח"כ הוא אמר לי למה הוא עזב אותך.

                       ש.ת. אני זוכרת שהוא אמר לי את המשפט הזה "אולי לא היית מספיק טובה במיטה" או משהו כזה וכאילו בגלל זה הוא עזב אותי" (עמ' 16 לפרוטוקול).

 

            המתלוננת העידה כי המשיב שאל אותה אם היא אוהבת סקס, סיפר לה על עצמו שהוא גרוש, נהנה מהחיים, יוצא ומבלה ובנוסף סיפרה:

"ש.ת. את המשפטים האלה לשתות את המיצים של האישה אני ממש זוכרת בראש. אני לא זוכרת באיזה הקשר הוא אמר לי, אבל אני זוכרת שהוא אמר לי שהוא גרוש ויוצא ומבלה בלילות, ואוהב לספק נשים. שאף אחת אף פעם לא התלוננה עליו ושכולם היו מרוצות, שחשוב לו איך שהאישה תרגיש ולא כ"כ מעצמו.

...

ש.ת. הרגשתי מאוד רע כשהוא דיבר איתי על הנושאים האלה. אתה בא לחקירה ויושב מול חוקר, אתה נאשם וכאילו מכל מילה נהפך לי אם אמרתי על ההחתמות כדי להצדיק שלא עשיתי ופתאום זה נהפך שכאילו אני לא טובה במיטה. לא הבנתי לאן מובילה החקירה הזו, לדבר על סקס אולי להוביל אותי לדבר על סוג של חקירה, פתאום הוא מתחיל איתי".

 

            בהמשך סיפרה כי המשיב צייד אותה במספר הפלאפון שלו ורשם אותו עבורה על דף נייר שהוציאה מתיקה (עמ' 17 לפרוטוקול).

 

13.       המתלוננת סיפרה גם על הלוך רוחה לאחר סיום החקירה. המתלוננת לוותה לחקירה על ידי אביה וחברתה סימונה וסיפרה לאביה ולחברתה את שאירע במהלך אותה חקירה. בנוסף העידה כי מיד לאחר החקירה נסעה למקום עבודתה כדי לדבר עם הממונה עליה, גב' מלכה טל וכלשונה:

            "... ושאלתי אותה אם מותר לו לדבר איתי במהלך חקירה על ענייני סקס. אמרתי לה שאולי הוא מנסה לראות איזה סוג אדם אני ושאם אני אנסה לפתות אותו או משהו כדי לסגור את התיק. היא אמרה שלא נראה לה שמותר לו לדבר ככה והיא צילצלה לנש"מ כדי לברר ואמרו לה שממש לו [לא –י.צ.]. היא כתבה לעוה"ד רבקה שקד כל מה שסיפרתי" (עמ' 18 לפרוטוקול וכן מוצג ת/14, מכתב התלונה שנרשם מפי המתלוננת וכולל את פרטי האירוע).

 

14.       ביום 10.8.05 הודע למתלוננת כי התיק המשמעתי נגדה נסגר. המתלוננת הוזמנה לחקירה במשטרה ונחקרה ביום 13.9.05 והוצע לה על ידי המשטרה לבצע עימות/אימות טלפוני עם המשיב. המתלוננת הסכימה ובהדרכת המשטרה היא שוחחה עם המשיב מספר פעמים בטלפון. שיחות אלה הוקלטו. המתלוננת העידה בבית הדין על אותן שיחות, לאמור:

"ש.ת. אני זוכרת שבשיחה הזו זה בעצם מה שהייתה אמורה להיות השיחה. בעצם הבאתי אותו לגל המילים של מה רע במיצים של אישה ואני זוכר[ת] הוא שאל אותי אם התחתנתי ושאלתי אותו אם הוא עוד גרוש והוא אמר שהוא באותו מצב. כל פעם שהוא ניסה למשוך אותי למה אני מתקשרת, ושאגיד לו כבר שאני זו שאמשוך אותו בשיחה. הוא כל הזמן אמר את יודעת מה את רוצה, את אישה מאוד החלטית ואת נהנתנית, אמרתי לו שהוא בן 50 ואני פרגייה בשבילו. אמרתי לו שהוא מבוגר, בן 50 ואני פרגיה בשבילו והוא אמר לי שהוא יותר צעיר ממני במוח.

ש.ת. הוא אמר לי תגידי לי ניסים אני רוצה אותך, התקשרתי. בפעם השלישית שצילצלתי אמרתי לו שאמא שלי צילצלה ואמרה שקיבלתי מכתב מנש"מ שהתיק נסגר... וכל הזמן במשך השיחה חזרתי לחקירה, הוא אמר לי תעזבי את החקירה, ושהוא יכול להיות ידיד. בשיחה הראשונה והשניה הוא אמר לי שמישהו יכול לשמוע, שאנשים יכולים להקליט.

השיחה השלישית הייתי פחות לחוצה, היה הרבה שעות מאז והייתי עם מירב והרגשתי איתה יותר נוח...

בשיחה השנייה הייתי עם ברקמן ומירב ובשיחה השלישית הייתי עם מירב לבד. הייתי עם אוזניות ובשיחה השלישית התחלתי ככה על העניין של המכתב ואז השיחה זרמה. כל הזמן הוא רצה שאגיד לו מה אני רוצה ושאני לא אתבייש. הוא גם אמר נו ראית, בפעם הראשונה והשנייה ששאלתי אותו הוא אמר שאין לו שום חלק בחקירות וזה עובר לנש"מ לאגף המשמעתי, שהוא לא יודע מה עם התיק שלי ובפעם השלישית שאמרתי לו שזה נסגר הוא אמר לי ראית, משהו כאילו יש לו קרדיט בעניין זה שהתיק נסגר...

אז הוא אמר לי שהוא יותר צעיר ממני בראש, במוח וכן במהלך השיחה שאני זוכרת שהייתי בשוק, חשבתי והרהרתי כל הזמן ואמרתי לו שאבד לי מס' הפלאפון שלו ואז עשיתי סדר. אז אני זוכרת שהוא שאל מה קרה ולמה לא התקשרתי כל הזמן ואמרתי לו למה הוא לא התקשר. הוא אמר לי גם לא נתת לי להרגיש שכדאי לי להתקשר. אמרתי לו שאני זוכרת שהוא גרוש והוא מב"ש ושהוא מאוד אוהב לשתות את המיצים של האישה, ואז הוא אמר מה רע, הוא אמר שהוא זוכר ואמר מה רע במיצים של האישה. הוא לא אמר לי שאני לא אמרתי דבר כזה".

(עמ' 19-20 לפרוטוקול וכן ראה תמליל השיחות המוקלטות מוצג ת/12).

 

15.       בנוסף העידה בבית הדין הגב' סימונה לוי, חברתה של המתלוננת שסיפרה על מצבה הנפשי של המתלוננת כאשר סיימה את החקירה:

"ש.ת. ראיתי אותה כשהיא יצאה מהחקירה, היא בכתה בכי היסטרי וממש רעדה. אמרתי לה טוב, תרגעי ואת אחרי ונגמר, ויהיה בסדר. כל הזמן היא אמרה זה לא העניין, זה לא העניין, בוא נלך מפה, בוא נעוף מפה" (עמ' 40 לפרוטוקול).

