אלטורי סבאח נ. מנורה חברה לביט


 

   

בתי המשפט





א  002333/06

בית משפט השלום רמלה


 

17/03/2009

תאריך:

כבוד השופט זכריה ימיני

בפני:

 

 

 














 

אלטורי סבאח

בעניין:

תובע

עו"ד אזברגה חאלד

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א


 

נתבעת

עו"ד אמגור עידו

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

פסק-דין


 

השאלה העומדת לדיון היא מהו סכום הפיצויים לו זכאי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 7.4.00 (להלן: "התאונה").

 

כללי:

התובע יליד שנת 1971 ,עבד במפעל אשטרום בע"מ עובר לתאונה.

 

ביום 7.4.00 נהג התובע ברכב מס' רישוי 2001989. באותה עת ביטחה הנתבעת בביטוח חובה את השימוש ברכב (מס' פוליסה 110865348). בעת שנהג התובע ברכב היה מעורב בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת רכב אחר ברכבו מאחור. התאונה הינה תאונת עבודה.

 

התובע הובהל לבית החולים "אסף הרופא" ולאחר בדיקות וצילומים שנערכו לו אובחן כי הוא סובל מכאבים בצוואר ובגב. התובע הונחה לקבלת טיפול באמצעות משככי כאבים.

התובע טוען שכיום סובל סובל מכאבים באזור הגב.

 

בשנת 2003 ארעה לתובע תאונת עבודה,  בה נפגע בגופו,ו בין היתר, בגבו (להלן-"התאונה משנת 2003").

 

ביום 13.7.04 קבעה הוועדה של המוסד לביטוח לאומי כי לתובע קיימת נכות בשיעור של 30% כאשר 10% ממנה היא בגין מצבו הקודם.

 

בכתב התביעה תובע התובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

 

ב"כ התובע טען בסיכומיו שיש לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות לעבר, הפסד כושר השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעות והוצאות אחרות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' ועזרת הזולת לעבר ולעתיד, כאב וסבל ונזק לא ממוני אחר.

 

העדויות:

מטעם התובע העיד התובע בלבד.

הנתבעת לא העידה עדים.

 

דיון ומסקנות:

החבות:

טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח את חבותה לשלם לו פיצויים בגין התאונה, שכן בכתב ההגנה הודתה בקיומו של הכיסוי הביטוחי, אך טענה שלתובע לא היה רשיון נהיגה תקף, ולכן הביטוח אינו מכסה את התאונה.

 

סבור אני שיש לדחות את טענתה זו של הנתבעת. הנתבעת שאלה את התובע בחקירה הנגדית האם היה לו רשיון נהיגה תקף בעת התאונה, והוא השיב בחיוב. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור את תשובתו זו, למרות שיכלה לעשות זאת על ידי הצגת תעודת עובד ציבור מרשות הרישוי במשרד התחבורה.

 

הנכות הרפואית:

בית המשפט מינה את ד"ר משה לוינקופף כמומחה מטעם בית המשפט(להלן: "המומחה"). המומחה קבע שלתובע קיימת נכות צמיתה בגין תחלואת גב תחתון בשיעור 15% לפי סעיף 73(7) בין א' ל-ב' לתקנות הביטוח הלאומי, כאשר 2/3 הינם בגין תאונה בעבודה שארעה לתובע ביום 2.4.03, ואילו מיתרת 5% הנכות יש לנכות 1% בגין מצב קודם לתואנה, כך שבגין התאונה הנדונה, בה עוסק פסק הדין, נותרו לתובע 4% נכות לצמיתות.

 

הנכות התפקודית:

טענות התובע:

טוען התובע שהנכות התפקודית שנותרה לו בגין התאונה הינה בשיעור 10%, מהסיבות כדלקמן:

1)       פגיעתו באזור הגב. לטענתו, סובל הוא מכאבים כרוניים בגב וברגל ימין, כאבים במהלך הלילה המתגברים בתנאי קור וכן קושי ומאמץ פיסי רב הנדרש לו בעת הרמת משאות או בהליכה ממושכת;

2)       לאחר התאונה שהה בחופשת מחלה למשך 40 ימים;

3)        עובר לתאונה היה התובע אדם בריא ובר יכולת לעמוד במטלות הגופניות הניצבות בפני עובד בתפקידו. עקב התאונה, כושרו נפגע. התובע העיד כי חזר לעבודה בסמוך לאחר התאונה אולם לאור העובדה שסבל תכופות מכאבים, לקח ימי חופשה רבים. כיום התובע  אינו עובד. לטענתו, עקב התאונה ותאונת עבודה נוספת משנת 2003 הפך להיות מוגבל באופן אשר אינו מאפשר לו לחזור לעבודתו. חלק ניכר מהמוגבלות היא תוצאת התאונה;

