נגריית רהיטי אחים פריד נ' החב' לשיקום ופיתוח ואח'


 

   

בתי המשפט

עת"מ 1122/09

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים

 

24/03/2009

 

כבוד השופטת מוסיה ארד - נשיאה

לפני:

 

 





 

נגריית רהיטי א. פריד בע"מ

בעניין:

העותרת

אהוד גרא ואח'

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

 

נ  ג  ד

 

 


 

1. החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שגיא תירוש ואח'

 

2. פנחס לחיאני

 

המשיבים

 

 


פסק דין

 

1.      החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים (להלן – משיבה 1), פנתה בחודש דצמבר 2008 במסגרת מכרז סגור לשלושה בעלי מלאכה בתחום נגרות אומן: לנגריית רהיטי א. פריד בע"מ (להלן – העותרת), לנגריית "פיניש" (להלן – משיב 2) ולנגרייה נוספת. המכרז התייחס לביצוע ארון קודש, בימה ועמוד תפילה לבית הכנסת "החורבה" בעיר העתיקה בירושלים.

2.      במכרז פורטו "תנאים מיוחדים" ובכללם דרישה כי המציע יהיה בעל ניסיון בביצוע עבודות מהסוג המתבקש ויציג מסמכים והמלצות המאשרים זאת. וכך נאמר לעניין זה במכרז:

 

"על הקבלן המציע להיות בעל ניסיון מוכח בביצוע העבודות הדרושות. עם הגשת ההצעה על הקבלן המציע להגיש מסמכים והמלצות המראים כי ביצע במהלך השנים האחרונות עבודה מורכבת מסוג דומה".

 

במכרז נאמר עוד כי המזמין איננו חייב לקבל את ההצעה הזולה ביותר וכי הבחירה תיעשה על פי אמות-מידה שכללו ניסיון, המלצות, יכולת עמידה בלוח זמנים ורמת ביצוע גבוהה. וכך נאמר לעניין זה במכרז:

 

"הצעה זו נמסרת לקבלן בתנאי מפורש כי אין המזמין מתחייב לקבל את ההצעה הזולה ביותר או הצעה איזו שהיא, וכי הדבר מסור להחלטתו הבלעדיות של המזמין. החלטתו של המזמין תהיה מושפעת מהשיקולים הבאים בין השאר: ניסיון, המלצות, יכולת עמידה בלו"ז, רמת ביצוע גבוהה לנוכח אופי העבודות ואופי הפרוייקט, ועוד. כמו כן שומר המזמין לעצמו את הזכות לפצל את העבודה בין מספר קבלנים...".

 

 

3.      ביום 15.1.09 התכנסה ועדת המכרזים לבחירת ההצעה הזוכה. בפרוטוקול הדיון נרשם כדלהלן:

"עבודות נגרות אומן בבית כנסת החובה כוללות אספקה והתקנה של ארון הקודש, הבימה והעמוד.

אומדן מנהל הפרויקט 1,100,000 ¤ לביצוע העבודות.

הצעות המשתתפים:

חברת פיניש 835 א"ש לפני מע"מ

נגריית פריד בע"מ 865 א"ש לפני מע"מ

קיבוץ לביא תעשיות רהיטים 1,766,820

מנהל הפרויקט הציע לפצל בין המציעים את העבודה ולתת לכל אחד את המרכיב הזול בעבודה עפ"י הצעתו.

היועמ"ש דחה הצעה זו. לא ניתן לפצל במקרה זה משום שלא פוצלו העבודות במכרזים השונים.

החלטה:

החברה הזוכה בביצוע עבודות נגרות אומן היא חברת פיניש – ההצעה הזולה, מנהל הפרויקט והחשב יבדקו אפשרות במו"מ עמם לקבל עוד הפחתת מחיר".

