אפרים זהרי נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בתי  הדין  לעבודה

בל 001026/08

בית הדין האיזורי לעבודה ת"א

 

31/03/2009

 

כב' השופטת שרה מאירי

נ.צ. גב' ג. כהן (ע)

נ.צ. גב' ג. קומורניק (מע)

בפני:

 

 


 

אפרים דהרי

בעניין:

התובע

א. לוינשטיין

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

הנתבע

גב' ע. ליבוביץ

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק – דין

 

1.         ביום 02/01/08 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע מ- 09/09/07 הדוחה  תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מ- 10/08/06 בה נפגע בגבו.

            התובע, נהג מונית עצמאי מזה 18 שנה, ניסה לסייע לזוג מבוגרים + 2 ילדים קטנים (להם עצר ב- 10/08/06 שעה 17:00 בקירוב, ברח' רוטשילד בבת-ים) להרים מזוודה עם גלגלים השוקלת כ- 30 ק"ג, לתא המטען, הרגיש מיידית כאב עז בע"ש תחתון, שמט המזוודה לקרקע. אז ביקש מהנוסעים לתפוס מונית אחרת (להלן: "התאונה").

            התובע מסיע נוסעים מזדמנים, בד"כ בנסיעות קצרות טווח ללא מטען. הרמת מזוודה בת כ- 30 ק"ג היא אירוע חריג בעבודתו.

            התובע נסע לכיוון התחנה בה הוא מסתייע (פאן אמריקן, רח' בן גוריון בת-ים) ומשהכאבים לא פסקו הפסיק הנסיעה ויצא מהמונית ברח' רוטשילד.

            פישביין ישראל, נהג מונית מהתחנה (להלן: "הנהג") ניגש לשאול אותו על מצבו.

            משלא פסקו הכאבים, חזר לביתו. ב- 24:00 חזר לעבודה לאחר מנוחה.

            חרף הכאבים המשיך בעבודה, נעזר באטופן וב- 12/08 פנה לרופאת המשפחה ואח"כ ב- 10/09/06 לאורטופד. בדיקת MRI שעבר ב- 28/02/07 הדגימה בלט דיסק משמאל.

            התובע, אדם מהישוב, לא בדק הרשום בטופס הרפואי, אך נכתב שזו תאונת עבודה בשל הרמת מזוודה כבדת משקל.

            התובע ציין לרופאים, מקבלת הטיפול הראשוני, את נסיבות קרות המקרה (התובע מונה מסמכים שונים, כולל בל/250; לענייננו, נזכיר רק 2 מסמכים שצורפו מאת ד"ר לוי עוזיאל מ- 24/01/07 ומ- 07/05/07).

 

2.         בכתב הגנתו מ- 03/02/08 עתר הנתבע לדחיית התביעה משלא ארעה לתובע פ"ע כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), כי לא ארע לו ארוע תאונתי וכי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למצבו הרפואי.

 

3.         ביום 17/02/08 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, ותצהיר הנהג.

            ביום 24/03/08 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הנשיאה, השופטת ע. פוגל.

            ב"כ התובע ציין כי "פניתי לרופא וביקשתי שיתן תצהיר אך הוא סירב".

            בהתאם, נתאפשר לתובע להשלים עדויותיו.

            ביום 08/07/08 הגיש התובע "הודעה" אליה צרף מכתב ד"ר עוזיאל, "ממנו ניתן ללמוד באופן חד משמעי שהתובע מסר את גרסתו לגבי הנסיבות לקרות הארוע כבר בתאריך 13 באוגוסט 2006" (ההדגשה במקור).

            ביום 14/07/08 ביקש התובע להזמין את ד"ר עוזיאל (להלן: "הרופאה"), משממכתבה ניתן ללמוד לפלוגתא העיקרית בתיק, קרי: כי ב- 13/08/06 מסר גרסתו לקרות התאונה וב- 15/07/08 הוצאה לה הזמנה.

            ביום 15/10/08 נשמעו בפנינו התובע והנהג.

            ביום 25/01/09 נשמעה בפנינו הרופאה.

            בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

 

4.         המסמכים-

 

א.        תביעה למוסד לביטוח לאומי (הוגשה ב- 13/05/07) – התובע,נהג מונית עצמאי, ב- 10/08/06, 17:00 בעת הרמת מזוודה כבדה של נוסע חש כאב חד בגב תחתון. לא נכחו עדים. עבד חלקית עד סוף 01/2007 ומ- 02/2007 לא עבד כלל.

