אנגל נ. י.ב. גל-אור יזום והשקע


 

   

בתי המשפט

א  004255/04

בית משפט השלום נתניה

 

07/04/2009

 

כב' השופטת ד"ר רבינוביץ ברון איריס

בפני:

 

 





 

אנגל כרמלה

בעניין:

התובעת

שחף נילי

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . י.ב. גל-אור יזום והשקעות בע"מ

2 . בוכריץ יוסף

3 . בוכריץ עמוס

 

הנתבעים

אלברק יוסף

ע"י ב"כ עו"ד

 


פסק דין

מבוא

1.         התובעת, הגב' כרמלה אנגל, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 86,400 ¤ כנגד הנתבעים י.ב. גלאור יזום והשקעות בע"מ (להלן: הנתבעת), וה"ה יוסף בוכריץ ועמוס בוכריץ.

 

לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה דמי שכירות בגין נכס שהשכירה לה והנתבעים 2 ו-3 חייבים כלפיה כערבים לחיובי הנתבעת בהתאם לחוזה השכירות.

 

לטענת הנתבעים, החוזה בוטל על ידם כדין והם לא חייבים לתובעת דמי שכירות. בנוסף, הועלתה על ידם טענת קיזוז. לטענת הנתבעים, השקיעו סכומי כסף בהשבחת החלקה, שעליה נמצא המושכר. החלקה הינה בבעלות משותפת של התובעת ושל הנתבעים ולפיכך לטענתם הם רשאים לקזז את הסכומים שעליה להשיב להם בגין ההוצאות שהוציאו לצורך השבחת החלקה.

 

מטעם התובעת הוגש תצהירה. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 2, יוסף בוכריץ וכן תצהיר של עו"ד לב ארי. כמו כן הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת של רו"ח בני לויתן.

 

המצהירים ורו"ח לויתן נחקרו והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

2.         אין מחלוקת כי בין הצדדים נערך ביום 28.2.00 הסכם שכירות (נספח א לכתב התביעה) לתקופה של שלוש שנים עם אופציה לשנתיים נוספות. לאחר שהדייר הקודם לא פינה את המושכר במועד, נחתם זכרון דברים מיום 4.10.00 שלפיו נקבעו מועדי השכירות ותקופת האופציה, כך שתקופת השכירות הינה לשלוש שנים החל מיום 15.9.00 ותקופת האופציה הינה לשנתיים החל מיום 15.9.03. כמו כן, נחתמה על ידי הצדדים בנובמבר 2002 תוספת להסכם לפיה שילמה הנתבעת 1 בתקופה שבין 15.9.02 ועד 14.9.03 דמי שכירות של 1100 דולר והתחייבה להשלים את דמי השכירות בסך 220 דולר לחודש כתוספת לדמי השכירות בשנה הבאה.

 

3.         לטענת התובעת, בהתאם להסכם השכירות האופציה הינה אוטומטית ועל הנתבעת למסור הודעה 60 יום מראש במידה ואיננה מעונינת להמשיך ולשכור את הנכס בתקופת האופציה. לטענת התובעת, הנתבעת לא מסרה לה כל הודעה בכתב כי איננה מעונינת להמשיך ולשכור את המושכר בתקופת האופציה. לדבריה, הנתבע 2 הודיע לה על כך בעל פה רק מספר ימים לאחר שהחלה שנת השכירות הרביעית בהתאם לאופציה.

 

לטענת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת לה את הסך של 220 דולר לחודש עבור שנת השכירות השלישית, אשר היתה אמורה להוסיף לדמי השכירות בתקופת האופציה. כמו כן, נותרה חייבת לה דמי שכירות בגין תקופת האופציה.

 

בכל הנוגע לטענת הנתבעים לקיזוז, טוענת התובעת כי בהתאם לסעיף 11 להסכם השכירות השוכר רשאי לבצע במושכר שינויים ושיפוצים על מנת להתאימו למטרת השכירות, ובלבד שבתום תקופת השכירות לא יהיה השוכר זכאי לכל תשלום מהמשכיר בגין שינויים שביצע.