 

16.       אביה של המתלוננת העיד בבית הדין ואף הוא תיאר את מצבה של בתו בעת שיצאה מהחקירה אצל המשיב ואת שסיפרה לו על התנהלות החקירה:

"ש.ת. ראיתי אותה במסדרון בוכה, לא ראינו אותה לפני כן. אח"כ עברנו דרך השירותים והיא אמרה שהיא צריכה להיכנס לשירותים והחברה שלה נכנסה איתה שלא יקרה לה משהו. אח"כ יצאנו משם כשאנו תומכים בה משני הצדדים ושאלתי אותה מה קרה, היא אמרה אבא אני לא יכולה לדבר, אני בקושי נושמת. ירדנו למטה לבית הקפה ואני אומר לה בואי תשתי כוס קפה ותרגעי, הלכנו לאוטו והתחלנו לנסוע, כשאני שוב שואל אותה א. מה קרה, והיא אמרה תן לי קצת לנשום והחלה לעשן בלי סוף. היא יודעת שאצלי באוטו אי אפשר לעשן אבל שתקתי כשראיתי את מצבה. אז היא מתחילה לספר שהיא עברה חקירה, שאלו אותה כל מיני שאלות על השעון ועל החתמות, ואמרתי נו בסדר, ואז היא אמרה שעלה נושאים מיניים בחקירה. שאלתי אותה מה אמרו לך, היא אמרה שהחוקר התחיל לשאול אותה על נושאים מיניים עם החבר שלה ושאלתי מה הקשר לחבר שלך. אז היא אמרה שהחוקר אמר לה שאם היית באה איתי אני יודע ללקק טוב, אני מומחה בללקק לנשים, ויצאו לך כל המיצים ואני לא צריך לעשות חדירה, את תגמרי ככה. ואח"כ אני אומר לה מה קרה והיא אמרה שהיא הלכה פעם אחת לשירותים וכשהיא חזרה הוא שאל אותה אם היא גמרה מהסיפורים שהוא סיפר לה. אני אומר שאילו הייתי שומע את הדברים האלה כשהייתי במסדרון, אני לא יודע מה הייתי עושה, אבל למזלה ולמזלו של החוקר אני חושב שאם הייתי שם אני לא יודע מה הייתי עושה".

(עמ' 44  לפרוטוקול).

 

17.       רס"ר אברהם בקרמן העיד בבית הדין על מצבה של המתלוננת במהלך השיחות היזומות (שהוקלטו) עם המשיב:

                       "הרגשתי שהיא נחושה למסור מה שקרה לה, חוויה קשה שהיא עברה כמו שהבנתי ממנה. שאלתי אותה אם היא ערוכה נפשית לבצע את ההקלטה הרגשתי שוב את הנחישות שלה כי רצינו לוודא שכן מדובר אם היא יכולה לעמוד בזה נפשית כמו שאנו עושים בכל מקרה כזה. הרגשתי את הנחישות שלה לגבי האמת שלה" (עמ' 9 לפרוטוקול).

 

18.       בנוסף העידה רס"ר מירב גבאי שחקרה את המשיב וסיפרה:

"מפעולות החקירה למדנו שהחקירה שלו לא הסתכמה בחקירת חשודה בעבירות ספציפיות שהוא התייחס אליה שהרבה מעבר לכך היה. עלו שם נושאים אינטימיים, עלו נושאים אישיים שאני כחוקרת לא חושבת שהייתי מנהלת אותם וגם לא בחקירה עם חשוד או חשודה, וזה נשאל גם בעדותו. על סמך זה החלטנו להעביר את התיק לפרקליטות" (עמ' 6 לפרוטוקול).

 

            פרשת ההגנה

            עדות המשיב

19.       בתשובתו לאישומים הכחיש המשיב בצורה גורפת את המעשים המיוחסים לו בכתב התובענה (עמ' 3 לפרוטוקול). במהלך עדותו בבית הדין אישר המשיב כי במהלך החקירה התנהלה שיחה בינו לבין המתלוננת שעסקה בנושאים מיניים, אולם לטענתו המתלוננת היתה זו שיזמה והיתה הדומיננטית בנושאים אלה שלטענתו העלתה בפניו. וכך תאר המשיב בעדותו בבית הדין את הדברים שאמרה לו המתלוננת בנושאים מיניים:

            "ש.ת. הנחקרת הגיעה ושאלה אותי אם היא יכולה לדבר איתי, חשבתי שהיא רוצה להודות, כי אמרתי לה בסיום החקירה שאני לא מאמין לה לנוכח התשובות שלה והיא ביקשה לדבר איתי, אמרתי לה שבי, את רוצה שאני אפתח את החקירה מחדש, והיא בתנועת יד מבטלת, אמרה לי שזה מחוץ לחקירה, לא ידעתי על מה היא רוצה לדבר איתי, ואז היא התחילה לדבר על המשבר שהיא נמצאת בו, היא אמרה לי שהחבר שלה נפרד ממנה, שהוא גבר נשוי, והיא אמרה לי "איך הבן זונה הזה מעז לעזוב אחת כמוני" שאלתי אותה למה מי את והיא אמרה לי "שמצצתי לו כמו שאף אישה לא מצצה לו" הסתכלתי עליה ואני בצחקוק כזה מסתכל עליה ואמרתי לה איך את מצפה שאני אגיב לך, היא אמרה לי שהיא לקחה את החברה הטובה שלה וירדו לאילת על מנת להינפש, ואמרתי לה יופי, והיא אמרה לי שהן עשו חגיגה בחדר במלון, אני כאידיוט הבנתי כנראה שהיה איזה שהוא אקט לסבי ביניהן.

ש. מפה מה שאמרת שאולי היא דו  מינית?

ת. כן. זה מה שאמרתי שהיא אמרה. כשהיא דיברה על ליקוק ומציצה שהיא עשתה לו, היא שאלה אותי אתה אוהב ללקק, הסתכלתי עליה ובחיוך אמרתי לה: כן, גלידות. אני הבנתי לאן היא מובילה את השיחה הזאת, אני אוהב גלידות דיאט, כי אני סוכרתי והרופא אמר לי שאני אוכל גלידות דיאט. הייתי קונה כל סוף שבוע 3 ק"ג גלידה של פלדמן אצל אותו אדם, ואני שוקל להביא אותו לעדות. לא אמרתי לה דבר, לא רמזתי לה. כשהיא דיברה איתי על הנושא של הגבר הנשוי, והיא אמרה לי שהיא יצאה איתו 9 שנים, איך הוא מעז לעזוב אותי הבן זונה הזה, הסתכלתי עליה בזלזול כזה, אמרתי לה גם אני גבר גרוש 5 שנים, הלאה שמענו, זאת הייתה התגובה, לא זאת הייתה הכוונה, זאת הייתה התנועה. לא אמרתי לה דבר לא הצעתי לה דבר, לא רק זה, לא התקשרתי אליה בכלל, לא זכרתי אותה עד ליום שהיא התקשרה אלי מהמשטרה על מנת להפיל אותי בפח. לא נוצר שום קשר. בסיום הסיפור שלה קמתי ולקחתי את התיק, היא גם כן קמה, וביקשתי ממנה לצאת, והלכתי לכיוון החקירות והיא נכנסה אחרי לדלת הראשית, הבחורה שהייתה איתה קמה והיא פנתה אלי ושאלה אותי אם זה נגמר, ואמרתי לה שכן זה נגמר, היא הייתה מעבר לדלת בתוך המשרד של אגף החקירות. פניתי אליה בתוך אגף החקירות הושטתי את היד לא.פ. ואמרתי לה שיהיה לך בהצלחה, ובזה נגמר הענין. אני לא זוכר אם אבא שלה היה איתה, לא ראיתי גבר. היא לא בכתה והסתכלה עלי ויצאה, אם היה בכי המזכירה היתה צריכה לראות את זה.

            מאחר ואני חוקר מקצועי ואני מעיד על עצמי ככזה, כל תנועה או פעולה נרשמת על ידי, אני אדם מאוד מסודר, גם בחקירות שלי, כל דבר אני רושם. זה הניסיון המקצועי שלי. את התיעוד שלאחר שהיא חזרה מהשירותים זה לא רלבנטי לא תיעדתי את זה, אבל הלכתי לשמואל ארז אחרי שהיא הלכה, נכנסתי אליו לחדר ואמרתי לו שמואל היא דיברה איתי על החיים האישיים שלה ועל הזיונים שלה, והוא אמר לי שזה לא רלבנטי".

(עמ' 53 לפרוטוקול). 

 

20.       גב' עופרה יחזקאל, עובדת באגף החקירות למשמעת, העידה כי אינה זוכרת התרחשות מיוחדת במועד בו נחקרה המתלוננת (עמ' 102-103 לפרוטוקול).