 

ב.         הודעה לחוקר המוסד לביטוח לאומי מ- 19/06/07 (נ/1) – התובע עבד בעבר כ- 15 שנה, כנהג משאית. מ- 1989 נהג מונית עצמאי. עבד 12 שעות ביום. בשעות לא קבועות. כל היום מקבל נסיעות מהתחנה או מהרחוב.

            ב- 10/08/06, לא זוכר יום בשבוע, ב- 17:00 לערך ברח' רוטשילד, עצר אותו זוג מבוגרים עם 2 ילדים קטנים. היתה להם מזוודה עם גלגלים גדולה וכבדה וכשבא להרימה הרגיש שמתח שריר. אמר להם שלא יכול להרימה. הם ראו שנתפס לו הגב. עזב אותם, עמד בצד ואמר להם שרוצה לנוח, שיקחו מונית אחרת. לא מכיר הנוסעים. לא הסיע אותם כי נתפס לו הגב. נח בצד. באותו יום נסע לתחנה ישר. נח בתחנה. אח"כ אחרי שעה וחצי מנוחה לקח נסיעה. אח"כ נסע הביתה ונח וב- 24:00-23:00 יצא שוב לעבודה. לקח בבית כדורי אטופן שהיו לו. אחרי יומיים ניגש לרופאה. במהלך 6 החודשים שאח"כ המשיך לעבוד עם כאבים חזקים. לא היו עדים למקרה.

            בערך שנתיים לפני המקרה היה אצל אורטופד בקשר לגב, אבל זה היה מהתקררות אולי.

            תמיד מרים מזוודות, עגלת תינוק, עגלת נכה.

            המזוודה נראתה לו כבדה במיוחד. הספיק להרימה קצת ועזב מיד כי נתפס לו הגב.

            כשנשאל על הוכחות לארוע – אין. זו נסיעה שתפס ברחוב, לא דרך התחנה.

            המזוודה היתה כבדה, בערך 30 ק"ג.

            באותו יום הגיע לרוטשילד מהבית, התכוון לנסוע בטיילת ולתפוס נוסעים. לא היתה לו נסיעה קודמת באותו יום.

            כשפנה לרופאה לראשונה "לא אמרתי לרופאת משפחה כי לא חשבתי לרגע שזה יתגלגל כך גם לאורטופד אמרתי שכואב לי הגב ולא התייחסתי... לרופאת משפחה לא סיפרתי (אודות המזוודה) אבל לאורטופד ד"ר לוקיץ סיפרתי שזה קרה לי בעבודה וזה היה לאחר הביקור השני או הראשון אני לא זוכר".

            כשנשאל מדוע לא סיפר לרופאה שהרים מזוודה ואז נתפס לו הגב – "אני עצמאי, ולא קישרתי שזה יתגלגל ככה הנושא עד לפריצת דיסק וניתוחים".

           

ג.         ת.ר.ר.נ.ע. (ניתנה ב- 07/05/07 ע"י הרופאה) – נרשם: "מילוי טופס תאונת עבודה בדיעבד.

            בתאריך 10/08/06 17:00 בהיותו בעבודתו כנהג מונית הרים מזוודה כבדה של נוסע ומיד לאחר מכן חש כאב חד בגב תחתון שהחמיר מאותו רגע ואילך...

            הנ"ל מסוגל להמשיך בעבודתו... במגבלות של זמן – היה עובד כמה שעות בלבד. אחרי כן החל מחודש פברואר 2007 לא היה מסוגל לעבוד בכלל עד 07/05/07 (בכלל)."

 

ד.         טופס בל/283 – "תאריך פגיעה 08/2006, תאונה מ- 10/08/06, 17:00" (תחת השעה היתה רשומה שעה אחרת) חותמת "תאריך קבלת התופס בקופה 02/05/07".

 

ה.        תעודה רפואית נוספת מ-07/05/07 ובה נקבעו 50 ימי אי כושר עד 30/05/07 כולל.