4)       לא רק כושר עבודתו נפגע כי אם גם יכולתו לתפקד באופן עצמאי ולמלא חובותיו במישור האישי והמשפחתי. נכותו התפקודית מוצאת ביטוי אף בעובדה כי הוא מוכרח להיות במעקב אינטנסיבי במרפאה אורטופדית בקופ"ח ובמחלקה אורטופדית בבי"ח "אסף הרופא";

טענות הנתבעת:

טוענת הנתבעת שלתובע לא נותרה כל נכות תפקודי מהסיבות כדלקמן:

1)        לתובע לא היה הפסד השתכרות. המומחה קבע כי פרק זמן סביר לאובדן כושר עבודה מלא בנסיבות התאונה הוא 4-6 שבועות (עמוד 3 לחוות הדעת). התובע בחר לחזור לעבודתו לאחר ימים ספורים בלבד. אישורי המחלה אשר צירף אינם רציפים ונפרסים על פני כשנה שלמה;

2)        התובע צירף תלושי שכר לחודש ינואר ומרץ בשנת 2000 ונמנע ממתן הסבר מדוע נמנע מצרוף תלושי שכר חודש פברואר 2000 או אפריל לשנה זו;

3)        הנתבעת התנגדה לקבלת אישורי המחלה שצירף התובע לתצהירו כראיה ודרשה לחקור את עורכיהם. על אף האמור, בחר התובע להימנע מהגשת אישורים אלו באמצעות עורכיהם ולהימנע מהבאת עדים;

4)        התובע לא הוכיח כי לא קבל שכר עבודה עבור ימי היעדרותו הספורים שלאחר התאונה. היות והתאונה הייתה תאונת עבודה (עמוד 6 שורה 17 לפרוטוקול) הרי שבהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, (סעיפים 93,94) מוטלת על המעביד החובה לשלם  דמי פגיעה עבור 12 הימים שלאחר תאונה ככל שהעובד נעדר ממקום עבודתו. לא הוכח כי המעביד לא עשה כן;

5)        הגורם המרכזי למצב התובע הוא התאונה משנת 2003. בגין תאונה זו תבע התובע את נזקיו בבית המשפט במסגרת ת.א. 3001/06. עקב תאונה זו איבד התובע את כושר השתכרותו כפועל בניין, פוטר מעבודתו ולא שב לעבודה נכון ליום הגשת תביעה זו. התובע עתר לקבלת פיצוי במסגרת התביעה דנן גם בגין הפסדי שכר לעבר בעבור התקופה שלאחר מועד תאונת העבודה משנת 2003. בנוסף, במסגרת תביעתו בגין התאונה משנת 2003 תבע הפסדי שכר מלאים משנת 2003 והלאה;

6)        מעיון במוצג נ/3 עולה כי בגין התאונה משנת 2003 נותרה לתובע נכות בשיעור של 30% לכל הפחות (סעיף 10). כמו כן מודה התובע (סעיף 16) כי עובר לתאונה היה בריא בגופו ובנפשו ובעל יכולת למלא את הדרישות הגופניות והמנטאליות שבמסגרת תפקידו. עקב התאונה משנת 2003, והמוגבלות הקשה שהיא הותירה בו, מנוע הוא ממילוי המוטל עליו כפי שעשה עובר לתאונה. כתוצאה מכך, אף פוטר מעבודתו. המומחים קבעו בחוות דעתם כי התובע אינו יכול לחזור ולהשתלב בעבודה אחרת שכן אינו יכול לעבוד עוד בעבודה הדורשת מאמץ. מדובר בהודאה שילוחית של התובע באמצעות בא כוחו;

7)        הנתבעת מפנה את בית המשפט לכמה נתונים הנזכרים במוצג נ/3 המתייחסים לתאונה משנת 2003 וביניהם סעיף 10 לפיו המומחה בתיק התאונה משנת 2003 קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 42% וכי הוא נבדק על ידי ועדה רפואית של המל"ל אשר קבעה לו נכות בשיעור של 30% כולל הפעלת התקנה;

8)        לאחר התאונה נעדר התובע ימים בודדים מעבודתו וחזר לעבוד באותו עבודה ובאותו שכר. רק התאונה משנת 2003 קטעה את עבודתו. דהיינו, נכותו התפקודית איננה תוצאת תאונה זו.

 

ההכרעה בשאלת הנכות התפקודית:

המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקוד הנפגע, כאשר הכוונה היא למידת השפעת הנכות הרפואית על תפקודה של התובעת. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים.