 

21.       אשתו של המשיב, גב' אסתר דבורה סיפרה כי בשיחת חולין עם שמואל ארז, הממונה על המשיב, הוא אישר כי המשיב שוחח עימו על החקירה של המתלוננת:

"... אמרתי שניסים אמר לך אחרי שהוא סיים לחקור את הנחקרת שהיא דיברה איתו על הזיונים שלה, והוא אמר: "כן. ניסים דיבר איתי על זה" (עמ' 100 לפרוטוקול)

           

בקשר לכך ראוי לציין את עדותו של שמואל ארז שהיה עד מטעם התביעה אשר בית הדין החליט לזמנו לעדות נוספת לאחר שנשמעה עדות אשתו של המשיב.

            בעדותו בבית הדין העיד ארז כי אינו זוכר, אבל יכול להיות שהמשיב דיווח שהמתלוננת שוחחה עימו על "בעיות אישיות". עם זאת הוא ציין כי "אם הייתי שומע את המילים האלה המוזכרות במכתב התלונה ת/15 הייתי בוודאי זוכר" (עמ' 47 לפרוטוקול).

            העד הכחיש כי אמר לאשת המשיב את המילים "זיונים" והסביר כי עצם השימוש במונחים אלו בנוכחות אישה אינו אופייני לו (ראה עמ' 103 לפרוטוקול).

 

 

            ניתוח העדויות ומסקנות

22.       יו"ר ההרכב הקדיש פרק נכבד בהכרעת דינו לבחינה קפדנית של העדויות שנשמעו בפני בית הדין וקבע בצורה חד משמעית כי הוא נותן אמון מלא בעדות המתלוננת. יו"ר ההרכב הוסיף וקבע כי התרשם לחיוב גם מאמינות עדותה של סימונה, חברתה של המתלוננת, וכן מאמינות עדותו של אביה של המתלוננת. יו"ר ההרכב קבע כי שני העדים הותירו עליו רושם אמין ועדויותיהם התיישבו עם חומר הראיות שהובא בפניו:

"יב.    הנני נותן אמון בדברי המתלוננת. התרשמתי מכנות דבריה ומסימני האמת, שניכרו בהם ואני מעדיף אותם על פני גרסת הנאשם. משמיעת תוכן הקלטת של השיחות בין הנאשם למתלוננת, מסתמן אמנם כי המתלוננת הובילה את הנאשם בדבריה, יחד עם זאת מצאתין תימוכין לטענות המתלוננת, בכך שהנאשם מאשר מפורשות כי אמר למתלוננת שהוא גרוש, אוהב לבלות ולספק נשים, מדבר בחופשיות על סקס, ואף דורש כי תשאיר לו הודעה סקסית במשיבון.

יג.       ראיתי בחומרה את העובדה שהנאשם מאשר את דברי המתלוננת בדבר שתיית מיצים, שכן ביטוי זה הינו חריג ולא שגרתי ויש בו כדי להצביע על כך, שהנאשם אמר דברים אלו למתלוננת בעת החקירה:

"א: אני לא התבטאתי בלשתות מיץ של אישה וזה כי אני לא שותה מיצים של נשים אתה התבטאת יותר ממני.

ג: נו אז מה דרך אגב לטעום מיצים של אישה זה לא דבר רע" (תמלול השיחה, עמ' 4).

 

יד.      הנאשם בהגנתו, לא השכיל להתמודד עם אמירות אלו, אשר מחזקות את טענת המתלוננת ומעידות על אמינות גרסתה.

טו.      טענת הנאשם לפיה שליחת הודעת טקסט המכילה את השימוש בביטוי "בייב" נעשתה שלא בהקשר מיני, אלא מייחסת 'הידבקות טלפונית' למתלוננת נראית לבית הדין לא בלתי סבירה בנסיבות העניין, שכן ההודעה נשלחה לאחר ספר שיחות טלפון בהם עלו תכנים מיניים.

טז.      בנוגע לשימוש במונחים ליקוק ומציצה, טען הנאשם:

                 "כשהיא דיברה על ליקוק ומציצה שהיא עשתה לו, היא שאלה אותי אתה אוהב ללקק אני הבנתי לאן היא מובילה את השיחה הזאת אני אוהב גלידות דיאט...".

יז.       גם גרסת הנאשם לפיה המתלוננת היא זו שהעלתה את המונחים "ליקוק" ו"מציצה" ואילו הנאשם, בתמימותו, הגיב כי הוא אוהב ללקק גלידה, לא היתה אמינה עלי. מצאתי כי הנאשם הוא שיזם את השימוש במונחים אלו, וכי השימוש בהם נעשה בהקשר מיני ונועדה לזעזע את המתלוננת. טענות הנאשם כי השימוש במונח נעשה בהקשר של ליקוק גלידה נראו לי בלתי סבירות בנסיבות העניין.

חברתה של המתלוננת, סימונה, ואבי המתלוננת הותירו עלי רושם אמין. גרסתו של האב מתיישבת והגיונית עם חומר הראיות. לעניין הפגם שמצאה ההגנה בעדותו, כאשר העיד כי בתו סיפרה לו כי הנאשם הציע למתלוננת סקס באופן ישיר, הבהיר העד כי "כשיושבים שני אנשים לבד בחדר, מה את מצפה מזה, זה הפרשנות שלי" (סעיפים י"ב-י"ז להכרעת הדין).

 

            בנוסף קבע יו"ר ההרכב ממצאי אמינות בנוגע לעדות המשיב ולעדות של אשתו:

"לא הותיר רושם אמין עלי (המשיב – י.צ). גם רעייתו לא הותירה רושם אמין, ועדותה נסתרה על ידי מר שמואל ארז".

(סעיף י"ז סיפא להכרעת הדין). 

 

23.       אשר לקלטת השיחות שהתנהלו בין המתלוננת למשיב, יו"ר ההרכב העדיף את עדות המומחה מטעם בית הדין כי הקלטת לא בושלה וכי לא נערכה כל פעולת עריכה במלל המופיע בקלטת. יו"ר ההרכב קבע כי המלל בקלטת משקף תמונה נכונה ואמיתית של השיחות שהתקיימו בין המשיב לבין המתלוננת וכי:

                       "התרשמתי מגירסת המתלוננת א.פ. שאכן הביטויים המיוחסים לנאשם נאמרו כלפי המתלוננת. מדובר בביטויים נוטפי מיניות אשר אינם מתאימים לשירות המדינה, ואינם הולמים חוקר משמעת אשר ניצל את מעמדו ככזה והטריד מינית את הנאשמת" (צריך להיות המתלוננת –י.צ; סעיף 24ח' להכרעת הדין). 

 

24.       הכרעת הדין של יו"ר ההרכב מקובלת עלי במלואה והיא מבוססת היטב על חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפני בית הדין. לעומתה, לא ניתן להשאיר על כנה את הכרעת הדין של דעת הרוב שנפלו בה מספר פגמים שעיקרם העדר ממצאים עובדתיים כמו גם העדרם של ממצאי מהימנות.

            בהכרעת הדין של דעת הרוב נאמר כי המחלוקת בין המשיב למתלוננת היא בשאלה מי החל בשיחה בעלת האופי המיני, אך לא נקבעו בה ממצאים כלשהם של אמינות או של עובדה וגם לא נקבע מהי הגרסה האמינה והמשכנעת לדעת ההרכב. בהכרעת דין הרוב אין גם ניתוח כלשהו של הראיות והעדויות שנשמעו בפני בית הדין. כל שנאמר בהכרעת הדין הוא כי:

"ח.        גם אם נלך לשיטת הנאשם ונקבל את עמדתו כי, המתלוננת היא שיזמה את השיחה, היא זו שגלשה לנושאים אינטימיים, והכל במטרה להשיג יתרון או תועלת בעניין חקירתה, הנאשם עצמו מודה כי, משעלו המלים "ליקוק" ו"מציצה" במהלך השיחה, הוא הסתכל עליה בחיוך וענה לה. "אני הבנתי לאן היא מובילה את השיחה הזאת".