 

ו.         סרט קופה למונית ליום 10/08/06 – נסיעה 02:26-02:20;            05:09-04:46; 18:36-18:07 (תשלום בסך 47.5 ¤, 9.53 ק"מ);            22:25-22:15 (תשלום בסך 27.30 ¤); 22:38-22:29 (תשלום בסך 25.90 ¤); 23:43-23:42 (תשלום בסך 9.10 ¤) 23:49-23:49 (תשלום בסך 75 ¤).

 

ז.         רישום רפואי ראשון בו נזכר "הרמת מזוודה", כקשורה לכאבי גב מהם סובל התובע – נמצא באישור ד"ר יגאל מירובסקי מ- 23/01/07 "מזה חצי שנה כאבי גב תחתון אחרי שהרים בעבודה (נהג מונית) מזוודה".

 

ח.        מכתב הרופאה (ללא תאריך) לקרדיולוג, שכותרתו "סיכום תיק רפואי מבחינה קרדיולוגית" – ב- 29/06/06 הופנה למיון בגלל כאבי חזה ... לא היה ממצא חריג (ביולי 2006)... קיבל הפניה באוקטובר 2006.

            במקביל החל סובל מכאבי גב חריפים, שהפריעו לו מאוד ובעטיים לא המשיך בברור "הקרדיולוג...".

 

ט.        אישור הרופאה מ- 02/07/08 –

            "בתאריך 13 באוגוסט 2006 נבדק אצלי במרפאה בגלל תלונה על כאב גב מותני חזק מקרין לירך ועכוז שמאל על רקע הרמת משא כבד (מזוודה) בעבודה. קיבל ממני טיפול נגד כאבים (אטופן) והפניה לאורטופד".

           

י.         רישום אצל אורטופד (ד"ר א. יוסף) ב- 01/2006 – .P.B.L. רישום כנ"ל ב- 04/01/06 – "01/01/06 לראשונה כאבי גב עזים ביותר לאחר הרמה, בקושי עומד, קשה לו לעבור ממצב ישיבה... מתקשה לעמוד אין תנועות במותן קרינה לרגל שמאל...".

            רישום כנ"ל מ- 06/06/02 ("גורם משלם: תאונת דרכים").

 

י"א.     רישום אצל הרופאה מ- 28/10/05 – תאור ארוע שהותקף התובע וננשך ע"י נוסעת שהסיע הוגשה תלונה במשטרה.

            רישום אצל הרופאה מ- 13/08/06 –

            "לבדיקת אקו לב...

            יפסיק לקחת נורמיטן...

            כאבי גב תחתון מקרינים לעכוז ולירך שמאל מגיבים לטיפול באתופן 600".

            רישומים אצל הרופאה מ- 20/11/06, 07/01/07, 22/01/07 – אין כל אזכור להרמה, לאירוע בעבודה.

 

י"ב.     רישום מ- 24/01/07 – "נבדק על ידי ד"ר מירובסקי בגלל כאבי הגב התחתון שנגרמו לא (כך במקור) מהרמת מזוודה בעבודה".

           

י"ג.      רישום אצל ד"ר לוקיץ, אורטופד, מ- 10/09/06 – "כ- 3 שבועות כאבי גב תחתון מימין קרינה לרגליים טופל עם אטופן ללא שיפור. ביקור רגיל. נוקשות גב תחתון-תפוס. כאוב מאוד".

            רישומים מ- 17/09/06, 03/10/06, 10/12/06.

 

י"ד.     רישום אצל ד"ר לוקיץ מ- 02/05/07, "כ-3 שבועות כאבי גב תחתון... לדבריו הכאב התחיל לאחר שהרים מזוודה- נהג מונית תאריך לפי דעתו ב- 10/08/06...".

 

5.         העדויות  -

 

            התובע בתצהירו טוען כי בעת הרמת מזוודה השוקלת כ- 30 ק"ג "עד לגובה תא המטען בקירוב, הרגיש באופן מיידי, כאב עז בעמוד שדרה תחתון, התובע השמיט את אחיזתו במזוודה, והיא הוטחה לקרקע...."

            שגרת חייו המקצועיים היא הנסיעות ללא מטען, ודאי לא כבד והאירוע ב- 10/08/06 הוא אירוע חריג.

            התובע נסע לכוון התחנה. הכאבים לא פסקו. נאלץ לצאת מהמונית ברח' רוטשילד.

            הנהג ניגש שאל למצבו והוא סיפר לו על הארוע. התובע חזר לביתו. ב- 24:00 בקירוב חזר לעבודה, לאחר מנוחה ("צו?רפה קבלה המעידה על המשך עבודה, לאחר מנוחה" – הכוונה לסרט הקופה למונית ביום האירוע הנטען).