 

4.      העותרת, נגריית רהיטי א.פריד בע"מ (להלן – העותרת), טוענת בעתירה זו כי משיבה 1 פרסמה מכרז לבחירת הזוכה על פי אמות מידה שפורטו במכרז ואשר המחיר הוא רק אחת מהן. לכן, היה עליה לקיים דיון ולבחון את ההצעות על פי אמות המידה שצוינו במכרז ולא לבחור את ההצעה הזוכה על פי המחיר בלבד. העותרת מוסיפה וטוענת כי היה על הועדה לשקול את פיצול העבודה בין מספר מציעים. לטענתה, עמדת היועץ המשפטי של הועדה הייתה מוטעית שכן על פי מסמכי המכרז הועדה הייתה רשאית להורות על הפיצול. כמו כן, ההצעות עצמן כללו פיצול בין שלושת מרכיבי העבודה, ארון הקודש, הבמה והעמוד והמשיבה פיצלה עבודה דומה בפרויקט בית הכנסת "אוהל יצחק". פיצול העבודה היה מייעל ומזרז את ביצועה ואף מוזיל את עלותה. עוד טוענת העותרת כי הועדה בחרה כזוכה במכרז ב"חברת פיניש" ואולם כלל לא קיימת אישיות משפטית כזו. העותרת מבקשת בעתירתה, כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת ועדת המכרזים ויצהיר כי העותרת היא הזוכה במכרז. לחלופין, מבקשת העותרת כי הנושא יוחזר לועדת המכרזים על מנת שתשקול את ההצעות מחדש ותבחר בהצעה שנותנת לה את מירב היתרונות וכן תשקול את האפשרות לחלק את העבודה בין מספר מציעים. לחילופי חילופין מתבקש בית המשפט להורות על ביטול המכרז.

 

5.      משיבה 1 מציינת בכתב התשובה כי במהלך חודש אוגוסט 2008 ערכה מיון מוקדם להשתתפות במכרז סגור. במסגרת זו נערכו על ידה בנגריות עץ אומן ברחבי הארץ שני סיורים, האחד ביום 13.8.08 והשני ביום 20.8.08. הסיורים נערכו בהשתתפות מנהל הפרויקט ואדריכליו. בסיומם נבחרו שלוש נגריות אומן אשר עמדו בדרישות איכות הביצוע והניסיון המוכח לביצוע העבודה כפי שנקבעו על ידי מנהל ואדריכלי הפרויקט. לעמדת משיבה 1, לאחר שלב המיון המוקדם בעקבותיו נבחרו שלושה מתמודדים, לא נותר עוד לבחון את כישוריהם. בחודש דצמבר 2008, פורסם המכרז וההליך התמקד מעתה בעיקר בצד הכספי של ההצעות. ביום 15.1.09 התכנסה ועדת המכרזים ובחרה בהצעת משיב 2 שהייתה הזולה ביותר מבין ההצעות. ביום 21.1.09 נשלחה על כך הודעה לכל המתמודדים, וביום 29.1.09 נחתם עם משיב 2 הסכם עבודה.

לטענת משיבה 1 אין כל פגם בהתנהלותה שנועדה לחסוך בכספי ציבור. משיבה 1 טוענת כי יש לדחות את העתירה, שהוגשה ביום 5.2.09 הן מן הטעם שמדובר ב"מעשה עשוי" והן משום שחל שיהוי בהגשת העתירה לבית המשפט. משיבה 1 מציינת לעניין זה כי "מדובר בהליך מיון לבחירת הצעה שהחל כבר בחודש אוגוסט 2008". אשר לפיצול העבודה בין מספר מציעים, הרי שמדובר בנושא המסור לשיקול דעת ועדת המכרזים. לטענת משיבה 1, הדבר נשקל ונדחה על ידי הועדה. המתמודדים תמחרו את שלושת רכיבי העבודה כחלק ממכלול שלם ולכן הפיצול עלול היה לפגוע בהם. כמו כן, הפיצול עלול ליצור קושי באחידות הייצור.