בע"א 3049/93, גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3), קבע בית המשפט כי המונחים "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"אובדן כושר השתכרות" אינם דומים וכי ייתכן מצב בו קיימת נכות רפואית שאינה גורמת הפסד השתכרות בפועל. ואלה דברי ביהמ"ש העליון:

"אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנתבע מהות הפגיעה וגורמים נוספים.

יובהר כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86, יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג, 875,878).

 

טענת התובע היא כי התאונה גרמה לו נכות תפקודית אשר גרמה לו לאובדן כושר השתכרות.

 

לאור העובדה שהתובע חזר לעבודתו מספר ימם לאחר התאונה, מעידה שהתאונה לא השפיעה על כושר עבודתו השפעה של ממש. מאחר ונקבעו לתובע אחוזי נכות בשיעור 4%, ובהיותו עובד כפיים, סבור אני שנגרמה לתובע נכות תפקודית מזערית, שעליה יש לפצותו בפיצוי גלובלי.

 

אבדן השתכרות:

טוען התובע שעובר לתאונה השתכר סך של 7,500 ¤ לחודש. להוכחת טענתו זו צירף לתצהיר עדות ראשית מטעמו את תלושי משכורת חודש ינואר 2000 וחודש מרץ 2000 ולסיכומיו צירף התובע את תלושי משכורת חודש אפריל 2003 ומאי 2003.

 

מסכים אני עם טענת הנתבעת כי מן הראוי היה שיצרף התובע תלושי משכורת נוספים הן לתקופה שעובר לתאונה והן שלאחריה וזאת על מנת לאפשר לבית המשפט לאמוד את כושר השתכרותו בשתי התקופות.

התובע נמנע – ללא מתן הסבר סביר - מהצגת תלושי שכר נוספים. הדבר פגם ביכולת הנתבעת ובית המשפט להעריך את גובה שכר התובע עובר לתאונה כדבעי.

"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" – לאור האמור, תחושב הכנסתו של התובע מהמסמכים שהוא מצא לנכון להציג בפני בית המשפט. חישוב ממוצע משכורותיו של התובע מהחודשים שעובר לתאונה (סכום הנטו) הינו סך של 5,370 ¤. ממוצע משכורותיו שלאחר התאונה (סכום הנטו) הינו סך של 7,192 ¤. נראה אפוא כי מהראיות והמסמכים שהוצגו בפני לא הוכחה הפחתה במשכורת כלל לתובע מהתקופה שעובר לתאונה מול התקופה שלאחריה.

 

בנוסף, על אף שקבע המומחה כי בנסיבות התאונה, סביר כי ישהה התובע בחופשת מחלה מספר שבועות, מצא לנכון התובע לשוב לעבודתו לאחר מספר ימים בודדים. ככל הנראה, הרגיש התובע כי גופו התאושש מהרה מהתאונה וכי הוא יכול לשוב לשגרת יומו.

 

בנוסף, מעיון באישורי המחלה שצירף התובע עולה כי מדובר בימי מחלה שאינם בתאריכים עוקבים, אשר נפרסים על פני תקופה של כמעט שנה ובכל מקרה, סך חיבורם אינו עולה על 35 יום.

 

תימוכין לאמור לעיל נמצא בעדות התובע אשר העיד כי חזר לעבודתו ימים ספורים לאחר התרחשות התאונה. כמו כן העיד כי חזר לאותה עבודה ובאותו שכר (עמוד 7 שורות 11-12, ו - 20 לפרוטוקול):

"ש. אחרי כמה ימים מקרות התאונה חזרת לעבודה?

ת. התאונה הייתה ביום שישי אני חושב שביום א' הייתי בקופ"ח לקחתי חופש כמה ימים ואח"כ חזרתי לעבודה...

המשכתי לעבוד. העבודה שלי באותו מקום. באותו שכר".

נראה אפוא כי זוהי הודאת בעל דין אשר כ"מאה עדים דמי" לפיה לא נפגעה השתכרותו של התובע כהוא זה.

 

לאור כל האמור סבורני כי אין לאשר לתובע אובדן כושר עבודה מלא כפי שתבע שכן מהמסמכים והראיות עולה כי לא שהה בביתו אלא ימים ספורים בלבד. ימי המחלה שאושרו לו במהלך השנה שלאחר התאונה אינם נכנסים תחת רכיב נזק זה שכן אינם רציפים ואף מעיון בהם לא עולה קשר סיבתי ברור בין ימי מחלה אלו ובין התאונה.