            התובע "ציין לרופאים שטיפלו בו, החל מקבלת טיפול ראשוני על הנסיבות לקרות הנזק".

 

            הנהג בתצהירו – למיטב זכרונו ב- 10/08/06 ב- 17:15 בקירוב הבחין בתובע עומד מחוץ למונית ברח' רוטשילד. ניגש אליו שאל מדוע הוא עומד מחוץ לרכב והתובע סיפר לו שלפני מספר דקות עצר לזוג מבוגרים, "בעת שניסה להרים את המזוודה ששקלה משקל רב, הגב נתפס באופן פתאומי". אח"כ נעדר לעתים קרובות ממקום עבודתו.

            בעדותו טען הנהג כי השעה היא בערך השעה שהוא מסיים לעבוד, בין חמש וחצי לשש. הוא בצד אחד של הרחוב והתובע בצד האחר.

            ראה את התובע יושב שם על ספסל. עומד (כמו בתצהיר), יושב (כמו בעדות) – זה לא משנה.

            זה נדיר להרים מזוודה. רק שיש שדה תעופה.

            משהופנה לסרט הקופה של התובע אישר כי אין נסיעה ב- 17:00 או קרוב    ל- 17:00. השאיר את התובע על הספסל והמשיך לכיוון התחנה והגיע תוך 5 דקות. סיפר בתחנה מה שקרה, לא זוכר למי. התובע אמר שכואב לו הגב, שהרים מזוודה, שעוד מעט זה יעבור.

            לא ראה התובע בא לתחנה, לא ראה אותו למחרת. לא עבד תקופה ארוכה. חושב שכמה שבועות מהארוע עד שלא עבד, לא זוכר בדיוק. יחסיו עם התובע הם רק עבודה. לא יודע על מקרה אחר של כאבי גב לתובע. נסע לתחנה ע"מ לתת המונית לשותף שלו.

 

            בעדותו אישר התובע חתימתו על גבי ההודעה לחוקר. כשהופנה לכך שבהודעה אמר שלא סיפר לרופאה על הארוע, משיב הוא כי יכול להיות שהתבלבל כשדיבר עם החוקר. כשיצא, בדיעבד, אמר לעצמו שאמר לרופאה. בעבר לא אמר לרופא שיש לו כאבי גב מהרמה, אלא שהיה מקורר. לא יודע מה שם הרופא.

            אין לו מושג מדוע נתן ט/283 רק במאי; זה כנראה מה שהרופאה ביקשה. אין לו מושג מדוע כתבה הרופאה בתעודה הראשונה שהארוע ב- 29/08 ואח"כ תיקנה זאת, ואינו יודע מתי תיקנה.

            עד פברואר עבד מלא. לסרוגין, לא עבד בד"כ יום מלא, לסירוגין עם הפסקות,היו ימים שלא יצא, שכב בבית.

            כשהתבקש להראות הנסיעה בסרט הקופה משיב הוא "האנשים נכנסו למונית לפני שהכנסתי את המזוודה" (מול דבריו בהודעה לפיהם "הם ראו שנתפס לי הגב"). ובהמשך – "הם עדיין לא נכנסו. סליחה לא הבנתי... לפני שעלו, פתחתי את הבגאז וניסיתי להכניס את המזוודה... בסוף הם נכנסו למונית. הם היו בחוץ... הם עצרו אותי בבן גוריון, לא סליחה ברוטשילד מבן גוריון..." אח"כ ישב על המדרכה, ישב על הספסל. הספסל היה ליד. הנהג בא מולו, שאל מעבר לכביש אם צריך עזרה. לא חושב שיצא מהמונית, אולי יצא באותו רגע, אם אני לא טועה... אני חושב שהוא ניגש אליי באותו זמן, אם אני לא טועה... אני יודע שהעמיד את האוטו מול והוא רצה לחצות את הכביש... אמרתי לו שהרמתי מזוודה כבדה, הכל היה מעבר לכביש לידי. הוא החנה את האוטו ובא לכיוון שלי. בסוף הוא יצא מהאוטו ובא לכיוון אליי, ניגש ובא עמד ליד המונית שלי. לא סיפר לנהג על ילדים (רק על זוג מבוגרים ומזוודה כבדה) אחרי זה שאל אותי בתחנה איך זה קרה... באותו יום חזרת לתחנה – כן ואחרי זה ניגשתי ישר הביתה" לקח בדרך הביתה נסיעה אחת. סיפר לכל רופא שהגיע על הרמת מזוודה.