 

כן טוענת התובעת כי הוסכם בינה לבין הנתבעים כי לא תצטרך לשאת בהוצאות בגין פיתוח החלקה שיזמו הנתבעים, ושעתה מבקשים הנתבעים לקזז.

 

4.         לטענת הנתבעים, בחודש נובמבר 2002 הוסכם על הפחתת דמי השכירות ל- 1,100 דולר לחודש ועל פיצול תקופות האופציה לשתי תקופות של שנה כאשר האופציה תתממש רק אם תמסר הודעה כי הנתבעת מעונינת בכך.

 

לטענת הנתבעים, בחודש יוני 2003 הודיע הנתבע 2 לתובעת כי אין בכוונת הנתבעת לממש האופציה. באותה תקופה נערכו בין הצדדים פגישות לענין פיתוח החלקה. הנתבע 2 הציע את עזרתו במציאת שוכר אחר. בחודש יוני התפתח עימות בין הצדדים לאחר שהיה צורך בחתימת חוזה חכירה חדש עם המינהל. בפגישה מיום 14.9.03 חזר הנתבע 2 על כך שאינו מעונין לשכור את המושכר בתקופת האופציה. לטענתו, מצא בהמשך שני שוכרים שהיו מעונינים לשכור את המושכר או חלקו אך הדברים לא יצאו לפועל בשל התנהלות התובעת.

 

בחוות דעת רו"ח בנימין לויתן פורט סך ההשקעות של הנתבעת בפיתוח תחנת הדלק העומד על 2,605,418. רו"ח לויתן חישב את חלקה של התובעת בהשקעות. רו"ח לויתן כותב בחוות דעתו כי בהתאם להשבחה שנגרמה למקרקעין ולפי בירור שערך עם שמאי מקרקעין הגיע למסקנה כי חלקה היחסי של התובעת בסך ההוצאות שהוצאו ע"י הנתבעת מתבטא ב- 14% ולפיכך סבור כי חלקה של התובעת עומד על סך של 364,758 ¤.

 

5.         בכל הנוגע למסגרת ההסכמית שבין הצדדים, אני מקבלת את טענתה של התובעת כי המדובר, בהתאם להסכם השכירות, באופציה אוטומטית וכי חובה היה על הנתבעת למסור הודעה 60 יום מראש ככל שלא היתה מעוניינת להמשיך ולשכור את הנכס בתקופת האופציה.

            בסעיף ג (2) להסכם השכירות מיום 28.2.00 נאמר כי: "(2) בכפוף למילויים של התנאים המפורטים בסק' 1 לעיל, האופציה תתחדש אוטומטית אלא אם כן יודיע השוכר למשכיר 60 יום מראש על כוונתו לסיים השכירות."

 

            ב"כ הנתבעים דאז, עו"ד לב ארי, אישר בעדותו כי החוזה שונה באופן שהאופציה תהיה אוטומטית (ר' עמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 26.5.08).

הנתבעים טוענים, כי זכרון הדברים מיום 4.2.00 שינה את תנאי ההסכם באופן שהאופציה איננה עוד אוטומטית. הנתבעים מפנים לענין זה לסעיף 2 לתוספת להסכם מיום 4.2.00 ולכך שבהתאם לסעיף 7 בכל מקרה של סתירה בין ההסכם המקורי לזכרון הדברים, יקבע האמור בזכרון הדברים.

 

עיון בזכרון הדברים מיום 4.2.00 מלמד כאמור במבוא להסכם, כי הוא נחתם בשל המועד בו המושכר פונה על ידי השוכר הקודם וברצון הצדדים היה לקבוע את המועדים בהתאם. סעיף 2 מפרט את המועדים העדכניים של תקופת השכירות והאופציה. המועדים שונו ונאמר כי לשוכר תהא אופציה להאריך את השכירות בשנתיים נוספות. אין ללמוד מהסעיף על שינוי אופיה האוטומטי של האופציה ואין סתירה בין חוזה השכירות המקורי לבין זכרון הדברים לענין זה. לפיכך אין מקום להסיק כי זכרון הדברים שינה את ההסכמה לפיה מדובר באופציה אוטומטית. אף מבחינת התנהגות הצדדים, הנתבע 2 טען כי מסר הודעה בעל פה במהלך חודש יוני.

