בתי המשפט

פסק דין

1.         העותר הוא רופא ילדים וילודים, גימלאי, יליד אנגליה,  בן 63, אשר התחתן עם אזרחית ישראלית בשנת 1971, ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים. בעתירתו ביקש העותר להורות לשר הפנים ולמנהל מינהל האוכלוסין (להלן ביחד – המשיב) "להעניק או להחזיר לו זכויות מוקנות של תושב או תושב קבע, בהיותו בעבר תושב מכח נשואיו לגרושתו הנוכחית".

2.         בכתב תשובתו הביע המשיב את עמדתו כי דין העתירה להידחות. זאת, לאחר שבשנת 1988 התגרש העותר מאשתו הישראלית, ובהינתן שעוד קודם לכן החליט, מתוך מודעות מלאה, שלא לרכוש מעמד של קבע בישראל. על כן, כך המשיב, העותר איבד את מעמדו כתושב ארעי בישראל, והחל משנת  1988 אין לעותר עילה קטגוריאלית לרכוש מעמד של קבע על בסיס של איחוד משפחות או מכח כל נימוק אחר. עם זאת, הוסיף המשיב, כי נוכח נסיבות המקרה, ובהתאם להמלצת הפרקליטות, הסכים, לפנים משורת הדין, כי עניינו של העותר יועבר לוועדה הבינמשרדית.

3.         בדיון שהתקיים ביום 26.2.09 שמעתי את ב"כ הצדדים וכן את פרופ' אדלמן, עמיתו של העותר, שסיפר על ההיכרות האישית והמקצועית שנוצרה  והתפתחה בין השניים במשך השנים. בין יתר דבריו אמר פרופ' אדלמן:

"הקשר נמשך והייתי אומר העדות הכי טובה שבמלחמת המפרץ הראשונה הוא היה הרופא היחיד שבא לעזור לנהל את כל המערכת של הפגיה בשערי צדק, כל הרופאים האחרים היו מגוייסים, וזה נמשך אפילו בשנת 03. מחלקת ילודים וילדים ראו בו חלק אינטגרלי מהמחלקה, וקשה לי לחשוב ש-40 שנה פעיל במחלקת ילודים ובמערכת הרפואית לא נחשב כסטטוס כאן. זה משהו בלתי נתפס" (עמ' 5 שורות 16-20).

 בעקבות דבריו אלה של פרופ' אדלמן ציין ב"כ המשיב לפרוטוקול:

"התשובה הברורה שלצערנו העותר לא זכאי לקבל מעמד לפי שורת הדין, אפילו אם גם אני מתרשם מהסיפור והמלצתי בחום למשרד הפנים, והמלצתי לשקול בחיוב את המקרה" (שם שורות 23-26).

לאחר הדברים האלה הודיע ב"כ המשיב כי הוא מקבל את המלצת בית המשפט, והוא חוזר בו מן העתירה ומבקש למחוק אותה, בהוסיפו כי הוא מבקש מבית המשפט להתייחס בפסק דינו למצבו הייחודי של העותר לנוכח תרומתו למדינה ולאור נסיבותיו האישיות.

אכן, אף אני התרשמתי מאוד מתרומתו הייחודית של העותר לתושבי המדינה במשך השנים,  ולא נותר לי אלא להביע תקוותי כי הוועדה הבינמשרדית תזקוף זאת לזכותו בבואה להכריע בבקשתו לקבל מעמד מטעמים הומניטריים, וגם תשקול לחיוב בהחלטתה את נסיבותיו האישיות והמיוחדות, כפי שפורטו בעתירה ובנספחיה.

4.         לסיכום: העתירה נמחקת ללא צו להוצאות. רשמתי לפני את עמדת המשיב  לפיה "היותו של העותר הורה של אזרח ישראלי תאפשר לו כניסה לישראל באשרות ביקור מעת לעת ובהתאם

לנוהלי המשיב" (סעיף 47 לכתב התשובה).

ניתן היום ד' בניסן, תשס"ט (29 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בפקסימליה.