יעקובוסקי נ. המוסד לביטוח לאומ


 

   

בתי הדין לעבודה





בל 002430/08

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

 

25/03/2009

 תאריך:

כב' השופט מירון שוורץ

בפני:

 

 














 

יעקובוסקי יוסי

בעניין:

המערער

עו"ד אטד שושנה

ע"י ב"כ


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

המוסד לביטוח לאומי


 

המשיב

עו"ד מוניר ח'יר

ע"י ב"כ 


 

 

פסק - דין

 

1.         לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 31/7/08 (להלן: "הועדה הרפואית לעררים").

 

2.         ביום 1/8/95 נפגע המערער בלבו באירוע אשר הוכר כתאונת עבודה.

            בחודש 8/07 ארע למערער אירוע לבבי נוסף בגינו הוגשה תביעה להחמרת מצב. ביום 9/10/07 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן: "הועדה הרפואית") בבקשת המערער להחמרת מצב, ובמסגרתה נקבע כדלקמן:

 

"לדעת הפוסק, חלה החמרה (פגיעה חוזרת באותו עורק כלילי: העורק הקדמי היורד) וקובע נכות זמנית בשיעור 100% החל מ- 16/8/07 – 15/11/07 ו-50% החל מ-16/11/07 – 15/2/08".

 

3.         איש מן הצדדים לא הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית כאמור.

 

4.         בסמוך למועד תום הנכות הזמנית, הוזמן המערער לועדה רפואית נוספת, אשר התקיימה ביום 29/1/08. במסגרת הועדה כאמור, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור כולל של 55% החל מיום 16/2/08. כן נקבע כי יש להפעיל תקנה 15 ולפיכך נקבעה נכותו של המערער על 83%.

 

5.         המשיב הגיש ערר כנגד החלטת הועדה הרפואית כאמור, בעקבותיה התכנסה ועדה רפואית לעררים ביום 31/7/08. הועדה קיבלה את ערר המשיב וקבעה כי מצבו של המערער הוחמר עם השנים בגלל גורמי הסיכון ולא בגלל תאונת העבודה שהוכרה, ולכן קבעה כי לא חלה החמרה במצבו ובכך ביטלה את אחוזי הנכות שנקבעו ע"י הועדה הרפואית מדרג ראשון, מיום 29/1/08.

 

6.         לטענת המערער, שגתה הועדה הרפואית לעררים בקביעתה זו, הואיל ולנוכח קביעת ועדה רפואית מדרג ראשון בדבר הכרה בהחמרת מצב וקביעת נכויות זמניות, קביעה אשר לא הוגש ערר כנגדה והיא הפכה לחלוטה, הרי שלא היה בסמכותה של הועדה הרפואית לעררים בענייננו, לבטל קביעה חלוטה בדבר החמרת מצב, אלא לדון באחוזי הנכות בלבד.

 

7.         לטענת המשיב, אמנם החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון לעניין ההכרה בהחמרת מצב וקביעת נכויות זמניות, הפכה חלוטה, הואיל ולא הוגש ערר כנגדה, אולם זאת רק ביחס לנכות הזמנית ואין בכך כדי למנוע מועדה רפואית לעררים כדי לבחון מחדש את הקביעות הנוגעות לעניין הנכות היציבה, לרבות בחינת עצם קיומה של החמרת מצב.

 

            המשיב מוסיף וטוען כי הוא מודע להלכה הפסוקה לפיה אין מערערים אחר קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, אשר נקבע ע"י ועדה רפואית קודמת, אולם הוא סבור כי הלכה זו אינה חלה במקרה הנדון מאחר שההחלטה החלוטה עניינה בנכות זמנית ותו לא, בעוד הועדה נשוא פסק דין זה, דנה לראשונה בעניין הנכות היציבה.

 

דיון והכרעה

 

8.         החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, זאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

 

            בית הדין לעבודה, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. לפיכך, אין בית הדין מתערב בממצאים רפואיים ובהחלטות רפואיות של הועדה, שהן בתחום מומחיותה וסמכותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד',213).

 

            בענייננו, אכן עומדת שאלה משפטית השנויה במחלוקת בין הצדדים והיא האם מוסמכת ועדה רפואית לשלול קיומו של קשר סיבתי אשר נקבע ע"י ועדה רפואית קודמת, אשר הפכה לחלוטה במסגרתה נקבעה רק נכות זמנית.

 

9.         לועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של נכה לעומת המצב כעולה ממצאי הועדה הקודמת. לא זו בלבד שהועדה, ורק היא, מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם, אם ההחמרה היא "תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות" (דב"ע לג/130-0 גבריאל וינר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה' 73). יחד עם זאת, יש לזכור כי בעוד שאחוז הנכות הוא עניין דינמי, הרי שהקשר הסיבתי בין הפגימה לתאונה הוא עניין סטטי. מכאן, שאין ועדה רפואית, הדנה בהחמרה, רשאית להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה לתאונה, שעה שאותו קשר הוכר בעבר (דב"ע נו/48-01 נסים שגב – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם) וכן אין היא רשאית להרהר גם אחר מידת הקשר הסיבתי כפי שנקבע ע"י ועדה קודמת (דב"ע ל/6-0 רווחי יוסף אל ח'טיב נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 393).

 

10.        הואיל וכאמור, שאלת הקשר הסיבתי היא עניין סטטי, אשר אינו משתנה עם הזמן, הרי שאין כל בסיס לטענת המשיב, ולפיה יש לראות את החלטת הועדה הנוגעת לקשר סיבתי, אשר ניתנה במסגרת קביעת הנכות הזמנית, ככזו אשר אינה מחייבת את הועדה אשר דנה באותו עניין במסגרת קביעת הנכות היציבה.

 

מכאן, כי מעת שניתנה החלטת ועדה רפואית הקובעת קיומו של קשר סיבתי, ואותה החלטה הפכה חלוטה, הרי שאין כל רלוונטיות לנכות שנקבעה במסגרתה (זמנית או יציבה), לעניין עצם קיומו של קשר סיבתי ולפיכך, לא הייתה הועדה הרפואית בענייננו, רשאית לדון בשאלת קיומו של קשר סיבתי אלא בשאלת שיעור הנכות בלבד.

 

11.        עולה מן האמור, כי דין הערעור להתקבל, הואיל והועדה חרגה מסמכותה כאשר בחנה את שאלת הקשר הסיבתי, בעוד היה עליה לדון אך ורק בשיעור הנכות של המערער.

 

12.        אשר על כן, יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתדון בעניינו של המערער בכל הנוגע לשיעור הנכות, תוך שמובהר לה, כי אין בסמכותה לקבוע העדר קיומו של קשר סיבתי, אשר נקבע בהחלטת הועדה הרפואית מיום 9/10/07.

 

 

 

 

 

13.        המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ¤ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

 

14.        הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


 

ניתן היום כ"ט באדר, תשס"ט (25 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

                                                                               

מירון שוורץ, שופט

 

 

רונית ב.א.


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/5906F0ED73A4B721422575840055D268/$FILE/49F5D5215F568FC44225757E0037D63F.html
תאריך: 
25/03/09
Case ID: 
2430_8
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : מירון שוורץ
מירון שוורץ
עורכי דין : אטד שושנה מוניר ח'יר
אטד שושנה
מוניר ח'יר
Powered by Drupal, an open source content management system