ט.          גם לשיטתו לא ניסה הנאשם להפסיק את השיחה, לא תיעד אותה במדוייק או בכלל לפרוטוקול, ונימק זאת בכך שחשב שהיא איננה רלוונטית לחקירה. לדבריו, הודיע על כך שעלו במהלך החקירה נושאים אישיים של המתלוננת, למר שמואל ארז, הממונה הישיר עליו, אשר גם הוא לא מצא מקום לרלוונטיות של השיחה בחקירה. בעדותו של מר ארז לא נמצאו תימוכין לטענות הנאשם. העד טען כי, הוא איננו זוכר האם הנאשם יידע אותו או לא בדבר קיום השיחה, ובכל מקרה הצהיר העד כי, אם ישנו מצב בו נחקרת מפעילה מניפולציות על החוקר יש לא רק לדווח על כך, אלא להפסיק את החקירה עצמה".

(סעיפם ח' ו-ט' להכרעת דין הרוב).

 

            בהמשך קובעת דעת הרוב כי נמצאו פגמים בהתנהלותו של המשיב, זאת על פי גרסתו שלו:

                       "התנהלותו זו של הנאשם איננה ראויה, איננה הולמת את תפקידו ואת המצופה ממנו כעובד מדינה וכחוקר בנציבות שירות המדינה ומטעמים אלו אני מוצאת כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות לפי סעיף 17 (1) ו-17 (3)  לחוק".

(סעיף י"ח להכרעת דין הרוב).

 

            הנימוק שניתן לזיכוי המשיב מחמת הספק הסתכם במשפט כללי אחד בו נאמר:

"לאור מכלול העדויות, הנסיבות של התרחשות השיחה, ואופי התמליל, אם תשמע דעתי, אין להרשיע את הנאשם בעבירה של הטרדה מינית מחמת הספק".

(סעיף י"ט להכרעת דין הרוב).

 

            כאמור, אין בהכרעת הדין התייחסות כלשהי לניתוח הראיות והעדויות הרבות שנשמעו בפני בית הדין. בקשר לכך לא למותר לציין כי חברת ההרכב שכתבה את הכרעת הדין לא שמעה את העדויות וחבר ההרכב שהצטרף אליה אף הוא לא כתב דבר על מהימנות הראיות והעדויות שנשמעו בפניו. למעשה ההתייחסות היחידה לראיות ולעדויות הייתה של יו"ר ההרכב שפרט ביסודיות את הממצאים העובדתיים, כמו גם את התרשמותו הישירה מהעדויות שנשמעו בפניו. לפיכך הנני מוצאת לנכון להעדיף בעניין זה את הכרעת הדין המפורטת ומנומקת היטב של יו"ר בית הדין ששמע את העדויות מכלי ראשון והגיע למסקנה המבוססת היטב על הראיות והעדויות שנשמעו בפניו.

 

25.       כפי שקבע בית הדין (בדעת הרוב והמיעוט), המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשאלה מי החל את השיחה בעלת התכנים המיניים הבוטים - המשיב או המתלוננת. כבר בעניין זה נפלה טעות בהכרעת דין הרוב בה נאמר כי אין מחלוקת בין הצדדים שאת הפתח לשיחה בעלת התכנים המיניים "פתחה המתלוננת" (סעיף ג' להכרעת דין הרוב).

            קביעה זו שגויה על פניה. המתלוננת העידה כי במהלך חקירתה על ידי המשיב היא סיפרה לו על משבר אישי שפקד אותה שבעקבותיו היא נסעה לחופשה באילת עם חברתה הטובה מילי וזאת כדי להסביר את טיב הקשר שביניהן, נוכח החשדות שהופנו אליה בנוגע לסימון ימי היעדרות משותפים מהעבודה. לגרסתה זה היה החלק שהביא לתפנית בחקירה ומרגע זה החל המשיב ביוזמתו שלו להשמיע כלפיה את האמירות המיניות הבוטות. לפיכך, לא היה כל בסיס לקביעה בהכרעת הדין כי אין מחלוקת בעניין זה אלא היה על בית הדין להכריע מהי הגרסה העובדתית האמינה והמסתברת ביותר שהוצגה בפניו על בסיס מכלול הראיות והעדויות שנשמעו בפניו. ואכן, הכרעת הדין של יו"ר ההרכב קובעת כי יש להעדיף את גרסת המתלוננת הנתמכת בראיות אחרות שבאו בפניו, על פני עדותו של המשיב שלא היתה אמינה ומשכנעת ונתגלו בה סתירות.

 

26.       עיון בעדותה של המתלוננת בבית הדין כמו גם בחקירתה במשטרה מעלה כי מדובר בעדות מפורטת ועקבית שעמדה בחקירה נגדית ארוכה וקשה, שכללה התמודדות לא פשוטה עם נושאים אישיים ורגישים במיוחד. לעדות המתלוננת קיימות תמיכות וחיזוקים בראיות נוספות. מיד לאחר החקירה פגשה המתלוננת את אביה וחברתה סימונה שהמתינו לה וסיפרה להם, בצורה ספונטאנית ואותנטית, את התנהגות המשיב במהלך החקירה.

אביה של המתלוננת וכן חברתה העידו בבית הדין על מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת כשיצאה מהחקירה ועל מה ששמעו ממנה על התנהגות המשיב. לעניין זה העידה סימה לוין, חברתה של המתלוננת:

"ראיתי אותה כשהיא יצאה מהחקירה, היא בכתה בכי היסטרי היא ממש רעדה. אמרתי לה טוב, תירגעי ואת אחרי ונגמר ויהיה בסדר. כל הזמן היא אמרה זה לא העניין, זה לא העניין, בוא נלך מפה, בוא נעוף מפה. ראיתי אותה במסדרון של אותו בניין כשהיא בכתה. אבא שלה ואני ניסינו לראות מה קרה, הייתה חקירה וצריך לרדת אוויר, להירגע. כל הזמן היא רק רצתה ללכת משם ואמרה אני אספר לכם אח"כ.הלכנו לכיוון הרכב של אבא שלה ואז היא התחילה להגיד שזה לא הייתה רק חקירה ושהחוקר התחיל לדבר איתה על סקס וכל מיני מילים שהוא אוהב שמנות, הוא אמר לה כמה פעמים שהוא גרוש ... מה שאני זוכרת במיוחד זה הבכי ההיסטרי, הרעד שלה. היה שלבים שהיא בקושי יכלה לעמוד על הרגליים. נסענו ברכב של אבא שלה , עצרנו באבו גוש ושם היא סיפרה את כל המילים האלה ... לפני שהיא ספרה לי את הכול היא אמרה לי שהחוקר רשם לה את מספר הטלפון שלו. אמרתי לה אולי הוא רוצה שאם תיזכרי בעוד דברים ותתקשרי אליו, אבל אחרי שהיא ספרה לי הבנתי שלא. במשך כל הנסיעה היא דיברה רק על סקס, המילים, מה שהחוקר אמר לה ואני לא זוכרת שהיא דיברה על החקירה עצמה" (שם, בע' 40).

 

אביה של המתלוננת מסר דברים דומים לאמור:

 

"בערך בשעה 13:00 היא יצאה אלינו וראיתי אותה בצורה שבחיים לא ראיתי אותה. ראיתי אותה בצורה כזו שלא ראיתי אותה 30 שנה והיא אמרה תחזיק אותי, אני לא יכולה לעמוד. החזקנו אותה אני והחברה שלה משני הצדדים ושאלתי אותה מה קרה, היא אמרה בוא נצא מפה ואם אני עוד רגע אדבר אני מתעלפת. היא הייתה מאוד בוכייה, לא הבנתי מה קרה ... שאלתי אותה מה אמרו לך, היא אמרה שהחוקר התחיל לשאול אותה על נושאים מיניים עם החבר שלה ושאלתי מה הקשר לחבר שלך. אז היא אמרה שהחוקר אמר לה לחבר שלך. אז היא אמרה שהחוקר אמר לה שאם היית באה איתי אני יודע ללקק טוב, אני מומחה בללקק לנשים, ויצאו לך כל המיצים ואני לא צריך לעשות חדירה, את תגמרי ככה" (שם, בעמ' 44).

