עזריה נ. נציבות שירות בתי הסוה


 

   

בתי המשפט

א  003050/06

בית משפט השלום נתניה

 

12/04/2009

תאריך:

כב' השופטת גלית ציגלר

בפני :

 

 




 

עזריה שלמה

בעניין:

התובע

עו"ד אייל יצחקי

ע"י ב"כ

 


 

נגד

 

 


 

מדינת ישראל

 

הנתבעת

עו"ד ברכיה

ע"י ב"כ

 


פסק דין

 

1.      התובע היה אסיר בבית הכלא "אשמורת", ובמסגרת שהותו שובץ לעבודה           כעוזר חשמלאי, תחת פיקוחו של הסוהר איגור סטולמן (להלן: הסוהר).

 

            לטענת התובע, ביום 22.4.04 במהלך העבודה השגרתית ובמטרה לקצר את        הדרך,             הורה לו הסוהר לעבור על קיר גבוה המקשר בין שני מבנים. הקיר            הינו מעין חומה, שגובהה כשניים וחצי מטרים, רוחבה כ-20 ס"מ, ואורכה כארבעה- חמישה מטרים (להלן: החומה).

            הסוהר עבר ראשון, והתובע שהלך מאחוריו איבד לפתע את שיווי המשקל,       נפל על הארץ ונחבל בצורה קשה בצד השמאלי של גופו.

            התובע פנה מספר פעמים וביקש להבדק על ידי רופא בקשר עם פגיעותיו            בתאונה, אך בקשותיו לא נענו ותלונותיו לא תועדו, ורופא הכלא אף סירב     לשלוח אותו לצילום רנטגן או סי.טי.

 

            לטענת התובע כתוצאה מהתאונה הוא נותר מוגבל בתנועות, סובל מכאבים      והוא דורש כי הנתבעת תפצה אותו בגין פגיעתו בתאונה.

 

2.         הנתבעת אישרה את נפילת התובע, אך הכחישה את הנסיבות הנטענות על ידו, וטענה כי איש לא הורה לו ללכת על החומה, והוא עשה זאת בניגוד להוראות ותוך הסתכנות עצמית, וכך החליק ונפל.

 

            הנתבעת הכחישה גם את פגיעתו של התובע כתוצאה מהתאונה, כשלדבריה      מלבד שפשופים קלים לא נגרם לו כל נזק.

 

3.    התובע לא צירף חוות דעת רפואית, ובקדם המשפט הוסכם כי השאלה       שבמחלוקת הינה שאלת האחריות לגבי אירוע התאונה, ואם ימצא כי קיימת         אחריות, תתמקד שאלת הנזק בגדר כאב וסבל בלבד.

 

4.       בתצהיריו תיאר התובע את נסיבות התאונה, כאשר הוא עבד עם הסוהר על        אחד הגגות. עם סיום העבודה ירדו השניים בסולם קבוע המחובר לקיר,            ומגיע עד לקרקע. לטענתו, במקום לרדת לקרקע ולהגיע לבנין הנוסף שבו        היו אמורים לעבוד בדרך הרגילה, החליט הסוהר לקצר את הדרך, ולעבור על

פני החומה המחברת בין שני הבנינים.

לטענת התובע, הוא ביקש מהסוהר שלא לעבור על החומה בשל הסיכון הרב שכרוך בכך, אך הסוהר סירב ועמד על כך שילכו בדרך הקצרה - והתובע כאסיר לא יכול היה לסרב ומילא אחר ההוראה.  הסוהר עבר ראשון, והתובע שהלך בעקבותיו, איבד את שיווי משקלו ונפל מגובה החומה אל הארץ, תוך שנגרמו לו חבלות ביד ובאזור הצלעות משמאל (ת/1, ת/2).

            התובע צירף לתצהיריו תמונות של מקום הנפילה, ובהן נראה הסולם    הצמוד לקיר, שני המבנים והחומה המחברת ביניהם.

