בתי המשפט

פסק-דין

מבוא

1.      בפני תביעת התובע, יליד 1981, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 31.1.04 (להלן: "התאונה").

2.      התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

3.      לטענת הנתבעת, בעת התאונה נהג התובע ברכב כשהוא חסר רישיון נהיגה בר -תוקף לנהיגת כלי הרכב ומשהכיסוי על פי הפוליסה מותנה בקיומו של רישיון נהיגה בר תוקף – דין התביעה להידחות.

4.      נוכח טענות הנתבעת הוריתי על פיצול הדיון ובישיבת יום 12.3.09 שמעתי את חקירתו הנגדית של התובע ואת סיכומיהם של באי כח בעלי הדין.

5.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

דיון

מבוא

6.      ביום 21.5.03 נעצר התובע על ידי משטרת התנועה ונמסרה לידיו הזמנה לדין וכתב אישום בגין נהיגה בדרך שאינה עירונית במהירות של 132 קמ"ש במקום 80 קמ"ש (להלן: "ההזמנה"). בהזמנה נכתב כי על התובע להתייצב לדיון בבית משפט לתעבורה בעכו ביום 22.12.03 בשעה 08:30.

7.      התובע אישר בחתימתו את דבר קבלת ההזמנה לידיו.

8.      בחקירתו הנגדית העיד התובע כי מסר את ההזמנה, באמצעות אחותו, לידי עורך דינו – עו"ד שמואל ברזני אשר ייצגו בעבר.

9.      בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא התעניין אצל עו"ד ברזני מה הייתה החלטת בית המשפט. כן הודה כי היה תלוי ועומד כנגדו עונש פסילת רישיון על תנאי בגין עבירה קודמת בגינה הורשע.

10.  אין חולק כי התובע, כמו גם עו"ד ברזני לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 22.12.03 וכי התובע הורשע, הושת עליו קנס ורישיונו נפסל לתקופה של חודש ימים. כן הופעל עונש פסילת רישיון הנהיגה על תנאי למשך 3 חודשים כפי שנפסק בשנת 2002 וזאת באופן חופף, כך שרישיונו של התובע נפסל לתקופה של 3 חודשים (להלן: "הכרעת הדין וגזר הדין").

11.  בתצהירו מיום 20.2.08 הצהיר התובע כי:

"...ב. המצאת פסק הדין בוצעה שלא כדין, ואני לא ידעתי על המשפט ו/או על הפסילה דבר וחצי דבר.  

ג. לכשנודע לי על דבר הפסילה, הגשתי באמצעות עו"ד שמואל ברזני בקשה לביטול פסק הדין ופסק הדין בוטל.

ד. התאונה נשוא התובענה אירעה בטווח הזמן שלאחר הפסילה ועוד בטרם בוטל פסק הדין, אך בביטול פסק הדין התקבלה טענתי והוכרתי כמי שנהג עם רישיון נהיגה תקף".

12.  בהסכמת הצדדים הוריתי למזכיר בית משפט השלום בעכו להמציא לתיק בית המשפט את כל תיק הכרעת הדין וגזר הדין בגין הרשעתו מיום 22.12.03 (להלן: "התיק הראשון") וכן את כל תיק התעבורה בגין התאונה מיום 30.1.04 (להלן: "התיק השני").

בסופו של יום הומצא לתיק בית המשפט התיעוד המבוקש.

13.  בעקבות קבלת התיעוד הגיש התובע את תצהיר עדותו הראשית מיום 22.9.08 בו הצהיר התובע כדלקמן:

"...3. א. ביום 2.6.04, הוגש כנגדי כתב אישום בגין מעורבותי בתאונה הנ"ל. בין יתר האישומים, הואשמתי בנהיגה ברכב בזמן פסילה, מאחר שעל פי הנטען בכתב האישום, הודע לי ביום 2.1.04, כי אני פסול מנהיגה מיום 22.12.03 למשך שלושה חודשים.

