אברג'יל נ. אלקבץ


 

   

בתי המשפט





א  002331/06

בית משפט השלום אשדוד

בתיק עיקרי:  002331/

17/03/2009

תאריך:

כב' השופטת מיכל וולפסון

בפני:

 

 

 


















התובע

אברג'יל יאיר

בעניין:

 


 

עו"ד הראל גיל

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


 

נ  ג  ד


 

 

הנתבע

אלקבץ מאיר


 

 


 

עו"ד שומר נעים

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

נגד

 

 

 

 






 

צדדים ג'

1. גבאי אלברט

2. גבאי רוברט


 


 

רוקח חיים

ע"י  עוה"ד


 

 

 


 

 


פסק דין

 


1.         בפני תביעה כספית על סך של 16,393 ¤ שהוגשה ביום 03.12.06 בעילה של השבה לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979 והנתבע שלח הודעת צד שלישי. על פי עילת התביעה, התובע נתבע ע"י עירית אשדוד לשלם חוב בגין ארנונה ו/או אגרת ביוב ו/או אגרת מים ו/או אגרת שמירה, על סך של 13,608 ¤ וכן ריבית. החוב הוא בגין התקופה שבין ינואר 1998 ועד 15.07.98. באותה תקופה המחזיק בנכס נשוא החוב לעיריה היה הנתבע. בהעדר הגנה ניתן נגד התובע פסק דין לטובת עירית אשדוד על פי התביעה [ת.א. 2224/04 ביהמ"ש השלום אשדוד (להלן: "פסק הדין")].

 

2.         על פי כתב התביעה התובע שכר, בשנת 1996, לשנה, מצדדים ג', חנות ברחוב רוגוזין 17/6 בעיר אשדוד הידועה גם כגוש 2077 חלקה 106. לקראת תום השנה הוא הפעיל את האופציה לשנת שכירות נוספת אך אחר כך התחרט ובהסכמת המשכירים, צדדים ג', נמצא שוכר חלופי, הוא הנתבע. הנתבע רכש מהתובע את הציוד בחנות ונכנס בנעליו מ- 1 בינואר 1998. אין מחלוקת כי התובע או הנתבע לא דיווחו על חלופי המחזיקים לעיריה וגם אין מחלוקת שהנתבע לא שילם לעיריה את התשלום השוטף. גם אין מחלוקת כי צדדים ג' לא ידעו את העיריה על חלופי השוכרים והם גם לא שילמו את השוטף לעיריה.

 

3.         עמדת הנתבע היא שעל התובע לשאת בתוצאות מחדלו ולדווח לעיריה על חלופי המחזיקים ולחלופין כי הוסכם בינו לבין צדדים ג' כי הם ישאו בתשלום השוטף לעיריה והאחריות מוטלת עליהם לדווח על חלופי השוכרים.

            ככל שענין לו בתובע, ב"כ הנתבע לא הצביע על כל מקור או אסמכתא משפטית מדוע על התובע לשלם את החוב נשוא פסק הדין בגין התקופה שהנתבע היה המחזיק. אין מחלוקת כי לתובע לא היו כל זיקות לנכס, בין במישרין ובין בעקיפין משהוא העביר לנתבע את החזקה ומכר לו את המלאי והציוד. הנתבע גם לא הניח תשתית ראייתית למסקנה זו.

 

4.         הנתבע וצדדים שלישיים חלוקים עובדתית בשאלה מי היה צריך לשלם את החיוב השוטף לעיריה בתקופה שבה הנתבע החזיק בחנות. השאלה מי היה צריך לדווח לעיריה היא משנית, כי אלמלא החוב הסוגיה לא היתה עולה.

 

            הנתבע טוען כי הוא לא כרת עם הצדדים ג' חוזה בכתב. צדדים ג' טוענים, מחד גיסא, שהיה חוזה בכתב עם הנתבע אך הוא לא אותר בעירית אשדוד ומאידך גיסא, כי הנתבע נכנס לנעלי התובע כולל כל התנאים על פי החוזה בין התובע לצדדים ג', שכן אותר בעירית אשדוד. הנתבע טוען כי דמי השכירות שסוכמו עמו היו גבוהים כי הם כללו את מרכיב התשלום השוטף לעיריה. עמדת צדדים ג' היא שהנתבע דווקא קיבל הנחה ושילם פחות ממה שהתובע שילם בשנת השכירות הראשונה ופחות מהשכירות בשנת האופציה, שהייתה אמורה להיות יותר גבוהה.

