בתי הדין לעבודה

פסק - דין

התובע נפגע בתאונה שארעה ביום 19.3.99 והוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. לתובע נקבעה על ידי הנתבע נכות בגין פציעתו האמורה, והגימלאות אשר שולמו לו חושבו על בסיס הכנסותיו כעובד שכיר בלבד.

בתביעה שלפנינו נטען כי התובע היה במועד הפציעה האמורה (19.3.99, ולהלן "התאריך הקובע") הן עובד שכיר והן עצמאי ועל כן הוא זכאי לחישוב הגימלאות ודמי הפגיעה, גם על בסיס הכנסותיו כעצמאי, בנוסף לבסיס הכנסותיו כשכיר.

2.      הנתבע כפר בטענות התובע והסתמך בעיקר על מסמכים שהגיש התובע - נ/1, נ/2 ו-נ/3, לפיהם התובע עצמו ביקש לשנות מעמדו ולקבוע כי היה עצמאי רק עד חודש 10/98 ומיום 1.11.99 היה שכיר בלבד.

3.      לאחר ששמענו העדויות ועיינו בראיות ובסיכומי הטענות של הצדדים, אנו פוסקים כדלקמן:

א.                נקדים ונציין כבר בפתח החלטתנו, כי העדויות של התובע ושל רו"ח יוסף אוזן, היו אמינות ביותר ונתמכו במסמכים ובחשבוניות המס שהוגשו על ידי התובע, כמו גם בעדותה של העוזרת הראשית במחלקת הגביה של הנתבע, הגב' נויברג רינת.

ב.                 גם אם לא העידה פקידת הנתבע, שלטענת התובע הורתה לו אילו הם התאריכים שעליו לרשום בהודעתו בדבר שינוי מעמדו, מעצמאי לשכיר ולכן אין תימוכין לגירסתו זו, הרי שאין בכך כדי לסתור את טענתו שלפיה התאריך הקובע הוא עבד כשכיר וגם כעצמאי. אין בחוק הוראה כלשהי השוללת אפשרות שמבוטח יהיה בעת ובעונה אחת שכיר וגם עצמאי, ובפועל רבים מאוד המקרים בהם משולמים למל"ל דמי ביטוח על ידי מבוטחים שבו זמנית הם שכירים וגם עצמאיים.

ג.                   כעולה מעדויות התובע ומר אוזן, עבד התובע כעצמאי עד חודש 11/99 ומחודש 11/98 הוא עבד גם כשכיר: ראה סעיף 6 לתצהיר התובע וראה עדותו בעמ' 9 ועמ' 10 לפרוטוקול. אין כל ספק שבתאריך הקובע היה התובע עצמאי, בנוסף לעבודתו כשכיר, וראה עדותו של מר אוזן בעמ' 19 ואילך - עדות שלא זו בלבד שלא נסתרה, אלא נתמכה בעדותה של פקידת הנתבע, גב' נויברג.

ד.                 העדה נויברג, שערכה את הנספח ג' לתצהיר התובע, אישרה באופן חד משמעי כי התובע היה רשום כעצמאי מיום 1.1.99 עד 30.10.99 והעידה (עמ' 27 שורה 23 לפרוטוקול) כי מחודש 8/91 עד סוף חודש 10/98 וכן מ - 1.1.99 ועד 30.10.99 היה התובע רשום אצל הנתבע כעצמאי.

בעמ' 29 שורה 14 ואילך בפרוטוקול, אישרה העדה הזו כי בתאריך הקובע התובע היה במעמד עצמאי.

ה.                על כל האמור לעיל, נוסיף ונציין כי אין זה סביר שכשמונה חודשים לאחר מועד פציעתו בתאונת העבודה הנזכרת לעיל, יבקש התובע לשנות את מעמדו אצל הנתבע מעצמאי  לשכיר ובכך יגרע מזכויותיו הכספיות שיהיו נובעות מפציעתו שהוכרה כתאונת עבודה. על כן, אין לראות במסמכים שעליהם סומך הנתבע את טענת ההגנה כראיה בלעדית או מכרעת לעניין זיהוי והוכחת מעמדו של התובע במועד פציעתו.

ו.                   סוף דבר - אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי במועד הפציעה בתאונה, שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה - דהיינו ביום 19.3.99 - היה התובע במעמד של שכיר וגם במעמד של עצמאי ולפיכך, זכאי הוא לחישוב דמי הפגיעה והגימלאות בגין אותה תאונה, על בסיס הכנסותיו משני "המקורות": כשכיר וכעצמאי.

ז.                  הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ¤ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום י"ב בניסן, תשס"ט (6 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

___________________ __________________   _________________

          נ.צ. מר אלדר                    נ.צ. מר עדן רחמים              אהובה עציון – שופטת

קלדנית: שלומית