ב. המצאת ההודעה על הפסילה בוצעה שלא כדין (נמסרה לאחותי הקטנה שהייתה במועד הנ"ל בת 13 ולא יודעת לקרוא עברית), ואני לא ידעתי על המשפט ו/או על הפסילה דבר וחצי דבר. רק לאחר שחזרתי מבית החולים לביתי לאחר התאונה, נמסרה לי המעטפה ובה ההודעה על הפסילה.

ג. מאחר שההחלטה על הפסילה מיום 22.12.03, ניתנה בהיעדרי, והומצאה שלא כדין, וכאמור לא ידעתי דבר על דבר הפסילה, עתר עו"ד שמואל ברזני, בבקשה לביטול פסק הדין.

ד. הבקשה לביטול הפסילה התקבלה ובהתאם תוקן כתב האישום שהוגש נגדי, ונמחק הסעיף המייחס לי עבירה בגין נהיגה בזמן פסילה, כפי שעולה מכתב האישום המצ"ב, אשר תוקן בכתב יד.

ה. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 17.12.05, אשר העתק הימנו מצ"ב, הכרעת הדין בענייני, ניתנה בהתאם לעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

ו. בגזר הדין מאותו מועד, נפסל רישיוני למשך 3 חודשים.

4. מאחר שבית המשפט קיבל את טענתי כי במועד התאונה לא ידעתי על פסילת רישיוני, ובהתאם בוטל האישום לפיו נהגתי בזמן פסילה, הרי שבזמן התאונה היה ברשותי רישיון נהיגה תקף כמתחייב על פי החוק". (סעיפים 2-4 לתצהיר התובע).

14.  התובע עתר לזימונו של עו"ד ברזני כעד מטעמו. בקשתו נענתה, אולם בפתח ישיבת יום 12.3.09 הצהירה באת כוחו "אני אוותר על זימונו של עו"ד ברזני. אנחנו מוותרים על העדתו של עו"ד ברזני, שכן איננו זוכים לשיתוף פעולה עימו, ואיני רואה לנכון לאלץ עו"ד ליתן עדות בניגוד לרצונו. אבקש לציין שחוסר שיתוף הפעולה נובע מענייני שכ"ט עם הלקוח" (עמ' 2 לפרוטוקול).

15.   בחקירתו הנגדית נשאל התובע:

..."לשאלות ביהמ"ש: איך אתה יודע שזה נמסר לאחותך אמני?        

ת. כשחזרתי הביתה לאחר התאונה נתנו לי את המעטפה.  היא אמרה לי את זה כשחזרתי מביה"ח. כשאני חוזר מאשדוד הם נותנים לי את כל המעטפות. את המעטפה נתנה לי לאחר שחזרתי מהתאונה.

ש. מתי חזרת הביתה מאשדוד לאחר התאונה?

ת. אישפזו אותי 3 ימים. אני לא זוכר בדיוק את התאריך. חזרתי הביתה ונתנו לי את המעטפה אחרי יום יומיים. במעטפה היה פסילה ל-3 חודשים. נתתי את זה לעו"ד אחרי שבוע שיצאתי מהבית והתחלתי לזוז. עשו לי משפט והחזירו לי את הרישיון, ועוד פעם אחרי חודש חודשיים פסלו אותי.

ש. כמה זמן לאחר התאונה שבה נפצעת, מסרת את המעטפה לעו"ד?

ת. שבוע, שבועיים. אני לא יודע מה הוא עשה עם זה. הוא החזיר לי את

הרישיון אחרי חודש.

ש. אבל המשפט היה רק שנה אחר כך? למה דווקא אחותך נתנה לך את המעטפה?

ת. היא היחידה בבית. השאר עובדות. אבא ואמא בני 68 והם לא קוראים עברית.

ש. היא נתנה לך את המעטפה סגורה?

ת. סגורה. אני לא נותן להם לפתוח את המעטפות שלי.

המשך חקירה נגדית:

ש. אני מבין שהמסירה היתה ב-8.1.04. התאונה בגינה אתה תובע, היתה ב-30.1.04. בין לבין חלפו 3 וחצי שבועות. האם דיברת עם אחותך בתקופה זו?

