בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.    התובעת ילידת 1927, שברה את רגלה השמאלית ביום 15.6.06 כאשר ביום 1.8.06 בוצעה ע"י הנתבע הערכת תלות אשר זיכתה את התובעת בגמלת סיעוד (להלן: "הערכת התלות הראשונה").

בהערכת התלות הנ"ל נכתב כי המגבלה שגרמה לירידה בתפקוד היא בעלת אופי זמני, כי צפוי שיפור וכי יש לערוך מעקב בעוד 6 חודשים. כמו כן, נכתב שם לאמור:

"מדובר בקשישה בת 75 שלפני כשבועיים נפלה ושברה את רגל שמאל. לפי המלצת הרופא אסור לדרוך על הרגל כחודשיים ואחרי זה להתחיל טיפול פיזיותרפי. להערכתי ניתן לצפות לשיפור במצבה התפקודי אחרי השיקום".  

2.    ביום 29.12.06 עפ"י בקשת התובעת נערכה לתובעת הערכת תלות נוספת (להלן: "הערכת התלות השניה").

3.    ביום 8.1.07 הודיע פקיד התביעות של הנתבע לתובעת כי ביום 2.1.07 נבדקה מחדש זכאותה לגמלת סיעוד, כאשר עפ"י הבדיקה נמצא כי מידת התלות בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היומיום (לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והצורך בהשגחה) - נמוכים מהמידה המזכה בגמלת סיעוד.

אי לכך, הודיע פקיד התביעות של הנתבע לתובעת על הפסקת השרותים שסופקו לתובעת החל מיום 1.2.07.

מכאן התביעה שבפנינו.

4.    לטענת התובעת, לא היתה כל הצדקה לשינוי של הערכת התלות השניה, המתעלמת לשיטתה ממצבה הרפואי האמיתי. התובעת טענה כי הערכה התלות השניה מתעלמת ממחלת האלצהיימר בה היא לוקה וכן מהעובדה כי בין הערכת התלות הראשונה לשניה נפטר בעלה של התובעת כאשר המסמכים הרפואיים מלמדים - כי מדובר באישה לאחר אירוע מוחי, משותקת ביד ורגל שמאל, חולת סכרת אסטמה וסובלת מלחץ דם גבוה.

לטענת התובעת, לאור המסמכים הרפואיים שהיא [התובעת] הציגה בביה"ד יש לקבוע כי דחיית התביעה לקצבת סיעוד מיום 1.2.07 – נעשתה שלא כדין.

5.    נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה וזאת, מהטעמים שיפורטו להלן, תוך התיחסות לטענותיה של התובעת:

6.    ראשית, יאמר - כי ההצדקה לשוני בהערכות התלות שנערכו לתובעת נלמד מניה וביה מהרישום המופיע בהערכת התלות הראשונה - לענין זה נחזור ונציין כי בהערכת התלות הראשונה נכתב באופן מפורש כי המגבלה שגרמה לירידה בתפקוד הינה בעלת אופי זמני, כי היא נובעת משבירת הרגל וכי ניתן לצפות לשיפור במצבה התפקודי של התובעת לאחר השיקום.

7.    שנית, אין בידינו להסכים עם הטענה כי הנתבע התעלם ממחלת האלצהיימר לה טוענת התובעת:

יצוין כי בהערכת התלות השניה נכתב: "יצוין שלקשישה אלצהיימר, אך בביקור ולדברי הבת אין ביטויים למחלה הזאת".

כן יאמר, כי בתה של התובעת אשר מסרה מידע זה היתה הגב' רחל רוקנשטיין שנכחה בעת הביקור של האחות המעריכה. הגב' רוקנשטיין לא הוזמנה ע"י התובעת להעיד בביה"ד על מנת לסתור את המידע שמסרה בעת ביצוע הערכת התלות, לפיו אין ביטויים למחלה הנטענת.

מעבר לכך, בהערכת התלות השניה נכתב כי התובעת מתמצאת בחדרי הבית ובזמן, כי היא עונה לענין על שאלות שהיא נשאלת, כי היא זוכרת שמות של רופאים, של ילדים ונכדות, כתובות של בנותיה וכן את תאריך לידתה, כאשר לדברי בתה: "זוכרת הכל אבל לפעמים שוכחת מילים בעברית ואז מדברת בשפת האם, רומנית".

נוסיף - כי האחות שערכה את הערכת התלות לא הסתפקה במידע שקיבלה מהתובעת ומבתה ומהתרשמותה שלה והיא אף שוחחה טלפונית עם רופאת המשפחה של התובעת - דר' לזבניק אשר מסרה לה כי האבחנה שעניינה מחלת האלצהיימר נקבעה לפני 4 שנים ע"י נוירולוג – דר' ברג מסיבה לא ידועה שאיננה ברורה לרופאת המשפחה. זאת, שעה שהיא [רופאת המשפחה] מכירה את התובעת כאישה צלולה בדעתה.

נוסיף, כי בסיכומה של הערכת התלות השניה נכתב - כי הנוכחים; קרי – התובעת ובתה רחל, הסכימו עם ממצאיו וכי נמסרו להן כל הממצאים.

לבסוף יאמר – כי הצדק הוא עם הנתבע הטוען כי לו אכן היה ממש באבחנה לפיה התובעת סובלת ממחלת האלצהיימר, הרי שסביר להניח שהיה נמצא תיעוד רפואי המתיחס לכך מאז נערכה האבחנה הרפואית ע"י דר' ברג. תיעוד אשר לא הוצג לביה"ד.

לאור כל האמור – אנו דוחים את טענת התובעת כאילו הנתבע התעלם מטענותיה בענין מחלת האלצהיימר.

8.    אשר למסמכים הרפואיים שהציגה התובעת - הסותרים לטענתה את האמור בהערכת התלות השניה יצויין - כי מדובר במסמכים רפואיים מאוחרים למועד ביצוע הערכת התלות השניה ובמסמכים שאין בהם התיחסות פרטנית ליכולות התפקודיות השונות למיונן.

9.    לאור כל האמור יש לדחות את טענות התובעת ומכאן – שיש לדחות את תביעתה.

10.  המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, 19 במרץ, 2009 (כ"ג באדר תשס"ט) בהעדר הצדדים.

קלדנית: דפנה ענוה-רז