 

5.         הנתבע וצדדים ג' אינם חלוקים בסכומים ששילם הנתבע לצדדים ג' עבור דמי השכירות והם: 19,800 ¤ ביום 29.12.97;  5,190 ¤ ביום 06.05.98 ; ו- 5,190 ¤ ביום 02.06.98 (סעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, וכן נספחים ד' ו- ה' לתצהיר שהם חשבוניות המס של צדדים ג').  הסכומים כוללים מע"מ של 17%.

            אלברט גבאי, צד שלישי מס' 1, העיד, בתצהיר עדותו הראשית, כי התובע שילם בשנה הראשונה 1,350 $ לחודש בצירוף מע"מ ואלו היה נשאר היו דמי השכירות שלו עולים לסכום חודשי של 1,450 $ בצירוף מע"מ (סעיף 4 לתצהירו). הנתבע לא הזים גרסה זו.

 

            בסיכומיו חישב עו"ד נעים שומר את התשלומים ששולמו בעין כאמור והוא והגיע לתוצאה של 1,526$ לחודש (סעיף 36 לסיכומיו). חברו, עו"ד לוסקי, חישב סכום, סכום לפי השער ביום התשלום, והפחית את המע"מ, והתוצאה היתה שהתשלום הראשון, שכיסה 4 חודשי שכירות, נותן תוצאה חודשית של 1,199$  בצירוף מע"מ;  התשלום השני כיסה חודש אחד ולפי אותו חישוב התוצאה היא 1,201$ בצירוף מע"מ והתשלום השלישי, לפי אותו חישוב הוא 1,215$ לחודש בצירוף מע"מ (הסכומים הם ללא רכיב האגורות – אך אין בכך שינוי - מ' ו').

 

            בדקתי את חישוביו של עו"ד לוסקי ולא מצאתי בהם שגיאה חשבונאית. גם החשוב לפי שיטתו של עו"ד נעים (סעיף 12 לתצהיר הנתבע) לפי ממוצע של 3.6 ¤ לדולר, מגיעה לתוצאה, לאחר הפחתת המע"מ, של סכום, בממוצע על כל התקופה, של פחות מ- 1,200$ לחודש.

 

            הנתבע לא הביא ראיה נוספת להוכיח כי שילם שכ"ד  גבוה מהממוצע. בחקירתו הנגדית הוא הוסיף עוד סכום ששולם על ידו אך הוא לא הביא לכך ראיה (עמ' 6 לפרוטוקול).

            גרסתו נסתרת בסעיף 3 להסכם בינו לבין השוכר החליפי נספח י"ד לתצהירו. שם מצויין כי יתרת שכה"ד לחודש יולי 1998 הוא 600$ כולל מע"מ, כלומר 1,200$ לחודש. על כן, טענת הנתבע שהוא שילם דמי שכירות העולים על הנדרש כדי לכסות גם את התשלום השוטף לעיריה, נדחית.

 

6.         טענת ההגנה של הנתבע כי המשכירים, צדדים ג', סיכמו עמו כי הוא לא ידווח לעיריה כמחזיק, הוא במחלוקת עם צדדים ג', אך אין בה כדי לבסס את עילת התביעה שלו כנגד צדדים ג'. כדי לבסס את הודעת צד שלישי היה על הנתבע להוכיח כי צדדים ג' הסכימו עמו כי הם ישאו בתשלומים השוטפים לעיריה. הנתבע ניסה להסיק זאת מהחשוב שלו של גובה דמי השכירות השוטפים אך כאמור בסעיף 5 נסיון זה כשל. ניסיון נוסף הוא לקשור בין סוגית הדיווח לעיריה על חלופי המחזיקים לחוב, אך כאמור אין בכך כדי לקבוע על מי חל החיוב לשלם את החוב. בסעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית מסביר הנתבע את עמדתו שהעילה שלו מבוססת על דיני עשיית עושר שלא במשפט, שכן הוא שילם לצדדים ג' את החיובים של הארנונה. אך מעבר לניסיון להוכיח זאת באמצעות דמי השכירות, הוא לא הביא ראיה ישירה נוספת כי שילם את התשלום בשוטף של העיריה לאחים גבאי, צדדים ג'.