ת. לא. אני כל חודש חוזר הביתה לצפון, ואחרי 3-4 ימים אני חוזר לפה. אני מגיע בחמישי בערב ומגיע ל-3-4 ימים.

            ...

ש. הפקדת את הרישיון לאחר הדו"ח הראשון ממאי 2003?    

ת. לא זוכר. אולי הפקדתי, בעכו אולי.

ש. במשטרה אמרת שעו"ד החזיר לך את הרישיון, מאיפה הוא החזיר?

ת. הוא הלך לביהמ"ש ואחרי חודש החזיר לי את הרישיון. אני מתכוון אחרי התאונה. הפקדתי את הרישיון אחרי התאונה ולא אחרי שקיבלתי את הדו"ח על המהירות. אחרי שקיבלתי את הדו"ח מסרתי לעוה"ד והוא לא אמר לי שיש לי פסילה. אני לא מדבר עם עורך הדין. זו אחותי שמטפלת. לא שאלתי אותו מה היה במשפט. לא שאלתי אותו אחרי המשפט מה היה.

ש. בתצהירך סעיף 3 ב', שלא ידעת על המשפט ולא על הפסילה?

ת. לא אמרתי שאני לא ידעתי על המשפט, אמרתי שאני לא ידעתי על הפסילה.

ש. אם לא ידעת על הפסילה, למה לפנות לעו"ד?

ת. נתתי את הדו"ח לעו"ד והוא לא עידכן אותי שפסלו אותי.

ש. למה לא הבאת את עוה"ד לפה?

ת. הוא לא רוצה לבוא. אין לו זמן.

...

ש. את הדו"ח נתנו לך ביד?

ת. כן.

ש. ידעת על תאריך המשפט כשקיבלת את הדו"ח?

ת. כן.

...

ש. לא סיקרן אותך לדעת מה היה העונש שקיבלת?

ת. לא". (עמ' 3-7 לפרוטוקול).

16.  ביום 5.2.04 , בסמוך לאחר התאונה נשוא הדיון, נחקר התובע במשטרה תחת אזהרה לאחר שהוחשד כי נהג בחוסר זהירות בזמן פסילה. בהודעתו מסר התובע "... אני זוכר בחודש מאי 2003 קיבלתי דו"ח על מהירות, אני לא יודע לקרוא ולכן שכרתי עו"ד שהוא טיפל לי בנושא הדו"ח, הוא החזיר לי את הרישיון נהיגה, מאז אני לא קיבלתי שום הודעה מאף אחד ולא ידעתי שאני פסול לנהיגה וגם העו"ד שלי לא דיבר איתי על כך בכלל..." (ש' 23-18 להודעה – נ/1).

17.  בשולי ההודעה נכתב כי ההודעה תורגמה מעברית לערבית וההפך ומי מאחיו של התובע אף אישר בחתימתו כי התובע הבין את תוכן ההודעה לאחר שהסבירה לו.

ממצאים ומסקנות במחלוקת העובדתית

18.  בהתייחס לראיות שהובאו בפני להלן העובדות כפי שהוכחו בסופו של יום:

·        ביום 21.5.03 קיבל התובע לידיו את ההזמנה. לא שוכנעתי כי התובע אכן העביר את ההזמנה באמצעות אחת מאחיותיו לטיפולו של עו"ד ברזני. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין ואם אכן התובע היה מוסר את ההזמנה לידי עו"ד ברזני חזקה כי האחרון היה מתייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה.

·        טענותיו של התובע לפיהן מסר לעו"ד ברזני את הטיפול בתיק הראשון לא נזכרו בתצהיריו מיום 22.9.08 ומיום 20.2.08.

·        התובע ויתר על זימונו לעדות של עו"ד ברזני ואם אכן היה ממש בטענותיו כאמור לעיל – חזקה כי היה כופה על עו"ד ברזני להתייצב לדיון באמצעות צו הבאה.