 

סיכומו של דבר, בהתאם לתנאי החוזה, ככל שלא נמסרת הודעה 60 יום מראש כי הנתבעת איננה מעונינת להמשיך בשכירות, החוזה מוארך אוטומטית לשנה נוספת.

 

6.         השאלה הבאה הטעונה הכרעה הינה האם הודיעו הנתבעים 60 יום מראש כי אינם מעונינים לשכור את הנכס בתקופת האופציה. הנתבע 2 טוען כי אמר זאת בעל פה לתובעת בחודש יוני 2003. התובעת טוענת כי הדבר נאמר לה לראשונה ביום 18.9.03. התובעת אף טוענת כי בהתאם להסכם יש למסור הודעות בכתב. לענין זה מפנה התובעת לסעיף 16 לחוזה השכירות שזו לשונו:

 

 "16.    ראיות:

        בכל הליכים בין הצדדים וחליפיהם לענין המושכר, חוזה זה וכל הקשר לנ"ל, במיוחד לענין הסכמה, ויתור, הארכת תקופת השכירות, הענקת זכות כלשהי במושכר וכיו"ב, לא תורשה ראיה בעל פה".

 

            הנתבעים טוענים כי סעיף 16 אינו רלבנטי לענין מסירת הודעה ביחס להארכת תקופת השכירות.

 

אני מוצאת כי סעיף 16 לחוזה השכירות נועד למנוע מחלוקות מהסוג שבה יש להכריע עתה, קרי האם מסרה הנתבעת הודעה לענין אי רצונה בהמשך השכירות בתקופת האופציה. אני מוצאת כי הסעיף אכן חל אף לעניין זה.

 

כמו כן, מדובר במצב דברים בו קיימת טענה של הנתבע 2 כי אמר לתובעת כי בכוונתו לעזוב כבר בחודש יוני, אל מול הכחשה של התובעת הטוענת כי הדבר נאמר לראשונה בחודש ספטמבר. זאת ועוד, מיד לאחר שהדברים נאמרו בפגישה בחודש ספטמבר, יצא מכתב של ב"כ התובעת.

 

לנוכח כל האמור, אני מוצאת כי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הודיעו לתובעת במועד על אי הארכת השכירות לתקופת האופציה.

 

7.         הנתבעים טוענים כי התובעת מנעה את האפשרות להשכיר את המושכר לשוכרים אחרים ולהקטין את הנזק. לטענת הנתבע 2, הפנה מספר שוכרים פוטנציאליים לב"כ התובעת עו"ד שחף. הגיעו שני שוכרים, השוכר הפוטנציאלי הראשון, אבנר בן יוסף שהסכים לשכור משרד מהתובעת תמורת 500 דולר לחודש. לאחר שנשלח לב"כ התובעת, עו"ד שחף, לפי הנטען, לא חזר אל הנתבעים. לאחר מכן הגיעו שוכרים פוטנציאליים בשם משרקי, ב"כ הנתבע 2 שלח חוזה חתום על ידם לב"כ התובעת שדחתה את החוזה במכתב מיום 15.3.04.

 

עיון במכתבה של ב"כ התובעת (נספח 9 לתצהיר הנתבע 2) מלמד כי לא היתה לה התנגדות לכך שהמושכר יושכר על ידי הנתבעת בשכירות משנה. ב"כ התובעת סירבה לכך שיחתם חוזה ישירות בין התובעת לשוכר החלופי (משרקי) שכן לא היתה מעוניינת לשחרר את הנתבעת מחיוביה. עיון בטיוטת ההסכם (שצורף לתצהיר הנתבע 2), מלמד כי השוכר הפוטנציאלי הסכים לשלם סך של 800 דולר לחודש, סכום הנמוך מדמי השכירות אותם היתה אמורה לשלם הנתבעת לתובעת בתקופת האופציה. בנסיבות אלו, ניתן לקבל את עמדת התובעת לפיה ביקשה כי הנתבעת היא שתשכיר בשכירות משנה את המושכר לשוכר הפוטנציאלי ותשאר אחראית כלפי התובעת לפי הסכם השכירות שבין הצדדים. הדרך היתה פתוחה בפני הנתבעים להשכיר את הנכס למשרקי או לכל שוכר פוטנציאלי אחר בשכירות משנה. לפיכך, אינני מקבלת את הטענה כי התובעת מנעה את הקטנת הנזק.