 

7.         בסיכומיו מעלה עו"ד נעים שומר, מצד הנתבע טענה כי צדדים ג' שחררו את הנתבע מחיוביו כלפיהם בהקשר לשכירות מבלי לבדוק האם נותר חוב לעיריה. לכך משיב חברו, עו"ד לוסקי, בא כוח צדדים ג', כי הנתבע הצהיר בזכרון הדברים שחתם עם השוכר החלופי כי לא נותרו חובות לחברת החשמל, בזק, העיריה, וגז. העתק צורף לתצהיר הנתבע וסומן נספח ט"ו . עו"ד לוסקי ממשיך וטוען כי הנתבע מחוייב בהצהרתו האמורה ואינו יכול להעיד נגד מסמך בכתב . על פי זיכרון הדברים מצהירים הנתבע והשוכר החלופי, אורן כהן על "קבלת ס"כ 23,000 לאחר בדיקה בחברת חשמל +בזק+עיריה+גז אני מאיר עם אורן סלקנו את כל החובות במקומות אלו"

            מסמך זה הוגש ע"י הנתבע להוכיח כי לא היתה לו כל סיבה לא להסדיר את החיוב לעיריה כי הוא העביר על שמו את החשמל, גז והבזק עם העברת החנות לידיו, בינואר 1998 וכך גם קרה כשהחנות עברה לאורן כהן (נספחים ח' – י"ב לתצהירו).

 

            מסמך נוסף שהגיש הנתבע הוא הסכם שנחתם בינו לבין השוכר החלופי מיום 13.07.98. מסמך זה אינו זהה לזכרון הדברים. לגרסת הנתבע, זכרון הדברים נכתב ע"פ הדווח של השוכר המחליף אורן (עמ' 9 לפרוטוקול). לפי עדותו הוא ואורן סיירו בחברת החשמל ובבזק אך את העיריה הוא הותיר לאורן (עמ' 9 לפרוטווקול).

 

            על פי ההסכם, נספח י"ד לתצהיר הנתבע, הסכום שבו הוא מכר את הציוד והמלאי לאורן, השוכר החליפי, הוא 23,500 ¤. למשכיר, צדדים ג', דווח על 23,000 ¤ [נספח ט"ו למוצג (נ/ 1)]. נתון זה מעיד על אמינותו של הנתבע שלא הקפיד בדווח אמת לצדדים ג' על העדר חובות בעיריה, וגם לא בסכום שסגר עם השוכר החליפי. מכאן נפגעת גם מהימנותו בעדותו בפני ביהמ"ש.

 

8.         גם אם אניח לטובת הנתבע כי יש ללמוד מכך שבתחילת השכירות הוא דאג לדווח על קבלת החזקה בחנות לחברת החשמל וחברת הגז ולכאורה לא היתה סיבה שהוא לא ידווח לעיריה, והוא לא עשה כן כי לא נאמר לו לעשות כן, עדיין אין בכך כדי לקבוע שעל המשכיר לשאת בחוב. בסיכומיו מפנה עו"ד שומר, בא כוחו, לסעיף 325 לפק' העיריות, נ"ח ממנו עולה כי החובה היתה של הבעלים ליידע את העיריה על חילופי השוכרים. אין בכך כדי לקדם את הנתבע. הסעיף בא כדי להסדיר את מערכת היחסים בין הבעלים ו/או המחזיק לעיריה אך לא את החיובים במישור החוזי והלבר חוזי.

 

            הנתבע לא הניח תשתית ראייתית שהוא שילם לצדדים ג' את תשלומי החובה וזו היתה המחלוקת שהוא הציג. ב"כ הנתבע לא טען שהדיווח יוצר את החיוב. החיוב קם מכוח סעיף 326 לפקודת העיריות והוא מוטל על הבעלים או המחזיק. משלא הוכח שהיה על הבעלים לשאת בחיוב, נותר כי המחזיק, צריך לשאת בו, דהיינו הנתבע.

 

            טענת הנתבע כי לא הודרך על ידי הצדדים ג' לדווח לעיריה משפיעה על סוגיית ההוצאות של ניהול המשפט אך לא על עצם החיוב.

 

9.         מאחר והתובע הוכיח כי הוא לא היה צריך לשאת בחוב, דין תביעתו להתקבל. מאחר והנתבע לא הוכיח שצדדים ג' היו צריכים לשאת בחוב, דין הודעת צד ג' להדחות. נותר לי לבחון את גרסת הנתבע בהיבט הוצאות משפט, לאור העובדה שהוא כן דיווח לחברת החשמל והגז על חלופי השוכרים.

 

            גרסת הנתבע בתצהיר עדותו הראשית היתה בסוגית הדיווח לעיריה כי בעת שלקח את עצמו את שכירת החנות נאמר לו ע"י האחים גבי כי אין צורך לחתום על חוזה שכירות והם מטפלים בכל הקשור לתשלומים לעיריה והאחריות בענין מוטלת עליהם (סעיף 7 לתצהירו).