·        בהחלטתי מיום 30.7.08 ביקשתי מהצדדים להודיעני האם בכוונת מי מהם להגיש תיעוד ו/או ראיות נוספות בשאלת החבות. בעקבות זאת הודיעה ב"כ התובע ביום 11.8.08 כי בכוונת התובע "...להזמין למתן עדות... את עו"ד שמואל ברזני, אשר ייצג אותו בתד 010602 בבית משפט לתעבורה בעכו". יאמר כי תד 010602 הינו התיק השני (נשוא התביעה שבנדון) ולא התיק הראשון.

·        המסקנה המתבקשת הינה כי התובע, חרף ידיעתו כי תלוי ועומד כנגדו עונש פסילת רישיון מותנה בר הפעלה, התעלם מההזמנה שקיבל לידיו ועצם את עיניו מבלי שביקש לברר מה היו הכרעת הדין וגזר הדין בגין התיק הראשון ומבלי שפנה לעו"ד ברזני על מנת שייצגו בתיק הראשון.

·        גם אם אכן היה מקום לאמץ את גרסת התובע כי מסר את ההזמנה לטיפולו של עו"ד ברזני – היה על התובע להתעניין אצל האחרון מה היו הכרעת הדין וגזר הדין בגין התיק הראשון.

·        כל האמור לעיל הינו בדבר ידיעתו הקונסטרוקטיבית של התובע על הכרעת הדין וגזר הדין. אין בקביעות אלו כדי להשליך על תוצאות הדיון בתיק זה, אלא על מהימנותו של התובע.

·        למען הסר ספק אבהיר כי הנני מודע להלכה הפסוקה הקובעת כי אין די בידיעה קונסטרוקטיבית על הכרעת הדין וגזר הדין כדי לקבוע כי ידוע היה לתובע על תוכנם. ר' ע"א 11924/05 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ואח' (20.6.07) וע"א (ת"א) 3374/06 כלל חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'            (1.9.08).

·        ההודעה בדבר הכרעת הדין וגזר הדין בגין התיק הראשון נמסרה ל"בן משפחה" ביום 8.1.04 ולא לידי התובע (נספח ב' לתצהיר התובע מיום 22.9.08).

·        התרשמתי כי התובע דובר עברית ומבינה היטב וטענתו בפני חוקר המשטרה בדבר העדר שליטה בשפה העברית עד כדי הצורך בתרגום ההודעה מעברית לערבית וההפך תוך סיוע מי מאחיו  מטילים ספק רב בדבר אמינותו.

·        ואכן בתחילת חקירתו הנגדית בבית המשפט אישר התובע כי קרא והבין את תצהירו בטרם חתם עליו.

·        אחותו של התובע שהינה כיום בת 18 לפחות לא זומנה לעדות על מנת לתמוך בגרסתו כי היא זו שקיבלה את ההזמנה לידיה וכי מסרה אותה לידיו רק לאחר אירוע התאונה ולא עוד קודם לכן.

·        בהודעתו במשטרה מסר התובע כי עו"ד ברזני "... החזיר לי את הרישיון נהיגה"  (ש' 20 לנ/1) – גרסה שאינה מתיישבת עם גרסאותיו המאוחרות. אם רישיונו של התובע הוחזר לו על ידי עו"ד ברזני עוד קודם ליום 31.1.04 (מועד התאונה) משמע כי ידוע היה לתובע שרישיונו נפסל בגין התיק הראשון. לשיטת התובע בהודעתו במשטרה (נ/1) - עו"ד ברזני השיב לו את רישיון הנהיגה ועל כן לכאורה היה רשאי לנהוג ברכב במועד התאונה.

·        נראה כי המסמך נ/1, אשר לא נכלל במסגרת המסמכים שהנתבעת הגישה בהודעתה מיום 19.6.08, הובא בפני התובע לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ומשכך לא היה מודע לאמירתו זו שאינה מתיישבת עם גרסאותיו המאוחרות.

·        ביום 2.6.04 הוגש כנגד התובע כתב האישום בתיק השני במסגרתו הואשם בנהיגה על אף שהודע לו כי הינו פסול מנהיגה וכן בגין נהיגתו הרשלנית שגרמה לאירוע התאונה.