6.      משיב 2 הצטרף לעמדת משיבה 1. משיב 2 פירט בתשובתו את יתרונותיו ושביעות רצון לקוחותיו מעבודותיו. עוד ציין משיב 2 כי בכל מסמכיו מופיע סימן המסחר שלו כ"פיניש" ובשום מקום הוא איננו נזכר כחברת פיניש. מכאן שהתייחסות משיבה 1 לזוכה כאל "חברת פיניש" היא בגדר בטעות קולמוס מקרית, שתוקנה על ידי משיבה 1 בהסכם שנחתם ביניהם. לדברי משיב 2, כבר ביום 25.1.09 נחתם הסכם העבודה בינו לבין משיבה 1 ובעקבות זאת הוא אף החל בביצוע העבודה. כמו כן טען משיב 2 כי פיצול העבודה יגרום לו נזק שכן לאחר שנודע לו על זכייתו בביצוע העבודה כולה, הוא נערך לכך ואף רכש חומרי גלם בהתאם.

 

7.      אין לקבל את טענות המשיבים.

פרוטוקול הדיון של ועדת המכרזים מלמד כי ועדת המכרזים פעלה בניגוד לכללים שקבעה במכרז. ועדת המכרזים דנה רק בגובה המחיר שנדרש על ידי המציעים לביצוע העבודה והתעלמה משאר אמות המידה לבחירת הזוכה, שפורטו על ידה במכרז. אכן, אמת-המידה הנוגעת למחיר המוצע, היא בעלת חשיבות רבה ויש להתחשב גם בה. עם זאת, אין לקבל את טענת משיבה 2 לפיה בשלב פרסום המכרז לא נותר אלא להתרכז במחיר המוצע בלבד. אילו כך ביקשה משיבה 2, היה עליה לנסח את תנאי המכרז בהתאם לכך, להבהיר למתמודדים כי הבחירה בהצעה הזוכה תיעשה על פי המחיר המוצע בלבד, ולהימנע מלכלול בתנאי המכרז, שפורסמו לאחר שלב המיון המקדים, אמות מידה שאין בכוונתה להתחשב בהן.

למסמכי המכרז יש תוקף מחייב. בעל המכרז אינו רשאי לשנות את כללי ההתמודדות במכרז לאחר פתיחת ההצעות. על בעל המכרז לבחור בהצעה הזוכה על פי אמות-המידה שנקבעו על ידו במכרז. שינוי אמות-המידה לבחירת ההצעה הזוכה לאחר פתיחת ההצעות פוגע במציעים אשר הסתמכו על המצג שהוצג במכרז. שינוי אמות-המידה לאחר פתיחת ההצעות עלול גם לפתוח פתח לשחיתות ולהביא להעדפת מציע מסוים מטעמים פסולים ובלתי ענייניים. לכן, בעת בחינת ההצעות חובה על ועדת המכרזים להתחשב באמות-המידה שנקבעו במכרז, לא להחסיר מהן ולא להוסיף עליהן. חובה זו באה לידי ביטוי בתקנה 21(ב) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 שזו לשונה: "...נכללו במסמכי המכרז פרטים לעניין אמות המידה שלפיהם תיבחר ההצעה הזוכה, תבחר ועדת המכרזים את ההצעה המעניקה את מרב היתרונות לעורך המכרז בהתאם לאמות המידה כאמור". המלומד דקל מציין בספרו מכרזים כי "ועדת המכרזים אינה רשאית להכריע במכרז על פי אמות-מידה שלא נקבעו בו, כשם שהיא אינה רשאית להכריע במכרז בהתעלם מאמות-מידה שכן נקבעו בו, כולן או חלקן. על כן, במכרזים הכוללים אמות-מידה להשוואה בין ההצעות, ועדת המכרזים צריכה להשוות בין ההצעות בהתאם לאמות-מידה אלה, ולבחור בהצעה המקיימת אותן באופן האופטימלי" (כרך ב' עמ' 122). 