 

            בחקירתו חזר התובע על נסיבות התאונה, ועמד על דעתו כי הוא קיבל את         ההוראה מהסוהר לעבור על פני החומה (עמודים 10-11).

 

5.      מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של הסוהר סטולמן, ובו נטען כי אין כל שחר          לטענת התובע לפיה הוא נתן את ההוראה לעבור ממבנה למבנה באמצעות   החומה, משום שלא רק שהדרך הזו היא מסוכנת, אלא שהיא אף אינה           קצרה יותר, ואין כל הגיון בהוראה כזו. לטענת הסוהר הלך התובע על פני        החומה מתוך הסתכנות ובניגוד לכללי הבטיחות שניתנו לו.

           

            לתצהיר הסוהר צורף אישור חתום ע"י התובע, בו הוא מאשר כי הוא הודרך    בכל נושאי הבטיחות, וכן דוח חבלה שמולא על ידי חובש הכלא בו נרשם כי             התאונה התרחשה בעת שהתובע החליק מקיר בזמן עבודתו עם החשמלאי.

 

6.         סטולמן נחקר על נסיבות התאונה, ואישר כי בסמוך לאחר נפילת התובע הוא   מילא דוח בו רשם כי בעת הליכת התובע על קיר הוא החליק ונפל למטה.

בחקירה הוסיף הסוהר והסביר את נסיבות התאונה, כשלדבריו הוא ירד ראשון בסולם עד לקרקע, והמתין שגם התובע ירד, כשלפתע הבחין כי הוא נעצר על הקיר. הסוהר חשב שהתובע רוצה לנוח, אלא שהוא החל ללכת על החומה: "לא הבנתי בדיוק מה קרה וסימנתי לו לחזור בחזרה. לדעתי אמרתי לו לחזור ולא ללכת ככה. והוא נפל ", וכן: "הוא ניסה ללכת על קיר כשהוא ירד ונפל, וזה למרות שהייתי למטה. אין לי הסבר לזה. עד היום אני לא מבין מה גרם לו ללכת על הקיר" (עמוד 20).

הסוהר נחקר מדוע לא ציין את העובדות האלו בדוח שמילא, הגם שמדובר בהפרת הוראה ובעבירת בטיחות, והסביר כי לא רצה להקשות על התובע ולגרום לו לנזק, מה גם שהתובע היה ידוע כמי שמתלונן על כל דבר, והוא לא רצה להגיע לעימות עימו (עמודים 20-21).

 

7.         אין מחלוקת שהתובע נפל מאותה חומה הנראית בתמונות, ואין גם מחלוקת כי מדובר במקום מסוכן מטבעו, שלא נועד למעבר או להליכה.

ומכאן השאלה, האם הורה הסוהר לתובע לעבור על פני החומה כדי לקצר את הדרך, או כטענת הסוהר החליט התובע על דעת עצמו לעלות על החומה וללכת בדרך המסוכנת.

 

            בענין זה אין לי אלא את גירסת שני הנוכחים, ואת הדוחות שמילאו      הסוהרים, כשבאותם דוחות לא צויינה העובדה שהתובע פעל תוך חריגה     מנהלים או הוראות, כשלצד זאת אין כל תלונה או הודעה של התובע             לשלטונות הכלא על כך שהורו לו ללכת בצורה מסוכנת.  

לפיכך יש לבחון הגירסאות בזהירת, וכיון שעדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל הדין, נדרשת ממנו רמת הוכחה מספקת, ויאמר כבר עתה כי בבחינת כל הנסיבות לא מצאתי את גירסת התובע מהימנה דיה כדי לסמוך עליה לצורך הרמת הנטל המוטל עליו, כפי שיפורט להלן;

           

8.         גירסת הסוהר היתה כי אין כל הגיון ללכת על החומה, שאינה מקצרת את הדרך, ומדובר באלטרנטיבה מיותרת לגמרי, כשגם התובע הסכים ואישר כי הבחירה בדרך הזו אינה מקצרת את המרחק באופן ממשי.