 

 

מעדויות אלה עולה כי המתלוננת הייתה נתונה בסערת רגשות עת יצאה מחקירתה, בכתה והתקשתה לעמוד על רגליה. עוד עולה מהדברים כי המתלוננת עמדה בזמן אמת על כלל האמירות אותן ייחסה למשיב ודבקה בגרסתה באשר לעיקרי הדברים אותם אמר לה המשיב במהלך חקירתה. נסיבות אלו מהוות אף הן חיזוק למסכת הראיות הקיימת נגד המשיב.

 

בהכרעת הדין של יו"ר ההרכב נקבעו בצורה חד משמעית ממצאי אמינות לגבי שני העדים שהותירו רושם אמין. יו"ר ההרכב קבע כי העדות שמסר האב הגיונית ומתיישבת עם חומר הראיות. זאת ועוד, מיד לאחר האירוע נסעה המתלוננת למקום עבודתה וסיפרה גם לממונה עליה את שארע בצורה מפורטת ומשכנעת ודבריה הועלו בפירוט על הכתב על ידי הממונה במכתב שהופנה לעו"ד רבקה שקד ז"ל שהייתה הממונה באותה עת על מעמד האישה במשרדי הממשלה (מוצג ת/14).

            עוד יצויין כי המתלוננת לא פנתה ביוזמתה להתלונן במשטרה ומסרה עדות במשטרה רק לאחר שהודע לה כי התיק המשמעתי נגדה נסגר בהיעדר ראיות.

 

27.       חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת ניתן למצוא בנכונותה המיידית להיעתר לבקשת המשטרה לערוך עימות טלפוני (מוקלט) עם המשיב. נכונות זו יש בה כדי להצביע על סימני אמת העולים מעדותה שהרי אך ברור הוא שהמתלוננת לא הייתה יכולה לדעת מראש מה תהיה תגובתו של המשיב לשיחות שיוקלטו עימה. ואכן עיון בתמליל השיחה והאזנה לקלטת השיחות מעלה בבירור כי קיימות בהן תמיכות רבות לעדותה של המתלוננת.

 

28.       בעניין זה טען המשיב כי הקלטת אינה קבילה מאחר והמומחה קבע כי הקלטת נערכה. טיעון זה נדחה על ידי בית הדין (בדעת הרוב והמיעוט). בית הדין מינה מומחה מטעמו שמצא כי לא היתה כל התערבות במלל וכי המלל שנשמע בקלטת, היינו "המלל המקורי שהוקלט על ידי המשטרה". יו"ר ההרכב קבע עוד כי המלל המופיע בקלטת משקף תמונה נכונה ואמינה של השיחה שהתקיימה בין הנאשם ובין המתלוננת" (סעיפים ד-ה להכרעת הדין של יו"ר ההרכב).

גם בהכרעת דין הרוב נקבע בעניין זה:

"אמינה עלי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט כי אכן יש  פגמים בהקלטה, אך עם זאת פגמים אלו אינם יורדים לכדי תוכן המלל הקיים על הקלטת" (סעיף י' להכרעת דין הרוב).

 

 

29.       האזנתי לקלטת במלואה ועולים ממנה בצורה ברורה תמיכות לגרסתה של המתלוננת כפי שפרט ביסודיות יו"ר ההרכב בהכרעת דינו. כך, למשל, טען המשיב כי רשם למתלוננת בפתק את מספר הפלאפון שלו כעניין שגרתי ולצורך ענייני של החקירה. המתלוננת לעומתו טענה כי הרקע לרישום מספר הפלאפון מצד המשיב היה אישי וניתן בהמשך לשיחות בעלות הרקע המיני שיזם עימה:

                       "ש.ת. קודם כל הוא הדגיש שהוא יכול להיות גם ידיד ובסוף הוא רשם את המס' של הפלאפון (של המשיב – י.צ.)" (עמ' 18 לפרוטוקול).

 

            שמיעת הקלטת מעלה תמיכה חד משמעית לגרסתה של המתלוננת:

                       "א. מה ציפית שאני אתקשר?

                        ג. כן. למה לא? נתתי לך את הטלפון הרי.

            א. למה.

                        ג. כדי להגיד תשמע נסים מצאת חן בעיני או אני רוצה אותך   למה לא?" (עמ' 6 לתמליל, מוצג ת/12).

 

30.       זאת ועוד, המתלוננת העידה כי המשיב אמר לה כי הוא אוהב לשתות מיץ של אישה. אין ספק כי מדובר באמירה בוטה ויוצאת דופן במיוחד. משפט זה עלה בשיחה המוקלטת בין המשיב למתלוננת וצדק יו"ר ההרכב שקבע כי בתגובת המשיב לשאלת המתלוננת בעניין זה יש משום תמיכה לגרסת המתלוננת כאשר המשיב אמר לה (בשיחה המוקלטת):

                       "נו אז מה דרך אגב לטעום מיצים של אישה זה לא דבר רע".

(עמ' 4  לתמליל II, מוצג ת/12).

 

            צדק יו"ר ההרכב שקבע כי אף אם מדובר בשיחות שיזמה המתלוננת עם המשיב (בהדרכת המשטרה) יש בתוכנן כדי לתמוך בגרסת המתלוננת:

"בכך שהנאשם מאשר מפורשות כי אמר למתלוננת שהוא גרוש, אוהב לבלות ולספק נשים, מדבר בחופשיות על סקס ואף דורש כי תשאיר לו הודעה סקסית במשיבון".

(סעיף י"ב להכרעת הדין של יו"ר ההרכב).

 

            לכך יש להוסיף התבטאות מינית בוטה במיוחד של המשיב העולה מהקלטת של השיחה השלישית:

"ג. לא לא לא על זה אני מדבר כשאת מתקשרת אלי את יכולה להגיד לי תשמע נסים אתה מוצא חן בעיני.

א. כן.

ג. אני רוצה לבסס את הקשר. אני אוהבת לדבר איתך בטלפון. דבר איתי חופשי. אני אוהבת לדבר על זיונים בטלפון. אני יודע מה" (עמ' 5 לתמליל II, מוצג ת/12). 

 

31.       יו"ר בית הדין קבע כממצא כי עדותו של המשיב לא היתה אמינה עליו ושוכנעתי כי קביעה זו מבוססת כראוי. מעדותו של המשיב עולים סתירות ותמיהות ויש בעדותו כדי לחזק את גרסת המתלוננת. כאשר נחקר המשיב במשטרה הוא הכחיש כי אמר למתלוננת דבר הנוגע ל"רמז מיני" כלשונו. עם זאת לשאלה אם סיפר למתלוננת על חייו האישיים או על נושאים הנוגעים לסקס השיב:

                       "אמרתי לה שאני גרוש ואמרתי לה שאני אוהב ללקק לשאלת מה? עניתי גלידה" (מוצג ת/1, עמ' 3).

 

            תשובה זו, על פניה, לא היתה משכנעת וכך גם לא הייתה אמינה עדותו בבית הדין כשטען שהוא אוהב גלידות דיאט:

"כשהיא דיברה על ליקוק ומציצה שהיא עשתה לו, היא שאלה אתה אוהב ללקק, הסתכלתי עליה בחיוך אמרתי לה: כן, גלידות. אני הבנתי לאן היא מובילה את השיחה הזאת, אני אוהב גלידות דיאט...." (עמ' 53 לפרוטוקול).

           

בצדק קבע יו"ר בית הדין כי אין לתת כל אמון בגרסה מופרכת זו כשקבע:

"גם גרסת הנאשם לפיה המתלוננת היא זו שהעלתה את המונחים "ליקוק" ו"מציצה" ואילו הנאשם, בתמימותו, הגיב כי הוא אוהב ללקק גלידה, לא היתה אמינה עלי. מצאתי כי הנאשם הוא שיזם את השימוש במונחים אלו, וכי השימוש בהם נעשה בהקשר מיני ונועדה לזעזע את המתלוננת. טענות הנאשם כי השימוש במונח נעשה בהקשר של ליקוק גלידה נראו לי בלתי סבירות בנסיבות העניין".

(סעיף י"ז בהכרעת הדין).

 

גם הסבריו של המשיב כי אמר למתלוננת שהוא גרוש (למרות היותו נשוי) כדי להרחיק עצמו מחיזוריה לא היו אמינים כלל ועיקר.