            הכחיש ת.ד. ב- 2002. גם לאורטופד הראשון אליו פנה אחרי הארוע, ד"ר לוקיץ. יכול להיות שטעה כשאמר לחוקר שלקח אטופן ולא אופטלגין. לתחנה חזר בלילה בסביבות 12 בלילה.

 

            הרופאה טענה כי זכרה המקרה (הגם שלא רשמה תאור ארוע בכרטיס הרופאי) שכן באותו ביקור בכה אצלה התובע בגין סכסוך עם רעייתו. יש לה זכרון משובח. הניחה שהתיק יהיה בבית המשפט. לא זוכרת תאריך שהגיע אליה לטפול וגם לא ביקור קודם לו. איננה זוכרת התאריכים כשנתנה את אישורה מ- 07/2008, התיק הרפואי היה לפניה. נדמה לה שלא היה אצלה ב- 13/08 אלא שבועיים אח"כ. לא זוכרת תאריך. פנה אליה כשבועיים לאחר האירוע. בטווח של שבועים אחרי האירוע. כשכתבה (באישור מ- 07/2008 משהופנתה לסתירה בינו לדבריה) שבדקה אותו ב- 13/08 זה לא נכון. למיטב זכרונה. כרגע הוא לא ברשומות שיש לה וראתה שלא היה אצלה בתאריך זה  (13/08) רשמה זאת בהסח הדעת. כשאין לה את התיק, עכשיו (בעדות) למיטב זכרונה לא היה אצלה ב- 13/08. לדעתה, לא היה אצלה כנראה ב- 13/08. כשנתבקשה להסביר הרישום אצלה מ- 13/08 – "אז אני לא זוכרת תאריכים מדוייקים". "חד וחלק לא" יכול להיות שרק ב- 24/01/07 סיפר לה לראשונה על הרמת מזוודה.

            לא זוכרת אם סבל לפני 08/2006 מכאבי גב.

            כשבא פציינט ואומר שהרים מזוודה כבדה ונתפס לו הגב זוכרים יותר מאשר אם היו לפציינט שמטפלים בו שנים רבות כאבי גב בעבר.

            השוני ביניהם לא בכאבים אלא בפרוצדורה האדמיניסטרטיבית בטופס (הכוונה לתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה). הרופאה אישרה כי בינואר 2007 ציינה שכאבי הגב נגרמו מהרמת מזוודה.

            זה טרחה למלא טופס מלא (כזה) והוא לא הביא ט' 250.

            נכון שלא רשמה באוגוסט שהרים מזוודה כדי לא למלא ת.ר.ר.

            כשנשאלה שוב – "לא זוכרת למה לא. לא יודעת".

            באותו ביקור בא לבדיקתה לעניין הלב ותוך כדי גם סיפר לה על כאבי הגב, כדי לא לפתוח 2 כרטיסים שונים ואח"כ לרדוף אחרי ט' 250, ורדפה אחריו כמעט שנה עד שנתן לה ט' 250. צלצלה אליו בטלפון כדי שיביא ט' 250 (כשנשאלה הכיצד זה לא רשום). רישום לא עוזר בכלום. בסמוך לכתיבת ת.ר.ר.נ.ע. התקשרה רק פעם אחת. לא יכולה לשלוח למכבי תעודה ללא ט' 250, בכל זאת שלחה כי זה שכב אצלה יותר מדי זמן. ט' 250 הביא למכבי, לא אליה. פנו אליה ממכבי חודש-חודשיים לאחר שנתנה ת.ר.ר.נ.ע.. כשעומתה עם כך כי ט' 250 (283) נמסר למכבי ב-02/05/07 ושנתנה התעודה אח"כ, משיבה היא "לא ידוע לי".