·        ביום 18.10.04 התייצבו עו"ד ברזני וב"כ המדינה בפני בית המשפט. עו"ד ברזני הודיע "אבקש דחייה מאחר והגשתי מסמכים שיביאו לשינוי כתב האישום או סגירת התיק". נוכח הצהרת עו"ד ברזני נדחה הדיון. 

·        ביום 17.2.05 התייצבו לדיון עו"ד ברזני וב"כ המדינה, הודיעו על הסדר טיעון במסגרתו בוטל סעיף האישום בגין נהיגה בזמן פסילה וללא תעודת ביטוח תקפה וכן שונה סעיף האישום מנהיגה ברשלנות לנהיגה בחוסר זהירות.

·        עו"ד ברזני הודה בשמו של התובע בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הרשיע את התובע בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ופסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בתנאים שנקבעו.

·        כאמור, התובע ויתר בסופו של יום על זימונו לעדות של עו"ד ברזני. כמו כן לא זומן לעדות נציג המדינה על מנת שניתן יהא ללמוד מעיון בתיקו על בסיס מה הושג הסדר הטיעון, שכן חזקה כי נערכה על ידיו תרשומת כלשהי בדבר הנסיבות שהביאו להסדר הטיעון.

·        התובע הפקיד את רישיונו ביום 5.2.04 בגין גזר הדין בתיק הראשון. התובע ריצה את מלוא עונש הפסילה שהוטל עליו בגין התיק הראשון וזאת בנוסף לעונש הפסילה שהושת עליו בגין התיק השני.

·        מקום בו מבוטלים הכרעת דין וגזר דין בגין אי התיצבות לדיון יש לקבוע מועד לדיון. במקרה דנן לא נעשה דבר- הכרעת הדין, גזר הדין, הקנס והפסילה על תנאי נותרו על כנם.

·        לא הובאה כל ראיה כי הוגשה בקשה לביטול הכרעת הדין וגזר הדין בתיק הראשון.

·        התיק השני לא אוחד עם התיק הראשון ועל כן ביהמ"ש שדן בתיק השני לא יכול היה לדון גם בתיק הראשון - מה גם שלא התבקש לעשות זאת.

·        לסיכום: שוכנעתי כי נודע לתובע עוד טרם התאונה על הכרעת הדין וגזר הדין ואיני נותן אמון כי ההודעה נמסרה לאחותו הקטינה וכי לא שב לביתו ממועד מסירת ההודעה לבן משפחתו ועד למועד התאונה.

התובע מסר גרסאות סותרות בכל הנוגע לאירועים שאירעו לאחר שקיבל לידיו את ההזמנה וטענתו בהודעתו במשטרה כי רישיונו הוחזר לו באמצעות בא כוחו כחודש לאחר הפקדתו בבית המשפט אינה מתיישבת עם העובדות שהובאו בפני.

בנסיבות אלו משהתובע נמנע מלזמן לעדות את אחותו ומשחזר בו מכוונתו לזמן לעדות את עו"ד ברזני אשר לא הוכח כי ייצגו גם בתיק הראשון - יש להחיל את הכלל בדבר הימנעות מהבאת ראיה המצטרף לעובדה כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין.

לא מצאתי כל טעם היכול לעמוד לזכות התובע, על מנת להניעני להסתפק בעדותו כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971.

19.  למעלה מהדרוש - כאמור, הסדר הטיעון לא ביטל את הכרעת הדין וגזר הדין בתיק הראשון, מה גם שלא הובאה כל ראיה בידי התובע מה הביא לאותו הסדר טיעון ויכול בהחלט כי המניע לאותו הסדר היה רחמיו של ב"כ המדינה על התובע שמא לא יקבל פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. נא ר' רע"א 4288/04 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עזבון המנוחה לובה מובסיסיאן ז"ל ואח'           (31.10.07).

סוף דבר 

20.  לאור האמור לעיל, לא עומדת לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת ועל כן תביעתו נדחית. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ¤ בתוספת מע"מ.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

פסק הדין יישלח בדואר רשום לבאי כח בעלי הדין.

ניתן היום 17 במרץ, 2009 (כ"א באדר תשס"ט) בהעדר הצדדים.

________________

יחזקאל הראל , שופט