 

32.       עד כמה היה המשיב מוכן להרחיק לכת בהטלת אשמות שווא על המתלוננת ניתן לראות במכתב שכתב ביום 20.1.06 לראש אגף חקירות בנציבות שירות המדינה הכולל תיאורים כוזבים על כך שהמתלוננת כביכול היא זו שהטרידה אותו מינית. אין צורך לחזור על כל האמירות הבוטות שיחס המשיב למתלוננת שעל חלקן הוא עצמו לא חזר בעדותו בבית הדין ודי לעניין זה להביא כלשונו את מה שראה כהטרדה מצד המתלוננת ומה שעשה בעקבות התנהגותה:

"המעמד שם סיפרה לי הגב' [א.פ.] על המשבר ועל חייה האינטימיים, גרם לי לאי נוחות בלשון המעטה וגם כשסיפרה לי זאת, זזתי בכיסאי והרגשתי נבוך מהמילים לצערי מעמד והסיפור והדברים של א.פ. היו בבחינת התייחסות מבזה ומשפילה כלפי, והתמקדה למעשה גם במיניותי כאדם. אולם בנסיבות העניין, ובהם הם נאמרו יש בהם כדי להטרידני כאדם וכחוקר באותו מעמד. תיאורים ארוטיים כאלה כפי שסיפרה לי הגב' פ., יש בהם משום הטרדה מינית, והם בבחינת התייחסות מבזה או משפילה אותי.

כאן המקום לציין, כי מרגע שנפרדתי מהגב' פ.א. ופניתי לראש אגף החקירות מר ארז בחדרו, תוך עידכון מלא על מהלך חקירתה, בו הודעתי לו כי החשודה הכחישה את החשדות נגדה, אולם בסיום חקירתה ולאחר שחזרה בה היא סיפרה לי על המשבר בחייה ועל ה"זיונים" והיותה "לסבית" שהיו לה באילת מר ארז שמע את הדברים ובתגובה אמר לי כך "לא מעניין אותי הזיונים שלה, ומה שסיפרה לך, אם היא הכחישה, תמשיך בחקירה ותזמין את החשודה השניה".

(עמ' 6 ו-7, מוצג ת/15).

 

בעדותו בבית הדין טען המשיב כי כתב את המכתב בעצת עורך דינו וכי למעשה לא הרגיש "מוטרד מינית" על ידי המתלוננת. זאת ועוד, המשיב ניסה לייחס למתלוננת מניע להתבטאויות המיניות החורגות והבוטות שייחס לה ולטענתו היא ביקשה ליצור  לעצמה יתרון ותועלת במסגרת חקירתה. כדי לייחס אמינות לגרסה זו טען המשיב כי מיד לאחר החקירה הוא סיפר למר ארז, הממונה עליו, על הנושאים המיניים הבוטים כל כך שהעלתה בפניו המתלוננת. אין ספק כי לשמואל ארז הממונה על המשיב לא היה מניע להפליל או להזיק למשיב. בעדותו במשטרה ניכר היה כי ארז הופתע לחלוטין מהדברים שייחס לו המשיב והכחישם בצורה ברורה:

"אני לא זוכר ספציפית אבל יתכן שהוא נכנס ואמר שהיא מכחישה את החשדות בשום פנים ואופן הוא לא אמר לי שהיא דיברה על זיונים או על היותה לסבית וודאי שאם הוא היה אומר הייתי זוכר בפעם הראשונה שנתקלתי במילים בסגנון הזה בפרשה זו היה כשקראתי ציטוטים ממכתב ההשעיה של נציבות שירות המדינה והיותי בהלם מהסגנון והתוכן".

 

ובהמשך:

"ניסים טוען שכששמעת את הדברים ענית לו "לא מעניין אותי הזיונים שלה ומה שסיפרה לך" האם זה נכון?

תשובה לא. חוץ מהעניין שאמרתי קודם שעלו נושאים אישיים כל שאר הדברים לא עלו ולא נאמרו לי ואני גם לא מדבר בצורה הזאת".

(עמ' 1-2, מוצג ת/17).

 

גם בעדותו בבית הדין אשר הזמינו להעיד פעם נוספת, לאחר עדות אשת המשיב, חזר מר ארז והכחיש את האמירה הבוטה שייחסה לו אשת המשיב. לא למותר לציין כי יו"ר בית הדין ששמע גם את עדותה של אשת המשיב, קבע כממצא כי עדותה לא הותירה עליו רושם אמין (סעיף 5 להכרעת הדין).

 

33.       בעדותו של המשיב ניכר היה כי הוא מנסה להקצין את התנהגותה של המתלוננת ולייחס לה אמירות קשות ובוטות ובנוסף ניסה לייחס לה האשמות שווא עד כדי ביצוע עבירות פליליות כשהוא רואה חירות לעצמו לכנותה "גנבת" ו"עבריינית מתוחכמת", ללא כל בסיס (עמ' 66 לפרוטוקול).

 

34.       לעומתו ניכר היה כי המתלוננת אינה מנסה להקצין את התנהגותו של המשיב והשיבה בכנות גם כשהתשובה לא החמיאה לה. כך למשל העידה כי לשאלת המשיב אם היא אוהבת סקס השיבה בחיוב (עמ' 33 לפרוטוקול).

ב"כ המשיב טענה כי לא ניתן להאמין לגרסת המתלוננת כי סברה שמדובר בשאלות שניתן לשאול בחקירה משמעתית שכן מדובר בבחורה אינטליגנטית, עובדת מצטיינת שמלאו לה 30 שנים. טיעון זה יש לדחות. המתלוננת העידה על מצבה הנפשי הקשה כאשר חזרה מהחקירה ופנתה מיד אל הממונה עליה:

"ושאלתי אותה אם מותר לו לדבר איתי במהלך חקירה על ענייני סקס. אמרתי לה שאולי הוא מנסה לראות איזה סוג אדם אני ושאם אני אנסה לפתות אותו או משהו כדי לסגור את התיק. היא אמרה שלא נראה לה שמותר לו לדבר ככה והיא צילצלה לנש"מ כדי לברר ואמרו לה שממש לא" (עמ' 18 לפרוטוקול).

 

            התנהגות זו של המתלוננת שארעה בזמן אמת מיד לאחר אירוע החקירה יש בה כדי לחזק את גרסתה ולבסס סימני אמת וכנות נוספים שעלו בעדותה.

 

35.       המשיב טוען כי למתלוננת היה מניע להעליל עליו שכן בתום החקירה הוא הבהיר לה שאינו מאמין להסבריה. לטענתו, אין לשלול את האפשרות שהמתלוננת קיוותה שהוא ידבר עימה על סקס תמורת סגירת התיק.

            טיעון זה אינו מבוסס ודינו להידחות. עדותה של המתלוננת נתמכה בעדויות מזמן אמת על מצבה ועל ההתבטאויות יוצאות הדופן והחריגות של המשיב. עדות זו היתה עקבית ובמיוחד ניכר בה שהמתלוננת אינה מהססת לתאר גם את חלקה שלה באירוע. בעדותה מספרת המתלוננת גם על תחושותיה ועל "כעסה", כלשונה, על עצמה:

"האמת אני כעסתי על עצמי אחרי זה למה אמרתי כאילו איך הגענו לדבר על דברים כאלה. אני זוכרת שהיה את המשפטים האלה שהוא אמר לי, כל המשפטים".

(עמ' 17 לפרוטוקול).

 

            גם בהמשך כאשר נשאלה אם המשיב ביקש ממנה סקס השיבה בכנות:

"הוא לא ביקש ממני סקס".

 (עמ' 34 לפרוטוקול).

 

זו אינה התנהלות של מי שמבקשת להעליל ולהטיל אשמות שווא על המשיב. המשיב טוען עוד כי המתלוננת יזמה את השיחות המיניות לאחר שהודיע לה כי הוא אינו מאמין להסבריה. גם טיעון זה יש לדחות. המתלוננת, ביוזמתה היא, סיפרה כי בתום החקירה שאלה את המשיב אם הוא מאמין לה והוא השיב "שלא תחשבי שאני מאמין לך אם דיברנו על הדברים הללו" (עמ' 17 ועמ' 34 לפרוטוקול).