 

בנוסף, מעיון במוצג נ/3 עולה כי עובר לתאונה היה התובע בריא בגופו ובנפשו ובעל יכולת למלא את הדרישות הגופניות והמנטאליות שבמסגרת תפקידו. עקב התאונה, והמוגבלות הקשה שהיא הותירה בו, מנוע הוא ממילוי המוטל עליו כפי שעשה עובר לתאונה. כתוצאה מכך, אף פוטר מעבודתו.

 

לסיכום, לאחר התאונה נעדר התובע ימים בודדים מעבודתו וחזר לעבוד באותו עבודה ובאותו שכר. רק התאונה ב 2003 קטעה את עבודתו. דהיינו, נכותו התפקודית – או לכל הפחות- עיקר נכותו התפקודית - איננה תוצאת התאונה.

 

לאור כל האמור לעיל סבור אני שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין אבדן השתכרות בסך 2,000 ¤.

 

אבדן כושר השתכרות:

את הנכות התפקודית של התובע יש לקבוע על פי מצבו כאילו לא נפגע בתאונת העבודה מיום 2.4.03, שכן את מצבו לפני התאונה מיום 2.4.03, שכן בעת פסיקת הפיצויים בגין תאונת העבודה יש לקחת בחשבון בעת פסיקת הפיצויים.

 

לתובע נותרה בגין התאונה נכות צמיתה בשיעור 4% ונכות תפקודית מזערית. התובע כבן 38 כיום ונותרו לו כ- 29 שנות עבודה. סבור אני שבנסיבות הענין פיצוי בסך 30,000 בגין אבדן כושר השתכרות הינו סביר בנסיבות הענין.

 

הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד:

התובע תבע לשלום עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד.

 

הנתבעת התנגדה לקבילות הקבלות שצירף התובע מ"המרכז לרפואה אלטרנטיבית"  וביקשה להעיד את עורכיהם. התובע נמנע מזימונם לעדות, ועניין זה פועל לחובתו.

 

בכל מקרה, הקבלות בגין טיפול התובע נפרסות עד שנת 2008 – 8 שנים לאחר התאונה. נראה כי על פניו לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לטיפולים ואף המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא המליץ על טיפול רפואי כזה או אחר וודאי שלא על רצף טיפולי לאורך 8 שנים.

בנסיבות העניין, סבור אני שפיצוי בסך 1,000 ¤ הינו סביר בנסיבות העניין.

נזק שאינו נזק ממון:

בנסיבות הענין בו נקבעו לתובע 4% נכות, אני מוסמך לפסוק לתובע עד 10% מהסכום המכסימלי.

 

סבור אני שבנסיבות הענין פיצוי בסך 10,000 ¤ הינו סביר בנסיבות הענין.

 

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

התובע עתר לקבלת 15,000 ¤ כסכום גלובלי. מחקירת התובע לא עלה כי קיבל עזרה החורגת מעזרה סבירה של בן משפחה. אשר על כן ולאור שיעור הנכות התפקודית הנמוכה, אינני מוצא לנכון לפצות את התובע ברכיב נזק זה.

 

ניכויים:

בפועל, התובע נמנע מהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין התאונה על אף שמדובר בתאונת עבודה. לטענתו, הימנעותו נבעה מרצונו וכוונתו לחזור לעבודה במהרה.

 

כל סכום שהיה מתקבל אצלו, הייתה הנתבעת מחויבת להשיב למל"ל במסגרת תביעת שיבוב. משכך, הימנעות התובע מהגשת תביעה לא גרמה נזק לנתבעת.

 

כיום, תביעת התובע כנגד המל"ל התיישנה.

 

הפיצויים לתשלום:

סך כל נזקיו של התובע הינם כדלקמן:

הפסד השתכרות                        2,000   ¤

אבדן כושר השתכרות                30,000 ¤  

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד  1,000   ¤

נזק שאינו נזק ממון                   10,000 ¤

                    --------------------------------------

                          סה"כ                43,000 ¤

 

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

1)       את הסך 43,000 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

2)      את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הוצאת כל הוצאה והוצאה ועד ליום התשלום בפועל;

3)      שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנקוב בסעיף 1לעיל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

 

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

ניתן בלשכתי היום כ"א אדר ה'תשס"ט - 17 במרץ 2009 בהעדר הצדדים.

 

                                                                                    ___________________

                                                                                           זכריה ימיני, שופט

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0B4E316DAF95D6CF4225757C005694C3/$FILE/E5A49340E26D7A334225757C003C89DF.html
תאריך: 
17/03/09
Case ID: 
2333_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : זכריה ימיני
זכריה ימיני
עורכי דין : אזברגה חאלד אמגור עידו
אזברגה חאלד
אמגור עידו
Powered by Drupal, an open source content management system