מנשה נ. רוטנברג


 

   

בתי המשפט


 

ת.א  001097/05

בית משפט השלום קרית גת

 

16/03/2009

תאריך:

כבוד השופט איל באומגרט

בפני:



1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

 

 

 

 





מנשה לילך

בעניין:

התובעת

עו"ד הופמן

ע"י ב"כ 


 

נ  ג  ד


 

1 . רוטנברג מוני

2 . איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ

הנתבעים

עו"ד ברטוב אורית

ע"י ב"כ 


 

פסק דין

 

 

1.         לפני תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, לפיצויים בגין נזקי גוף שלטענת התובעת נגרמו לה בתאונת דרכים מיום 8.5.04

 

הנתבעים, בהגינותם, לא כפרו בשאלת האירוע וחבותם. על כן, התמקד הדיון בשאלת גובה הנזק.

 

2.         לבקשת התובעת מינה בית המשפט, כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה, את פרופ' מושייב ואף הורה לו לקבוע את שיעור נכותה הפלסטית של התובעת. המומחה, לאחר שבדק את התובעת, קבע כי נותרה לה נכות בשיעור של 20% בגין פגימה בברך שמאל שמקורה בתאונת הדרכים אשר גרמה לקרע מורכב של המניסקוס המדיאלי וקרע של הרצועה הצולבת הקדמית. המומחה  איבחן דלדול שרירים, הגבלת כיפוף, אי יציבות קדמית ואחורית, רגישות מדיאלית ומבחנים מיניסיקאלים חיובים.

 

בגין הצלקת בחלק האחורי בירך שמאל, שאורכה 17 ס"מ ורוחבה 1.5 ס"מ, קבע המומחה שלתובעת 5%.

 

3.         עיקר טענותיה של התובעת מתרכזות בנכותה האורטופדית בגין הפגימה בברך שמאל. לטענתה, הנכות הרפואית בשיעור של 20%, כפי שנקבעה ע"י המומחה, הינה נכות תפקודית בשיעור דומה. לפיכך, לסברתה, יש לפסוק לה הפסדי השתכרות מגיל 30 ועד גיל הפרישה, דהיינו עד גיל 67, לפי חישוב אקטוארי כאשר השכר הממוצע במשק מהווה את הבסיס לחישוב.

 

עוד טוענת התובעת כי יש לפסוק לה סכומים ניכרים בגין הוצאותיה הרפואיות בעבר ועזרת צד ג'. כן היא טוענת כי יש לפסוק לה פיצויי בגין עזרת צד ג' בעתיד, הוצאות רפואיות בעתיד ונסיעות מוגברות שכן נוכח הפגימה בברך היא מתקשה בהליכה.

 

בנוסף טוענת התובעת כי יש לפסוק לה נכות בשיעור 10% בגין הצלקת וזאת נוכח היקפה.

 

4.         מאידך, סבורה הנתבעת  כי הנכות הרפואית שקבע המומחה, אינה נובעת במלואה מהתאונה. לא זו אף זו, לשיטת הנתבעת, גם בנכותה התובעת הינה פעילה ואין המדובר בנכות תפקודית בשיעור של 20% וכי כושר ההשתכרות של התובעת, אלמלא התאונה, אינו מגיע לכדי השכר  הממוצע במשק. באשר לעזרת צד ג' בעתיד ונסיעות מוגברות בעתיד, סבורה הנתבעת כי המדובר בצרכים זניחים שכן הפגימה אינה תפקודית ומקורה אינו בתאונה.

 

הנתבעת הפנתה למומחה שאלות הבהרה ואף חקרה אותו ארוכות על חוו"ד תוך שהיא מניחה לפניו מסמכים שונים, אשר לשיטתה, יש בהם כדי לקעקע את חווה"ד.

 

5.         בתשובות לשאלות ההבהרה של הנתבעת השיב המומחה כי הטיפול המומלץ לשיפור מצב ברך התובעת הינו ניתוח וכי שיעור ההצלחה של ניתוחים אלה מגיע לכדי 80%. באשר לשיעור הנכות שיקבע לתובעת, לאחר הניתוח, אם תנותח, השיב כי ניתן לקבוע אותו רק לאחר ניתוח כאמור וכי יש לזכור שניתוח כרוך בסיבוכים.