            מדובר בגרסה שהעלתה המתלוננת עצמה ושלא היה לה כל זכר בעדות המשיב במשטרה, בתשובתו לאישום וגם לא בתלונה שכתב נגדה ביום 20.1.06, בה העלה בפירוט רב את כל ההשתלשלות שארעה לטענתו במהלך החקירה של המתלוננת. אדרבה, עיון בתלונה שכתב המשיב מעלה כי גירסתו היתה: "ללא כל סיבה וללא כל פניה מצידי פנתה אלי שוב..." (המתלוננת – י.צ., עמ' 4 למוצג ת/15).

 

36.       המשיב טוען כי גרסת המתלוננת משוללת כל הגיון, שכן אם גרסתה הייתה נכונה הוא היה בוודאי מבקש ממנה סקס, אחרי שאישרה בפניו שהיא אוהבת סקס והיה יוצר עימה קשר מיוזמתו. טיעון זה אינו מבוסס ודינו להידחות. אין כל צורך להיכנס לראשו של המשיב, עד לאן רצה להרחיק לכת עם המתלוננת. לענייננו מדובר בהטרדה מינית שהתמצתה – בשלב החקירה – באמירות ובשיחות מיניות בוטות. מעבר לצורך יצוין כי הסבר מסוים לכך שהמשיב לא התקשר עם המתלוננת לאחר החקירה ניתן למצוא בדבריו שלו למתלוננת בשיחות הטלפונית עימה בהן הסביר כי הוא ציפה ליוזמה בעניין זה מהמתלוננת:

""ג [המשיב  - י.צ.]: כן, אבל אני העדפתי שלא להתקשר בסיבות הידועות כן כי אני חוקר.

א [המתלוננת – י.צ.]:אה, O.K.

ג: גם לא אמרת לי אם זה כן או לא.

א: טוב אני לא שומעת אני שומעת שיש לך רעש שם לידך.

ג: כן, חבר שלי מדבר, אני אומר שלא יכולתי להתקשר כי לא נתת לי כיוון אם כן או לא להתקשר" (מוצג ת/12 – תמליל 1, בע' 3).

 

            ובשיחה נוספת:

"ג: לא, לא אני לא נוהג לדבר בחקירות על הדברים האישיים.

א: אז למה איתי? מה מיוחד בי?

ג: או זו השאלה.

ג: תראי אני ציפיתי שאחרי החקירה תתקשרי כמו שאז התבטאת שאת מאוד זורמת ואת יודעת גם לדבר ואת יודעת בדיוק מה את רוצה.

א: מה ציפית שאני אתקשר?

ג: כן, למה לא? נתתי לך את הטלפון הרי.

א: למה?

ג: כדי להגיד תשמע ניסים מצאת חן בעיני או אני רוצה אותך, למה לא" (מוצג ת/12, תמלול 2 בע' 6).

 

37.       לסיכום האמור עד כה, הממצאים העובדתיים וממצאי האמינות שקבע יו"ר ההרכב בהכרעת דינו מקובלים עלי וכפי שפורט לעיל הם מבוססים במלואם על חומר הראיות שהוגש בתיק ועל העדויות הרבות שנשמעו בפניו.

 

38.       אין ספק כי לא כל אמירה בעלת אופי מיני ואף לא כל התנהגות בעלת אופי מיני בין אנשים שאינם בעלי קרבה אישית יש בה משום הטרדה מינית במובנו של סעיף 17 לחוק המשמעת וסעיפים 3 ו-4 לחוק למניעת הטרדה מינית והוראות התקשיר.

 

39.       חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן – החוק), נחקק במטרה לאסור התנהגויות שונות בעלות אופי מיני, שיש בהן משום פגיעה בכבודו, בחירותו ופרטיותו של כל אדם באשר הוא, ובכללן הצעות חוזרות בעלות אופי מיני או התייחסויות חוזרות למיניותו של אדם, כאשר אותו אדם אליו מופנות ההתייחסויות או ההצעות הראה שאינו מעוניין בהן. יחד עם זאת נקבע בחוק, כי במקרים מסוימים יחשבו התנהגויות אלה הטרדה מינית אף אם נמנע האדם אליו הופנו ההצעות או ההתייחסויות מלהראות כי אינו מעוניין בהן. בבסיס הוראות אלו עומדת התפיסה, כי מקום בו קיימים פערים ביחסי הכוחות שבין המטריד למוטרד - כדוגמת יחסי עבודה או יחסי מרות - עלול המוטרד להימנע מלהביע התנגדות למעשי המטריד בשל פערים אלה. בהקשר זה ראוי להדגיש כי החוק אינו מתיימר להתערב ביחסים חברתיים רצוניים בין בני אדם, אלא מטרתו למנוע מאדם לכפות עצמו, בין במעשים ובין במילים, על מי שאינו מעוניין בכך, ובמיוחד כשהדבר נעשה תוך שימוש לרעה בעמדת כוח. בנסיבות אלה, נודעת חומרה מיוחדת להתנהגות המטריד, שכן מעבר להשפלת המוטרד ולביזויו מצוי הלה בעמדה המונעת ממנו להתמודד עם ההטרדה מחשש פן יבולע לו.

 

40.       להטרדה מינית בתחום היחסים שבין חוקר לנחקר נודעת חומרה יתרה. בנסיבות אלה פערי הכוחות שבין מטריד למוטרד והתלות של הנחקר בחוקר מקצינים ומחייבים התייחסות ערכית מיוחדת. כך, בעוד לחוקר נתון כוח עצום כלפי הנחקר, ובצדק, וזאת בשל הרצון להגיע לחקר האמת, מצוי הנחקר בעמדת נחיתות מובהקת, בה נשללת יכולתו להתעמת עם החוקר בשיוויון כשזה האחרון נוהג כלפיו באופן לא ראוי או מטריד אותו במהלך החקירה. בפסיקה נקבע כי המבחן האם התנהגות מסוימת תחשב הטרדה מינית הוא אובייקטיבי. גבולות ההטרדה המינית נקבעים על ידי בית המשפט הקובע קביעה נורמטיבית מהו סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעובד מדינה, ובפרט מחוקר בנציבות שירות המדינה, והיכן עובר הגבול בין התנהגות ראויה לבין התנהגות פסולה (ראו 2203/05 מדר נ' נציבות שירות המדינה, פסקה 6 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד. ביניש, וההפניות שם).

41.       בענייננו אין כל ספק שהאמירות הבוטות של המשיב ואופיין המיני כפי שפורטו בהכרעת דינו של יו"ר ההרכב ובפסק הדין (סעיפים 12, 22 ו-23 לפסק הדין), הינן בעלות גוון מיני מובהק ויוצאות דופן בחומרתן ויש בהן כדי להוות הטרדה מינית במובנו של החוק והתקשי"ר. גם אם המתלוננת לא הביעה בפני המשיב חוסר הסכמה במפורש או במשתמע לדברים הבוטים שאמר לה, אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לשלול את היותן של האמירות בגדר הטרדה מינית במובן החוק והתקשי"ר. מדובר בהטרדה מינית שלא זו בלבד שבוצעה "במסגרת העבודה" אלא - וזה העיקר - במסגרת חקירה בנציבות שירות המדינה כאשר המתלוננת היא במעמד נחות ותלותי של נחקר ולעומתה המשיב הוא במעמד בעל עוצמה מיוחדת של חוקר. ליחסים בין חוקר ונחקר יש מימד בעל רגישות מיוחדת שכן ברור שבסיטואציה מעין זו יש לחוקר יכולת של כח וסמכות בעלי עוצמה של ממש. לפיכך בסיטואציה מעין זו בה "יחסי הכוחות" בין העובדים לא רק שאינם שווים אלא שמדרג הסמכות של החוקר גבוה לאין שיעור מזה של הנחקר, די בהוכחת עצם האמירות החוזרות ונשנות בעלות האופי המיני הבוטה והמטריד ואין צורך להוכיח אלמנט של אי הסכמה, במפורש או מכללא.