 

            גרסת צד שלישי מס' 1 היתה שמאחר והתובע הפעיל את האופציה והתחרט הוא זה שהביא את השוכר החלופי אשר בא בנעליו, למעט גובה דמי השכירות החודשיים (סעיפים 7 ו- 10 לתצהירו של אלברט גבאי). צד ג' 1 טוען בתצהירו כי על פי הדין היה על הנתבע לשאת בתשלומי החובה לעיריה (סעיף 12 לתצהירו) אך אין הוא מתייחס לגרסת הנתבע על כך שהמשכירים לקחו על עצמם לדווח על החלופין לעיריה. צד שלישי 1 טוען כי היה חוזה בכתב אך הוא לא נמצא, והנטל להוכיח את הסטיה מהחוזה חלה על הנתבע.

 

גרסת הנתבע שהמשכיר, האחים  גבאי, לקחו על עצמם לטפל בדיווח לעיריה על חלופי המחזיק, נתמכת גם בעדות התובע. התובע מעיד כי לאחר שהוא והנתבע החליטו על החילופין הדברים נעשו בתיאום עם המשכיר וככל שמדובר בעיריה "הם אמרו שידאגו לזה" (עמ' 4 לפרוטוקול מול שורה 28). לשאלה מדוע האמין להם הוא השיב כי הוא היה בחור צעיר שהשתחרר מצה"ל והמשכירים נראו לו אמינים (עמ' 4-5 לפרוטוקול). אין חולק כי צדדים ג' הם מתווכים בנדל"ן במקצועם ועיסוקם ולכן השכרת נכסים היא בתחום ידיעתם. על גרסה זו חוזר גם הנתבע (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 20-23).

 

צד ג' 1 הסביר מדוע הוא לא טיפל בדיווח לעיריה במספר הסברים. האחד שלא היתה לו סיבה לרמות את העיריה כי הנתבע נכנס בנעלי התובע (עמ' 13 לפרוטוקול) וההסבר השני הוא כי באותם שנים הוא חווה התמוטטו עצבים ובעיתוי זה האירועים הללו קרו (עמ' 14 לפרוטוקול). ההסבר השני כנראה תואם את המציאות, כי אין היגיון בהסבר הראשון, כשטענת ההגנה של צדדים ג' היא שנחתם חוזה בינם לבין הנתבע. כלומר שלא היה במה "לרמות" את העיריה.

 

אני מקבלת את הסברו של הנתבע לאי הדיווח בהעדר גרסה סבירה מצדדים ג' וגם מפני שהתובע תומך בגרסתו הגם שלתובע ולנתבע היו אינטרסים כלכליים נוגדים. אני מאמינה לו אפוא שהוטע ע"י מי מיחידי צדדים ג' שהנושא בטיפולם ובגלל הטעיה זו הנושא נזנח על ידו והתוצאה פגעה בתובע ובו.

 

10.        צדדים ג' העלו טענת התיישנות כנגד הודעת צד שלישי, שכן החיוב נשוא פסק הדין נוצר בשנת 1998 והודעת צד שלישי הוגשה בשנת 2007. טענה זו נדחית. מועד תחילת ההתיישנות בהודעת צד שלישי הוא המועד שנוצרה העילה מבחינת הנתבע. העילה נוצרה ממועד שהומצא לו כתב התביעה, דהיינו משנת 2006 [דנ"א 5916/02 "משמר" חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 18.09.02);  ע"א 1386/05 סיבוס רימון תעשיות מבנים ופיתוח בע"מ נ' מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (טרם פורסם, 02.07.08)].

 

11.        סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 16,393 ¤ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 03.12.06, ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

            לגבי החוב נשוא פסק הדין, הודעת צד שלישי נדחית אך לאחר שקבעתי שצדדים ג' היו האחראים לתקלת העדר הדיווח אני מחייבת אותם להשתתף בהוצאות המשפט של הנתבע בגובה מחצית שכ"ט עו"ד התובע. על כן צדדים ג' ישלמו לנתבע סך שכ"ט של 2,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. לגבי הוצאות הודעת צד שלישי – כל צד ישא בהוצאותיו.

 

ניתן היום כ"א באדר, תשס"ט (17 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר שבע.

 

מיכל וולפסון, שופטת

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/3448A43D61F62C7F4225757C0056005D/$FILE/5B1B8C54B0BB6FB442257577002E0096.html
תאריך: 
17/03/09
Case ID: 
2331_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : מיכל וולפסון
מיכל וולפסון
עורכי דין : אברג'יל יאיר בעניין: עו"ד הראל גיל הראל גיל נגד שומר נעים
אברג'יל יאיר בעניין: עו"ד הראל גיל
הראל גיל
נגד
שומר נעים
Powered by Drupal, an open source content management system