 

8.         בכל הנוגע לתביעה להפרשי שכר דירה בגין השנת השכירות השלישית, בתוספת להסכם מיום 18.2.00 הוסכם על שינוי במועדי תשלום שכר דירה כמו כן, נקבע כי ההפרש בסך 220 דולר לחודש שלא ישולם בשנה השלישית ישולם בשנה הבאה. כן סוכם גובה דמי השכירות לתקופת השכירות מיום 15.9.03 ועד 14.9.04.

 

הנתבע 2 טוען כי סוכם שההפרש ישולם בשנה הבאה רק במידה וישכרו את הנכס לשנה נוספת. התניה זאת איננה מופיעה בהסכם, ואינני רואה בסיס לקבל אותה.

 

לפיכך הנתבעת מחוייבת בתשלום ההפרש של 220 דולר לחודש שלא שולם על ידה בשנת השכירות השלישית והיה אמור להיות משולם בשנה שלאחר מכן, אך לא שולם.

 

9.         הנתבעים העלו טענת קיזוז. לטענתם, השקיעו בפיתוח החלקה, שהתובעת הינה בעלים של חלקים ממנה, סכומי כסף גדולים. לטענתם, על התובעת לשפותם בגין ההוצאות, בהתאם לחלקה בבעלות על החלקה.

 

המושכר בנוי על חלקה שנמצאת בבעלות הצדדים. הנתבעים ביקשו לבנות על החלקה תחנת דלק ובמסגרת זאת אף לבנות מחדש את המושכר. כמו כן, במסגרת חוזה השכירות שבין הצדדים ניתנה לשוכר האפשרות לעשות שינויים במושכר.

 

הנתבעים למעשה טוענים כי התובעת חייבת לנתבעים סכומי כסף ניכרים בגין השבחת חלקה בנכס המקרקעין. הנתבע 2 טוען כי הנתבעים שילמו את כל היטל ההשבחה ואת דמי ההיוון ואגרת הוצאת היתר מס רכישה וצירף לתצהירו קבלות ביחס לתשלומים שביצע. הנתבעים טוענים כי התובעת היתה מעונינת בהשבחה והא ראיה כי חתמה על כל המסמכים הנדרשים לשם כך.  

 

התובעת טוענת כי בהתאם להוראות סעיף 11 להסכם השכירות השוכר רשאי לבצע במושכר שינויים ושיפוצים על מנת להתאימו למטרת השכירות, ובלבד שבתום תקופת השכירות לא יהיה השוכר זכאי לכל תשלום מהמשכיר בגין שינויים שביצע.

 

לנוכח הרואת סעיף 11 להסכם השכירות, ככל שטענת הנתבעים כי הם זכאים לשיפוי מהתובעת בגין ההוצאות שהוצאו על ידם בהתבסס על הסכם השכירות, הרי שדינה להידחות.

 

10.       זאת ועוד, התובעת טוענת כי לא היתה מעוניינת בבניה. לדבריה, הנתבעים הם שיזמו את הבניה והבטיחו לה שוב ושוב כי לא תשא בכל הוצאה. לטענתה, הוחתמה על המסמכים על ידי עו"ד לב ארי, ולא באמצעות באת כוחה. לדבריה, הנתבע 2 בא אליה הביתה ושיכנע אותה לחתום על המסמכים והבטיח לה שזכויותיה בנכס לא יפגעו. עוד העידה כי לפי חוזה השכירות כתוב כי עליה לחתום על מסמכים כדי לא לעכב את הליכי הבניה.