 

42.       בתי המשפט חזרו ופסקו כי הטרדה מינית על ידי בעל סמכות, במובן הרחב, כלפי מי שנתון לסמכותו היא סוג חמור במיוחד של הטרדה מינית שכן יש בה אלמנט של ניצול לרעה של התפקיד וההשפעה הנובעים ממנו. אין צורך להכביר מילים על הסיטואציה המלחיצה והרגישה במיוחד בה נמצא עובד הנחקר רשמית בחשד לביצוע עבירות משמעתיות. ניצול הסמכות בדרך של הטרדה מינית מהווה עבירה חמורה על החוק והתקשי"ר.

 

43.       לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי שגתה הכרעת דין הרוב כאשר החליטה לזכות את המשיב מחמת הספק מעבירה של הטרדה מינית ובדין החליט יו"ר ההרכב בהכרעת דין המיעוט להרשיע את המשיב בעבירה זו. לפיכך הנני מחליטה להרשיע את המשיב בעבירה של הטרדה מינית על אמירותיו כלפי המתלוננת במהלך החקירה המשמעתית שניהל נגדה.

 

44.       עם זאת לא מצאתי כי יש הצדקה להרשיע את המשיב בעבירה נוספת בקשר להתבטאויות במהלך השיחות שניהלה עימו המתלוננת ביוזמת המשטרה.   בשיחות אלה, שנעשו כפעולות יזומות של המשטרה, וכתרגיל חקירתי, יש משום תמיכה וחיזוק לאמינות גרסתה של המתלוננת בכל הנוגע להטרדה המינית שעשה כלפיה המשיב במהלך החקירה. עם זאת, בנסיבות המקרה אין הצדקה לראות בהתבטאויותיו של המשיב במהלך אותן שיחות כעבירה נוספת של הטרדה מינית שכן מדובר ביוזמה של המתלוננת שחזרה והתקשרה אל המשיב בנסיבות שהתיק המשמעתי נגדה כבר נסגר מכבר, כשהיא חוזרת ונוקטת יוזמה כלפיו ומשמיעה לו אמירות שהמשיב אמר לה לטענתה במהלך החקירה עצמה.

 

45.       עם זאת יש לציין כי בדין קבע בית הדין (הרוב והמיעוט) כי התנהגותו של המשיב גם במהלך השיחות הטלפוניות עם המתלוננת, שהיתה להן נגיעה לחקירה שניהל נגדה ותוכנן האישי והמיני של השיחות, אינה ראויה ואינה הולמת את תפקידו ואת המצופה ממנו כעובד מדינה בכלל וכמי שחקר את המתלוננת בפרט.

 

46.       לאור כל האמור הנני מחליטה להרשיע את המשיב בעבירות לפי סעיף 3(א) (3) ו-(4) וסעיף 3 (6) (ג) וסעיף 4 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 בצירוף פיסקה 43.421 ב(3)(א) ו-ב(4) לתקשי"ר וסעיף 17(2) לחוק המשמעת בגין המעשים שעשה המשיב ביום 16.6.05 במהלך חקירתה של המתלוננת  ובעבירה לפי סעיף 17(3) לחוק המשמעת בגין מכלול המעשים המיוחסים לו בכתב התובענה.

 

            אשר לעונש

47.       המדינה טוענת כי העונש הראוי במקרה זה הוא פיטוריו של המשיב משירות המדינה וכן פסילתו מלשמש חוקר בעתיד. לטענתה, מעשיו של המשיב אינם הטרדה מינית רגילה בין עובדים בשירות המדינה אלא מדובר בחוקר משמעת בנציבות שעליו להקפיד הקפדה יתירה על טוהר המידות ועל התנהגות הולמת.

 

48.       המשיב טוען כי ככלל בית משפט אינו מתערב באמצעי משמעת שהוטלו על ידי בית הדין אלא במקרים חריגים שבהם קיים חוסר סבירות או חוסר מידתיות ביחס לחומרת העבירה. לטענתו, גם יו"ר ההרכב אשר קבע כי יש להרשיעו בהטרדה מינית לא סבר שיש להורות על פיטוריו או על פסילתו מלשמש כחוקר אלא סבר שיש לפסול אותו מלשמש כחוקר משמעת ולהחזירו לתפקיד של חוקר מסוג אחר. המשיב מוסיף וטוען כי לאחר הכרעת הדין הוא הפנים את הפסול בהתנהגותו ולטענתו אין הצדקה להטיל עליו עונש כה חמור ובלתי מידתי של פיטורין לאלתר. המשיב מפנה לנסיבותיו האישיות ולעובדה כי הוא חוקר בעל ותק של 25 שנה, ללא כל תלונה בעברו.

 

49.       כידוע, אמצעי המשמעת נועדו להרתיע מפני ביצוע מעשים שיש בהם כדי לפגוע בטוהר המידות בשירות המדינה ובתדמיתו של שירות זה. אין ספק כי תדמית ראויה והגונה של השירות הציבורי הינה תנאי הכרחי בילתו אין לפעילות תקינה של השירות.

"ככל שהמעשים בהם הורשע הנאשם חמורים יותר וככל שדרגתו של הנאשם בשירות המדינה בכירה יותר, כך מתחזק הצורך להעביר מסר ברור וחד המוקיע את מעשיו כדי לשרש תופעות פסולות בשירות המדינה ולמנוע הישנותן בעתיד" (מדינת ישראל נ' שחר לוי).

 

50.       אכן, למעשיו של המשיב בענייננו נודעת חומרה מיוחדת נוכח העובדה שמדובר בהטרדה מינית שנעשתה במסגרת יחסים מיוחדים ובעלי תלות של חוקר ונחקרת. לתפקיד של חוקר משמעת בשירות המדינה נודעת חשיבות מיוחדת שכן הוא אמור לשמש בהתנהגותו בכלל ובוודאי במהלך תפקידו כחוקר, דוגמא למופת לכל. מעשיו של המשיב נעשו תוך ניצול יחסי התלות המיוחדים שבין חוקר לנחקר והם פגעו בצורה חמורה ביותר בבסיס האמון הציבורי עליו נשען השירות הציבורי.

            במעשים מסוג זה יש לשקול לחומרה את מעמדו המיוחד והבכיר של המשיב ואת התפקיד המיוחד ובעל העוצמה שהיה לו. ככל שהמשרה רמה יותר ובעלת סמכות והשפעה רבה, כך רמת הצפייה מהעובד גבוהה יותר ונדרש ממנו לשמש דוגמה ומופת בהתנהגות נורמטיבית, ללא כל פגם ודופי.

 

51.       עם זאת, לקולא יש להביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המשיב וביניהן את עברו המקצועי ללא דופי בשירות המדינה משך שנים רבות, את נסיבותיו האישיות ואת העובדה שמדובר במעשה ובכישלון חד פעמי. לעניין זה מקובלים עלי מכלול הנסיבות המיוחדות כפי שפורטו על ידי יו"ר ההרכב וביניהם:

"א.       ההטרדה הייתה חד פעמית.

  ב.       ההטרדה הייתה מילולית ולא פיזית.

ג.        הנאשם לא ניסה ליצור קשר עם המתלוננת לאחר האירוע נשוא כתב האישום.

  ד.       עברו המקצועי.

 ה.       עברו הנקי של הנאשם.

   ו.        גילו של הנאשם ומצבו הכלכלי והאישי".

   (סעיף 3 לגזר הדין).

 

            בהתחשב במכלול נסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת יו"ר ההרכב כי עונש של פיטורין מהשירות אינו מידתי ולא מצאתי הצדקה לחרוג מעמדה זו, המאזנת נכונה בין מכלול הנסיבות לחומרה ולקולא המאפיינות מקרה זה.

            עם זאת נראה לי כי נוכח הרשעתו של המשיב בעבירה של הטרדה מינית יש מקום להחמיר בעונשו ולקבוע כי יש להעביר את המשיב לצמיתות מתפקיד של חוקר משמעת ומכל תפקיד של חוקר או מפקח בשירות המדינה בכלל.

            שאר חלקי גזר הדין יישארו בתוקפם.

 

            המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום, י"ב באדר תשס"ט (8 במרץ 2009), בהיעדר הצדדים.

 

                                                                               

אירית