מכאן, שאם אין בהליכה המסוכנת על החומה משום "חסכון" בזמן או דרך, הרי שאין כל סיבה לבחור דוקא בה, או להורות לתובע להסתכן בכך, במיוחד אם הוא הצביע בפני הסוהר על הסיכון במקום, כטענתו (עמוד 11).

 

 9.        טענה נוספת עליה העיד התובע, קשורה בטופס האישור לגבי הנחיות     הבטיחות עליו חתם, כשלטענתו הוא הוחתם על הטופס באופן פיקטיבי       לאחר הנפילה, ובמטרה לכסות על רשלנות שירות בתי הסוהר.

הסוהר הכחיש עובדה זו מכל וכל ותיאר את הנסיבות בהן חתם התובע על הטופס, ומהן הפעולות שהוא נוקט בדרך כלל בשעה שהוא מקבל לאחריותו עובדים מבין האסירים.

 

            מדובר בטענה קשה כנגד מסמך בכתב, וכנגד עובדי שירות בתי הסוהר על          זיוף המסמך, וזאת ללא כל בסיס עובדתי, ואני מתקשה לקבל את גירסת    התובע כי הוא הוכרח לחתום על המסמך בדיעבד ועשה זאת ללא כל מחאה.

יתירה מכך, יש להניח כי אילו היה בדברים אמת היה התובע מעלה טענה זו בהזדמנות הראשונה בפני הממונים בבית הסוהר, או לאחר שהשתחרר מהכלא בחודש מרץ 2005, אלא שלא הוגשו כל מסמכים או ראיות מהם ניתן ללמוד        כי התובע פעל בדרך כלשהי כלפי הסוהר או שירות בתי הסוהר בקשר לטענת הזיוף, והדבר             מקשה עוד יותר לקבל את גירסתו.

 

10.       זאת ועוד, התובע טען כי הוא ביקש פעמים רבות לקבל טיפול רפואי בשל           הכאבים מהם סבל כתוצאה מהתאונה, אך נדחה ע"י שלטונות הכלא, אשר   לא דאגו לתעד את פגיעותיו. אלא שכרטיס הטיפולים במרפאה מלמד כי      התובע היה מגיע למרפאה כמעט באופן שוטף, מתלונן על בעיות שונות   ומטופל, ולא ראיתי כל הסבר הגיוני מדוע דוקא לאחר הנפילה – שלא הוכחשה – נמנע ממנו הטיפול. יתירה מכך, מכרטיס הטיפולים עולה כי     התובע היה במרפאה גם מספר פעמים לאחר הנפילה, אך לא התלונן על             בעיות             כתוצאה ממנה, בדיקות שנערכו לו נמצאו תקינות, והרופא אף ציין        מפי התובע כי אין צורך בהמשך בירור, באופן שאינו מתיישב עם טענותיו

(נ/2 ו-נ/3).

           

11.       לטעמי, בחינת גירסתו של התובע מעלה תמיהות אשר לא נמצא להן מענה, ולכך יש להוסיף את ההתרשמות מעדותו, כשנראה שהוא חדור מטרה להוכיח עד כמה התעמרו בו שלטונות הכלא, היה קושי להפסיק את שטף דיבורו, ולקבל תשובות לשאלות עליהן נשאל,  כשבמקום להתייחס לעובדות האירוע, כדוגמאת התאריך בו התרחשה הנפילה (שאינו מופיע באף אחד משני התצהירים), מדידה של החומה, המרחק בין המבנים, תיאור הדרך החליפית ה"ארוכה" וכו', העדיף לחזור על מצבו בכלא ועל הקשיים שסבל  במהלך התקופה בה שהה שם.

 

צירוף הדברים מעלה כי לא ניתן לבסס על גירסת התובע ממצאים לגבי התנהגות הסוהר והוראותיו, ואני דוחה הטענה לפיה הורה הסוהר לתובע ללכת על החומה ובמלאו את ההוראה נפל.