 

            באשר לטענת התובעת כי נאמר לה שלא תצטרך לשאת בהוצאות אותן מבקשים הנתבעים לקזז, ניתן למצוא תמיכה בעדותו של עו"ד לב ארי, שהיה ב"כ הנתבעים והחתים את התובעת על מסמכים שנדרשו לצורך פניית הנתבעים לרשויות לצורך קידום תוכניותיהם בקשר לבניה בחלקה. עו"ד לב ארי הגיש, כאמור, תצהיר מטעם הנתבעים ונחקר בבית המשפט. עו"ד לב ארי אישר בחקירתו כי היתה לו היכרות קודמת עם התובעת. כאשר נשאל עו"ד לב ארי מדוע לא יידע את ב"כ התובעת כי הינו מחתים את התובעת על מסמכים השיב כדלקמן בעמ' 39 לפרוט' הדיון מיום 26.5.08:

"אני התבקשתי לעשות פעולה טכנית של קידום הרישום במנהל מקרקעי ישראל וברשם המקרקעין כאשר מראש הוסכם שכל ההוצאות הכרוכות בכך, כל המיסים וכל העלויות יחולו על הנתבע וזאת הסיבה שלא מצאתי לנכון לערב אותך".

 

ובעמ' 40 לפרוט' הדיון:

"ש.     בביקורים שלך אצל התובעת העמדת אותה על כך שיתכן והיא תידרש לשלם מאות אלפי שקלים?

ת.       לא. אני הבנתי את ההוצאות ישא הנתבע. כך הבנתי. אני לא יודע מה סוכם ביניהם."

 

תמיכה לגירסת התובעת ניתן אף למצוא במסמכים שנחתמו על ידי הצדדים.

 

            לתצהיר התובעת צורף נספח ה', מכתב מהנתבעים לתובעת מיום 4.3.03, שנושאו "אישור בעלות", שזו לשונו:

 

"לפי בקשתך אנו מאשרים כי לצורך קבלת משכנתא על חלקי חברתנו אנו נאלצים להפריד את הבעלויות בחלקים השונים וזאת לצורך קבלת משכנתא על חלקי חברת י.ב. גלאור ייזום והשקעות בע"מ בלבד. כמו כן עפ"י הסכמי הפיתוח שחתמנו עם מנהל מקרקעי ישראל, יש צורך להפריד את רישומי הבעלות של כל אחד מאתנו באמצעות תיקון של צו הבית המשותף.

 

כמו כן אנו מאשרים כי הבניה כולה נעשתה על ידנו ועל חשבוננו כולל תשלום אגרות, היטלים ודמי היתר למנהל מקרקעי ישראל והאחריות על הבניה הנה אך ורק שלנו ואנו  מאשרים כי הבניה של תת חלקות 1 ו2 שירשמו על שמך נעשו על קרקע השייכת לך."

 

כאשר נשאל הנתבע 2 בחקירתו הנגדית לענין זה השיב כדלקמן בעמ' 32 לפרוט' הדיון מיום 10.2.08 שורות 5-15:

 

"ש.  המסמך הזה אישור בעלות הוא מסמך שהוכן והודפס על ידך - נכון?

ת.     הודפס על ידי אחרי תיקונים של התובעת.

ש.    כשאתה כותב נעשה על חשבוננו כולל תשלום אגרות היטלים ודמי היתר מה הכוונה?

ת.     שאנו שילמנו את כל התשלומים

ש.    אין פירושו של דבר "אני שילמתי על זה וזה עלי"

ת.     זה בדיוק הגיע כתוספת שהתובעת ביקשה. היא אמרה לי תשמע ראיתי מה בנית, בנית בניין יפה, אני רוצה בבוא העת שהיורשים שלי יחזירו לך את הכסף ואני רוצה שתרשום את זה כדי שזה יעשה

ש.    למה לא כתבת את זה בתצהירך?

ת.     כל מה שיכולתי לעשות במסגרת מה שעשה עוה"ד זה מה שמצא לנכון לציין."