 

8.      פרוטוקול הדיון של ועדת המכרזים מלמד כי נפל פגם נוסף בהתנהלות ועדת המכרזים. הועדה נמנעה מלדון בפיצול העבודה בין מספר מציעים, למרות שנכתב במכרז כי הועדה רשאית לפצל את העבודה, וחרף המלצת מנהל הפרויקט כי כך ייעשה. היועץ המשפטי של ועדת המכרזים דחה אפשרות זו על הסף בנימוק שבמכרזים אחרים לא פוצלו העבודות. בנימוק זה לא היה ממש שכן במכרז צוין במפורש כי ועדת המכרזים מוסמכת להורות על פיצול העבודה. כמו כן, כלל לא ברור מה הקשר, לעניין פיצול העבודה, בין מכרזים אחרים ובין המכרז הנדון.

 

9.      ועדת המכרזים טעתה גם בעניין הבא: למרות שמשיב 2 לא הוגדר בהצעתו כחברה בע"מ, קבעה ועדת המכרזים כי הזוכה במכרז היא "חברת פיניש". אכן, אין לשלול את הטענה כי מדובר בפליטת קולמוס בלבד. ואולם, כשזו מצטרפת לשלל הטעויות שפורטו לעיל, לא ניתן להתייחס לדבר כעניין שולי שאין להתחשב בו. על ועדת המכרזים מוטלת חובה להקפיד בניסוח החלטותיה. ניסוח רשלני של החלטה עלול לגרור את פסילתה.

10.  טענת משיבה 1 לפיה חל שיהוי בהגשת העתירה המצדיק את דחייתה על הסף, אף היא דינה להידחות. העתירה הוגשה על ידי העותרת כשבועיים לאחר החלטת ועדת המכרזים. לטענת העותרת, כלל  לא הודע לה על ההחלטה. רק כשהתעניינה אצל מנהל הפרויקט נאמר לה כי הצעת משיב 2 היא ההצעה הזוכה. משיבה 2 טענה לעניין זה, כי חודשים רבים לפני פרסום המכרז נערך מיון מוקדם של מציעים, אולם עובדה זו איננה רלבנטית לנושא השיהוי שכן רק מעת קבלת החלטת ועדת המכרזים, קמה עילה לעתור לבית המשפט. בנסיבות הנדונות אין גם לקבל את הטענה בדבר "מעשה עשוי". מדובר בחוזה שנחתם ימים ספורים בלבד לאחר החלטת ועדת המכרזים ובעבודה שאמורה להתבצע במשך 11 חודשים. חומרי הגלם לעבודה אינם מתכלים ונושא הנזק, אם אכן נגרם, יכול לבוא על פתרונו בדרך אחרת.

11.    סוף דבר, העתירה מתקבלת. החלטת ועדת המכרזים מתבטלת. הנושא מוחזר לועדת המכרזים על מנת שתדון בו מחדש על פי אמות-המידה שנקבעו במכרז.

12.   הואיל והצדדים לא טענו דבר באשר לניסוחן של אמות המידה ומשקלן, אני נמנעת מלדון בנושא. אסתפק בהערה כי לא ניתן לציין אמת-מידה כללית כגון "בין השאר" ו-"ועוד", אלא חובה על בעל המכרז לפרט את אמות-המידה.

13.  משיבה 1 תישא בהוצאות העותרת בסכום של 20,000 ¤.

14.   המזכירות תשלח העתקים מפסק-הדין לצדדים בפקסימיליה.  

 

ניתן היום, כ"ח באדר התשס"ט (24 במרץ 2009), בהיעדר הצדדים.

 

מוסיה ארד, נשיאה

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B3758826114907F542257583005695B9/$FILE/989AFB200F8C38C442257583003472E5.html
תאריך: 
24/03/09
Case ID: 
1122_9
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : מוסיה ארד
מוסיה ארד
עורכי דין : אהוד גרא ואח' שגיא תירוש ואח'
אהוד גרא ואח'
שגיא תירוש ואח'
Powered by Drupal, an open source content management system