            בינואר 2007 הזכירה שהרים מזוודה למרות שלא היה לה ט' 250 כי זה מה שאמר. משנשאלה מדוע לא כתבה זאת ב- 08/2006 משיבה היא כי התלונה העיקרית היתה הלב, גם הזכיר את זה, ולכן שלחה לאורטופד. ידעה החשיבות של לרשום תאריך ארוע לתאונת עבודה. ומה מנע ממנה לרשום כך באוגוסט – כי הביקור הראשוני שלו היה בגלל הלב ושלחה אותו לאורטופד, ושימלא את הניירות ובסוף היא מילאה, כי אף אחד לא רצה לעשות זאת.

            לשאלה איך מסבירה היא שפרט להרמת מזוודה לא זוכרת כלום בוודאות, משיבה היא שאינה יכולה לזכור בע"פ אם לא בדקה רישומים וכשנתנה האישור (מ- 07/2008) בדקה התיק הרפואי ואימתה הרישום עם התיק הרפואי.

            יכול להיות שהראה לה תעודה מאורטופד; נתן לה אישור אורטופד ; יכול להיות שכן הביא אישור אורטופד ; הביא אישורים מאורטופד.

            לא זוכרת אם נתנה לו אטופן קודם. ב- 13/08 לא נתנה, כי לא יכלה לציין שזו תאונת עבודה. כשהופנתה לרישום בכרטיס מ- 13/08 (לפיו "כאבי גב תחתון מגיבים לטיפול אטופן") – זה אומר שכך אמר, ושלקח כבר אטופן בטרם בא אליה. זה כדור עם מרשם.

            כשהופנתה לרישומיה המדוייקים בכרטיס, של ארוע בעבודה, של פרק זמן של כאבים – מול העדר רישום לאירוע ב-13/08, משיבה היא שבא אדם מחדר מיון לאחר ארוע לב, מירב מעייניו של הרופא נתונים לזה. ייתכן שטעתה כשהפנתה לאורטופד ולא התייחסה לבעיה שלו כפי שנדרש ממנה. נדמה לה שיום לפני כן הגיע ממיון, אישתו הביאה אותו. כשהופנתה לכך כי היה בבי"ח ב- 29/05 ובתאריכים נוספים – "עדיין היה צריך לאזן אותו והוא חולה שנוטה להזניח את עצמו ולא מן הנמנע ששוב היה בבי"ח" (כך, ממש!). אמר לה שהתאונה היתה ב- 10/08.

 

6.         ולהכרעתנו –

 

א.        הארוע –

            כאמור, בתביעה למוסד לביטוח לאומי "בעת הרמת מזוודה כבדה" לא היו עדים.

            בהודעתו – "באתי להרים את המזוודה... אמרתי להם שאני לא יכול להרים את המזוודה. נח בצד. באותו יום נסעתי לתחנה ישר". נח בתחנה, כשעה וחצי מנוחה ואח"כ לקח נסיעה, אח"כ נסע הביתה ונח ובסביבות 23-24 יצא שוב לעבודה. לא היו עדים. תמיד הוא מרים (מזוודות, עגלות תינוק, עגלות נכים) (אין כל איזכור לנהג).

            בתצהירו כשהרים המזוודה עד לגובה תא המטען בקירוב, שמט המזוודה, שהוטחה לקרקע. בד"כ אין מטען. 30 ק"ג זה אירוע חריג בעבודתו. הנהג ניגש אליו לשאול למצבו. אח"כ חזר הביתה (אין כל אזכור לנסיעה לתחנה, מנוחה שעה וחצי בתחנה) חזר להמשך עבודה בערך ב- 24:00.

            בעדותו בתחנה סיפר לנהג איך זה קרה ואח"כ נסע הביתה.

            מתאור הארוע כאמור במסמכים ובעדויות קשה להבין איך ומה קרה – האם כשניסה (עמ' 1 להודעה) להרים המזוודה נתפס הגב , כשהרים אותה קצת (עמ' 3 להודעה), או עת הרימה לגובה הבגאז, עד כי הוטחה לקרקע?!

 

            הכיצד לא אוזכר הנהג כעד בתביעה למוסד לביטוח לאומי ועוד יותר בהודעה לחוקר. לא אזכר שישב בכביש, על המדרכה, שהנהג בא אליו, סיפר לו האירוע, או שחזר לתחנה ואז סיפר לנהג מה קרה לו.

            הכיצד בתצהיר (בניגוד להודעתו) – לא חזר לתחנה, אלא נסע לביתו?

            ובהקשר זה אין לשכח ריבוי גרסאותיו לעניין תאור הארוע עצמו      (עמ' 8) – הם נכנסו לאוטו, הם לא נכנסו וכו'.