 

בחקירתו, ע"י ב"כ הנתבעת, הרחיב המומחה והשיב כי הוא בספק באם היה ממליץ למטופליו לעבור ניתוח כמוצע ע"י הנתבעת. הוא הסביר בהרחבה כי הניתוח, לכשלעצמו, מצליח. אולם, מחקרים מראים כי עקב הניתוח מתפתחים שינויים ניוונים. לא זו אף זו, לשיטת המומחה, נוכח מורכבת הפגימה שיש לתובעת הוא בספק באם יש להמליץ על ניתוח.

 

בהגינות, בבהירות ובכנות רבה הסביר המומחה כי הצלחת הניתוח בשיעור של 80% מתייחסת רק לשיפור היציבות בברך. אולם, רב המרחק בין הצלחת הניתוח ובין הצלחה תפקודית. לדבריו, אצל רבים מהחולים אשר מנותחים חלה התדרדרות עקב שינויים ניוונים. "אם לוקחים בחשבון את הנתון הזה ונתונים אחרים אז ברור שמה שנקרא הצלחה אצל המנתחים הוא רחוק מלהיות שיפור בתפקוד או בנכות" (עמ' 29 ש' 17).

 

6.         הנתבעת הפנתה את המומחה לכך שהתובעת התלוננה לראשונה על בעיות בברכיה כשבעה חודשים לאחר התאונה, התגייסה לצבא בפרופיל 97 ורק שם החלה מתלוננת על כאבים בשתי ברכיה, לאחר ריצה. עוד הפנתה הנתבעת את המומחה לכך שתחילה ביקשה התובעת כי בית המשפט ימנה מומחים בתחום הנוירולוגיה והפלסטיקה ואילו הבקשה למינוי המומחה בתחום האורטופדיה באה לעולם רק בשלב מאוחר יותר.

 

7.         המומחה, שוב בהגינות ובבהירות ראויים לכל שבח השיב באריכות לשאלות המפורטות שנשאל. בתמצית ניתן לסכם את תשובותיו כך: המומחה הינו מנהל את המרכז לטראומה בבית החולים הדסה עין כרם ומתוקף עבודתו השוטפת הוא נתקל, כדבר שבשגרה, בפגיעות כפי שנגרמו לתובעת. מניסיונו רב השנים הוא יכול לומר כי האבחון, תוך שבעה חודשים, מיום התאונה, היה מהיר יחסית. הוא הוסיף כי בד"כ אבחון של פגיעה, כפי שנגרמה לתובעת, מתבצע, כשנתיים מיום הטראומה שכן במהלך תקופת הביניים עסוקים החולים והצוות המטפל בכאבים החיצוניים, ממתינים להחלמת הפצע והכאב החיצוני גובר על הכאב הפנימי.

 

לפיכך, שב המומחה והבהיר כי הפגימה שנגרמה לתובעת מקורה בתאונה, שכן אין ולו ראשית ראיה לטראומה אחרת. הוא אף הוסיף כי נכות בשיעור של 20% בגין פגימה כזו "זה בזול" (עמ' 37 ש' 29) וכי הנכות מקשה ומשפיעה על  התפקוד היומיומי.

 

8.         העולה, אם כך, מעדות המומחה בכל הנוגע לנכות האורטופדית הוא, כי זו מקורה התאונה, בהעדר טראומה אחרת וכי הנכות בשיעור של 20% הינה נכות תפקודית המקשה בתפקוד היומיומי.

 

9.         בנוסף למומחה בית המשפט העידו התובעת ואמה. הנתבעת בחרה שלא להביא ראיות.

 

כעולה מתצהיר התובעת (ת/1), היא הובהלה ממקום התאונה לבית החולים ברזילי ואושפזה למשך שלושה ימים. בעת קבלתה אובחנו, בין היתר, אצל התובעת חתך ארוך בירך שמאל ושפשופים בחלקי גוף נוספים. החתך נתפר בבית החולים.

 

עוד הסבירה התובעת בתצהירה כי הן במהלך אשפוזה ואף לאחר והיא נזקקה לסיוע הוריה בפעולות שונות ועיקר דאגתה היתה נתונה לחתך בירך שמאל והצלקת שתיוותר לה ולכאבים מהם סבלה בגינם נזקקה למשככי כאבים.