 

12.       התובע נפל במהלך עבודתו בכלא, ואין ספק כי קיימת כלפיו אחריות מושגית    כפי שקיימת לכל מעביד כלפי עובד.

יחד עם זאת, הנסיבות במקרה זה הן יוצאות דופן, שכן אין מדובר בסיכון שהתרחש תוך כדי או בשל ביצוע עבודה, בשעה שהסולם בו ירדו השניים מגודר        ומאובטח, ולא היתה סיבה ליפול ממנו, ואף לא סיבה נראית לעין לצאת   ממנו לכיוון החומה.

התובע העיד כי הוא היה מודע לסיכון הכרוך בהליכה על החומה,          ולמרות זאת לא נמנע מכך, כשמעדות הסוהר עולה שפעולתו של התובע לא היתה צפויה, וכשראה אותו יוצא         מתוך מעטפת הסולם אל החומה, לא הבין את מעשיו ואף סימן לו בידו לחזור בחזרה, אך מעבר לכך לא נקט בפעולה נוספת: "מה אני יכול לעשות? אמרתי לו לחזור. התבלבלתי. לא הבנתי איך מגיע מצב כזה. הייתי בהלם" (עמוד 20).

           

בנסיבות אלו שבהן אין מדובר בסיכון הטמון בעבודה עצמה, ובשעה שהתנהגות התובע לא היתה צפויה, הרי שאחריות הנתבעת לנפילה נובעת מחובתה לפקח על האסיר בשעת עבודתו אך לא מעבר לכך, ואילו נקט הסוהר בפעולה נמרצת יותר, יתכן שהתובע היה שב על עקבותיו והנפילה היתה נמנעת.  

 

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לתובע אחריות ממשית ואשם בכל הקשור בנפילתו, כשבנסיבות שפירטתי גם הנתבעת אינה פטורה מאחריותה כלפיו, ובהתחשב בכל הגורמים הרלוונטים לא מצאתי טעם לקבוע חלוקה בינהם, שכן הנזק שנגרם לתובע תחום בגדרי כאב וסבל, שממילא נתונים לשיקול הדעת של בית המשפט, על פי כלל הנסיבות שהוכחו.

 

13.       באשר לנזק – התובע נפל מקיר גבוה יחסית, של כשני מטר (גובהו לא הוכח), נחבל בידו ובצלעות כטענתו. תמונות התובע שצולמו ביום הנפילה מדגימות את השפשופים שנגרמו בידו השמאלית ובצד גופו משמאל.

            הפצע בידו של התובע נוקה וחוטא, והוא נזקק למנוחה של יום אחד,     שלאחריה מצא אותו הרופא כשיר לעבודה, ואף לדבריו הוא שב לעבודה            עם       הסוהר כמעט באופן מיידי.

גם הסוהר אישר שהתובע חזר לתפקד אחרי יום אחד, אך הוא התחשב בו ואיפשר לו להמנע מהרמת חפצים כבדים במשך כשבועיים נוספים  (עמוד22).

 

בנסיבות הענין, בהתחשב בטיב הפגיעה כנראה בתמונות, בתקופה הקצרה ביותר של אי הכושר, ובאחריותו הניכרת של התובע לאירוע הנפילה, יש מקום לפצותו פיצוי מסויים על הכאב והסבל בשל הנפילה, ואני אומדת את הסכום בסך של 3,500 ¤.

 

14.       לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,500 ¤.

לסכום יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ, ובנסיבות שפירטתי ישא כל צד בהוצאותיו.

 

 

ניתן היום כ"ט אדר, תשס"ט (25 במרץ 2009) בהעדר הצדדים

 

                                                                                

גלית ציגלר, שופטת

 

 

 

 


 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/61D02B29A79A47CB42257596001603E1/$FILE/D177DD4B3F0181E24225757E00405CE0.html
תאריך: 
12/04/09
Case ID: 
3050_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : גלית ציגלר
גלית ציגלר
עורכי דין : אייל יצחקי ברכיה
אייל יצחקי
ברכיה
Powered by Drupal, an open source content management system