            כך גם נזכיר טענתו בהודעה (טענה חדשה, החוזרת על עצמה) לפיה לא סיפר לרופאה – מול טענתו לפיה סיפר לה כבר ב- 13/08.

            ודאי כך, לאור טענתו בהודעה לפיה לאורטופד סיפר בביקור השני או הראשון.

            איננו מקבלים גם טענתו לפיה כשיצא מהחוקר, שם לב שאמר משהו לא מדוייק – התובע אומר פעמיים לחוקר (עמ' 4 שורה 68 ושורה 71) כי לרופאה לא סיפר, לא אמר! ונזכיר כי מגרסתו הראשונית עולה שגם לאורטופד לא ממש סיפר על הרמת מזוודה (ראה נסוחו בשורות 69-68).

            מדובר בעובד עצמאי. אין בפנינו ולו? ראשית ראייה לארוע – לא לדבריו, לא רישום, לא נסיעה.

 

            ואם נסמך הוא על סרט הקופה – הרי לדבריו האירוע התרחש ב- 17:00. הנהג טוען כי פגש בתובע ב- 17:15. התובע היה ישוב על המדרכה, נח. אח"כ, טוען התובע (בגרסה אחת) כי נח בתחנה שעה וחצי. בדרכו לביתו לקח נסיעה. משמע, נסיעה כזו לא יכלה להיות     ב- 18:07 כך גם אין חולק כי התובע לא נח בביתו עד 24:00-23:00 שכן ביצע 2 נסיעות בין השעות 22:00 ל- 23:00!

 

            ה?קשה הנהג מה זה משנה אם מצא את התובע יושב או עומד, או אם כך ארע על הספסל, לידו, על המדרכה או אחרת – אין חולק כי לא אלה העיקר.

            העיקר הוא, הצורך להתרשם מגרסת אמת או מגרסאות שנולדו מאוחר יותר, רק לאחר שנטל ייצוג – ולא בא זכרן קודם לכן (אזכור הנהג).

            בנסיבות אלה – חשיבות ומשמעות נוספת לסתירה / אי הלימה בין הגרסאות (והכל כמפורט לעיל). כך גם, חשיבות יש לעובדה, שהתובע לא אזכר את הנהג כמו גם הפער ביניהם לעניין שגרתיות / נדירות / הרמת משא!, או בגרסה האם נפגשו רק ברחוב או גם בתחנה, מייד אח"כ.

 

ב.         לא נחה דעתנו, לומר המעט, מהתנהלות הרופאה.

            רישומיה ב- 13/08 ברורים דיים. אין בהם, ולו ברמז, אזכור לאירוע, שגרם לכאבי הגב, ודאי לא לארוע בעבודה. אין קושי במילוי טופס אחד מול טופס אחר. ודאי כך, אין כל קושי ברישום במחשב (בכרטיס הרפואי) כי טען התובע שהרים מזוודה בעבודה ובאיזה תאריך כך קרה – ומיידית ! ירצה אח"כ התובע לנקוט בהליך עפ"י החוק – יביא הטפסים הנדרשים והרופאה תפעל בהתאם.

            נקל היה גם להוכיח טענתה בדבר ה"ריצות" שלה אחריו / של מכבי אחריה עד להשגת ט' 250. ודאי כך, כשלדבריה (המנוגדים לראיות) ובסופו של דבר, נתנה ת.ר.ר.נ.ע. בטרם הומצא לה ט' 250 (283)!

 

            ודאי וודאי כך, עת עולה מהרישומים כי הרופאה הנכבדה דווקא הקפידה ברישומיה בכרטיס התובע, קלה כחמורה, כמתחייב מהחובה לנהל רשומה רפואית! (כאמור בחוק זכויות החולה) ודי לכך ברישום מ- 28/10/05 לפיו רשמה קורותיו, בעבודה, הגם שאין כל ט'283 באותו יום.

            עדות הרופאה היתה מאוד לא משכנעת, ודאי באשר לטענתה לזכרון מכוחו פעלה! – ודי לכך בראשית עדותה.