 

לא זו אף זו, התובעת מסבירה בתצהירה כי השיהוי של כשבעה חודשים בין התאונה ובין התלונות הראשונות בגין הברך נבע מסברתה כי המדובר בכאב חולף שמקורו בתאונה ובחתך ובחלוף הזמן יעלם הכאב, כחלק מתהליך ההחלמה.

 

אולם, משגברו הכאבים פנתה לרופא אשר תחילה הפנה אותה לטיפולי פיזיותרפיה ומשאלה לא הועילו נשלחה לבדיקות הדמיה, בהן נתגלתה הפגימה אשר אף אובחנה ע"י מומחה בית המשפט.

 

עוד מוסיפה התובעת כי עם שחרורה מצה"ל פנתה ללימודים לצורך השלמת מבחני הבגרות, אותם לא השלימה עובר לגיוסה ובמקביל היא עובדת כזבנית. יחד עם זאת, מדגישה התובעת כי העבודה כזבנית קשה עליה במיוחד בנכותה והיא נזקקת למנוחה. רק גאוותה שלא ליפול למעמסה על הוריה היא אשר מניעה אותה להמשיך ולעבוד.

 

10.       יתרה מזו, התובעת מציינת כי עובר לתאונה נהגה לסייע רבות להוריה בעבודות משק הבית. אולם, נכותה מונעת ממנה להמשיך בכך ומרבית עבודות משק הבית מוטלות על אימה ואחותה.

 

התובעת אף מדגישה את הבושה שהיא חווה בגין הצלקת. לפיכך, בכוונתה להנתח על מנת לצמצם את היקפה. עלות ניתוח כאמור הינה כ- 6,700 ¤ בצירוף מע"מ. ראו נספח ז' לתצהיר התובעת.

 

11.       כעולה מחקירתה הנגדית של התובעת היא שבה ללימודיה כעשרה ימים לאחר התאונה שכן, לדבריה, היה עליה לעמוד למבחני הבגרות. עוד השיבה בחקירתה הנגדית כי היתה תלמידה מצטיינת ולשם כך עברה ללמוד בפנימיה בירושלים.

 

אולם, מחקירתה הנגדית עלה כי לא השלימה את מבחני הבגרות והיא עשתה להשלמתם לאחר שחרורה. למרות שאלות חוזרות ונשנות, לא ידעה התובעת להשיב לשאלה מהו ממוצע ציוני הבגרות שלה והאם ממוצע זה מספיק על מנת שתוכל להתקבל ללימודי עיצוב פנים שהיא מבקשת ללמוד.

 

במיוחד התמקדה החקירה הנגדית בשאלת  פער הזמנים של כשבעה חודשים בין מועד התאונה והתלונות הראשונות בגין הפגימה בברך. לא זו אף זו, התובעת נשאלה בשאלון לגבי כאבים מהם היא סובלת שם לא ציינה במפורש כאבי ברכים. בנקודה זו הסבירה התובעת כי ציינה שהיא סובלת מכאבים בכל רגל שמאל ובאותה עת ייחסה את עיקר החשיבות לצלקת בירך שמאל.

 

התובעת השיבה בחקירתה הנגדית כי הכאבים בברך הקשו עליה בזמן שירותה הצבאי באפסנאות ואף כיום היא מתקשה לסייע לאמה בעבודות משק הבית והיא אף מתקשה בעבודתה כזבנית, המחייבת עמידה ממושכת.

 

בכל הנוגע לעבודות משק הבית מסתבר כי נוכח שהותה של התובעת בפנימיה וחזרתה הבית בסופי שבוע, אין המדובר בעזרה נרחבת שהעניקה לאמה.

 

באשר לניידות, הסבירה התובעת בתשובות לשאלות בחקירה נגדית כי היא הולכת למקומות  שונים ברגל או עושה שימוש בתחבורה ציבורית. אולם, כאשר גוברים הכאבים בברכה היא עושה שימוש במוניות הגם שאין בידה קבלות לכך.

 

12.       אם התובעת, בתצהירה ת/3, הסבירה כי סייעה לתובעת לאחר התאונה בתקופת החלמתה. עוד היא הוסיפה שראתה את התובעת מתקשה בהליכה או בביצוע פעולות פשוטות בהן נדרש שימוש בברך.

 

יתרה מכך, לטענת אם התובעת, האחרונה מתקשה בביצוע עבודת משק הבית ונוכח נכותה התקשתה במציאת מקום עבודה לאחר שחרורה, שכן מרבית מקומות העבודה המיועדים לחיילים משוחררים, כגון מלצרות, מחייבים עמידה והליכה ממושכות.