 

כך גם, מהמסמכים עליהם חתמה התובעת לבקשת הנתבעים לצורך הגשה לרשויות עולה כי ההוצאות יחולו על הנתבעת ולא על התובעת. במסמך נ/2, מכתב של התובעת למינהל מקרקעי ישראל מיום 29.3.01, התובעת מאשרת כי אין לה התנגדות שתוגש בשמה על ידי הנתבעת בקשה להקמת תחנת דלק על החלקה:

 

"...ובלבד שהתחייבות זו לא תחייב אותי בהתחייבות כספית כלשהי מטעם המינהל ו/או כל גוף אחר. בנוסף לכך, במידה ותהיה דרישת תשלום כלשהי בנוגע לבקשה זו יחולו כל הדרישות וההתחייבויות הכספיות ואו האחרות על י.ב. גלאור בע"מ בלבד. כמו כן אין לי התנגדות שיהוונו זכויותי בנכס הנ"ל אך שוב אין אני מחוייבת לתשלומים בגין ההיוון אלא אך ורק לתשלום דמי חכירה שנתיים והתשלום בגין ההיוון ישלום ע"י י.ב. גלאור ייזום והשקעות בע"מ ו/או מי מטעמה."

 

במכתב נ/3 נאמר:

 

"לכבוד

מר יוסף בוכריץ

חברת י.ב. גלאור ייזום והשקעות בע"מ

רח' ארלוזרוב 6

קרית שמונה

 

הנדון: בקשתכם להקמת תחנת דלק

גוש 8236 חלקה 92 פנקס 43 נתניה

 

בעקבות הגשת בקשתכם להקמת תחנת דלק בנכס הנ"ל הנני מאשרת כי אין לי התנגדות שתוקם תחנת דלק ובלבד שכל ההתחיבויות הכספיות ואו האחרות יחולו וישולמו על ידכם או על ידי מי מטעמכם בין אם מדובר בדרישת תשלום ממ"י ואו מהרשות מקומית ואו מכל גורם אחר. כמו כן כל האחריות להקמת התחנה תחול עליכם או על מי מטעמכם  ובלבד שהתחנה תבנה לפי היתר בניה כדין.

כל זאת עפ"י הסכם השכירות שביננו . (ההדגשה הוספה - א.ר.ב.)

 

בכבוד רב,

כרמלה אנגל

ת.ז.... "

 

כאשר נשאל הנתבע 2 האם נ/2 ו-נ/3 נערכו על ידו השיב כי המסמכים נערכו ותוקנו ונחתמו על ידי התובעת וכן השיב כי נ/3 הודפס על ידו (עמ' 32 לפרוט' הדיון מיום 10.2.08).

 

11.       לנוכח כל האמור, לא השתכנעתי ולמעשה אף לא נטען כי התובעת התחייבה להשתתף בהוצאות בגין השינויים שיזמו הנתבעים בחלקה. למעשה, התובעת נתנה הסכמתה להגשת התוכניות על ידי הנתבעת לאחר שהבהירה, בכתב, כי ההוצאות יהיו על הנתבעת ולא עליה. הנתבעת הגישה לרשויות את המסמכים שבהם התנתה התובעת את הסכמתה בכך שההוצאות יהיו על הנתבעת.

 

לפיכך, אינני רואה כל בסיס לטענת הקיזוז של הנתבעת.

 

12.       סיכומו של דבר מצאתי כי הנתבעת נותרה חייבת סכומים לתובעת מכח הסכם השכירות בגין הפרשי שכ"ד לשנה השלישית ובגין דמי שכירות לשנה הרביעית. הנתבעים 2 ו-3 ערבים לחיובי הנתבעת לפי הסכם השכירות. כן מצאתי כי אין מקום לקבל את טענת הקיזוז.

 

לנוכח האמור, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסך של 86,400 ¤ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ¤ בצירוף מע"מ כדין.

 

ניתן היום י"ג בניסן, תשס"ט (7 באפריל 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

ד"ר רבינוביץ' ברון איריס,

שופטת

 

קלדנית - דורית

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F17F7D1BD59AFA8E422575910055D8B9/$FILE/9C4126F24CB6C78B422575730028B630.html
תאריך: 
07/04/09
Case ID: 
4255_4
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : שופטת
שופטת
עורכי דין : שחף נילי
שחף נילי
Powered by Drupal, an open source content management system