            עוד נוסיף כי עולה מרישומיה כי חודש טרם 13/08 ציינה כי התובע אחרי בדיקת אקו-לב וכי אין צורך במעקב! (מול הסברה בעדותה). משמע, הגם שנדרשה היא לתשומת לב רבה למצבו הלבבי – רישומיה מצביעים דווקא על כך שלא מדובר בביקור אחרי אשפוז (אלא חודשיים קודם), על כך כי התובע ביקר אצלה מ- 04/06/06 מספר פעמים (משמע, קשה להתרשם שאינו דואג לעצמו). כך גם, אם זוכרת היא ביקור זה שבו בכה בשל סכסוך עם אשתו – הכיצד טענה בפנינו שאשתו הביאה אותו והעיקר, הכיצד אין אזכור כי בכה ?!

 

            כך גם, אין מדובר ב- 2 כרטיסים. ניתן היה לרשום "בעבודתו כנהג מונית הרים מזוודה" – שהרי ממילא, לא ניתנה תעודת מחלה (ממילא, לא נוצר "קושי", לעת זו, ברישום העובדתי הנטען).

           

            ועתה באים אנו ל"אישור" (מ- 07/2008) ששימש בסיס לעדותה – בפועל, בעדותה, סתרה הרופאה הרישום שבאישור, עד כדי הטענה כי "סתם מענים אותי פה" !

            נציין כי משום מה אין כל אזכור באישור זה, לפיו טען התובע כי הארוע הנטען ארע ב- 10/08/06 ! (או כי כך ארע בשעות אחה"צ – יומיים וחצי-שלושה טרם הביקור אצלה!).

 

            עוד מוצאים אנו להזכיר – הרופאה אישרה כי עפ"י הרישום ב- 13/08/06 התובע לא הגיב לטיפול באטופן 600.

            משמע, כבר טופל בכדור זה (הניתן רק ע"י מרשם רפואי).

            ונ?תמה – מה טעם היה ליתן כדור זהה, ועוד חלש יותר ?!

            גם זכרונה הטוב, בו הסבירה את ההנמקה למתן האישור – לא הוכח, לומר המעט!

 

ג.         מקובלות עלינו טענות הנתבע הן בדחיית התביעה והן בפנינו:

 

            התובע, נהג עצמאי, לא שכנע אותנו בתאורו הוא את הארוע. לא שוכנענו מתי (בדיוק) ארע, פרטי הארוע, אם היה בעבודתו, כי אומנם בתאריך הנטען פגש את הנהג, האם סיפר לו על קורותיו בכביש או בתחנה, אם חזר לתחנה מיד לאחר שישב על המדרכה (או בספסל) או רק בחצות הגיע לתחנה, אם הלך לנוח בתחנה ואח"כ בביתו – או שמא נח רק בביתו. אם כ"כ סבל – הכיצד חזר לתחנה בסביבות חצות, או שמא קודם? הכיצד אין כל דיווח מהתחנה, ממישהו (בתחנה) שהנהג סיפר לו וכו'.

 

            לכל אלה נוסיף כי אליבא ד'תובע – אין מדובר בארוע מיוחד וחריג ! ואם לא די בכל אלה – בעדותה המבולבלת והלא אמינה – סתרה הרופאה אחת לאחת כ"א מעובדות הארוע, תאורו, בקורו אצלה – ודאי יכולתה לזכור, דברים שלא נרשמו (כשמול עיניה היה התיק) כשאינה זוכרת מה שרשום (ללא התיק) !

 

ד.         הנה כי כן – משלא הוכח בפנינו אירוע בעבודה בו הרים מזוודה כבדה, ארוע חריג במהלכו ובעקבותיו נתפס גבו – אין לנו אלא לדחות את התביעה.

 

            אין צו להוצאות .

 

 


ניתן היום ה באדר, תשס"ט (1 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

 

   ש. מאירי, שופטת – אב"ד

 

נ.צ.(מע) – גב' ג. קומורניק

 

נ.צ.(ע) – גב' ג.כהן

 

נחתם ע"י נ.צ. ויצא חתום ביום __________.

קלדנית: גלית דוד

 


 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/6F93F99E6B1F4FB34225758A0055B15F/$FILE/CC376E0EA6662CB14225757B00253A58.html
תאריך: 
31/03/09
Case ID: 
1026_8
Case type: 
בל
סיווגים
עורכי דין : א. לוינשטיין
א. לוינשטיין
שופטים : כב' השופטת שרה מאירי
כב' השופטת שרה מאירי
Powered by Drupal, an open source content management system