 

בחקירתה הנגדית הסבירה אם התובעת כי לא שמרה קבלות של נסיעות מיוחדות במוניות שכן המדובר בנסיעות קצרות שעלות כ-  20 ¤ ולא סברה שראוי לשמור אותן.

 

בניגוד לתובעת, ידעה אמה לציין כי ממוצע ציוני הבגרות של התובעת עומד על 70 - 80.

 

13.       עדויות התובעת ואמה בדבר הצורך בסיוע לאחר התאונה, ההוצאות המוגברות בגין נסיעות לאחריה וכן הקושי לבצע עבודות משק בית הינן אמינות  במיוחד לאור חקירת המומחה, אם כי הובאו על ידי שתיהן על דרך ההגזמה.

 

ב"כ הנתבעת חזרה והדגישה כי התובעת עובדת כיום כזבנית ומכך יש ללמוד שאין המדובר בנכות תפקודית התואמת את הנכות הרפואית. אין דעתי כדעתה. כאמור, מומחה בית המשפט שב והדגיש את הקשיים העומדים לפני מי שסובל מנכות כזו בכל סוג של עבודה. לא זו אף זו, אין אלא לשבח את התובעת שעל אף נכותה היא עושה לפרנסתה. אין המדובר בנכות המונעת ממנה לעבוד כלל, אלא הפוגעת באופן משמעותי בכושר השתכרותה.

 

14.       לאור ממצאים אלה יש לפסוק לתובעת את נזקיה כאמור להלן:

 

א.         כאב וסבל – נכותה המשוכללת של התובעת היא 24% בצירוף שלושה ימי אשפוז. איני מוצא מקום להעניק לתובעת נכות של 10% בגין הצלקת בניגוד לקביעת המומחה אשר העניק לה 5%. המומחה העיד על עצמו כמי שעל אף שאינו פלסטיקאי הוא למד את הנושא מספר שנים. זאת במיוחד לאור  כוונת התובעת לעבור ניתוח להקטנת הצלקת אשר עלותו תיפסק לה בראש הפרק המתאים.

 

בשערוך ליום מתן פסה"ד הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל הוא 42,000 ¤. ראו סכומי ב"כ התובעת אשר עליהם לא חלקה ב"כ הנתבעת.

 

ב.         עזרת צד ג', הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר:

 

התובעת ואמה העידו על הסיוע שקיבלה התובעת לאחר התאונה ובמהלך החלמתה. הן אף העידו על כאביה ועל שנזקקה למשככי כאבים ולמוניות. אומנם לא הוצגו קבלות על נסיעות אלה, אך ניסיון החיים מלמדנו על הסיוע שמקבל נפגע לאחר אירוע כה קשה וכן על ההוצאות שבאופן טבעי נגררות לאחר אירוע כזה ובהן הוצאות בגין תרופות ונסיעות.

 

אין בהעדר הקבלות כדי לדחות התביעה בגין ראש נזק זה. לבית המשפט סמכות להורות על פיצוי גלובלי. ראו קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית, פרק 156

 

לפיכך, בגין ראש נזק נפסק לתובעת סכום כולל גלובלי על דרך האומדן בשיעור של 15,000 ¤.

 

ג.         הוצאות רפואיות ונסיעה בעתיד:

 

אין חולק כי לתובעת צלקת מכערת בירך שמאל. התובעת מבקשת לבצע ניתוח שיהיה בו כדי לצמצם את היקף הצלקת וכיעורה. נוכח היקף הצלקת ומיקומה יש לאפשר לתובעת לבצע את הניתוח שעלותו היא כ- 7,800 ¤.

 

כמו כן, נוכח מכאוביה תזדקק התובעת לרכישת משככי כאבים ואף לעיתים לנסיעות במוניות.

 

לפיכך, נפסק לתובעת, בגין ראש נזק זה, סכום כולל בסך 30,000 ¤.

 

ד.         עזרת הזולת בעתיד:

 

התובעת ואמה תיארו את הקשיים שיש לתובעת בביצוע עבודות משק בית לאחר התאונה. גם מומחה בית המשפט הסביר כי עסקינן בפגיעה תפקודית המקשה על התפקוד. לאחר שבית המשפט שמע את העדויות נחה דעתו כי בעתיד, תזדקק התובעת לעזרה במשק בית.

 

התובעת סבורה כי יש לפסוק פיצויים בגין ראש נזק לפי ארבע שעות בשבוע שעלות כל שעה 35 ¤ עד סוף תוחלת חייה כאשר מועד תחילת החישוב במלאת 30 לתובעת.

 

ב"כ הנתבעת אף היא סבורה כי התובעת תזדקק לעזרה בעתיד. אולם, לשיטתה, היקף העזרה קטן בהרבה שכן בנכותה התובעת יכולה לבצע את מרבית עבודות משק הבית ובוודאי שאין לפסוק לה פיצוי בגין ראש נזק עד תום תוחלת חייה שכן בבוא היום היא תידרש לעזרה כזו ללא קשר לתאונה. אשר על כן, היא מציעה להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק על סך של 50,000 ¤.

 

לטעמי, בנכותה, התובעת אינה נדרשת לעזרה בהיקף כה נרחב כפי שנדרש על ידה בסיכומיה. התובעת, יכולה לבצע את מרבית עבודת משק הבית, למעט עבודות קשות ומורכבות יותר. להתרשמותי ראוי לפסוק לתובעת פיצוי לפי שמונה שעות עזרה בחודש לפי 30 ¤ לשעה. כלומר, בסיס החישוב הוא 240 ¤ לחודש.

 

מחלוקת נוספת קשורה לאורך התקופה שבגינה יש לפסוק פיצוי בגין עזרה במשק בית. כלומר, האם משך התקופה הוא עד תום תוחלת חיי התובעת או שמא עד גיל 65 כטענת הנתבעת הטוענת כי בהגיע התובעת לגיל זה היתה נזקקת לעזרה אף בלא נכותה.

 

התשובה לכך תמצא בספרו הנ"ל של המלומד קציר בפרק 154 והאסמכתאות שם. בקציר האומר ניתן לסכם את ההלכה כקובעת שבגיל מתקדם התובעת תזדקק לעזרה אף ללא נכותה, אולם היקף העזרה, בגין הנכות יהא גדול יותר. על כן, יש לחשב את הפיצוי למשך מרבית תוחלת חיי התובעת עם הפחתת מסויימת.

 

לפיכך, יחושב הפיצוי בגין ראש נזק זה לפי בסיס של 240 ¤ לחודש החל מגיל 30 ועד לגיל 77. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת סך של                  58,000 ¤ בעיגול.

 

ה.        הפסדי השתכרות בעתיד:

 

בעת התאונה היתה התובעת כבת 17.5 שנים ועתה היא כבת 22 שנים. לעת הזו היא עוסקת בהשלמת מבחני הבגרות וטרם גיבשה לעצמה נתיב השתכרות. לטענתה,  בסיס השכר לפיו יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות שלה בעתיד הוא השכר הממוצע במשק כאשר הנכות הרפואית האורתופדית בשיעור של 20% מהווה את הנכות התפקודית. את מועד תחילת החישוב מעמידה התובעת על גיל 30, מועד בו אמורה היתה, ללא קשר לתאונה, להשתלב במעגל העבודה, לאחר השלמת לימודיה.

 

מאידך, סבורה הנתבעת כי בגילה, על התובעת לבצע את ההסתגלות הנדרשת ולבחור עבודה התואמת את מגבלותיה. לפיכך, לטענת הנתבעת, אין הנכות הרפואית תואמת את הנכות התפקודית ויש לפסוק סכום נמוך יותר מזה הנתבע.

 

עוד טוענת הנתבעת כי מעבודת התובעת וכיום כזבנית, עבודה פיזית, ניתן ללמוד שאין הנכות פוגעת בכושר העבודה ובמומה יכולה התובעת למצוא עבודת מזכירות או כל עבודה אחרת שאינה מצריכה עמידה ממושכת.

 

לא זו אף זו, לשיטת הנתבעת לא הוכיחה התובעת את כושר השתכרותה בכך שנמנעה מלהגיש לבית המשפט את ציוניה במבחני הבגרות.

 

יתרה מכך, לטענת הנתבעת חובה על התובעת, במסגרת חובתה להקטין נזק, לבצע ניתוח לתיקון הפגימה בברכה ואזי נכותה תפחת בהתאם ואובדן כושר העובדה יעלה בהתאמה.

 

אכן התובעת, בגילה ובמומה נדרשת לבצע את ההסתגלות המתבקשת ולפנות לתחום עבודה אשר יהלום את יכולותיה. אולם, הפחתה כזו של הפיצוי בגין ראש הנזק של אובדן כושר ההשתכרות אפשרית לאחר שהוכח לבית המשפט שניתן לבחור בתחום עבודה בו לא תהא לנכות השפעה על התפקוד.

 

דא עקא, בענייננו, מומחה בית המשפט שב ומדגיש כי המדובר בנכות תפקודית תרתי משמע המשפיעה באופן יומיומי בכל תחומי העבודה (ראו עדות המומחה בעמ' 37 – 38).

 

אם נסכם את מרבית ההלכות בענין אובדן כושר השתכרות למי שטרם נכנס למעגל העבודה נראה כי בדרך כלל יטו בתי המשפט לפסוק את אובדן כושר ההשתכרות כחופף לנכות הרפואית. ראו את ספרו הנ"ל של קציר בעמ' 478. כלומר, נכותה התפקודית של התובעת תועמד על 20%.

 

באשר לבסיס השכר ממנו ייגזר אובדן כושר ההשתכרות, דומה כי ההלכה הנוהגת היא כי בצעיר שטרם נכנס למעגל העבודה, תיטה הכף לקבוע את השכר הממוצע במשק כבסיס החישוב. זוהי חזקה הניתנת לסתירה. ראו ספרו של המלומד קציר בעמ' 479 ואילך.

 

ולמקרה דידן - נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות של התובעת הוא כשכר הממוצע במשק. אם הנתבעת מבקשת לכפור בכך עליה הנטל. באם נבדוק את נתוניה האישיים של התובעת נלמד כי לא היתה תלמידה מצטיינת כפי שביקשה לתאר את עצמה. אולם, אין היא תובעת לפי בסיס שכר העולה על השכר הממוצע במשק. כעולה מדברי אימה, ציוניה  נעו בין 70 ל- 80. לא זו אף זו, היא לא השלימה את מבחני הבגרות טרם גיוסה ופנתה להשלמתם עם שחרורה. דא עקא, גם השלמה זו, ככל הנראה, אינה צולחת ועל התובעת לשוב ולשפר את ציון מבחן הבגרות בתנ"ך (עמ' 16 ש' 27).

 

לפיכך, מסקנת בית המשפט על סמך התרשמותו מהתובעת, אי הצלחתה להשלים את מבחני הבגרות גם בסיבוב השני מלמדת כי כושר ההשתכרות של התובעת נמוך במידת מה מהשכר הממוצע במשק. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי השכר הממוצע במשק עומד על 7,231 ¤ לאחר ניכוי מס. ב"כ הנתבעת לא חלקה על כך. בשים לב לנתוני התובעת יועמד כושר השתכרותה של התובעת על סך של 6,800 ¤, לאחר ניכוי מס. כלומר, הפסדה החודשי התובעת הוא 6,800 ¤ X 20% שהם הפסד חודשי של 1,360 ¤, למשך 45 שנה עד גיל 67 שהוא גיל הפרישה מגיל 30 שהוא המועד הסביר לכניסתה למעגל העבודה בהיוון מתאים.

 

תוצאת החישוב על פי תוכנת המשערכת הוא 401,700 ¤.

 

15.       אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן:

 

כאב וסבל – 42,000 ¤.

 

עזרת צד ג', הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות בעבר – 15,000¤.

 

הוצאות רפואיות ונסיעה בעתיד – 30,000 ¤.

 

עזרת הזולת בעתיד –  58,000 ¤

 

הפסדי השתכרות  בעתיד- 401,700 ¤.

 

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומם בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת בית המשפט ושכ"ט המומחה. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בנושא זה, ישולמו ההוצאות ע"י רשם בית המשפט.

 

כמו כן, תשא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעת בשיעור של 13% בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום כ' באדר, תשס"ט (16 במרץ 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

מותר לפרסום מיום 16/03/2009

                                             

      איל באומגרט, שופט

001097/05א  140 יהודית מנצור

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F53CAD39A2FE3F304225757B005610ED/$FILE/6CE86BE2F8A431924225757300239ABC.html
תאריך: 
16/03/09
Case ID: 
1097_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : איל באומגרט
איל באומגרט
Powered by Drupal, an open source content management system